מעט מן המעט מגדלותו:
האיכפתיות של הגאון הצדיק רבי גרשון ליבמן, איש נובהרדוק מדברי רוחניות וגשמיות והפקרותו העצומה לכל מה שקשור ל"עצמו" – הובילה אותו לקנאות גדולה ומסירות נפש עצומה לכל דבר שבקדושה.
היה זה במחנות המוות בימי השואה. סיפר תלמידו, ר' מנדל יוסקוביץ: פעם ה"בלוק אלסטר" – זקן הצריף פרס טלית על השולחן, עשה אותה מפה, כדי שהוא וחבריו הנאצים יאכלו עליה את סעודתם.
מיד כשרבי גרשון הבחין בכך, הלך והוריד את הטלית-המפה מן השולחן… אפילו אם אספר לכם במשך כל הלילה מה זה מחנה ריכוז, לא תוכלו לתאר לעצמכם. פשוט לא תבינו מה היה כוחו של זקן הצריף. אף אחד לא היה מעז לעמוד בתוך ארבע אמות שלו, זה היה מוות בטוח! ואף על פי כן רבינו לקח להם את המפה…
זקן הצריף ימח שמו תפס את רבי גרשון ושבר לו את היד, וזה היה עוד נס גמור שהוא לא הרגו במקום. ואילו רבי גרשון החל לרקוד שם וקרא: "ברוך ה', נשברה לי היד בגלל הטלית!"
אלא שהגוי ההוא יימח שמו וזכרו שוב פרס את הטלית על השולחן – ורבי גרשון שוב רץ והוריד את הטלית מהשולחן! עכשיו הוא קיבל מכות רצח, עד שכבר לא נשם בכלל. לקחו אותו והניחוהו בין ערימת הגופות בחוץ. אלא שלאחר זמן פתאום ראו שהוא חזר לצריף, בבחינת "בא הרוג ברגליו"…
(נר לשולחן שבת, מתוך ספר זכרון הגה"צ רבינו גרשון ליבמן זצוק"ל)