מרן נשאל שם אודות ראיית טלויזיה בשבת ורצה לברר אם בראיה יש הנאה ממשית והביא ראיה מההיא דכריתות ו ע"א דקול מראה וריח אין בהם משום מעילה ופסחים בבלי כו ע"א איסורא מיהא איכא ומההיא דסוכה נג ע"א אישה הייתה בוררת חיטיה לאור השאובה והביא שם קושיית התוס' שבבלי כתוב שיש איסור בדבר ותירצו שלא הייתה בוררת בפועל אלא הייתה יכולה לברור ומרן הביא ג' גאונים הפני יהושוע הצל"ח ומהרם חלוואה שחולקים על התוס' וגם עיינתי במאירי שהביא מרן שגם חולק בסברא עליהם ומרן כתב שקושייתם אינה מובנה שמיישבים שהייתה בוררת וכו' לאור בית השואבה ואילו התוס' כתבו שמהירושלמי איתא שליכא איסורא אך שם היה כתוב לאור המערכה ועל כרחין חלקו אלא שמהעיין בדברי התוס' אולי יבין מדבריהם שהייתה להם גרסא אחרת בירושלמי דהנה בסוכה נג כתבו שהירושלמי דייק מיניה דאפ' איסורא מיהא ליכא וקשיה דהשמן והפתילות היו של הקדש (וזה לא שייך לגבי המערכה שפני משה וקרבן העדה מפרשים דמיירי בעצי המזבח וכ"כ מרן ג"כ) וכדרך זה בשבת כא ע"א וכדרך זה ג"כ בפסחים כו ע"א יעיינו המעיינים יפטירו פה מסקנתם בזה מצאתי שבספר אור לישרים (של אחד מחוקרי התלמוד) הריח בדבר שהראשונים גרסו השואבה בירושלמי (פ"ה ה"ג סוכה) אלא שבשינויי גרסאות לא מצאתי זכר לדבר והוא דבר הנלמד לכאורה מדברי הראשונים ועוד יעיין המעיין בתנחומה פ' תצוה סוף פרק ג שם בכלל איתא שהמנורה הייתה מאירה בכל ירושלים, עיקר החקר הוא שאני מבולבל אלא שנראה שגרסת התוס' לא כגרסתינו בירושלמי ומי שיעיין גם כן בחידושי הפנ"י שבת כא ע"א בד"ה אשה וכו' יראה שדייק כן מהתוס' והריח ג"כ בדבר אולי משהו כבר נתקשה בנושא ויכול לתרץ הנ"ל לכאורה היאך מרן כתב שהם לא פתחו או לא עיינו בירושלמי שמשמע בבירור שהתוס' לא גרסו כך בירושלמי יעיינו המעיינים ויכתבו מסקנתם
שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול
שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול
