יוסף דהן
Well-known member
הכנות כלליות לכל יו''ט
ש''ע סעי' א: יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ מִבְּעוֹד יוֹם וכו'. וטרם שנביא הכנות האדם הכלים והמאכלים שיש להתכונן בי''ד ניסן לקראת ליל הסדר, נציין כמה הלכות והנהגות הראויות לכל יו''ט הבא עלינו לטובה:
א] טבילה: ירחץ בחמין[1] ויטבול במקוה[2].
ב] מצעות נעים: יסדר את הבית להציע מצעות נאים לכבוד הרגל, וכדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת, ודין זה נוהג בכל שבת ויו"ט (ובליל הסדר כפי מה שמוסיף לקשט את השלחן ומקום האכילה, כך מקיים יותר המצוה להראות דרך חירות בלילה הזה, וכאילו הוא עתה יצא משעבוד מצרים[3]).
ג] הכנת היין שחביב עליו ביותר וערב לחיכו, כך שיוכל לקיים את מצות ושמחת בחגך בהידור[4].
ד] נתינת צדקה ודאגה לעניים: וכדברי הרמב''ם _ שמצות השמחה אינה בשלמות לולא שדואג האדם לעניים. ולכן ראוי לאדם שבכל יו"ט יזמן אצלו עני לאכול עמו על שלחן כדי לחלוק משמחתו לעניים ולאביונים, וכל שכן שראוי ליזהר בזה בליל הפסח, לחזר אחרי עניים להיות מאוכלי שלחנו. וכמו שאומר אחר כך בהגדה, ''כל דיכפין ייתיויכול כל וצריך ייתי ויפסח''. ועוד שבלילה זה הוא מראה שררה כדרך חירות, וכך ישמח את לב האומללים, ויחשוב אותם כבני חורין ולא יחסר להם דבר בלילה הזה.
ועכ"פ יפריש צדקה לעניים בערב החג, וטוב להפריש מעות לעניים עבור כל סעודה מסעודות החג, כדי לשתף את העניים בשמחתו.
ה] מתנה לאשתו.
ו] =הכנת בגדים יפים ביותר;: שהרי בגדי יו''ט אמורים להיות יפים יותר משל שבת[5].
ז] =הכנת נרות:; לצורך הדלקת יו''ט[6] וגם יכין נר נשמה לצורך הבישולים ביו''ט. ונכון שהנשים לא תברכה שהחיינו בזמן הדלקת הנרות, אלא יסמכו על ברכת שהחיינו שבקידוש[7].
ח] =תספורת:; מצוה להסתפר קודם הרגל לכבוד הרגל[8].
ט] כיסוי מתגי השחמל.
י] הכנת נילון חד פעמי למס' הסעודות.
יא] הכנת נייר חתוך[9].
יב] הכנת התפלה קודם החג כמבוא' בש''ע סי' ק[10].
חיזוק לרחוקים
יפה עושים האנשים המזמינים לביתם בליל הסדר אנשים רחוקים מן התורה, כדי לקרבם ליהדות בלילה זה המסוגל לחיזוק האמונה, ויש מקומות שעורכים סדר משותף לכל מאן דבעי ומביאים לשם משפחות שלא זכו עדיין לשמור תורה ומצוות, ומקרבים אותם לאביהם שבשמים[11].
הכנות מבעוד מועד לליל הסדר
א. לימוד ההלכות: היות והלכות הפסח מרובות יותר מכל חג אחר, יש להתכונן ו(פורים).
ב. =הכנת ההצגה:; מנהג קדום בישראל שאחד מהילדים לאחר סדר ''יחץ'' נושא חלק מהמצה על כתפו צרור במפה נאה, ודופק בדלת ושואלים בני הבית: מי שם ועונה יהודי. וממשיכים לשאול: ומאיפה בא היהודי וכו'. והצגה זו דרושה הכנה מראש של המבוגר עם הילד[12].
ג. הכנת ההגדה: כדי שיוכל לספר לילדים את עשרת המכות בדרך תיאור מרתקת, יש להכין עצמו ע''י קריאת המדרשים ושאר ספרים המצויים ומתחדשים בזמננו שמביאים תועלת בזה[13]. כמו כן כדאי שיכין חידונים כדי שישתתפו בהם הילדים וע''י דירבון של פרסים יהיו ערניים בזמן סיפור יציאת מצרים[14].
ג. =עיון בלוח השנה;: נכון לבדוק מתי זמן חצות בלילה הזה, כדי לדאוג שיסיימו בני הבית את אכילת האפיקומן עד חצות.
הכנת המאכלים לליל הסדר
ש''ע סעי' א: יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ מִבְּעוֹד יוֹם וכו'. ומלבד עריכת השלחן מבעוד יום, יש להתכונן גם בהכנת כלים נוספים ומאכלים לקיים את ליל הסדר כהלכתו על הצד הטוב ביותר (ואמנם אין הכרח שכל הדברים יהיו מונחים כבר על השולחן שלפעמים אין מקום בשולחן או שמטעמי נוחות מעדיפים להביא כל דבר בזמנו[15]):
א) הכנת המצות: לפני תחלת הסדר יש לשער כמה משתתפים יהיו בביתו בליל הסדר, ויכין לכל משתתף מצות שמורות לכזיתות הלילה (לפחות 3 כזיתות לאדם אחד[16]). וכן עלי חסה (כ40 גרם לאדם[17]). וזהו שיעור מינמלי היות ואם יבואו אליו אורחים בפתע פתאום, או ישפך מהיין שבכוסות וכו' לא יחסר מהמצרכים[18].
כמו כן אם הקפיא את המצות יוציאם בערב החג מספיק זמן כדי שיפשירו[19].
ב) יין ומיץ ענבים: בכשרות מהודרת[20] בכמות שתספיק לכל המסובים בשלחן לפחות[21] לארבע כוסות לפחות לכל איש, וכוס של אליהו (שממלאים ומשאירים למחרת לקידוש היום).
ג) הכנת המרור (חזרת): למנהג הספרדים נוהגים לקחת חסה[22], וכמובן רק מגידול מפוקח ללא תולעים[23] יחד עם שרייה במים עם טיפת סבון[24]. ויש להדר ולחזר לקנותה אפי' בדמים מרובים[25].
ד) הכנת הכרפס: נהגו לקחת סלרי לשם סימן הכרפס, וכמובן יהיה מגידול מפוקח ללא תולעים ועי' בהערה דרך ההכשרה[26].
ה) הכנת מי מלח או מי לימון או חומץ[27]: לצורך טבילת הכרפס. אמנם יש להקפיד שאם מתכנן לטבל במי מלח או מי לימון שהמים יהיו הרוב[28].
ו) הכנת זרוע: מי שיכול לקחת זרוע כבש והוא שני פרקים של הזרוע, בכדי להניח בקערה תבוא עליו ברכה. אך מי שאין לו זרוע כבש יכול להניח בקערת ליל הסדר כנף של עוף[29]. ומי שאין לו זרוע יכול לקחת שאר בשר אף ללא עצם[30]. ומעיקר הדין רשאי לצלותה בכל דרך שנוח לו בין על גחלים ובין על הגז[31]. ואם קשה לו יכול לעשותו צלי קדר (בישול בקדרה ללא מים) או אפי' מבושל[32]. ובשעת הצליה יזהר לא לומר ''אני צולהו לפסח'', כדי שלא יראה כמו שמקדיש אותו לקרבן פסח, ונמצא אוכל קדשים בחוץ[33].
ז) הכנת הביצה: נהגו לבשל ביצה בקליפתה ולהניח אותה בקערה זכר לקורבן חגיגה ואת הביצה נהגו לאכול בסעודה, ואומרים זכר לקרבן חגיגה[34]. ויש עדות שנהגו לבשל כמות ביצים ולתת מהם לאנשים הרעבים לאחר שתית הכוס הראשונה של הקידוש[35].
ח) הכנת החרוסת: מנהג ישראל להכינה מתמרים עם שקדים ואגוזים טחונים, ויעשו אותה סמיכה זכר לטיט. ונהגו לערב בה מעט תפוחים (זכר למה שנאמר ''תחת התפוח עוררתיך''), ויש שנהגו לתת בה גם קינמון זכר לקש[36]. וכל אחד יעשה כמנהגו[37].
ט) הכנת מיני מתיקה: בגמ' _ מבואר שאת הילדים היו משמחים בקליות ואגוזים אך בזמננו עם התפתחות התעשיה המבורכת ''נשתנו הטבעים'' ומן הנכון לקנות לילדים שוקולדים ו''פיקל'ה'' שאוהבים בשביל להשאירם ערים ללילה המסוגל[38].
י) הכנת בשר: מצוה לאכול בלילה זה ב' תבשילים ונהגו ישראל לקיים זאת ע''י ביצה ובשר.
הכנת הכלים לליל הסדר
ש''ע סעי' א: יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ מִבְּעוֹד יוֹם וכו'. ומלבד השלחן וכלי האכילה שיש לסדר מבעוד יום וכמו שיבואר בסמוך יש גם להכין את:
א) קערת הסדר: לדעת האר''י ז''ל[39] מניחים במרכז השלחן בליל הסדר קערה גדולה, ובה מניחים את הפריטים הבאים: 3 מצות למעלה, מצד ימין זרוע, מצד שמאל ביצה, באמצע וקצת למטה מהם מרור. מצד ימין במקביל לזרוע חרוסת, כנגדה כרפס, וכנגד המרור – חזרת[40]. ונהגו להניח חסה גם כמרור וגם במקום החזרת. ואת מי המלח יניח חוץ לקערה[41].
וטוב להדר שתהיה הקערה נאה ומפוארת. וטוב שיסדר את הקערה של ליל הסדר בעצמו[42].
ב) מקום הסיבה: הכנת כיסא, כורסא או כריות לצורך מצות ההיסבה.
ג) כוסות: יש להכין לגדולים ולנשים[43] כוס המכילה 90 – 100 מילי ליטר, ואף ששיעור רביעית הוא פחות מכך, מהנכון להוסיף מעט כדי שאם ישפך מעט יין מהכוס עדיין ישאר בה כשיעור. ואין כדאי שהכוס תכיל יותר מהכמות הנ''ל[44]. ואף שמעיקר הדין אפשר להשתמש בכוסות חד פעמיות מפלסטיק או נייר קרטון בשביל קידוש והבדלה וארבע כוסות, וכל הדברים הנאמרים על הכוס. אמנם משום הידור מצוה היכא ואפשר יקח כוס נאה, ובפרט בליל הסדר שהוא דרך חירות ומצוה להשתמש בכלים נאים כמנהג בני חורין ולהראות עצמו כאילו עתה יצא ממצרם[45].
ד) ויש להכין לכל אחד מהמסובין הגדה של פסח בנוסח הנהוג באותו הבית ולמען הסדר הטוב רצוי שיהיו כל ההגדות שלפני המסובין בנוסח זהה (בכדי שיוכלו לציין למסובין היכן נמצאים בהגדה[46]).
ה) =משקל מיכני:; במידה ונוח לו יותר לשקול את המצות בלילה (כגון שאין בני הבית מרובים), ידאג למשקל זה כדי שיוכל לחלק את הכזיתות[47].
ו) =הכנת כלי פגום:; לנוהגים לשפוך יין לכלי שבור באמירת ''דצ''ך עד''ש באחא''ב''[48].
[1] ועי' בספר המאיר לארץ (ח"א) שכתב שככל שהרחיצה במים חמים יותר לכבוד שבת כך יש הידור בדבר.
[2] ילקו''י עמ' כ ועמ' כב. ושם כתב (עמ' כב - כג) שאין קפידא אם יטבול במים שאובין כמבו' בב''י סי' פח (א"ה: כגון בבריכה או שעומד כ2 דקות תחת זרם חזק שבמקלחת). ואם אף במקלחת קשה לו לטהר עצמו יכול לעשות טהרת ידים ב40 נטילות (שם עמ' כד).
[3] ילקו''י סעי' _.
[4] במסילות החיים (לחודש ניסן בעמ' 31), שהביא בזה מדברי מו"ר הגר"מ צדקה וז"ל: הנה במצות עשה של 'ולקחתם לכם' בארבעת המינים וביחוד באתרוג, עינינו הרואות שישראל קדושים טורחים בטרחות מרובות בגופם ובממונם ומשקיעים זמן וזמנים בחיפוש מחיפוש להשיג אתרוג נאה ומהודר כשכל מצות עשה של הנענוע בו – רק ביום טוב ראשון, אם כן, מכל שכן שבכדי לקיים מצות עשה דאורייתא של "ושמחת בחגך" בכל שבעת ימי החג, לא יאחר מלטרוח אחר יין משובח וטעים לחיכו בבדיקה ועיון אחר סוגי יינות למיניהם הערב לו והמשמחו. דאם חז"ל הקדושים אמרו שאין שמחה אלא בבשר ויין וכן פסקו גדולי ההוראה, מוכרח הדבר שכן הוא, דהא נאמנים עלינו דברי חז"ל. ברם, כל אדם צריך למצוא את היין המתאים לו שישמחו. עכ"ד.
[5] ולכן יש שנהגו ללבוש בחגים פראק.
[6] ואם יו''ט סמוך לשבת, יכין גם לשבת. ועי' בהליכות פסח להגרימ''ט עמ' קו שכתב: היות ועיקר חובת ההדלקה של נרות שבת ויו''ט היא במקום הסעודה, נכון שידאג לכך שיספיקו הנרות לפחות עד סוף הסעודה.
[7] ואם בכל זאת רוצות לברך דוקא בהדלקה – יזהרו להסמיך את ההדלקה תיכף אחר ברכת להדליק נר של יו''ט ורק לאחר מכן לברך שהחיינו, כי יש לחוש להפסק בין הברכה להדלקה (חזו''ע ח''א עמ' ער).
[8] ילקו''י עמ' כ. ועוד כ' שם: ומי ששער ראשו מגודל נכון שיסתפר כבר בשבת שקודם הרגל לכבוד השבת, ולא ימתין עד סמוך לרגל, ואפי' בשבוע קודם הרגל. ע''כ. ולענ''ד נראה שבכל זה ה''ה לגזיזת ציפורניו, שאם עודפות על הבשר אין להמתין לערב חג, אלא יסירם מעליו בהקדם.
[9] וטוב להחמיר לכתחילה גם לפתוח את הקיוקו של הטישו, היות ואפשר לעשות כן בקלות (תשובת הראשון לציון, הובא בקובץ ב''י).
[10] ומה שלא נהגו בזה ההמון עי' ביאור בילקו''י שם.
[11] ילקו''י סעי' _.
[12] וכן נהגו בבית מרן זצ''ל לעשות טקס זה לחזק את האמונה ולקיים דברי ההלכה ''חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים''. וכמו שיובא לקמן תחת הכותרת יחץ בהערה. ומהגאון הרב אברהם יוסף שליט''א שמעתי שמטעם האמור נכון שכל אחד מבני הבית בין גדולים ובין ילדים ינהגו כל אחד בתורו להציג עצמם כאילו הם אותו היהודי שבא לארץ ישראל.
[13] והעיר הגאון הרב אהרן בוטבול שליט''א שבשעת ההגדה נכון לשמור על רצף ולא להוסיף פירושים יתר על המדה אלא פה ושם בפשט ההגדה ולא פלפולים. ע''כ. וכך תיאר מרן הראשון לציון את דרכו של אביו מרן זצ''ל: בימים אלו שלפני חג הפסח כל אחד יכין פירושים ומדרשים יפים על ההגדה, שיוכל לומר אותם לבני ביתו בליל הסדר. מרן זצ"ל בסיפור יציאת מצרים היה יורד לרמה נמוכה יותר מהגן, כדי שכל הקטנים יבינו, ואפילו ילדים קטנים בני שלש וארבע היו יושבים מרותקים, היה מספר וממחיש להם את מכת דם, וצפרדע, ואיך ה' הפלה בין מחנה ישראל למחנה מצרים, ובפרט במכת ערוב, וגם בבית הכנסת היזדים מרן היה מספר את הדברים בצורה חיה. אבל גם היה אומר קושיות ותירוצים, כי היו מסובים על שלחנו הבנים והחתנים והנכדים הגדולים שהם תלמידי חכמים, וצריך לומר להם חידושים. ובחוברת שיחת חיזוק (גליון לחג הפסח תשפ''ד) מהגאון הרב גד אורין שליט''א הביא מדברי מרן זצ''ל ממה שהיה רגיל לעורר בשיעוריו על מצות 'מגיד' וזה תורף דבריו: מגיד זוהי המצוה העיקרית של ליל הסדר. הרבה מצוות יש בחג הפסח, אך עולה על כולנה היא מצות קריאת ההגדה סיפור יציאת מצרים ולהרחיב על הנסים והנפלאות שעשה עמנו הקב"ה, כדי להקנות את האמונה בליבם, כמ"ש ''והגדת לבנך" וזה "פסח" פה – שח, שמצוה רבה להשיח ולספר את ניסי השי"ת. לא די רק לומר את ההגדה עצמה, אלא מצוה להוסיף ולספר ממדרשי חז"ל המדברים בעשר המכות ובנס יציאת מצרים, כדי להחדיר את האמונה בליבותיהם של הילדים הקטנים, שידעו שיש השגחה פרטית והקב"ה שומר ומציל את עמו ישראל. ועל כן, יכין האבא את ההגדה – עוד קודם ליל הסדר, כדי שיוכל להוסיף ולהרחיב כיד ה' הטובה עליו. וימחיש לילדיו את דברי המדרשים של רבותינו, ויבדח אותם וישמח את ליבם בכל מיני משלים המושכים את האוזן. ובפרט כיום, שהילדים מתחנכים בתלמודי תורה, וברוך ה' הם לומדים הרבה על יציאת מצרים ועל ניסי ה' הגדולים ויודעים את עיקרי הדברים, צריך האב לבוא ולומר להם דברים חדשים. אולם, לא יאמר להם פלפולים וחידושים עמוקים, שאז יתעייפו מכך הילדים הקטנים, אלא יתאר את כל הניסים והנפלאות שבהגדה בצורה יפה ומושכת. ויספר ויאריך ביציאת מצרים כיד ה' הטובה עליו ולא ימהר באמירת ההגדה ולא יספר בחיפזון, כמו שנאמר בפורים: "הרצים יצאו דחופים'', אלא יאמר את ההגדה במתינות ובסבלנות וכל שכן, שלא יבלע תיבות ואותיות ממנה. וכך, גם לאחר שנים רבות יזכור הבן בערגה איך שהיה מתענג על דברי התורה שהיה מספר לו אביו, בסיפור נס יציאת מצרים. זהו קיום מצות "והגדת לבנך". עכת"ד.
[14] בקונטרס הכנה לליל הסדר כתב הרב ינון כהן שליט''א: על אב המשפחה להכין קודם ליל הסדר, אוצר מדרשי חז''ל על עשרת המכות, ויודיע לילדיו כי לאחר שהוא מספר את סיפור עשרת המכות (ויציאת מצרים) הוא שואל שאלות, ומחלק פרסים לעונים נכון... ואז יספר את מדרשי חז''ל עם כל הברע'ן, ובגישה נכונה גם לקטנים. ומקודם יכין גם שא לות על מדרשי חז''ל אלו, ואז יפתח בחידון, והעונים נכונה יקבלו את המתנה, ופשוט לומר שיעשה בחכמה לשאול כל אחד לפי רמתו, העיקר להשאיר טעם של "מתיקות" בפיהם! זה חוויה! [הריוח ברעיון זה: הקשבה מלאה, הצבת מטרה מתוגמלת, והשראת שמחה.
[15] ילקו"י סעי' _.
[16] לפי חשבון ששיעור כזית הוא 27 גרם, ופעמים שנשארו חתיכות בין השינים או שפירורים נופלים, נכון לתת בריוח וכגון 30 גרם. ונכון שכולם יאכלו סה''כ 4 כזיתות (2 במוציא מצה, א' בכורך, וא' באיפיקומן) ומי שקשה לו די בכזית אחד במוציא מצה. ובאופן שרבים בני הבית מומלץ לשקול את כזיתות המצה והחסה בערב החג, אך אם יש בני בית מועטים, אפשר להשתמש במשקל מיכני, וכמו שנהג מרן זצ"ל שהיה בביתו משקל מיכני על קפיץ, לא אלקטרוני, ובליל פסח היה שוקל את המצות פעם פעמיים, ואחר כך היה מחלק בהשערה, נותן ברווח לא בקמצנות, כי אם נותן בדיוק כזית, לפעמים נופלים פירורים, או שנשאר בין השינים, ולכן יתן ביד רחבה.
[17] כזית אחד למרור ואחד לכורך, אם סומך על שיעור הרמב''ם שכזית הוא כ18 גרם.
[18] קונטרס בין ישראל לעמים.
[19] וכמו כן ידאג לתשלום שלהם שלא יהיו בהקפה כי צריך שיהיו שלו ללא שום חשש.
[20] הן לגבי איסור ערלה וכלאי הכרם, והן שהופרשו ממנו תרומות ומעשרות, ושנזהרו בו בתעשייתו ממגע גוי. וכן שלא מעורב בו מים בכמות שפוסלת אותו מברכת בורא פרי הגפן (קונ' בין ישראל לעמים עמ' כט).
[21] היות ופעמים נשפך מכוסו או ששכח להסב בשתיתה, מן הנכון שתהיה כמות של מיץ ענבים ויין בריוח.
[22] ועי' בילקו''י עמ' לג ואילך שכן יש לנהוג לקחת את החסה בתור מרור אע''פ שטעמה מתוק ולא מר.
[23] חזו''ע (עמ' צה) ובקוטנ' בין ישראל לעמים עמ' ל הערה 5 כתב שאין לסמוך על כל ירק שכתוב עליו ''נקי מחרקים'', ''בשיטת גוש קטיף'' וכל מיני משפטים יפים, אלא רק עלים העומדים תחת פיקוח כשרותי מהודר.
[24] ושטיפה לאחר מכן (הגאון הרב יצחק לוי שליט''א בגליון באר יצחק מס' 190). והשיב לי הגאון הרב דוד טהרני שליט''א שזמן השרייה בסבון אמור להיות 5 דקות. ואח''כ שטיפה בזרם מים חזק.
[25] ב''י (סי' תעג) בשם הסמ''ק.
[26] יש להפריד את העלים מהגבעולים לפני ליל הסדר, להשרותם במים וסבון למשך חמש דקות, ולאחר מכן לשטןף את העלים תחת זרם מים ולהניחם במסננת בכדי שיטפטפו המים מהם (שם).
[27] דוקא חומץ שנעשה מיין ולא סינטטי.
[28] חזו''ע עמ' לה. כי דוקא על שבעת משקים חכמים תיקנו נטילה (יד שחט דם) ואילו סחיטת הפירות נחשבים רק זעה בעלמא. ואין יכול לומר ומה לי אם אטול לחינם ידים, מה עוון יש בזה? היות ואמרו חז''ל שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח.
[29] ה' ניסי ח''א עמ' יט. אמנם בס' פסח בציון כ' שאין נכון כן לנהוג להניח כנף במקום זרוע. אלא יכול לתת כל בשר אף ללא עצם בקערה במקומה.
[30] ילקו''י עמ' ל.
[31] ואלו שנוהגים לצלות רק על גחלים ולא על ידי שיפוד, אין זה כי אם חומרא והידור מצוה (ילקו''י עמ' כט).
[32] ובאופן שבישלו אין איסור לאכלו בליל פסח (שם).
[33] אלא יכול לומר שבשר זה לכבוד החג או לכבוד יו''ט. ומ''מ אף אם אמר הבשר מותר באכילה בדיעבד (ילקו''י עמ' ל).
[34] ש''ע סי' תע''ג ס''ד ובכה''ח סי' תעו אות כו. אמנם בחזו''ע כ' שהמנהג לאכול את הביצה לאחר הקידוש, וכן היה מנהגו של מרן זצ"ל כמו שהעיד בנו מרן הראש''ל שליט''א בשיעור השבועי פ' צו בשנת תשע''ח (אות ד): לאחר הקידוש, שהיו מביאים לו מעט אורז, כל היום כמעט הוא לא אכל, היה יושב ולומד וכותב, עד שמגיע זמן מנחה, כולם בבית עוסקים בהכנות לחג, והוא עוסק בתורה, בליל הסדר הוא רוצה להאריך בסיפור יציאת מצרים, אבל לא אוכלים עד אחרי המצה והמרור, לכן היה אוכל מיד אחרי הקידוש מעט אורז, וכן היה אוכל גם ביצה זכר לקרבן חגיגה, ומברך ברכה אחרונה בורא נפשות, וממשיך ורחץ כרפס. ע''כ. ובשיעור השבועי שם בפ' ויקרא אות כ בהערה: אנחנו נוהגים לאכול את הביצה מיד אחרי הקידוש, כי בערב פסח לא אוכלים הרבה, צריכים לאכול את המצה לתאבון. מרן זצ"ל היה נוהג לברך על הביצה שהכל מיד אחרי הקידוש, ואחריה מברך נפשות, והיה מחלק לכל אחד ביצה.
[35] חזו''ע עמ' לא.
[36] רמ''א בסי' תעג ס''ה ובכה''ח שם.
[37] קוטנ' בין ישראל לעמים. ומרן זצ''ל נהג בעצמו להכין את החרוסת (מנהגי הראש''ל ח''ד).
[38] וכמו שהקפיד על מרן כך בכל ערב חג (עדות הגאון הרב יעקב סיני שליט''א, וכן סיפר מרן הראש''ל שליט''א באח' ההזדמנויות).
[39] ואף שלפי הפשטנים (עי' ברמ''א סי' תע''ג ס''ד) סדר הקערה אחרת כדי שלא יעיביר על המצוות, מ''מ העלה בילקו''י עמ' נ שרבים נוהגים במנהג זה כהאר''י ודעבד כמר ודעבד כמר עבד. ובהגדה של פסח חזו''ע הביא סדר הקערה כדברי רבנו האר''י.
[40] ולמקובלים יש דרך אחרת וכמו שהובא בהגדה של פסח עם ביאור אבני נזר לגאון הרב זמיר כהן שליט''א במבוא.
[41] קונט' בין ישראל לעמים סעי' יב.
[42] ילקו''י סעי' _. וכתב שם בעמ' טו ''ושמכין וטורח בעצמו מקיים מצות הכנה לכבוד שבת ויו''ט וכמבואר ברמב''ם שבת (פ''ל ה''ו) שחייב כל אדם לטרוח בעצמו לכבוד שבת, כמו בבישול צרכי סעודה, או בהכנת הפתילות והדלקת הנרות או בקניית מאכל או משקה לצורך השבת, וכל המרבה בזה הרי זה משובח ובהל' יו''ט משמע דה''ה ליו''ט. ע''כ. ועי' עוד בילקו''י שבת _ אם ת''ח חייב לעשות דבר מה לכבוד שבת, ולכאו' ה''ה גם לכבוד יו''ט.
[43] מלבד לקטנים שאין צריך לתת לפניהם רביעית היות ופטורים מהמצוות. אך טוב להחמיר לתת להם כוס עם רביעית מיץ ענבים.
[44] היות שיש מחלוקת אם צריך רוב כוס, ואם תהיה כשיעור של חזו''א (150 סמ''ק) נמצא שראוי לו לשתות יין בשיעור של כ80 סמ''ק ויש כאלו שקשה להם לשתות שיעור זה. ומאידך אם לא ישתה אלא רק מלא לגמיו (כ45 סמ''ק) נמצא שלחינם הכניס עצמו למחלוקת, אם צריך שישתה רוב כוס. הערת הגאון הרב אברהם יוסף שליט''א.
[45] ילקו''י סעי' _. אמנם עי' בפסח בציון עמ' רלו והלאה שלכתחילה יש להשתמש בכוסות מכסף ועכ''פ מזכוכית ולא בכוסות חד פעמי משום פחיתות כבוד בלילה הזה. ובחוברת הנשואין בהלכה ובאגדה כתב: "ועיני ראו ולא זר, שפעם אחת ויחידה הגיע מרן הראש"ל זצוק"ל לשיעור כשהוא ענוד באצבע הזרת, טבעת זהב עבה עם יהלום נוצץ ומיוחד. וסיפר מורנו הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א, שכן היה נוהג מרן זצוק"ל לענוד הטבעת בליל הסדר. ועיין בחוברת אור תורה (סיון תשמ"ה), שכך נהג הגאון רבי חיים חורי לענוד טבעת זהב מיוחדת בליל הסדר, והיה אומר שמצוה להתגאות בליל פסח, (וכן הובא בספר חיי חיים חורי עמוד 169).
[46] קוטנ' בין ישראל לעמים.
[47] ואם לא הכין מבעוד מועד, נהגו לשער כזית מצה במצה קשה בשיעור גודל של כף יד.
[48] ואין למזוג יין של שביעית לכלי זה היות ונאמר לאכלה ודרשו חז''ל ולא לאיבוד.
