ראוי לציין שיש גם חזרה בתשובה שלא בהכרח הייתה מתאפשרת בחו"ל בהיקפים האלה.שמעתי מישהו שאמר שמרן הגרע"י אמר שהוא נוהג כמו (מחוץ לכבוד המקום) בן-גוריון לא אומר הלל ולא אומר תחנון, (רק שבן גור-גור החמיר גם לא להגיד שמונה עשרה וקריאת שמע ופתיחת אליהו).
מחד גיסא צריך לדעת שהדרדות רוחנית כבר היתה בארצות ספרד
הבן איש חי נלחם שלא יהיה הדרדרות אבל בזמן הרב שמעון אגסי כבר היתה התדרדות
וכן בחאלב הרב אברהם מוסא מרבני פורת יוסף מספר שכשהוא היה ילד כבר היתה שם התדרדות וכמדומני זו היתה הסיבה שהם עלו לארץ כי אבא שלו ראה שהגבירים לא שועים לדבריו.
וגם במרוקו לאחר מלחמת העולם הראשונה התחילה הדרדרות.
וכן בתוניס הגר"מ מאזוז זצוק"ל מבכה על זה בספרו שכתב על עצמו, שלא היה שם קינאת סופרים תרבה חכמה כמו שהיה למרן הגרע"י בירושלים. לגבי טריפולי ואלג'יר לא ראיתי. אבל אם בארזים נפלה שלכת וכו'.
וכן בתימן הסוכנות היהודית דאגה לטפל בהם בעדן.
וידוע מה היה המצב במצרים.
התקבצות היהודים לארץ הביא גם להתקבצות חרדים לארץ וכאן פתחו ישיבות וכו' ונלחמו נגד לוחמי הדת במקום אחד יותר נח מאשר בעשרים מקומות.
ובודאי שדעת הרב שיש הרבה מה להודות על עצם הארץ והתקבצות. רק שלא זכינו ויש גם הרבה שלילי ביחד עם זאת. ולכן מכאן ועד לא להגיד תחנון יש עוד כברת דרך שכעת אנו הולכים בה.
מה שכן התאריך הוא לא התאריך הנכון שהיו צריכים לקבוע. מיהו כיון דעל על. מ"מ מתי שהוא על הטוב צריך לדעת להודות.
דורות שלמים ניצלו מהתבוללות(למרות שלצערנו יש גם במדינה הזאת התבוללות) ויש לנו את הזכות לחיות בא"י ליישב אותה ולקיים מצוות התלויות בארץ.

