ביבי"א ח"ז חיו"ד סי' א' כתב, וז"ל: (הדגשתי את עיקר הדברים הנצרכים לעניין השאלה)
ב"ה. ירושלים. כ"ג חשון תשל"ט. למנצח בנגינות לפ"ק
לכבוד ידידי וחביבי הרב הגאון המופלא וכבוד ה' מלא חכו ממתקים וכולו מחמדים. תהלתו בקהל חסידים. כמהר"ר צאדק הררי שליט"א רב ואב"ד מקסיקו - סיטי. יע"א.
אחרי עתרת החיים והשלום וכל טוב סלה. אודות השאלה בדבר מה שנהגו השוחטים במחנה קדשו משנים קדמוניות לשחוט גדיים וטלאים ועגלים קטנים שאין ידוע אם מלאו להם שבעה ימים שלמים אם לאו, וסומכים על עדות גוי המסיח לפי תומו שאומר שמלאו להם שבעה ימים, בצירוף סימנים שיש להם בשיני וקרני העגלים וכיו"ב, האם יש להם על מה שיסמוכו?
א) בתשובת הרשב"א ח"א (סימן רמג) איתא בזה"ל: שאלת גדיים קטנים הנקחים מן הגוי, האם סומכים על הגוי שאומר שהם בני שמנה ימים, או לאו? תשובה, עדות הגוי אינה כלום, ולא מצינו בשום מקום שהוא נאמן להקל אלא בעדות אשה בלבד, ובכל מקום שאנו חוששים לו שאינו בן שמנה מחמת קטנותו לא יצאנו מידי ספק באמירת הגוי. וכל שכן במקום זה שהוא אומר כן להשביח מקחו, וכל שאומר להשביח מקחו אין שומעים לו אפילו להחמיר, ואפילו באיסורי תורה, כדתנן בשלהי יבמות (קכב א) עכו"ם שהיה מוכר פירות בשוק, ואמר של ערלה הם אינו נאמן. וכן אם אמר של עזקה הם (מפרדס מעוזק וגדר סביב לו, ושל שביעית הם) לא אמר כלום, שלא נתכוון אלא להשביח מקחו. עכ"ל. וכן הוא בתשובות המיוחסות (סי' קעח). ע"ש. וכן הובאה בקצרה בבית יוסף יו"ד (ס"ס טו). וכן פסק מרן בש"ע (סי' טו סעיף ג): "אין סומכים על עכו"ם בגדיים קטנים הנקחים ממנו ואומר שהם בני שמנה ימים". והנה הט"ז (שם סק"ד) כתב על זה, קשה לי דהא הוי ספק ספיקא, ספק שמא כלו לו חדשיו, ואת"ל שלא כלו שמא יש לו שמנה ימים. וי"ל דס"ל כדעת יש אומרים לקמן (סי' קי סעיף ח) שדבר שיש לו מתירין לא מהני ביה ספק ספיקא להקל. ומ"מ קשה על הרמ"א שם שכתב דלצורך יש להקל. וכ"כ בתורת חטאת בשם הר"ן להקל בס"ס אף בדשיל"מ, וא"כ היה לו להקל כאן אפי' בלא נאמנות העכו"ם. וי"ל שאין זה ס"ס, דבע"כ יש כאן ספק נפל או לא, ואי אפשר לומר את"ל נפל. ואין זה דומה לספק זינתה דכתובות (ט א) בתוספות. ע"כ. ובראשית מאמר יש להעיר על מ"ש דה"ט משום דהוי דשיל"מ ולא מהני ביה ס"ס, שהרי מבואר ברמב"ם (פ"ד מהל' מאכלות אסורות ה"ד) שאף אם עבר ושחט קודם ליל שמיני אסור באכילה, שכל שלא שהה שמנה ימים בבהמה הרי זה כנפל. ע"ש. וכ"כ הראב"ן (סי' שע). וכ"כ הרא"ש (בפרק ר"א דמילה סי' ז). גם הרוקח (סי' תסח) כתב, וראיתי לאבא מארי שאסר עגל שנשחט תוך שמנה ימים, ואמר, ודאי אילו ידענו בבירור שכלו לו חדשיו היינו מתירים אותו, כדאמרינן בשבת (קלו א) עגל שנולד ביום טוב שוחטים אותו ביום טוב, ומוקמינן ליה ביודע שכלו לו חדשיו, אבל עתה שלא נודע אסור. וכן הורו כל הרבנים שבשפירא, רבינו שמריה ורבינו אברהם ורבינו יהודה ז"ל. ע"כ. וכן פסקו התבואות שור (סי' טו ס"ק יב) והפרי תאר (שם סוף סק"ב). וכן העלה הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"א (חיו"ד סי' לח). וכ"כ הדגול מרבבה (סי' טו) ושאר אחרונים. והרי ברור שבנשחט כבר לא שייך דבר שיל"מ, ואף על פי כן לא התירוהו מטעם ספק ספיקא הנ"ל. ועוד שהרי מקור דברי הש"ע מתשובת הרשב"א, והרשב"א עצמו בתורת הבית (דף קטו ע"ב) כתב, דס"ס מהני אפי' בדבר שיל"מ, ושכן הוא בירושלמי. וכן הכריע להלכה בספרו עבודת הקודש (בסוף הספר), שהעיקר כדברי מי שאומר דמהני ס"ס אף בדשיל"מ. וע' בספר מנחת כהן (בשער התערובות חלק ג' פרק י"א) שכ', שאף שהרמ"א (בסי' קי) הכריע להחמיר בדשיל"מ דלא מהני ביה ס"ס, מ"מ רוב הפוסקים מתירים כל ס"ס בדשיל"מ, וכ"כ הרשב"א בבירור בספרו תורת הבית. ונ"ל שכן דעת מרן המחבר כדעת הרשב"א, וכמ"ש בב"י (סי' קי) שמועיל ס"ס להתיר אפי' לגבי בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיל"מ. וכן מוכח ממ"ש בש"ע (סי' תצז) שספק מוכן מותר ביום טוב שני מפני שהוא ס"ס, ואף שי"ל דשאני איסור שאינו מוכן שאינו אלא מדרבנן, מ"מ ממ"ש בבית יוסף שם מוכח בבירור דס"ס מועיל בדשיל"מ אפי' באיסורי תורה. והכי נקטינן להקל. ע"כ. וע"ע בש"ך (סי' קי ס"ק נז) ובפר"ח (שם סק מג). ומעתה אי אפשר לומר כתירוץ הט"ז משום דס"ס לא מהני בדשיל"מ, שהרי הרשב"א ומרן ס"ל דשפיר מהני ס"ס אפי' בדשיל"מ, ואפי' באיסור תורה. ושוב ראיתי בשער המלך (פ"א מהל' יום טוב הלכה יט) בד"ה ועוד יש ליישב, שהעיר כן ע"ד הט"ז הנ"ל. וכ"כ הגאון מהר"ש איגר בתשובותיו (חיו"ד סי' ו). [וע"ע בשו"ת בן אברהם אבוקרא (סי' לג וסי' נב). ע"ש].
עכ"ל היבי"א.
ואני מנסה להבין, הרי מה שהרמב"ם (ושאר הפוסקים) דיברו שנשחט, זה קודם יום השמיני, כמו שכותב במפורש, וא"כ מה הפשט במה שאומר אח"כ שלא התירו מטעם ספק ספיקא הנ"ל, הרי הס"ס הנ"ל הוא ספק אולי כלו לו חודשיו וספק שאולי יש לו שמונה ימים, אבל במה שהם אסרו זה בתוך שמונה ימים, וא"כ יש רק ספק אחד שאולי כלו לו חודשיו, ולא שייך לומר שלא התירו אע"פ שזה ס"ס.
אשמח מי שיאיר את עיני להבנת הדברים.
ב"ה. ירושלים. כ"ג חשון תשל"ט. למנצח בנגינות לפ"ק
לכבוד ידידי וחביבי הרב הגאון המופלא וכבוד ה' מלא חכו ממתקים וכולו מחמדים. תהלתו בקהל חסידים. כמהר"ר צאדק הררי שליט"א רב ואב"ד מקסיקו - סיטי. יע"א.
אחרי עתרת החיים והשלום וכל טוב סלה. אודות השאלה בדבר מה שנהגו השוחטים במחנה קדשו משנים קדמוניות לשחוט גדיים וטלאים ועגלים קטנים שאין ידוע אם מלאו להם שבעה ימים שלמים אם לאו, וסומכים על עדות גוי המסיח לפי תומו שאומר שמלאו להם שבעה ימים, בצירוף סימנים שיש להם בשיני וקרני העגלים וכיו"ב, האם יש להם על מה שיסמוכו?
א) בתשובת הרשב"א ח"א (סימן רמג) איתא בזה"ל: שאלת גדיים קטנים הנקחים מן הגוי, האם סומכים על הגוי שאומר שהם בני שמנה ימים, או לאו? תשובה, עדות הגוי אינה כלום, ולא מצינו בשום מקום שהוא נאמן להקל אלא בעדות אשה בלבד, ובכל מקום שאנו חוששים לו שאינו בן שמנה מחמת קטנותו לא יצאנו מידי ספק באמירת הגוי. וכל שכן במקום זה שהוא אומר כן להשביח מקחו, וכל שאומר להשביח מקחו אין שומעים לו אפילו להחמיר, ואפילו באיסורי תורה, כדתנן בשלהי יבמות (קכב א) עכו"ם שהיה מוכר פירות בשוק, ואמר של ערלה הם אינו נאמן. וכן אם אמר של עזקה הם (מפרדס מעוזק וגדר סביב לו, ושל שביעית הם) לא אמר כלום, שלא נתכוון אלא להשביח מקחו. עכ"ל. וכן הוא בתשובות המיוחסות (סי' קעח). ע"ש. וכן הובאה בקצרה בבית יוסף יו"ד (ס"ס טו). וכן פסק מרן בש"ע (סי' טו סעיף ג): "אין סומכים על עכו"ם בגדיים קטנים הנקחים ממנו ואומר שהם בני שמנה ימים". והנה הט"ז (שם סק"ד) כתב על זה, קשה לי דהא הוי ספק ספיקא, ספק שמא כלו לו חדשיו, ואת"ל שלא כלו שמא יש לו שמנה ימים. וי"ל דס"ל כדעת יש אומרים לקמן (סי' קי סעיף ח) שדבר שיש לו מתירין לא מהני ביה ספק ספיקא להקל. ומ"מ קשה על הרמ"א שם שכתב דלצורך יש להקל. וכ"כ בתורת חטאת בשם הר"ן להקל בס"ס אף בדשיל"מ, וא"כ היה לו להקל כאן אפי' בלא נאמנות העכו"ם. וי"ל שאין זה ס"ס, דבע"כ יש כאן ספק נפל או לא, ואי אפשר לומר את"ל נפל. ואין זה דומה לספק זינתה דכתובות (ט א) בתוספות. ע"כ. ובראשית מאמר יש להעיר על מ"ש דה"ט משום דהוי דשיל"מ ולא מהני ביה ס"ס, שהרי מבואר ברמב"ם (פ"ד מהל' מאכלות אסורות ה"ד) שאף אם עבר ושחט קודם ליל שמיני אסור באכילה, שכל שלא שהה שמנה ימים בבהמה הרי זה כנפל. ע"ש. וכ"כ הראב"ן (סי' שע). וכ"כ הרא"ש (בפרק ר"א דמילה סי' ז). גם הרוקח (סי' תסח) כתב, וראיתי