מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה (ב כ)
במדרש רבה פרשה י"ז סי' ד' אמר לו הקב"ה ואתה מה שמך, אמר לו אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה. וקשה הרי גם כל הבהמות והחיות נבראו מן האדמה, אם כן גם הם יקראו אדם, ומדוע נתייחד האדם בשם זה.
ותירץ מהרי"ט בדרשותיו (צפנת פענח דרוש ראשון לפרשתינו), שהבהמות והחיות נבראו מכח האדמה, אבל האדם נברא מגוף האדמה. והביאור הוא שהבהמות והחיות יצאו מן האדמה כדרך שהצמחים גדלים ממנה, אבל לא נהפך ממש עפר בעין להיות בהמה וחיה, ואילו בבריאת האדם איתא בסנהדרין לח. ושם לח: "שעה ראשונה הוצבר עפרו" דהיינו שהיה עפר ממש שממנו נעשה האדם. ויסוד זה כתב גם בחי' מהרי"ל דיסקין עה"ת מכת"י ריש פרשת בראשית, שהבהמות והחיות צמחו מהאדמה כמו שאמרו חז"ל בחולין ס. שהיו קרנותיהם קודמות לפרסותיהם, אבל האדם נברא מקיבוץ עפר.
[ובזה מיושב מה שהקשה במושב זקנים על דברי רש"י עה"פ ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, שזה נאמר לענין בריאת האדם, שעלה האד להשרות את העפר במים כדי לגבל מהם את האדם, כמו מים הניתנים בעיסה כדי לגבל אותה עי"ש. והקשה שם מדוע לא בא אד לגבל עפר לבריאת הבהמות והחיות שנבראו קודם האדם. ולהנ"ל ניחא, כי בריאתם לא היתה מהעפר עצמו שיהיה צורך לגבלו, אלא שצמחו ויצאו מכח העפר].
ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה (ב כ)
במדרש רבה פרשה י"ז סי' ד' אמר לו הקב"ה ואתה מה שמך, אמר לו אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה. וקשה הרי גם כל הבהמות והחיות נבראו מן האדמה, אם כן גם הם יקראו אדם, ומדוע נתייחד האדם בשם זה.
ותירץ מהרי"ט בדרשותיו (צפנת פענח דרוש ראשון לפרשתינו), שהבהמות והחיות נבראו מכח האדמה, אבל האדם נברא מגוף האדמה. והביאור הוא שהבהמות והחיות יצאו מן האדמה כדרך שהצמחים גדלים ממנה, אבל לא נהפך ממש עפר בעין להיות בהמה וחיה, ואילו בבריאת האדם איתא בסנהדרין לח. ושם לח: "שעה ראשונה הוצבר עפרו" דהיינו שהיה עפר ממש שממנו נעשה האדם. ויסוד זה כתב גם בחי' מהרי"ל דיסקין עה"ת מכת"י ריש פרשת בראשית, שהבהמות והחיות צמחו מהאדמה כמו שאמרו חז"ל בחולין ס. שהיו קרנותיהם קודמות לפרסותיהם, אבל האדם נברא מקיבוץ עפר.
[ובזה מיושב מה שהקשה במושב זקנים על דברי רש"י עה"פ ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, שזה נאמר לענין בריאת האדם, שעלה האד להשרות את העפר במים כדי לגבל מהם את האדם, כמו מים הניתנים בעיסה כדי לגבל אותה עי"ש. והקשה שם מדוע לא בא אד לגבל עפר לבריאת הבהמות והחיות שנבראו קודם האדם. ולהנ"ל ניחא, כי בריאתם לא היתה מהעפר עצמו שיהיה צורך לגבלו, אלא שצמחו ויצאו מכח העפר].
◆ ◆ ◆
עוד יש לומר ששמו של האדם בא להבדילו ממי שהוא בסביבתו, וכמו שאיש מצרי כאשר הוא במצרים אינו נקרא "מצרי" כי שם כולם מצריים, אבל כאשר הוא בא לארץ אחרת הוא נקרא "איש מצרי", ששם הוא מובדל ומחולק משאר האנשים בזה שהוא בא ממצרים. כך הבהמות והחיות, הם נבראו מהארץ ונשארו בארץ, לא כן אדם הראשון, שהאדם השלם הרי הוא עומד ומשמש במרום כמלאכי השרת, ואדם הראשון היה בחברת המלאכים שהיו צולים לו בשר ומצננים לו יין, ושמו בא להבדילו מהמלאכים, וביניהם הוא נקרא "אדם" על שם שבא מן האדמה.
ובזה מיושב מה שהקשה מהרי"ט בדרשותיו (צפנת פענח פרשת שופטים דרוש ב') על מאמר חז"ל ביבמות סא. אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם, שהדבר תמוה מה שבח של שם זה שנשתבחו ישראל בו, והלא לא נקרא אדם אלא לפי שנגזר מאדמה, ואם בא לתת שם של כבוד לישראל היה לו לקרותם בני עליון וכדומה .
ולפי מה שנתבאר אתי שפיר, כי ישראל בגלל שהם בני עליון, שמם בא להבדילם מן המלאכים ולכן קרויים "אדם", אבל עכו"ם אין שמם בא להבדילם אלא מהבהמות וחיות, ולזה אין קרויים אדם דשם זה אינו מבדיל ביניהם, שהרי כל הבהמות ג"כ באו מן האדמה וכנ"ל.
ומיושבים בזה גם דברי התוס' בע"ז ג. דעכו"ם אינם נקראים "אדם" אבל נקראים "האדם", ולכאורה הוא להיפך מהסברא, שהרי ה' הידיעה היא שבח, כמו "הירך" המיומנת שבירך, וא"כ אדרבה לכאורה "האדם" הוא יותר למעליותא מ"אדם", ועמדו בזה האחרונים, עי' דרשות הרז"ה פרשת ויקרא. אך לפי מה שנתבאר מיושב, ד"האדם" בה"א הידיעה שפיר מבדיל מהבהמות והחיות, שהאדם הוא נזר הבריאה והמיומן שבכל מי שנברא מן האדמה, ולכן שם זה שייך שפיר גם בעכו"ם.
