צריך לברך על ההלל ביום העצמאות?

שמעתי מישהו שאמר שמרן הגרע"י אמר שהוא נוהג כמו (מחוץ לכבוד המקום) בן-גוריון לא אומר הלל ולא אומר תחנון, (רק שבן גור-גור החמיר גם לא להגיד שמונה עשרה וקריאת שמע ופתיחת אליהו).

מחד גיסא צריך לדעת שהדרדות רוחנית כבר היתה בארצות ספרד

הבן איש חי נלחם שלא יהיה הדרדרות אבל בזמן הרב שמעון אגסי כבר היתה התדרדות
וכן בחאלב הרב אברהם מוסא מרבני פורת יוסף מספר שכשהוא היה ילד כבר היתה שם התדרדות וכמדומני זו היתה הסיבה שהם עלו לארץ כי אבא שלו ראה שהגבירים לא שועים לדבריו.
וגם במרוקו לאחר מלחמת העולם הראשונה התחילה הדרדרות.
וכן בתוניס הגר"מ מאזוז זצוק"ל מבכה על זה בספרו שכתב על עצמו, שלא היה שם קינאת סופרים תרבה חכמה כמו שהיה למרן הגרע"י בירושלים. לגבי טריפולי ואלג'יר לא ראיתי. אבל אם בארזים נפלה שלכת וכו'.
וכן בתימן הסוכנות היהודית דאגה לטפל בהם בעדן.
וידוע מה היה המצב במצרים.

התקבצות היהודים לארץ הביא גם להתקבצות חרדים לארץ וכאן פתחו ישיבות וכו' ונלחמו נגד לוחמי הדת במקום אחד יותר נח מאשר בעשרים מקומות.

ובודאי שדעת הרב שיש הרבה מה להודות על עצם הארץ והתקבצות. רק שלא זכינו ויש גם הרבה שלילי ביחד עם זאת. ולכן מכאן ועד לא להגיד תחנון יש עוד כברת דרך שכעת אנו הולכים בה.

מה שכן התאריך הוא לא התאריך הנכון שהיו צריכים לקבוע. מיהו כיון דעל על. מ"מ מתי שהוא על הטוב צריך לדעת להודות.
ראוי לציין שיש גם חזרה בתשובה שלא בהכרח הייתה מתאפשרת בחו"ל בהיקפים האלה.
דורות שלמים ניצלו מהתבוללות(למרות שלצערנו יש גם במדינה הזאת התבוללות) ויש לנו את הזכות לחיות בא"י ליישב אותה ולקיים מצוות התלויות בארץ.
 
צ"ל: "ביומנו האישי בהם תיעד את תחנות חייו". לאחר פטירתו באו תלמידיו ועשו זאת כספר 'עליו'
היה זכור לי שזה יומנו וכך רשמתי בהתחלה ולאחר מכן שינתי. וכמדומני אם זכרוני אינו מטעני שבהקדמה כתוב שהוא כתב את הספר על עצמו. (אולי לאחר מכן מתי שהוא).
 
 
הבן איש חי נלחם שלא יהיה הדרדרות אבל בזמן הרב שמעון אגסי כבר היתה התדרדות
ט"ו למ"ט מונים התשפ"ו
ובקוראי דברי כת"ר הי"ו בצמאון
הזכרתני שזכר דבר זה בקציר'ת האומ'ר בטוב טעם ודעת
במבוא לספר "בן איש חיל" מהדורת סאלם התשפ"ב שם בחלק א' ל"שבת תשובה" הערה מספר 7 עמוד 13
בברת שבת שלום ומבורך!
וחודש טוב!
 
אמת. פוק חזי מה קורה בארצות הגולה לעומת הארץ.
יש פה בלבול גדול
לא נראה לי שיש חולק ע"ז שעולם התורה פרח לבלתי ישוער
אבל מה זה עניין להלל ביום העצמאות
הרי זה ברור שרצונם היה לעוקרינו מן הדת, ועד היום זה רצונם וחפצם
וזה שמעז יצא מתוק, וחפצם לא הצליח, אין לזה שום עניין לומר הלל ועוד ביום אידם.

תאמר הלל בב' באלול ותודה להקב"ה על שיבת עם ישראל לארצו ופריחת עולם התורה
אך מה עניין לה' באייר
 
תאמר הלל בב' באלול ותודה להקב"ה על שיבת עם ישראל לארצו ופריחת עולם התורה
אך מה עניין לה' באייר
חזק וברוך.
תוסיף על זה, שמתי שמקדימים את יום העצמאות לד' אייר מפני השבת וכדו', יש שאומרים הלל באדיקות באותו יום.
ואני שואל: אם ההלל הוא על ההודאה לה' על הנס שעשה באותו היום, אין זה היום המדובר, אלא מה? נובע הדבר מלאומיות.
 
