תלמיד מהרש"ך
Active member
נמצא גם בבר אילן
יצחק משען
Well-known member
שו"ת יביע אומר חלק ט - חושן משפט סימן ט
חוה"מ סוכות, תשל"ג.
א) גופא דעובדא הכי הוה. הנה הרב הראשי לישראל הגרא"י אונטרמן נר"ו נדרש מרבני ישראל להתמודד בבחירות אשר עתידים להערך ביום ז' בחשון תשל"ג, נגד המועמד האחר הוא הגר"ש גורן, כדי שישאר על משמרתו משמרת הקודש. והוא נעתר לבקשתם בתנאי שגם אני הצעיר אגיש מועמדותי לרב ראשי לישראל, נגד הרב יצחק נסים. בטענה, שמאחר שהרב רי"נ השתלט על חברי מועצת הרבנות הספרדים, והם מחרימים את ישיבות הרבנות הראשית ע"פ פקודת הרי"נ, בגלל סכסוכים שעברו בינו ובין הגרא"י אונטרמן. כך שנשארה הרבנות הראשית משותקת, מפני שאין רוב חברים משתתפים בישיבות מועצת הרבנות. א"כ גם אם ייבחר הגרא"י אונטרמן, מה תועלת יש בזה, אם ישאר הרה"ג רי"נ על משמרתו, כיון שהוא מועמד יחיד, ומה הועילו חכמים בתקנתם, הרי תשאר הרבנות הראשית משותקת, ולכן נועדו בדבר זה, כל חברי בית הדין הגדול, הגאונים המפורסמים ר' יוסף שלום אלישיב, ור' בצלאל ז'ולטי, ור' אליעזר גולדשמיט, ועוד רבנים, והחליטו שעלי להעתר לבקשת הגרא"י אונטרמן, ולהגיש מועמדותי למשרת רב ראשי לישראל נגד הרה"ג רי"נ, ואשר יבחר ה' הוא הקדוש. והפצירו בי מאד להגיש מועמדותי, ובאמת שהייתי מיצר על כך, כי תלי"ת אני כבר משרת בקדש את הקהלה הקדושה בתל אביב יפו, זה כמה שנים, ולא זזו מחבב אותי, באהבה ובחבה והערצה, כי מצאתי חן בעיניהם, בהנהגתי ובהרבצת התורה אשר מסרתי בכל רחבי העיר, ישתבח שמו לעד כי גבר עלינו חסדו, ובתוך עמי אנכי יושב בשלום ובשלוה. אך לא יכולתי נשוא הפצרת הגאונים הנ"ל, ואף שהבעתי ספקותי במכתב לפני מי שגדול הגרי"ש אלישיב שליט"א, בענין איסור הורדת רב ממשרתו, שמעלין בקודש ואין מורידין, ואיך אוכל להתמודד נגד הרי"נ במטרה שאבחר אני במקומו. וע"ז השיב לי לאמר, שמאחר שהרי"נ חותר בכל עוז להוריד ממשרתו את הגרא"י אונטרמן, ותומך בכל כחו בהגר"ש גורן, שיש לרבני בית הדין הגדול הסתייגות מדרכו והנהגתו, אין שום ספק כלל שמותר לי ג"כ להתמודד נגדו, ומצוה נמי איכא. וגם יש עוד טעמים אחרים שיש בהם כדי להתיר לי להתמודד נגד הרי"נ. וכדברים האלה כתב לי הגאון הקדוש האדמו"ר ר' ישראל אבוחצירא והביע תמיכתו בי ללא כל סייג. ואמרתי אשנה פרק זה לעצמי.
וז"ל המכתב של הגרי"ש אלישיב שליט"א.
ב"ה, כה תשרי תשל"ג
למעלת כבוד ידידי הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף שליט"א, הרב הראשי וראב"ד לתל אביב יפו, יהי נועם ה' עליו ועל כל הנלוים אליו.
מכתב כבוד גאונו מיום א' דחוה"מ סוכות קבלתי, וע"ד השאלה אם הדר"ג רשאי להציג את מועמדותו לראשון לציון ורב ראשי לישראל, הנני בזה להודיעו כי לדעתי, לפי נסיבות הענינים אשר לפנינו, שאלה זו אינה צריכה לפנים, ולא רק שאין בזה שום נדנוד של איסור, אלא אף מצוה נמי איכא.
ויהא רעוא דתירום רישיה אכולא כרכא, וחפץ ה' בידו יצלח, אמן, ידידו דו"ש יוסף שלום אלישיב
ב) והנה כבוד ה' הסתר דבר, ולא אדבר כאן על הנהגתו של הרי"נ דבר, אלא בעיקר ההלכה, והנה בשו"ת המבי"ט ח"ג (סי' צא) כתב, אודות קהלת דמשק שבחרו להם בחכם אחד לדיין, ולהיות להם לאדון ואלוף לראשם, מחודש חשון של"ה ועד עשר שנים, וקבלו עליהם בקנין גמור ושלם, וגם הוסיפו לכתוב בכתב ידם שבועה חמורה שלא תועיל לה התרה, ובפיסול כל מודעות וכו'. וחתמו ע"ז יותר מארבעים בני אדם מראשי הקהלה. ושוב חזרו בהם וטענו שלא היה מתנהג כהוגן עם הצבור, ומטיל אימה על הצבור שלא לשם שמים, ושהיה נותן רשות ללכת לערכאות ללא סבה, ומנדה לבני אדם לכבודו. ודרשו להורידו מגדולתו ושלא להחזירו כלל וכו'. ולכן קיבלו עליהם בנזירות שמשון לכל תנאיו לקחת במקומו חכם אחר שיהיה מרביץ תורה ביניהם. וכתב, ודברתי על לבם שיחזרו בהם, ומרוב צערם שתקו ולא ענו עוד. ועת לבכות על דברים האלה, שאע"פ שאמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא מרתחא ליה, היינו היכא דחזי מאן דעבר עבירה וכועס עליו, ולא לכבודו, כי אם לכבוד ה'. [וכיו"ב כתב בתורת חיים סנהדרין פב. וע"ע בתורת חיים סנהדרין קיג א]. ועל כל זה אין לי פה להשיב למונעם לקחת להם חכם אחר לדיין וכו'. ע"ש. וכמעט רוב הדברים הנ"ל ישנם בנ"ד, כאשר ידוע לכל מכיריו. וע"ע להגאון בעל כנה"ג בתשובה שהובאה בשו"ת פני משה ח"ג (סי' לא) שכתב, שאע"פ שכתב הריב"ש שאין להוריד את הרב ר' יוחנן מגדולתו, שאני התם שכל הצבור היו מרוצים ממנו ומהנהגתו וחפצים בו, אבל בנ"ד שאין החכם מתנהג כשורה עם הצבור וחכמיו יכולים להורידו מגדולתו. ע"ש.
ג) ולענין נ"ד הנה ידוע שבחירת רב ראשי לישראל נעשית לזמן קצוב, לחמש שנים, ואח"כ צריך ע"פ החק לעשות בחירות חדשות, ובשו"ת חקרי לב (ח"ג מיו"ד סי' צט) דן במי שנבחר לרב העיר, והיה המנהג לקבל אותו לזמן מסויים, אם כעבור הזמן יכולים להעבירו, או דילמא כיון שעלה לא ירד, שמעלין בקודש ואין מורידים. והביא בשם מהר"י הלוי (סי' נ) שלמד מתוך דברי הרד"ך (בית כב חדר יא), שגם בקבלוהו לזמן נקטינן שמעלין בקדש ואין מורידים. אלא שאם באו להעבירו ולמנות ת"ח גדול ממנו מותר. וכתב החקרי לב דלכאורה יש להביא ראיה לאסור מדאמרינן ביומא (יב ב) שאם אירע פיסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו, א"ר יוסי ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי להמשיך להיות כ"ג משום איבה, ולא יחזור להיות כהן הדיוט, משום מעלין בקדש ואין מורידין, ואם איתא שיכולים למנות לזמן, וכעבור הזמן אין בזה משום מעלין בקדש ואין מורידין, א"כ למה לא יהיה ראוי לכהן הדיוט, היה להם למנותו לזמן, או עד שיטהר הראשון, אלא ודאי שאף במינוי כ"ג לזמן ישנו לדין מעלין בקדש ואין מורידין. ושוב דחה דשאני מינוי כ"ג, דאלים טובא, ואף שעבר הזמן, כיון ששימש בקדושה ביוהכ"פ, לא נפקעת קדושתו. משא"כ שאר מינויים וכו'. ע"ש. וע' בשו"ת תשורת שי ח"א (סי' תלו) שנשאל אודות קהל שקבלו דיינים עליהם בתנאי שאין ממנים אותם לדיינים קבועים, רק לכשירצו ימנו אותם לדיינים קבועים, והיו שם כמה שנים על משמרתם, וכעת רוצים הקהל לערוך בחירות ולמנות דיינים אחרים ע"פ רוב דעות, והרבנים טוענים כנגדם שמעלין בקודש ואין מורידים. וכתב, נ"ל שיכולים הקהל למנות דיינים אחרים, והתנאי שהתנו עמהם קיים, שהרי מבואר בש"ע א"ח (סי' קנד ס"ח) ובט"ז שם, שארון הקודש שהתנו עליו שהוא רק לזמן, ואח"כ עשו ארון קודש אחר, נתבטלה קדושת הארון הראשון, ואין בזה משום אין מורידין. וההיא דיומא (יב ב) שהשני אינו ראוי עוד לכהן הדיוט משום דמעלין בקדש ואין מורידין, דמוכח דלא מהני תנאי שהוא רק לזמן, שאני התם דהוי דאורייתא, כמ"ש בארעא דרבנן (סי' שפה), ועוד דבכהן גדול יש קדושת הגוף, וקדושת הגוף בכדי לא פקעה, כדאמרינן בנדרים (כט א) שור זה עולה שלשים יום, ולאחר שלשים יום יהיה שלמים, נשאר עולה לעולם. אבל לגבי שררה הוי רק דרבנן, וכמ"ש בארעא דרבנן שם. ועוד נראה דליכא הכא משום אין מורידין, דאטו אם יתמנו דיינים אחרים לדון ולהורות בשכר, האם לא יוכלו הדיינים הראשונים להורות ולדון לכל מי שיבא אליהם, והלא בקדושתם הם עומדים לדון ולהורות, וכבודם במקומו מונח, רק ימנעו מלתת להם משכורת, וא"כ הרי בדבר שבממון קי"ל דתנאו קיים, כדין האומר על מנת שאין לך עלי שאר וכסות, שתנאו קיים, כדאיתא בכתובות (נו א) ובטוש"ע אה"ע (סי' לח ס"ה). ואטו דיין ומורה צדק שאינו מקבל משכורת לא נקרא דיין. עכת"ד. למדנו איפוא מדבריו שיכולים למנות רב ראשי בתנאי מפורש קודם מינויו שהוא לזמן מסויים. וכאן ידוע הדבר לכל, שעל מנת כן ממנים אותו ע"י בחירות, שלאחר חמש שנים יערכו בחירות חדשות, (אולי יבחרו גדול ממנו בחכמה ובהנהגה), וסבר וקיבל. וכן משמע ממ"ש הרמ"א יו"ד (סוף סי' רמה) במקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב, או שמנהגם לבחור [אח"כ] במי שירצו, הרשות בידם. ע"כ. וז"ל הרשב"א בתשובה ח"ה (סי' רפג): מה שכתבת שאין מסלקים חזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פיסול, והבאת ראיות על זה, יפה כתבת ודקדקת. וכן שנינו (גיטין ס ב) מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום. ואמרינן בגמרא דהיינו משום חשדא. ומיהו עכשיו נהגו כל הקהלות למנות פרנסים לכל צרכי צבור לזמן, וכשמגיע הזמן יוצאים אלו ונכנסים אחרים תחתיהם, בין שנוטלים שכר, בין שאין נוטלים שכר, ואפילו לא קבעו להם זמן, סתמן כפירושן, אחר שכבר נהגו כך, והמנהג כהלכה, שכל הדברים הללו תלויים במנהג, ואם מפני החשד, מכיון שכך נהגו לבוא חליפות, נסתלק החשד, וא"כ דין ממון אין כאן חשד אין כאן. ע"כ. (וכן הובא בב"י א"ח סי' נג). וכן כתב בשו"ת משפט צדק ח"א (סי' עח) דהא דקי"ל שמעלין בקודש ואין מורידין, וכל שהחזיק בשררה אינם יכולים לסלקו, זהו דוקא כשקבלוהו