ואזכה לחדש
Active member
אחת הפרשיות הכואבות ביותר שאירעה בציבור החרדי מקום המדינה,
היתה כאשר לאחר מעקב סמוי של היחידה לפשעים חמורים של משטרת ישראל.
התגלה סוחר "חרדי" אשר במשך תקופה ארוכה היה משווק במחיר מוזל באריזות של בשר למהדרין -בשר נבילות וטריפות!!
אותם היה קונה אצל ערבים בשטחים,
הוא גם נתפס בשיווק בשר "דבר אחר".
אותו בשר מתועב אשר די בהזכרת שמו לעורר גועל דבר נפש אצל כל יהודי - אשר אותו היה רוכש בגלגל מציידים,
התדהמה,
ההלם,
הכאב,
והזעזוע,
שהיו בקרב הציבור עם גילוי המידע היו פשוט, איומים ונוראים, בלתי נתפסים, ובלתי ניתנים לתיאור,
אנשים רבים, זקנים, וצעירים, פרצו בבכי מר,
הייתכן שנכשלו בכזה איסור חמור,
על מה ולמה הגיענו כל זאת?
מה חטאנו ומה פשענו שנזדמן לנו מכשול כזה?
יהודים ניצולי שואה שבמשך כל שנות המלחמה נזהרו במסירות נפש בל תתואר שלא להכניס לפיהם מאכלות אסורות,
הם בכלל......
לא ידעו את נפשם מרוב צער ועוגמת נפש,
הם מיררו בבכי מר ואמרו, כל השנים נזהרנו שלא לאכול מאכלות אסורות, וגם כשתחבו הנאצים הארורים את פינו לתוך סיר מרק הטריפה לא טעמנו מאומה, למרות המכות האכזריות שקיבלנו, ועל אף חרפת הרעב הנורא ממנו סבלנו.
ואוי לנו שדוקא עכשו, כאן, בארץ ישראל נכשלנו באיסור חמור זה,
אויה לנו כי חטאנו......
עלינו לחפש ולחקור מה עוינו ומה פשענו שהגיענו כל זאת...
בכל אתר ואתר התקיימו עצרות התעוררות תפילה וזעקה,
אנשים רצו אל גדולי ישראל.
שימצאו תיקון לנשמתם האומללה, ולהסרת טמטום הלב מליבם,
בכל פינת רחוב נפתחה עמדה להגעלת כלים,
אולם רבים העדיפו לזרוק את כל הסירים מתוך גועל נפש...
לא הועילו שום הסברים שאחרי הכשרה כדין אפשר להשתמש בהם.
פחי האשפה התמלאו בסירים, מערכות אוכל, סכומי"ם, ועוד ועוד.
שיא הדרמה הייתה שהיו המון אנשים שהעדיפו לזרוק אפי' את תנוריהם מרוב גועל ותיעוב.
החנויות לכלי בית לא עמדו בעומס האדיר שנוצר.
תוך יממה לא נותר בחנויות לא סיר אחד ולא כפית אחת....
היבואנים נאלצו ליבא במטוסים ביבוא מהיר, סירים ושאר כלים,
דבר אשר ייקר את המחיר ביותר מכפול אבל לא היתה ברירה.
דמיוני?
הזוי?
מחריד?
מפחיד?
מבעית?
מזעזע?
אפשר להרגע!
המקרה הזה אינו אלא משל!
אבל האם באמת אפשר להרגע???
האם המקרה הזה לא קיים בתוכינו כל יום???
הלא ידוע שכל איברי האדם מוכנים כל אחד ואחד על הענינים השייכים לו,
למשל הפה להכניס בו מאכל,
השיניים לטחון בהם את המאכל,
האזנים לשמוע בהם,
הלשון לדבר בו,
הלב לחשוב בו מחשבות,
והנה לו יצוייר אם אחד רואה את חברו שלועס בשיניו בשר נבילה וטריפה מהבוקר עד הערב, בודאי היה מתועב בעיניו עבור זה, דהרי הפסוק מצווח ואומר "אל תיטמאו בכל אלה" והוא מטמא את עצמו בידיים.....
ואיך אנו לא לוקחים את זה לענין שנאת חברו,
הרי הלב נברא לחשוב מחשבות טהורות וקדושות,
והוא חורש את לבו מחשבות על חברו מהבוקר עד הערב...
והיא השנאה הטמונה והמושרשת בלבו...
הלו.
תנחת שניה.
הפסוק מצווח ואומר "לא תשנא את אחיך בלבבך",
ובמאי עדיף מהאוכל בשר נבילות וטריפות?!
כשם שבאכילת מאכלות אסורות הוא מטמא את פיו, כך גם ע"י דיבור ושנאת חינם הוא מטמא את ליבו.
ומכאן נלמד עד כמה עלינו להיזהר.
היתה כאשר לאחר מעקב סמוי של היחידה לפשעים חמורים של משטרת ישראל.
התגלה סוחר "חרדי" אשר במשך תקופה ארוכה היה משווק במחיר מוזל באריזות של בשר למהדרין -בשר נבילות וטריפות!!
אותם היה קונה אצל ערבים בשטחים,
הוא גם נתפס בשיווק בשר "דבר אחר".
אותו בשר מתועב אשר די בהזכרת שמו לעורר גועל דבר נפש אצל כל יהודי - אשר אותו היה רוכש בגלגל מציידים,
התדהמה,
ההלם,
הכאב,
והזעזוע,
שהיו בקרב הציבור עם גילוי המידע היו פשוט, איומים ונוראים, בלתי נתפסים, ובלתי ניתנים לתיאור,
אנשים רבים, זקנים, וצעירים, פרצו בבכי מר,
הייתכן שנכשלו בכזה איסור חמור,
על מה ולמה הגיענו כל זאת?
מה חטאנו ומה פשענו שנזדמן לנו מכשול כזה?
יהודים ניצולי שואה שבמשך כל שנות המלחמה נזהרו במסירות נפש בל תתואר שלא להכניס לפיהם מאכלות אסורות,
הם בכלל......
לא ידעו את נפשם מרוב צער ועוגמת נפש,
הם מיררו בבכי מר ואמרו, כל השנים נזהרנו שלא לאכול מאכלות אסורות, וגם כשתחבו הנאצים הארורים את פינו לתוך סיר מרק הטריפה לא טעמנו מאומה, למרות המכות האכזריות שקיבלנו, ועל אף חרפת הרעב הנורא ממנו סבלנו.
ואוי לנו שדוקא עכשו, כאן, בארץ ישראל נכשלנו באיסור חמור זה,
אויה לנו כי חטאנו......
עלינו לחפש ולחקור מה עוינו ומה פשענו שהגיענו כל זאת...
בכל אתר ואתר התקיימו עצרות התעוררות תפילה וזעקה,
אנשים רצו אל גדולי ישראל.
שימצאו תיקון לנשמתם האומללה, ולהסרת טמטום הלב מליבם,
בכל פינת רחוב נפתחה עמדה להגעלת כלים,
אולם רבים העדיפו לזרוק את כל הסירים מתוך גועל נפש...
לא הועילו שום הסברים שאחרי הכשרה כדין אפשר להשתמש בהם.
פחי האשפה התמלאו בסירים, מערכות אוכל, סכומי"ם, ועוד ועוד.
שיא הדרמה הייתה שהיו המון אנשים שהעדיפו לזרוק אפי' את תנוריהם מרוב גועל ותיעוב.
החנויות לכלי בית לא עמדו בעומס האדיר שנוצר.
תוך יממה לא נותר בחנויות לא סיר אחד ולא כפית אחת....
היבואנים נאלצו ליבא במטוסים ביבוא מהיר, סירים ושאר כלים,
דבר אשר ייקר את המחיר ביותר מכפול אבל לא היתה ברירה.
דמיוני?
הזוי?
מחריד?
מפחיד?
מבעית?
מזעזע?
אפשר להרגע!
המקרה הזה אינו אלא משל!
אבל האם באמת אפשר להרגע???
האם המקרה הזה לא קיים בתוכינו כל יום???
הלא ידוע שכל איברי האדם מוכנים כל אחד ואחד על הענינים השייכים לו,
למשל הפה להכניס בו מאכל,
השיניים לטחון בהם את המאכל,
האזנים לשמוע בהם,
הלשון לדבר בו,
הלב לחשוב בו מחשבות,
והנה לו יצוייר אם אחד רואה את חברו שלועס בשיניו בשר נבילה וטריפה מהבוקר עד הערב, בודאי היה מתועב בעיניו עבור זה, דהרי הפסוק מצווח ואומר "אל תיטמאו בכל אלה" והוא מטמא את עצמו בידיים.....
ואיך אנו לא לוקחים את זה לענין שנאת חברו,
הרי הלב נברא לחשוב מחשבות טהורות וקדושות,
והוא חורש את לבו מחשבות על חברו מהבוקר עד הערב...
והיא השנאה הטמונה והמושרשת בלבו...
הלו.
תנחת שניה.
הפסוק מצווח ואומר "לא תשנא את אחיך בלבבך",
ובמאי עדיף מהאוכל בשר נבילות וטריפות?!
כשם שבאכילת מאכלות אסורות הוא מטמא את פיו, כך גם ע"י דיבור ושנאת חינם הוא מטמא את ליבו.
ומכאן נלמד עד כמה עלינו להיזהר.