ש''ע סעי' א: יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ מִבְּעוֹד יוֹם וכו'. וטרם שנביא הכנות האדם הכלים והמאכלים שיש להתכונן בי''ד ניסן לקראת ליל הסדר, נציין כמה הלכות והנהגות הראויות לכל יו''ט הבא עלינו לטובה:
א] טבילה: ירחץ בחמין[1] ויטבול במקוה[2].
ב] מצעות נעים: יסדר את הבית להציע מצעות נאים לכבוד הרגל, וכדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת, ודין זה נוהג בכל שבת ויו"ט (ובליל הסדר כפי מה שמוסיף לקשט את השלחן ומקום האכילה, כך מקיים יותר המצוה להראות דרך חירות בלילה הזה, וכאילו הוא עתה יצא משעבוד מצרים[3]).
ג] הכנת היין שחביב עליו ביותר וערב לחיכו, כך שיוכל לקיים את מצות ושמחת בחגך בהידור[4].
ד] נתינת צדקה ודאגה לעניים: וכדברי הרמב''ם _ שמצות השמחה אינה בשלמות לולא שדואג האדם לעניים. ולכן ראוי לאדם שבכל יו"ט יזמן אצלו עני לאכול עמו על שלחן כדי לחלוק משמחתו לעניים ולאביונים, וכל שכן שראוי ליזהר בזה בליל הפסח, לחזר אחרי עניים להיות מאוכלי שלחנו. וכמו שאומר אחר כך בהגדה, ''כל דיכפין ייתיויכול כל וצריך ייתי ויפסח''. ועוד שבלילה זה הוא מראה שררה כדרך חירות, וכך ישמח את לב האומללים, ויחשוב אותם כבני חורין ולא יחסר להם דבר בלילה הזה.
ועכ"פ יפריש צדקה לעניים בערב החג, וטוב להפריש מעות לעניים עבור כל סעודה מסעודות החג, כדי לשתף את העניים בשמחתו.
ה] מתנה לאשתו.
ו] =הכנת בגדים יפים ביותר;: שהרי בגדי יו''ט אמורים להיות יפים יותר משל שבת[5].
ז] =הכנת נרות:; לצורך הדלקת יו''ט[6] וגם יכין נר נשמה לצורך הבישולים ביו''ט. ונכון שהנשים לא תברכה שהחיינו בזמן הדלקת הנרות, אלא יסמכו על ברכת שהחיינו שבקידוש[7].
ח] =תספורת:; מצוה להסתפר קודם הרגל לכבוד הרגל[8].
ט] כיסוי מתגי השחמל.
י] הכנת נילון חד פעמי למס' הסעודות.
יא] הכנת נייר חתוך[9].
יב] הכנת התפלה קודם החג כמבוא' בש''ע סי' ק[10].
חיזוק לרחוקים
יפה עושים האנשים המזמינים לביתם בליל הסדר אנשים רחוקים מן התורה, כדי לקרבם ליהדות בלילה זה המסוגל לחיזוק האמונה, ויש מקומות שעורכים סדר משותף לכל מאן דבעי ומביאים לשם משפחות שלא זכו עדיין לשמור תורה ומצוות, ומקרבים אותם לאביהם שבשמים[11].
הכנות מבעוד מועד לליל הסדר
א. לימוד ההלכות: היות והלכות הפסח מרובות יותר מכל חג אחר, יש להתכונן ו(פורים).
ב. =הכנת ההצגה:; מנהג קדום בישראל שאחד מהילדים לאחר סדר ''יחץ'' נושא חלק מהמצה על כתפו צרור במפה נאה, ודופק בדלת ושואלים בני הבית: מי שם ועונה יהודי. וממשיכים לשאול: ומאיפה בא היהודי וכו'. והצגה זו דרושה הכנה מראש של המבוגר עם הילד[12].
ג. הכנת ההגדה: כדי שיוכל לספר לילדים את עשרת המכות בדרך תיאור מרתקת, יש להכין עצמו ע''י קריאת המדרשים ושאר ספרים המצויים ומתחדשים בזמננו שמביאים תועלת בזה[13]. כמו כן כדאי שיכין חידונים כדי שישתתפו בהם הילדים וע''י דירבון של פרסים יהיו ערניים בזמן סיפור יציאת מצרים[14].
ג. =עיון בלוח השנה;: נכון לבדוק מתי זמן חצות בלילה הזה, כדי לדאוג שיסיימו בני הבית את אכילת האפיקומן עד חצות.
הכנת המאכלים לליל הסדר
ש''ע סעי' א: יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ מִבְּעוֹד יוֹם וכו'. ומלבד עריכת השלחן מבעוד יום, יש להתכונן גם בהכנת כלים נוספים ומאכלים לקיים את ליל הסדר כהלכתו על הצד הטוב ביותר (ואמנם אין הכרח שכל הדברים יהיו מונחים כבר על השולחן שלפעמים אין מקום בשולחן או שמטעמי נוחות מעדיפים להביא כל דבר בזמנו[15]):
א) הכנת המצות: לפני תחלת הסדר יש לשער כמה משתתפים יהיו בביתו בליל הסדר, ויכין לכל משתתף מצות שמורות לכזיתות הלילה (לפחות 3 כזיתות לאדם אחד[16]). וכן עלי חסה (כ40 גרם לאדם[17]). וזהו שיעור מינמלי היות ואם יבואו אליו אורחים בפתע פתאום, או ישפך מהיין שבכוסות וכו' לא יחסר מהמצרכים[18].
כמו כן אם הקפיא את המצות יוציאם בערב החג מספיק זמן כדי שיפשירו[19].
ב) יין ומיץ ענבים: בכשרות מהודרת[20] בכמות שתספיק לכל המסובים בשלחן לפחות[21] לארבע כוסות לפחות לכל איש, וכוס של אליהו (שממלאים ומשאירים למחרת לקידוש היום).
ג) הכנת המרור (חזרת): למנהג הספרדים נוהגים לקחת חסה[22], וכמובן רק מגידול מפוקח ללא תולעים[23] יחד עם שרייה במים עם טיפת סבון[24]. ויש להדר ולחזר לקנותה אפי' בדמים מרובים[25].
ד) הכנת הכרפס: נהגו לקחת סלרי לשם סימן הכרפס, וכמובן יהיה מגידול מפוקח ללא תולעים ועי' בהערה דרך ההכשרה[26].
ה) הכנת מי מלח או מי לימון או חומץ[27]: לצורך טבילת הכרפס. אמנם יש להקפיד שאם מתכנן לטבל במי מלח או מי לימון שהמים יהיו הרוב[28].
ו) הכנת זרוע: מי שיכול לקחת זרוע כבש והוא שני פרקים של הזרוע, בכדי להניח בקערה תבוא עליו ברכה. אך מי שאין לו זרוע כבש יכול להניח בקערת ליל הסדר כנף של עוף[29]. ומי שאין לו זרוע יכול לקחת שאר בשר אף ללא עצם[30]. ומעיקר הדין רשאי לצלותה בכל דרך שנוח לו בין על גחלים ובין על הגז[31]. ואם קשה לו יכול לעשותו צלי קדר (בישול בקדרה ללא מים) או אפי' מבושל[32]. ובשעת הצליה יזהר לא לומר ''אני צולהו לפסח'', כדי שלא יראה כמו שמקדיש אותו לקרבן פסח, ונמצא אוכל קדשים בחוץ[33].
ז) הכנת הביצה: נהגו לבשל ביצה בקליפתה ולהניח אותה בקערה זכר לקורבן חגיגה ואת הביצה נהגו לאכול בסעודה, ואומרים זכר לקרבן חגיגה[34]. ויש עדות שנהגו לבשל כמות ביצים ולתת מהם לאנשים הרעבים לאחר שתית הכוס הראשונה של הקידוש[35].
ח) הכנת החרוסת: מנהג ישראל להכינה מתמרים עם שקדים ואגוזים טחונים, ויעשו אותה סמיכה זכר לטיט. ונהגו לערב בה מעט תפוחים (זכר למה שנאמר ''תחת התפוח עוררתיך''), ויש שנהגו לתת בה גם קינמון זכר לקש[36]. וכל אחד יעשה כמנהגו[37].
ט) הכנת מיני מתיקה: בגמ' _ מבואר שאת הילדים היו משמחים בקליות ואגוזים אך בזמננו עם התפתחות התעשיה המבורכת ''נשתנו הטבעים'' ומן הנכון לקנות לילדים שוקולדים ו''פיקל'ה'' שאוהבים בשביל להשאירם ערים ללילה המסוגל[38].
י) הכנת בשר: מצוה לאכול בלילה זה ב' תבשילים ונהגו ישראל לקיים זאת ע''י ביצה ובשר.
הכנת הכלים לליל הסדר
ש''ע סעי' א: יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ מִבְּעוֹד יוֹם וכו'. ומלבד השלחן וכלי האכילה שיש לסדר מבעוד יום וכמו שיבואר בסמוך יש גם להכין את:
א) קערת הסדר: לדעת האר''י ז''ל[39] מניחים במרכז השלחן בליל הסדר קערה גדולה, ובה מניחים את הפריטים הבאים: 3 מצות למעלה, מצד ימין זרוע, מצד שמאל ביצה, באמצע וקצת למטה מהם מרור. מצד ימין במקביל לזרוע חרוסת, כנגדה כרפס, וכנגד המרור – חזרת[40]. ונהגו להניח חסה גם כמרור וגם במקום החזרת. ואת מי המלח יניח חוץ לקערה[41].
וטוב להדר שתהיה הקערה נאה ומפוארת. וטוב שיסדר את הקערה של ליל הסדר בעצמו[42].
ב) מקום הסיבה: הכנת כיסא, כורסא או כריות לצורך מצות ההיסבה.
ג) כוסות: יש להכין לגדולים ולנשים[43] כוס המכילה 90 – 100 מילי ליטר, ואף ששיעור רביעית הוא פחות מכך, מהנכון להוסיף מעט כדי שאם ישפך מעט יין מהכוס עדיין ישאר בה כשיעור. ואין כדאי שהכוס תכיל יותר מהכמות הנ''ל[44]. ואף שמעיקר הדין אפשר להשתמש בכוסות חד פעמיות מפלסטיק או נייר קרטון בשביל קידוש והבדלה וארבע כוסות, וכל הדברים הנאמרים על הכוס. אמנם משום הידור מצוה היכא ואפשר יקח כוס נאה, ובפרט בליל הסדר שהוא דרך חירות ומצוה להשתמש בכלים נאים כמנהג בני חורין ולהראות עצמו כאילו עתה יצא ממצרם[45].
ד) ויש להכין לכל אחד מהמסובין הגדה של פסח בנוסח הנהוג באותו הבית ולמען הסדר הטוב רצוי שיהיו כל ההגדות שלפני המסובין בנוסח זהה (בכדי שיוכלו לציין למסובין היכן נמצאים בהגדה[46]).
ה) =משקל מיכני:; במידה ונוח לו יותר לשקול את המצות בלילה (כגון שאין בני הבית מרובים), ידאג למשקל זה כדי שיוכל לחלק את הכזיתות[47].
ו) =הכנת כלי פגום:; לנוהגים לשפוך יין לכלי שבור באמירת ''דצ''ך עד''ש באחא''ב''[48].
[1] ועי' בספר המאיר לארץ (ח"א) שכתב שככל שהרחיצה במים חמים יותר לכבוד שבת כך יש הידור בדבר.
[2] ילקו''י עמ' כ ועמ' כב. ושם כתב (עמ' כב - כג) שאין קפידא אם יטבול במים שאובין כמבו' בב''י סי' פח (א"ה: כגון בבריכה או שעומד כ2 דקות תחת זרם חזק שבמקלחת). ואם אף במקלחת קשה לו לטהר עצמו יכול לעשות טהרת ידים ב40 נטילות (שם עמ' כד).
[3] ילקו''י סעי' _.
[4] במסילות החיים (לחודש ניסן בעמ' 31), שהביא בזה מדברי מו"ר הגר"מ צדקה וז"ל: הנה במצות עשה של 'ולקחתם לכם' בארבעת המינים וביחוד באתרוג, עינינו הרואות שישראל קדושים טורחים בטרחות מרובות בגופם ובממונם ומשקיעים זמן וזמנים בחיפוש מחיפוש להשיג אתרוג נאה ומהודר כשכל מצות עשה של הנענוע בו – רק ביום טוב ראשון, אם כן, מכל שכן שבכדי לקיים מצות עשה דאורייתא של "ושמחת בחגך" בכל שבעת ימי החג, לא יאחר מלטרוח אחר יין משובח וטעים לחיכו בבדיקה ועיון אחר סוגי יינות למיניהם הערב לו והמשמחו. דאם חז"ל הקדושים אמרו שאין שמחה אלא בבשר ויין וכן פסקו גדולי ההוראה, מוכרח הדבר שכן הוא, דהא נאמנים עלינו דברי חז"ל. ברם, כל אדם צריך למצוא את היין המתאים לו שישמחו. עכ"ד.
[5] ולכן יש שנהגו ללבוש בחגים פראק.
[6] ואם יו''ט סמוך לשבת, יכין גם לשבת. ועי' בהליכות פסח להגרימ''ט עמ' קו שכתב: היות ועיקר חובת ההדלקה של נרות שבת ויו''ט היא במקום הסעודה, נכון שידאג לכך שיספיקו הנרות לפחות עד סוף הסעודה.
[7] ואם בכל זאת רוצות לברך דוקא בהדלקה – יזהרו להסמיך את ההדלקה תיכף אחר ברכת להדליק נר של יו''ט ורק לאחר מכן לברך שהחיינו, כי יש לחוש להפסק בין הברכה להדלקה (חזו''ע ח''א עמ' ער).
[8] ילקו''י עמ' כ. ועוד כ' שם: ומי ששער ראשו מגודל נכון שיסתפר כבר בשבת שקודם הרגל לכבוד השבת, ולא ימתין עד סמוך לרגל, ואפי' בשבוע קודם הרגל. ע''כ. ולענ''ד נראה שבכל זה ה''ה לגזיזת ציפורניו, שאם עודפות על הבשר אין להמתין לערב חג, אלא יסירם מעליו בהקדם.
[9] וטוב להחמיר לכתחילה גם לפתוח את הקיוקו של הטישו, היות ואפשר לעשות כן בקלות (תשובת הראשון לציון, הובא בקובץ ב''י).
[10] ומה שלא נהגו בזה ההמון עי' ביאור בילקו''י שם.
[11] ילקו''י סעי' _.
[12] וכן נהגו בבית מרן זצ''ל לעשות טקס זה לחזק את האמונה ולקיים דברי ההלכה ''חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים''. וכמו שיובא לקמן תחת הכותרת יחץ בהערה. ומהגאון הרב אברהם יוסף שליט''א שמעתי שמטעם האמור נכון שכל אחד מבני הבית בין גדולים ובין ילדים ינהגו כל אחד בתורו להציג עצמם כאילו הם אותו היהודי שבא לארץ ישראל.
[13] והעיר הגאון הרב אהרן בוטבול שליט''א שבשעת ההגדה נכון לשמור על רצף ולא להוסיף פירושים יתר על המדה אלא פה ושם בפשט ההגדה ולא פלפולים. ע''כ. וכך תיאר מרן הראשון לציון את דרכו של אביו מרן זצ''ל: בימים אלו שלפני חג הפסח כל אחד יכין פירושים ומדרשים יפים על ההגדה, שיוכל לומר אותם לבני ביתו בליל הסדר. מרן זצ"ל בסיפור יציאת מצרים היה יורד לרמה נמוכה יותר מהגן, כדי שכל הקטנים יבינו, ואפילו ילדים קטנים בני שלש וארבע היו יושבים מרותקים, היה מספר וממחיש להם את מכת דם, וצפרדע, ואיך ה' הפלה בין מחנה ישראל למחנה מצרים, ובפרט במכת ערוב, וגם בבית הכנסת היזדים מרן היה מספר את הדברים בצורה חיה. אבל גם היה אומר קושיות ותירוצים, כי היו מסובים על שלחנו הבנים והחתנים והנכדים הגדולים שהם תלמידי חכמים, וצריך לומר להם חידושים. ובחוברת שיחת חיזוק (גליון לחג הפסח תשפ''ד) מהגאון הרב גד אורין שליט''א הביא מדברי מרן זצ''ל ממה שהיה רגיל לעורר בשיעוריו על מצות 'מגיד' וזה תורף דבריו: מגיד זוהי המצוה העיקרית של ליל הסדר. הרבה מצוות יש בחג הפסח, אך עולה על כולנה היא מצות קריאת ההגדה סיפור יציאת מצרים ולהרחיב על הנסים והנפלאות שעשה עמנו הקב"ה, כדי להקנות את האמונה בליבם, כמ"ש ''והגדת לבנך" וזה "פסח" פה – שח, שמצוה רבה להשיח ולספר את ניסי השי"ת. לא די רק לומר את ההגדה עצמה, אלא מצוה להוסיף ולספר ממדרשי חז"ל המדברים בעשר המכות ובנס יציאת מצרים, כדי להחדיר את האמונה בליבותיהם של הילדים הקטנים, שידעו שיש השגחה פרטית והקב"ה שומר ומציל את עמו ישראל. ועל כן, יכין האבא את ההגדה – עוד קודם ליל הסדר, כדי שיוכל להוסיף ולהרחיב כיד ה' הטובה עליו. וימחיש לילדיו את דברי המדרשים של רבותינו, ויבדח אותם וישמח את ליבם בכל מיני משלים המושכים את האוזן. ובפרט כיום, שהילדים מתחנכים בתלמודי תורה, וברוך ה' הם לומדים הרבה על יציאת מצרים ועל ניסי ה' הגדולים ויודעים את עיקרי הדברים, צריך האב לבוא ולומר להם דברים חדשים. אולם, לא יאמר להם פלפולים וחידושים עמוקים, שאז יתעייפו מכך הילדים הקטנים, אלא יתאר את כל הניסים והנפלאות שבהגדה בצורה יפה ומושכת. ויספר ויאריך ביציאת מצרים כיד ה' הטובה עליו ולא ימהר באמירת ההגדה ולא יספר בחיפזון, כמו שנאמר בפורים: "הרצים יצאו דחופים'', אלא יאמר את ההגדה במתינות ובסבלנות וכל שכן, שלא יבלע תיבות ואותיות ממנה. וכך, גם לאחר שנים רבות יזכור הבן בערגה איך שהיה מתענג על דברי התורה שהיה מספר לו אביו, בסיפור נס יציאת מצרים. זהו קיום מצות "והגדת לבנך". עכת"ד.
[14] בקונטרס הכנה לליל הסדר כתב הרב ינון כהן שליט''א: על אב המשפחה להכין קודם ליל הסדר, אוצר מדרשי חז''ל על עשרת המכות, ויודיע לילדיו כי לאחר שהוא מספר את סיפור עשרת המכות (ויציאת מצרים) הוא שואל שאלות, ומחלק פרסים לעונים נכון... ואז יספר את מדרשי חז''ל עם כל הברע'ן, ובגישה נכונה גם לקטנים. ומקודם יכין גם שא לות על מדרשי חז''ל אלו, ואז יפתח בחידון, והעונים נכונה יקבלו את המתנה, ופשוט לומר שיעשה בחכמה לשאול כל אחד לפי רמתו, העיקר להשאיר טעם של "מתיקות" בפיהם! זה חוויה! [הריוח ברעיון זה: הקשבה מלאה, הצבת מטרה מתוגמלת, והשראת שמחה.
[15] ילקו"י סעי' _.
[16] לפי חשבון ששיעור כזית הוא 27 גרם, ופעמים שנשארו חתיכות בין השינים או שפירורים נופלים, נכון לתת בריוח וכגון 30 גרם. ונכון שכולם יאכלו סה''כ 4 כזיתות (2 במוציא מצה, א' בכורך, וא' באיפיקומן) ומי שקשה לו די בכזית אחד במוציא מצה. ובאופן שרבים בני הבית מומלץ לשקול את כזיתות המצה והחסה בערב החג, אך אם יש בני בית מועטים, אפשר להשתמש במשקל מיכני, וכמו שנהג מרן זצ"ל שהיה בביתו משקל מיכני על קפיץ, לא אלקטרוני, ובליל פסח היה שוקל את המצות פעם פעמיים, ואחר כך היה מחלק בהשערה, נותן ברווח לא בקמצנות, כי אם נותן בדיוק כזית, לפעמים נופלים פירורים, או שנשאר בין השינים, ולכן יתן ביד רחבה.
[17] כזית אחד למרור ואחד לכורך, אם סומך על שיעור הרמב''ם שכזית הוא כ18 גרם.
[18] קונטרס בין ישראל לעמים.
[19] וכמו כן ידאג לתשלום שלהם שלא יהיו בהקפה כי צריך שיהיו שלו ללא שום חשש.
[20] הן לגבי איסור ערלה וכלאי הכרם, והן שהופרשו ממנו תרומות ומעשרות, ושנזהרו בו בתעשייתו ממגע גוי. וכן שלא מעורב בו מים בכמות שפוסלת אותו מברכת בורא פרי הגפן (קונ' בין ישראל לעמים עמ' כט).
[21] היות ופעמים נשפך מכוסו או ששכח להסב בשתיתה, מן הנכון שתהיה כמות של מיץ ענבים ויין בריוח.
[22] ועי' בילקו''י עמ' לג ואילך שכן יש לנהוג לקחת את החסה בתור מרור אע''פ שטעמה מתוק ולא מר.
[23] חזו''ע (עמ' צה) ובקוטנ' בין ישראל לעמים עמ' ל הערה 5 כתב שאין לסמוך על כל ירק שכתוב עליו ''נקי מחרקים'', ''בשיטת גוש קטיף'' וכל מיני משפטים יפים, אלא רק עלים העומדים תחת פיקוח כשרותי מהודר.