חזק וברוך.
תוסיף על זה, שמתי שמקדימים את יום העצמאות לד' אייר מפני השבת וכדו', יש שאומרים הלל באדיקות באותו יום.
ואני שואל: אם ההלל הוא על ההודאה לה' על הנס שעשה באותו היום, אין זה היום המדובר, אלא מה? נובע הדבר מלאומיות.
ואכן סאטמר אומרים תחנון בה' אייר תמיד, לא משנה מתי יום העצמאות.
בעיקר הדבר לא הבנתי מה הצד לחייב הלל שלא חייבוהו חז"ל (מי שרוצה לומר בלי ברכה יכול, אבל הלל זה לעולם לא יהיה).
 
אומרים אפילו ביום של ברית, ואפילו ביום שישי(!).
לכאורה את הסימן קריאה צריך לשים אחרי "אפילו ביום של ברית", ולא אחרי "אפילו ביום שישי"...
אא"כ במושגי החסידים לומר תחנון ביום שישי (היל"ת! לא תקפ"ץ!), הוא יותר חידוש מאשר יום של ברית מילה (נו, שויין...)
 
נערך לאחרונה:
לכאורה את הסימן קריאה צריך לשים אחרי "אפילו ביום של ברית", ולא אחרי "אפילו ביום שישי"...
אא"כ במושגי החסידים יום לומר תחנו ביום שישי (היל"ת! לא תקפ"ץ!), הוא יותר חידוש מאר יום של ברית מילה (נו, שויין...)
זו אכן היתה הכוונה, מי שפעם התפלל בסאטמר ביום שישי, והחזן בטעות התחיל לומר תחנון, יודע על איזה צעקות של "נו, קדיש" מדובר. (ולהפך ביום העצמאות כמובן).
 
יש פה בלבול גדול
לא נראה לי שיש חולק ע"ז שעולם התורה פרח לבלתי ישוער
אבל מה זה עניין להלל ביום העצמאות
הרי זה ברור שרצונם היה לעוקרינו מן הדת, ועד היום זה רצונם וחפצם
וזה שמעז יצא מתוק, וחפצם לא הצליח, אין לזה שום עניין לומר הלל ועוד ביום אידם.

תאמר הלל בב' באלול ותודה להקב"ה על שיבת עם ישראל לארצו ופריחת עולם התורה
אך מה עניין לה' באייר
יש שתי הסתכלויות להגיד הלל בגלל המדינה או בגלל שהרבנים אמרו,

אז נכון אנשי דלא מעלי, מכל מקום יש רבנים שהסכימו על ידם, ויש אנשים שהם באו מכח הרבנים, בעיתונים פרסמו הודעות בשם הרבנות שנקבע להגיד הלל וכו'. אז זה לא פשוט שמתפללים ביום אידם,
נכון שאנחנו מתרחקים אבל לדעת איך להסתכל על אנשים אחרים ולדעת שמי שיש לו יראת שמים בקרבו ועדיין רואים שהוא אומר הלל ביום זה ודאי שאין כונתו לדברים הרעים שנוצרו ממנו.

ואם הוא מתערבב מתמימות עם אנשי דלא מעלי נרחם עליו ובפרט על הילדים שלו.

אלה שלא מודים בה אייר הלוואי שיודו בב' אלול וייתפללו על העתיד.
חזק וברוך.
תוסיף על זה, שמתי שמקדימים את יום העצמאות לד' אייר מפני השבת וכדו', יש שאומרים הלל באדיקות באותו יום.
ואני שואל: אם ההלל הוא על ההודאה לה' על הנס שעשה באותו היום, אין זה היום המדובר, אלא מה? נובע הדבר מלאומיות.
מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר וכו' היוצא בשיירה מתחילת החודש קורא את המגילה. וכו'.
 
זו אכן היתה הכוונה, מי שפעם התפלל בסאטמר ביום שישי, והחזן בטעות התחיל לומר תחנון, יודע על איזה צעקות של "נו, קדיש" מדובר. (ולהפך ביום העצמאות כמובן).
אוי לו לצדיק שנפטר בה' באייר
שאין בכוחו לפוטרם מן התחנון
 
פשוט שאין לברך ולאומר הלל וידוע דברי המשל עם תינוק וכן מרן שליט"א אמר השנה(בסוכות) בקבלת פני רבו עם הרב דרור לקראת סוף השיעור שהוא לא מבין למה יש כאלה שאומרים ופרט שם כמה סיבות שמדוע לא לומר ואם תשאל הרי להחל"ח מרן רבנו זצ"ל נהג לומר מזמורי התהלים שהלל(ופשוט שלא בירך כיודע פסקו ביבי"א ) וכן נהג רק אחרי התפילה מחשש הפסק וכן לחל"ח מרן שליט"א כתב בספרו[ילקוט יוסף סיפרת העומר מד"ח] שיכול להיות שאמר מבחינת שנעשה לו נס [וידוע גם שאר גדול"י שראו לנכון לומר הלל אחרי שנה לא אמרו מפני שראו מה נעשתה לנו וידוע דברי מרן החזו"א שעבר שנה למדינה ... ואפשר לאכול מצות נס וד"ל]
 
[וידוע גם שאר גדול"י שראו לנכון לומר הלל אחרי שנה לא אמרו מפני שראו מה נעשתה לנו]
שו"ת יין הטוב נדפס שנת תש"ז
1776550603896.png
ישכיל עבדי נדפס תשיט
1776550724246.png

וזכור לי שיש עוד,

איני מביא את זה רק בשביל לזכור שיש על מה להודות ועל מה שיש צריך להודות.
וכמובן להתפלל שכן ירבה וכן יפרוץ.
 
חזק וברוך.
תוסיף על זה, שמתי שמקדימים את יום העצמאות לד' אייר מפני השבת וכדו', יש שאומרים הלל באדיקות באותו יום.
ואני שואל: אם ההלל הוא על ההודאה לה' על הנס שעשה באותו היום, אין זה היום המדובר, אלא מה? נובע הדבר מלאומיות.
אסביר קצת על אותם הנוהגים כן, נובע הדבר מכך שביום זה הוכרז על מדינה ליהודים

ביום העצמאות התגלתה גבורתו ועצמאותו הרוחנית של עם ישראל, שהתבטאה ביכולתו להכריז הכרזה עצמאית, הכרזה הנובעת מפנימיותו, וזאת בלא לפחד מהגויים.

פגיעות רבות פגעה הגלות בעם ישראל. אולם נראה כי הפגיעה החמורה ביותר אינה הפגיעה הפיזית, אלא הפגיעה הרוחנית. כאשר אנו לא מולכים בעצמינו, ברגע שאנו נמצאים תחת שלטון גויים, אין ביכולתינו ליצור יצירות ללא התחשבות ברוח הגויים. במקום להיות עם שמנהיג את הגויים, עובר עם ישראל בגלותו למצב של מגיב למעשיהם של הגויים. על הפסוק "ועבדתם שם מעשה ידי אדם" אומר רש"י "משאתם עובדים לעובדיהם, כאילו אתם עובדים להם". עם ישראל בגלות אינו יכול ליצור יצירות שהן עצמיות לו, הוא חי את חייו בהתחשבות במה שיאמרו הגויים, והרי זה כאילו הוא עובד אותם.



יום ה’ באייר יכול לחול בימים: שני, רביעי, שישי ושבת. באותן שנים שיום העצמאות חל ביום שישי או שבת, יש חשש סביר שמסיבות יום העצמאות וטכסיו יגרמו לחילול שבת פומבי, לפיכך הוחלט על פי בקשת הרבנות הראשית, שכאשר יום ה’ באייר יחול ביום שבת או ביום שישי, יחגגו את יום העצמאות ביום חמישי (ג’ אייר או ד’ אייר). לאחר מכן נוכחו לדעת כי גם כאשר יום העצמאות חל ביום שני, ההכנות ליום הזיכרון שמתחיל במוצאי שבת גורמות ליהודים רבים לחלל שבת, לפיכך הוחלט על פי בקשת הרבנות הראשית שיום הזיכרון ויום העצמאות ידחו ביום, כך שיום הזיכרון יחול בה’ אייר ויום העצמאות בו’ אייר. יוצא איפה כי בפועל, מתוך ארבעה ימים שיום העצמאות יכול לחול בהם, בשלושה מהם מקדימים או דוחים את קיומו.

וכבר מצינו שמחמת חשש טלטול שופר ולולב בשבת ביטלו חכמים את מצוותם. ולכן כאשר חל ראש השנה בשבת, אין תוקעים בו בשופר. וכן כאשר חל יום ראשון של סוכות בשבת, אין נוטלים בו לולב. הרי שביטלו מצוות מהתורה כדי שלא יגיעו לחילול שבת. אולם את עצם היום שהוא מדאורייתא אין לשנות. אבל ימים שנקבעו על פי חכמים, דוחים או מקדימים.

כאשר פורים חל בשבת, ביום שישי קוראים במגילה ומחלקים מתנות לאביונים, בשבת קוראים את הקריאה בתורה ואומרים ‘על הניסים’, וביום ראשון עורכים סעודה ושולחים מנות (שו”ע או”ח תרפח, ו, מ”ב יח, להלן יז, ה). וכאשר תשעה באב חל בשבת, דוחים את התענית ליום ראשון (ועי’ שו”ע או”ח תקנא, ד; תקנד, יט).

וכן לגבי יום העצמאות, הכל לפי התקנה, שבאותו יום שהוחלט על פי נציגי הציבור והרבנות הראשית לחוג את יום הקמת המדינה

אכן מעניין שגם מועד הכרזת המדינה הוקדם כדי שלא לחלל שבת. שכן מועד פקיעת המנדט הבריטי היה בליל שבת בשעה שתים עשרה בלילה, אלא שראשי מועצת העם לא רצו להכריז על הקמת המדינה תוך חילול שבת, על כן הקדימו את ההכרזה ליום שישי בצהרים – ה’ באייר.
 

הודעות אחרונות

חזור
חלק עליון