נכון, אבל זה גופא הטענה, שהוא לא אשם.
כלומר, העניין של אדם מועד לעולם אינו שאדם תמיד אשם, שזה ברור שבאונס אין אשמה, אלא שאפי' שאינו אשם מתחייב, כי הנידון אינו על סיבה להטיל עליו אחריות הנזק, אלא הנידון הוא עד כמה הנזק מוטל עליו ממילא, שעצם מצבו כמזיק מפיל את הנזק אצלו ומחייב אותו, וזה שייך רק היכן שהחיוב הוא תוצאה ישירה מהמעשה, כמו תיקון הנזק וכיוצ"ב, אך לא כאשר הוא עונש, שאז הנידון כמה ראוי לעונשו, ואין מענישין את השוגג והאונס.
וזהו שכתבתי לעיל כי דברי הרמב"ם שאדם מועד לעולם הם גם ברציחה צ"ב, שהרי אונס פטור בכה"ת כולה, ומה שייך לומר דין אדם מועד לעולם בכה"ת, וצע"ג.
