יל"ד אי שרי למלך להרבות פרדים, והנה כשהאם סוסה למ"ד אין חוששין לזרע האב, א"כ הרי הוא סוס גמור, ובפשוטו ודאי שעובר, [אלא אי נימא שהטעם שולא ישיב את העם מצרימה לא שייך, וזה חידוש]. אלא שיל"ד למ"ד חוששין לזרע אב, וא"כ הוא חצי סוס וחצי חמור האם עובר, ובפשוטו זה תלוי האם שה ואפי' מקצת שה, מיהו האו"ש הלכות מאכלות אסורות פ"א הי"ג, כתב ששם פרטי אין במקצת. ומובא מהגרד"ל בגליון "ודבר דבר", שיש להסתפק בזה, ושיש לדון שלמבואר בגמ' שחייב על כל סוס וסוס, שתי פרדים הם כסוס אחד. והראוני בתנחומא סוף חיי שרה, שקצת משמע שבפרדים עובר [אלא שיתכן שהאם הייתה סוסה, וכמ"ד שאין חוששין לזרע אב], ואולי משמע איפכא, או כהגרד"ל שזה רק חצי.
נערך לאחרונה: