אינה משקפת את דעתו בענין עדת תימן, וכדלהלן:
עי' בקובץ משנת יוסף גליון ז (סי' כט אות ב) שהביא משו"ת אדני פז אבידר ח"א (סי' מה עמ' קכה) שהעיר דביבי"א (ח"ה חיו"ד סי' ג), כ' מרן זיע"א דאין התימנים נחשבי לקהל בפנ"ע, והיאך כתב כאן שכיון שהתימנים נגרים אחר הוראות הרמב"ם.
ומרן זיע"א בהסכמתו שם כתב שאותה תשובה היתה נחוצה לשעתה, בהיות שהיה לבית הדין חשש גדול פן תצא לתרבות רעה, ולכן צירף עוד כמה סברות וספקות לדון בה כדין הגאונים שדנו כחמש מאות שנה כדעת הרמב"ם, ועת לעשות לה' הפרו תורתך, ואין ללמוד מזה לשאר דינים. עכ"ד. וע"ע ביבי"א ח"ה (או"ח סי' לז ויו"ד סי' ג).
וידי"נ ר"ד שאלתיאל נר"ו ביאר דהתם שאני שנישאו בתימן, (וע"ד כן נישאו), והכי דייק לשון כותרת הסימן שם. ע"ש ודו"ק. וע"ע ביבי"א חי"א (סי' פח סוף אות כה). ודוק. שו"ר להגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות ח"ו (סי' פג) שכ' בערעור על פסק דינו של מרן (בח"ג הנ"ל) שבנ"ד שהזוג התחתנו בתימן כיון שבתימן נוהגים ע"פ הרמב"ם על דעת כך נישאו, וכמש"כ השלטי גיבורים (ב"ב סוף פ"ה) וז"ל "והלכך במקומות שנהגו בסדירת כתיבת הגט לגרור אחר פוסק אחד ולא עושין כפוסק אחר אין לסתור אותו המנהג ואין לשנותו בשום ענין, דהא המגרש תלה קידושיו בדעת רבנן וכו', וכמעט שאומר דהמשנה בגט הסדר שבאותו מקום אע"פ שיש פוס' שאומרים לעשות כפי השינוי ששינה זה, דאין באותו הגט ממש כיון שהקידושין של זה מעיקרא הוו תלוין בדעת רבנן קיומן וביטולן ולא נתבטלו בדעת רבנן דאתרי' א"כ (אין) בביטולן ע"י גט ששינו בו מנהג מקום ממש, ומסתמא כל המקדש אדעתא דרבנן דאתריה מקדש וכו', ולפי"ז יש לנו תמיד ללכת אחר מנהג מקום הקדושין, ואם בשעת קדושין היה במקום פלוני שנוהגים בביטול הקדושין באופן אחר, ובשעת הגירושין היה במקום אחר שאין נוהגין בבטול הקדושין באופן שנוהגים במקום הקידושין, יש לנו ללכת אחר מנהג מקום הקדושין ששם קדש ותלה קיום הקידושין ובטולם בדעת רבנן שבאותו מקום וכו'". ע"ש והו"ד בקיצור בכנה"ג (סי' מב הגב"י אות ב) משם המהרח"ש (ח"ד סי' ג), וכ' המהרח"ש דהרשב"א בתשו' (סי' אלף וק"ץ) נראה שחולק ע"ז. וציין לר"ן (סי' סב) שהובא בב"י כאן. ובקובץ תשובות ח"ב (סי' נב) כ' די"ל דלא נחלק הרשב"א ע"ד השלט"ג כי אם בדין חתם סופר בעד, אבל בשאר מילי לא פליג ע"ד השלט"ג. וע"ש מש"כ לדון להוכיח מד' הרשב"א בתשו' ח"ד (סי' קפו) כהשלט"ג. ושהמהרח"ש שם כ' ע"ד השלט"ג "והן אמת כי מילי דסברא נינהו וקרובים אל השכל". שוב בינותי שכבר ביבי"א שם הביא לד' השלט"ג והמהרח"ש וכ' שהרשב"א לא פליג כי אם בחתם סופר ועד. וצ"ל דבהסכמתו לאדני פז לא בא אלא ליישב היאך כתב שהם קהל בפנ"ע, אבל לא לעיקר הדבר שהיקל בזה].
