• חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן

רוצח בשוגג חייב גלות?

אולם, עיקר הטענה ליתא. דהלא בין הריגת רוצח במזיד ובין הגליית רוצח הוא חידוש התורה ואינו תיקון ותשלום מעשיו (עכ"פ ע"פ פשטי התורה).
תרשה לי לחלוק... לענ"ד דבריך נכונים למחצה, ודאי מסתבר דבשוגג דין גלות הוא חידוש ועל זה בנוי הרמב"ם הנ"ל לגבי בן נח, אם כי להרוג רוצח במזיד הוא נראה לי דין פשוט מסברא וזה בהחלט תשלום על מעשיו.
אולם, עיקר הטענה ליתא. דהלא בין הריגת רוצח במזיד ובין הגליית רוצח הוא חידוש התורה ואינו תיקון ותשלום מעשיו (עכ"פ ע"פ פשטי התורה).
וההוכחה שהביא כת"ר מהרמב"ם אינה, רבינו הרמב"ם בא לבאר מדוע גר תושב הרוצח בשגגה מתחייב מיתה, ותשובתו הרמה, משום שהחרגתו תורה מדין גלות ועיר מקלט (בני ישראל דייקא) חוזר לדין המפורש ברוצח - הריגה (ואף דהוא בשוגג, לולי חידוש התורה לחלק בישראל דייקא בין רוצח במזיד לרוצח בשגגה, אין שום חילוק דאדם מועד לעולם).
ואולי לכן איני מבין מה תירצת בדבריך, הן פשוט הוא שכוונת השאלה לא הייתה שנפטור הבן נח, ואמנם הסברת היטב למה הוא חוזר לכלל חיוב מיתה, אך לא יישבת את עיקר הקו', דאם אדם מועד לעולם למה לא חייבתו התורה מיתה בכל אופן. (וכמובן שזו גזה"כ, אם כי פשוט שעיקר החילוק בין שוגג למזיד יסודו בסברא עד כמה אשם הוא, ומהרמב"ם עולה שגם בשוגג הוא אשם ברמה שחייב מיתה.
 
חיוב המיתה הוא אכן זה דין פשוט מסברא, אך אינו תשלום על מעשיו, כ"א סנקציה שמוטלת עליו בשל מעשיו, ולכן - אי"ז שייך בשוגג.
אני כן חושב שזה תשלום על מעשיו, נראה לי הגיוני ליטול את נפשו תחת נפש, בכל אופן בשוגג זה גם שייך (לולא חידוש התורה שגולה וגם עם זה ע"י גואל הדם) כדחזינן ברמב"ם הנ"ל, וכפי שכתבתי לבאר שגם שוגג הוא פושע.
 
אני כן חושב שזה תשלום על מעשיו, נראה לי הגיוני ליטול את נפשו תחת נפש
אכן, יסוד החיוב של רוצח הוא נפש תחת נפש, אך זה אינו בגדר תשלום על מעשיו, אלא שיש זכות לנרצח לנקום את נקמתו ברוצח, אך מ"מ זהו עונש.
כלומר, התורה מכירה ברצונו של הנרצח להעניש את הרוצח במיתה, תחת אשר הרג אותו.
ולכן זהו בכלל עונש, ולא שייך לומר בזה אדם מועד לעולם.
 
אכן, יסוד החיוב של רוצח הוא נפש תחת נפש, אך זה אינו בגדר תשלום על מעשיו, אלא שיש זכות לנרצח לנקום את נקמתו ברוצח, אך מ"מ זהו עונש.
כלומר, התורה מכירה ברצונו של הנרצח להעניש את הרוצח במיתה, תחת אשר הרג אותו.
ולכן זהו בכלל עונש, ולא שייך לומר בזה אדם מועד לעולם.
למה לא שייך? אם הוא אשם מגיע לו עונש על כך!
 