בסתם, ולא קבעו לו זמן קצוב, אבל אם קבעו לו זמן למינויו, כשמגיע הזמן אין עליהם שום חיוב, ורשאים להורידו מגדולתו. וכדמוכח בתשובת הרשב"א (הנ"ל), שאע"פ שאין לסלקו משום חשדא, אא"כ נמצא בו פיסול, אף על פי כן אם קבעו לו זמן מסלקים אותו, אף שאפשר לומר דלא כדברי הרשב"א, שבשררה של תורה כיון שעלה לא ירד, דמעלין בקודש ואין מורידים. עכת"ד. והובא בספר טל אורות (בדרשותיו פרשת יתרו דף יד ע"ג), ומצא לו סמוכים מדברי הרמ"א בהגה (סוף סי' רמה), שבמקום שיש מנהג לקבל רב לזמן קצוב הרשות בידם להוציאו. דמוכח שגם לענין שררה של תורה הדין כן. עכת"ד. וע"ע בכנה"ג א"ח (סי' נג) שכתב, והוא הדין לכל שררה שעל הצבור, הן מלך, הן חכם, הן שופט, הן גבאי, במקום שלא נהגו למנותם לזמן ידוע, שאין מסלקים אותם אם לא נמצא בהם פיסול. ע"כ. וכן הוא גם בחידושי הריטב"א (מכות יג א) ד"ה ואגב, שכל שמינוהו סתם בלא קביעות זמן אין מסלקים אותו מאותו מינוי אלא בטענה. וכ"כ רבינו מאיר הלוי לענין שליח צבור. ע"כ. ומוכח שאם נהגו למנותם לזמן ידוע לית לן בה.
ד) אמנם ראיתי בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' רה ור"ו) שכתב, כי מה שרגילים לכתוב בשעת מינויו של הרב, שהוא לשלש שנים, מנהג ישראל תורה הוא לטובת הרב, שאם ירצה ללכת משם אחר שלש שנים הרשות בידו, והטעם שכותבים שהוא לזמן של שלש שנים, הוא כמ"ש הש"ך בחו"מ (סי' שלג ס"ק יז) במ"ש בב"מ (י א) פועל חוזר בו אפילו בחצי היום, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים. א"כ לכאורה כשם שאסור למכור עצמו לעבד עברי כך יהא אסור להשכיר עצמו, מדקרי לפועל עבד, אלא דנאמר בישעיה (טז, יד) בשלש שנים כשני שכיר, א"כ עבד עברי הוא לשש שנים, כדכתיב (דברים טו, יח), כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים, ולכן נ"ל דמה"ט יש למלמד או לסופר שלא להשכיר עצמו ליותר משלש שנים וכו'. ע"ש. אבל להורידו ממשרתו, מי שמע כאלה שיקבלו רב ממקום רחוק שהוא מקום נטוע לרב עם אשתו ובניו, ואחר שלש שנים יוציאוהו משם, ויעקור סיכיה ומשכיה לנדוד למקום אחר, חלילה להעלות כן על הדעת. ומ"ש הרמ"א ביו"ד (ס"ס רמה) בשם הכל בו, שאם יש מנהג בעיר להחליף את הרב הרשות בידם, המעיין בכל בו יראה, דמיירי בקהלה שיש שם כמה ת"ח הראויים לקבל משרת רב, ואינם מקבלים משכורת, ומכבדים לרב הזה, שיהיה רב לזמן, ואח"כ יכבדו ת"ח אחר מהקהלה בכבוד זה, כמו שנהגו עתה במינוי קרו"ט וכו'. ע"ש. וסיוע לדבריו מתשובת הרשב"א הנ"ל שכתב, שכן נהגו בזמנו למנות פרנסים לזמן, וכשמגיע סוף הזמן, יוצאים אלו ונכנסים אחרים תחתם, ושהמנהג כהלכה. והנה בארץ ישראל אשר תהלות להשי"ת יש בה הרבה ת"ח, ומקבלים אחד מהם לשמש במשרת הרב הראשי לתקופה של חמש שנים, וכעבור הזמן עורכים שוב בחירות, ואשר יבחר ה' הוא הקדוש, יוצא איפוא שגם לדברי החת"ס, בנ"ד אין איסור להגיש מועמדות למשרת הרב הראשי, כעבור הזמן של חמש שנים. וכל