לאבא מארי שאסר עגל שנשחט תוך שמנה ימים, ואמר, ודאי אילו ידענו בבירור שכלו לו חדשיו היינו מתירים אותו, כדאמרינן בשבת (קלו א) עגל שנולד ביום טוב שוחטים אותו ביום טוב, ומוקמינן ליה ביודע שכלו לו חדשיו, אבל עתה שלא נודע אסור. וכן הורו כל הרבנים שבשפירא, רבינו שמריה ורבינו אברהם ורבינו יהודה ז"ל. ע"כ. וכן פסקו התבואות שור (סי' טו ס"ק יב) והפרי תאר (שם סוף סק"ב). וכן העלה הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"א (חיו"ד סי' לח). וכ"כ הדגול מרבבה (סי' טו) ושאר אחרונים. והרי ברור שבנשחט כבר לא שייך דבר שיל"מ, ואף על פי כן לא התירוהו מטעם ספק ספיקא הנ"ל. ועוד שהרי מקור דברי הש"ע מתשובת הרשב"א, והרשב"א עצמו בתורת הבית (דף קטו ע"ב) כתב, דס"ס מהני אפי' בדבר שיל"מ, ושכן הוא בירושלמי. וכן הכריע להלכה בספרו עבודת הקודש (בסוף הספר), שהעיקר כדברי מי שאומר דמהני ס"ס אף בדשיל"מ. וע' בספר מנחת כהן (בשער התערובות חלק ג' פרק י"א) שכ', שאף שהרמ"א (בסי' קי) הכריע להחמיר בדשיל"מ דלא מהני ביה ס"ס, מ"מ רוב הפוסקים מתירים כל ס"ס בדשיל"מ, וכ"כ הרשב"א בבירור בספרו תורת הבית. ונ"ל שכן דעת מרן המחבר כדעת הרשב"א, וכמ"ש בב"י (סי' קי) שמועיל ס"ס להתיר אפי' לגבי בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיל"מ. וכן מוכח ממ"ש בש"ע (סי' תצז) שספק מוכן מותר ביום טוב שני מפני שהוא ס"ס, ואף שי"ל דשאני איסור שאינו מוכן שאינו אלא מדרבנן, מ"מ ממ"ש בבית יוסף שם מוכח בבירור דס"ס מועיל בדשיל"מ אפי' באיסורי תורה. והכי נקטינן להקל. ע"כ. וע"ע בש"ך (סי' קי ס"ק נז) ובפר"ח (שם סק מג). ומעתה אי אפשר לומר כתירוץ הט"ז משום דס"ס לא מהני בדשיל"מ, שהרי הרשב"א ומרן ס"ל דשפיר מהני ס"ס אפי' בדשיל"מ, ואפי' באיסור תורה. ושוב ראיתי בשער המלך (פ"א מהל' יום טוב הלכה יט) בד"ה ועוד יש ליישב, שהעיר כן ע"ד הט"ז הנ"ל. וכ"כ הגאון מהר"ש איגר בתשובותיו (חיו"ד סי' ו). [וע"ע בשו"ת בן אברהם אבוקרא (סי' לג וסי' נב). ע"ש].
עכ"ל היבי"א.
ואני מנסה להבין, הרי מה שהרמב"ם (ושאר הפוסקים) דיברו שנשחט, זה קודם יום השמיני, כמו שכותב במפורש, וא"כ מה הפשט במה שאומר אח"כ שלא התירו מטעם ספק ספיקא הנ"ל, הרי הס"ס הנ"ל הוא ספק אולי כלו לו חודשיו וספק שאולי יש לו שמונה ימים, אבל במה שהם אסרו זה בתוך שמונה ימים, וא"כ יש רק ספק אחד שאולי כלו לו חודשיו, ולא שייך לומר שלא התירו אע"פ שזה ס"ס.
אשמח מי שיאיר את עיני להבנת הדברים.