[24] ושטיפה לאחר מכן (הגאון הרב יצחק לוי שליט''א בגליון באר יצחק מס' 190). והשיב לי הגאון הרב דוד טהרני שליט''א שזמן השרייה בסבון אמור להיות 5 דקות. ואח''כ שטיפה בזרם מים חזק.
[25] ב''י (סי' תעג) בשם הסמ''ק.
[26] יש להפריד את העלים מהגבעולים לפני ליל הסדר, להשרותם במים וסבון למשך חמש דקות, ולאחר מכן לשטןף את העלים תחת זרם מים ולהניחם במסננת בכדי שיטפטפו המים מהם (שם).
[27] דוקא חומץ שנעשה מיין ולא סינטטי.
[28] חזו''ע עמ' לה. כי דוקא על שבעת משקים חכמים תיקנו נטילה (יד שחט דם) ואילו סחיטת הפירות נחשבים רק זעה בעלמא. ואין יכול לומר ומה לי אם אטול לחינם ידים, מה עוון יש בזה? היות ואמרו חז''ל שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח.
[29] ה' ניסי ח''א עמ' יט. אמנם בס' פסח בציון כ' שאין נכון כן לנהוג להניח כנף במקום זרוע. אלא יכול לתת כל בשר אף ללא עצם בקערה במקומה.
[30] ילקו''י עמ' ל.
[31] ואלו שנוהגים לצלות רק על גחלים ולא על ידי שיפוד, אין זה כי אם חומרא והידור מצוה (ילקו''י עמ' כט).
[32] ובאופן שבישלו אין איסור לאכלו בליל פסח (שם).
[33] אלא יכול לומר שבשר זה לכבוד החג או לכבוד יו''ט. ומ''מ אף אם אמר הבשר מותר באכילה בדיעבד (ילקו''י עמ' ל).
[34] ש''ע סי' תע''ג ס''ד ובכה''ח סי' תעו אות כו. אמנם בחזו''ע כ' שהמנהג לאכול את הביצה לאחר הקידוש, וכן היה מנהגו של מרן זצ"ל כמו שהעיד בנו מרן הראש''ל שליט''א בשיעור השבועי פ' צו בשנת תשע''ח (אות ד): לאחר הקידוש, שהיו מביאים לו מעט אורז, כל היום כמעט הוא לא אכל, היה יושב ולומד וכותב, עד שמגיע זמן מנחה, כולם בבית עוסקים בהכנות לחג, והוא עוסק בתורה, בליל הסדר הוא רוצה להאריך בסיפור יציאת מצרים, אבל לא אוכלים עד אחרי המצה והמרור, לכן היה אוכל מיד אחרי הקידוש מעט אורז, וכן היה אוכל גם ביצה זכר לקרבן חגיגה, ומברך ברכה אחרונה בורא נפשות, וממשיך ורחץ כרפס. ע''כ. ובשיעור השבועי שם בפ' ויקרא אות כ בהערה: אנחנו נוהגים לאכול את הביצה מיד אחרי הקידוש, כי בערב פסח לא אוכלים הרבה, צריכים לאכול את המצה לתאבון. מרן זצ"ל היה נוהג לברך על הביצה שהכל מיד אחרי הקידוש, ואחריה מברך נפשות, והיה מחלק לכל אחד ביצה.
[35] חזו''ע עמ' לא.
[36] רמ''א בסי' תעג ס''ה ובכה''ח שם.
[37] קוטנ' בין ישראל לעמים. ומרן זצ''ל נהג בעצמו להכין את החרוסת (מנהגי הראש''ל ח''ד).
[38] וכמו שהקפיד על מרן כך בכל ערב חג (עדות הגאון הרב יעקב סיני שליט''א, וכן סיפר מרן הראש''ל שליט''א באח' ההזדמנויות).
[39] ואף שלפי הפשטנים (עי' ברמ''א סי' תע''ג ס''ד) סדר הקערה אחרת כדי שלא יעיביר על המצוות, מ''מ העלה בילקו''י עמ' נ שרבים נוהגים במנהג זה כהאר''י ודעבד כמר ודעבד כמר עבד. ובהגדה של פסח חזו''ע הביא סדר הקערה כדברי רבנו האר''י.
[40] ולמקובלים יש דרך אחרת וכמו שהובא בהגדה של פסח עם ביאור אבני נזר לגאון הרב זמיר כהן שליט''א במבוא.
[41] קונט' בין ישראל לעמים סעי' יב.
[42] ילקו''י סעי' _. וכתב שם בעמ' טו ''ושמכין וטורח בעצמו מקיים מצות הכנה לכבוד שבת ויו''ט וכמבואר ברמב''ם שבת (פ''ל ה''ו) שחייב כל אדם לטרוח בעצמו לכבוד שבת, כמו בבישול צרכי סעודה, או בהכנת הפתילות והדלקת הנרות או בקניית מאכל או משקה לצורך השבת, וכל המרבה בזה הרי זה משובח ובהל' יו''ט משמע דה''ה ליו''ט. ע''כ. ועי' עוד בילקו''י שבת _ אם ת''ח חייב לעשות דבר מה לכבוד שבת, ולכאו' ה''ה גם לכבוד יו''ט.
[43] מלבד לקטנים שאין צריך לתת לפניהם רביעית היות ופטורים מהמצוות. אך טוב להחמיר לתת להם כוס עם רביעית מיץ ענבים.
[44] היות שיש מחלוקת אם צריך רוב כוס, ואם תהיה כשיעור של חזו''א (150 סמ''ק) נמצא שראוי לו לשתות יין בשיעור של כ80 סמ''ק ויש כאלו שקשה להם לשתות שיעור זה. ומאידך אם לא ישתה אלא רק מלא לגמיו (כ45 סמ''ק) נמצא שלחינם הכניס עצמו למחלוקת, אם צריך שישתה רוב כוס. הערת הגאון הרב אברהם יוסף שליט''א.
[45] ילקו''י סעי' _. אמנם עי' בפסח בציון עמ' רלו והלאה שלכתחילה יש להשתמש בכוסות מכסף ועכ''פ מזכוכית ולא בכוסות חד פעמי משום פחיתות כבוד בלילה הזה. ובחוברת הנשואין בהלכה ובאגדה כתב: "ועיני ראו ולא זר, שפעם אחת ויחידה הגיע מרן הראש"ל זצוק"ל לשיעור כשהוא ענוד באצבע הזרת, טבעת זהב עבה עם יהלום נוצץ ומיוחד. וסיפר מורנו הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א, שכן היה נוהג מרן זצוק"ל לענוד הטבעת בליל הסדר. ועיין בחוברת אור תורה (סיון תשמ"ה), שכך נהג הגאון רבי חיים חורי לענוד טבעת זהב מיוחדת בליל הסדר, והיה אומר שמצוה להתגאות בליל פסח, (וכן הובא בספר חיי חיים חורי עמוד 169).
[46] קוטנ' בין ישראל לעמים.
[47] ואם לא הכין מבעוד מועד, נהגו לשער כזית מצה במצה קשה בשיעור גודל של כף יד.
[48] ואין למזוג יין של שביעית לכלי זה היות ונאמר לאכלה ודרשו חז''ל ולא לאיבוד.