למה לא שייך? אם הוא אשם מגיע לו עונש על כך​
נכון, אבל זה גופא הטענה, שהוא לא אשם.
כלומר, העניין של אדם מועד לעולם אינו שאדם תמיד אשם, שזה ברור שבאונס אין אשמה, אלא שאפי' שאינו אשם מתחייב, כי הנידון אינו על סיבה להטיל עליו אחריות הנזק, אלא הנידון הוא עד כמה הנזק מוטל עליו ממילא, שעצם מצבו כמזיק מפיל את הנזק אצלו ומחייב אותו, וזה שייך רק היכן שהחיוב הוא תוצאה ישירה מהמעשה, כמו תיקון הנזק וכיוצ"ב, אך לא כאשר הוא עונש, שאז הנידון כמה ראוי לעונשו, ואין מענישין את השוגג והאונס.
וזהו שכתבתי לעיל כי דברי הרמב"ם שאדם מועד לעולם הם גם ברציחה צ"ב, שהרי אונס פטור בכה"ת כולה, ומה שייך לומר דין אדם מועד לעולם בכה"ת, וצע"ג.
 
נכון, אבל זה גופא הטענה, שהוא לא אשם.
כלומר, העניין של אדם מועד לעולם אינו שאדם תמיד אשם, שזה ברור שבאונס אין אשמה, אלא שאפי' שאינו אשם מתחייב, כי הנידון אינו על סיבה להטיל עליו אחריות הנזק, אלא הנידון הוא עד כמה הנזק מוטל עליו ממילא, שעצם מצבו כמזיק מפיל את הנזק אצלו ומחייב אותו, וזה שייך רק היכן שהחיוב הוא תוצאה ישירה מהמעשה, כמו תיקון הנזק וכיוצ"ב, אך לא כאשר הוא עונש, שאז הנידון כמה ראוי לעונשו, ואין מענישין את השוגג והאונס.
וזהו שכתבתי לעיל כי דברי הרמב"ם שאדם מועד לעולם הם גם ברציחה צ"ב, שהרי אונס פטור בכה"ת כולה, ומה שייך לומר דין אדם מועד לעולם בכה"ת, וצע"ג.

אודה ולא אבוש שלא ראיתי את הרמב"ם וטוב שהערתני לכך, אך אחר העיון נראה פשוט שאין זה סתי' כלל למה שכתבתי, והוא שכבר ידוע לחלק בין אונס לשוגג, ומפורש בגמ' מכות דאונס פטור מגלות, על אונס פשוט כפי שכתבתי שאין מקום להורגו ולא נאמר הדין של אונס כרצון אלא לגבי תשלומי נזיקין שהוא תיקון הקלקול, אך מעונש ידועים דברי הגמ' דאונס רחמנא פטריה.
הרמב"ם שהבאת מדבר על שוגג שחייב בישראל גלות ונחלקו בו אביי ורבא אם הוא קרוב למזיד או לאונס, אך מה שבטוח שהוא אשם יותר משוגג, ובזה חזינן חידוש ברמב"ם הנ"ל דלולא חידוש התורה שגולה, היה נהרג ולכן גר תושב הרג, ובזה שייך שפיר להענישו כיוון שיש לו אשמה ואינו אונס.
לתועלת הרבים אביא כאן את דברי הרמב"ם המדובר: גר תושב שהרג את ישראל בשגגה אע"פ שהוא שגג הרי זה נהרג. אדם מועד לעולם. וכן גר תושב שהרג גר תושב מפני שעלה על דעתו שמותר להרגו הרי זה קרוב למזיד ונהרג עליו הואיל ונתכוון להורגו. ועובד כוכבים שהרג את העובד כוכבים בשגגה אין ערי מקלט קולטות אותו שנאמר לבני ישראל עכ"ל.
למה מה שתירצתי לעיל לא הניח את דעתך? כבר כתבתי לחלק בין שוגג לאונס, למה לערב בכוח שתי מושגים לא קשורים.
 
חזור
חלק עליון