שכן אם יש גדולים ממנו, בתורה ובחכמת ההנהגה, דשפיר דמי. וכמ"ש בשו"ת הרד"ך (בית כב חדר יג), דהא דאמרינן (ברכות סג א) באתרא דאית גבר, תמן לא תהוי גבר, היינו דוקא בשוים, אבל אם השני גדול ממנו בתורה רשאים להורידו, וכן הובא בשו"ת יש מאין ח"ב (חו"מ סי' ה דף נה סע"א). ע"ש. ולכאורה לא משמע כן בירושלמי כלאים (פ"ט ה"ג): רבי הוה ענוותן סגין, והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד, חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני (הלל). נמצא שאין זה מן הדין להסתלק ממשרתו מפני שהשני גדול ממנו, אלא מרוב ענוה יתרה. (וע' בשו"ת הגאונים הרכבי סי' שמט). וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סי' רעא) ד"ה שנית, שמכיון שהיה מהר"ר יוחנן נוהג בשררה ההיא, והחזיק בה, זכה בה, וכדגרסינן בירושלמי (הוריות פ"ג ה"ה), ואפילו אם הבא ליטול השררה ממנו, גדול יותר ממנו בתורה, אין מסלקין אותו, כמו שהעיד רבינו הקדוש על עצמו שכל דבר ענוה היה עושה, חוץ ממה שעשו בני בתירא לזקנו הלל, שהסתלקו משררתם ונתנו כבודם לאחר. כמ"ש בירושלמי (כתובות פרק הנושא ה"ג), ואף על פי שהחכמים בורחים מן השררה, מ"מ מאחר שנתמנו היו מקפידים מאד שלא להסתלק ממנה, וכדאיתא במנחות (קט ב) א"ר יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר לי עלה אליה הייתי כופתו ומניחו לפני הארי, עכשיו האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין. עכת"ד. ומה שעשה רבי נתן שהסתלק מרבנותו לטובת רבינו משה שהיה גדול ממנו, (כמ"ש בסדר הדורות ח"א ד"א תש"ן), אין זה אלא ממדת חסידות, ואין למדין הלכה מפי מעשה. וראיתי להגאון רבי יוסף בן ג'ויא בספר טל אורות (בדרשותיו פרשת יתרו דף יד ע"ב) שכתב, דהא דאמרינן בב"מ (פה א) שלשה ענוים הם, ומהם, בני בתירא, ופריך, ממאי דילמא התם משום דחזו להלל דעדיף מנייהו, דמשמע שכדין עשו, ולא משום ענוה, וזה שלא כדברי הריב"ש, י"ל דהתם פירש רש"י, והלכות שהיו שואלים מהם בבית המדרש היו נעלמות מהם, ומתביישים בדבר. ע"ש. ומשמע שאם לא היו מתביישים בדבר לא היו מסתלקים ממשרתם לטובת הלל. אולם קשה מדאמרינן בהוריות (יג ב) שר' מאיר ור' נתן בקשו להעביר ממשרתו את רשב"ג מפני שלא ידע להשיב במסכת עוקצין, משמע שיש להורידו מגדולתו אם יש גדולים ממנו. וצ"ע. ע"כ. ולק"מ, שי"ל שכיון שרשב"ג גרם להם בושה במה שתיקן שלא יעמדו כל בני הישיבה לפניהם, כאשר היתה באמנה אתם, ורצה לעשות הפרש בינו לביניהם, ע"י כך, לכן כשיווכח לעיני כל חכמי בהמד"ר שאינו בקי במסכת עוקצים, והם גדולים ממנו, יוצא איפוא שהוא פגע בכבודם שלא כדין, ולכן ראוי להעבירו, דדמי למעשה של ר"ג (בברכות כז ב), שגרם בושה וצער לר' יהושע, והעבירוהו ממשרתו משום כך. ומכל מקום כל זה אינו ענין לנ"ד, כי תחלת מינויו ובחירתו היה לזמן קצוב, שהוא חמש שנים, ועל מנת כן נתמנה באופן שבסוף חמש שנים יעמוד לבחירה מחודשת.
