שהשמש חזרה אחורה בשקיעה [ג' שנקדרה חמה בעבורן], האם מותר למי שצם באותו יום לאכול או שיחכה לשקיעה שוב?
יש נפק"מ למעשה או שזו חקירה שאין בה נפק"מ?
אושרי רביב
Well-known member
תגיד אתה, איזה נפקא מינה יכולה להיות?... אין לנו כבר בעלי נסים. והסיפור האחרון שהיה שהעמיד את השמש היה סידנא בבא סאלי...
יש לך מקור לזה???!!!
והנפק"מ כתבתי, רק צריך איזה צדיק שיעמיד לנו את השמש שוב :), אבל אם תעיין בדברי האחרונים בכמה מקומות למשל במשנה ברורה בעניין אם גולם מצטרף למנין [אולי הוא התכוין לבן אדם גולם :), ממש לא, אלא לגולם אמיתי], וגם יש בדברי הרב חיד"א במחזיק ברכה בהלכות חנוכה בעניין שותפים שהיה להם חביות של שמן בחצר של ראובן השותף, ונעשה נס והתרבה השמן, ושם הוא חוקר למי זה שייך. האם לבעל החצר שאצלו נעשה הנס או שזה שייך לשותפים... ושם הוא כותב ונפק"מ אם יגיע אדם לידי מידה זו שיעשה לו נס מה הדין...
וגם יש בכמה מהאחרונים שדנים לגבי אדם שבורא בהמה בספר יצירה, אם יש בזה את כל הדינים שיש בבהמה רגילה, וצריך לשחוט את זה בשביל לאכול וכיוצ"ב. עיין עליהם
ותן לחכם ויחכם עוד.
אושרי רביב
Well-known member
על מה התרעומת???? מה קרה?
בודאי שיש לי מקור! אני לא ממציא סיפורים "מהשרוול" כפתגמו של מרן זיע"א...
שני מקורות נאמנים: האחד מבנו, רבי ברוך אבוחצירא בספר "סידנא בבא סאלי" (אזל מהדפוס, נדפס לפני 35 שנה). ובספר ישראל סבא קדישא של חתנו רבי דוד יהודיוף. בספר סידנא בבא סאלי הוא כתב את זה שהיה עד במעשה הזה והיה עמו. קברו שם אחד מחכמי מרוקו (לא זוכר את שמו) ונחפזו כי אמורה היתה להיכנס השבת וכבר השמש נטתה, והבבא סאלי תקע את המקל באדמה ואמר רבותי נעשה את ההלוויה כרגיל והשמש תחכה לנו. גמרו את הלוויה, הוציא אחרי כמה שעות (!) את המקל, והשמש שקעה. וכולם נדהמו...
אני כותב מהזיכרון, אבל בוודאות (הגם שמרן רבינו היה אומר שהזיכרון חצי גנב, ע' בספר רבנו. ואמ"א) כי הדברים כל כך מלהיבים ולא נשכחים. כי דבר שאדם נהנה ממנו זוכר אותו לעד (ע' בספר ההספדים לרב משה פינשטיין שהמשיל את זה לפיל מעופף)
שום תרעומת חס ושלום, רק השאלה היא אם רק במרוקו עמדה השמש או גם בשאר העולם?
וזה גמרא מפורשת במסכת חולין דמילתא דתמיהא דכירי אינשי. ואתנח סימנא שנמצא בדף ע"ה ע"ב.