ה) וראיתי להגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' לח), שהביא הטעם שכותבים שנתמנה לשלש שנים, כדי שלא ימכרו ממכרת עבד, כמ"ש הרמ"א (בסי' שלג) לגבי מלמד, ומה לי מלמד מה לי רב. וסיים, ומ"מ אין הטעם הזה מועיל שלא לדחותו אחר שלש שנים, שסוף סוף כיון שקבלוהו לזמן מסויים, אם כלה הזמן יכולים לדחותו, אם רוב הצבור ופרנסיהם דורשים כן. ע"ש. [אולם בשו"ת שערי צדק חיו"ד (סי' קסח), דחה טעם החת"ס על מה שרגילים לכתוב אל הרב שהמינוי הוא לשלש שנים, דלא דמי לדין מלמד או סופר, שמחוייבים לציית לבעל הבית השוכרם, אבל קבלת רב היא להיפך, שהקהל מקבלים אותו עליהם לשמוע בקולו ככל אשר יצוה עליהם בעניני דת תוה"ק, ולא יסורו מהוראותיו ימין ושמאל, ולא שהרב יהיה חייב לציית לבעלי בתים וכו'. וצ"ל שהחתם סופר התכוין לרב שנתמנה לכהן בעירות קטנות, שהרב מושכר אצלם להיות גם ש"צ וסופר ושו"ב, כמו שהיה נהוג כן באונגריא, וכמ"ש כן באור זרוע הגדול, שזה נחשב כעבד, משא"כ רב גדול בקהלה גדולה וקדושה שהרב הוא המנהיג ונחשב כאביהם ורבם של בני העיר וכו'. ע"ש]. אמנם בשו"ת חמדת שלמה (חאו"ח סי' ז) הביא דברי הרשב"א הנ"ל, וכתב, דמוכח מדבריו, שדוקא במקום שנהגו שכעבור הזמן, יוצאים אלו, ובאים אחרים במקומם, אבל במקומות שאין המנהג להדיא כן, לא מהני קבלה לזמן, משום דאיכא חשדא. ע"ש. (וכן הובא במשנה ברורה סי' נג ס"ק פו). אולם נראה שזהו רק כשמסלקים אותו כשהגיע סוף הזמן הקצוב למינויו, אבל כאן שהמינוי הוא לחמש שנים, שאז עורכים בחירות חדשות, על ידי נציגי רוב הרבנים והפרנסים שבכל הארץ, אם יבחר ת"ח אחר, יתלו שהוא גדול יותר בתורה ובחכמת ההנהגה, ושהוא מקובל ומרוצה על הצבור, יותר מן הראשון, ועוד שלפי חוק המדינה, הרב הראשון שלא נבחר שנית, אינו יוצא בידים ריקות, כי יש שכר לפעולתו, בצאתו לגמלאות, ומקבל משכורת (פנסיה) לפרנסתו כל ימי חייו. וע' להגאון הראש"ל ח"ד בדרא בשו"ת נדיב לב (חיו"ד סי' קי) ד"ה ממוצא דבר, שכתב, שעיקר זכות שררת הרב על הצבור, הוא כשרוב הצבור חפצים בו, אבל אם רוב הצבור אינם מרוצים ממנו, מה כחו יפה להשתרר עליהם בחזקה, ושכ"כ מהראנ"ח שאפילו אם היו מושבעים להרב הראשון, כיון שרבים אינם חפצים בו, מותרים להעבירו. ושכיוצא בזה כתב בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סי' יט). [וכן מוכח בתשובת התשב"ץ ח"א (סי' קנט) שכתב, שאפילו הנשיא עצמו שיכול לכוף את ישראל לעמוד על גזרותיו, יכולים רבים לסלקו מנשיאותו, ואף על פי שהוא גדול בישראל ומזרע דוד, כדאשכחן בברכות (כח א) שהורידו את ר"ג מנשיאותו, לכבודו של ר' יהושע, אף על פי שלא היה בנשיאותו שום דופי. תדע שאחר שנתפייס עם ר' יהושע העלוהו לנשיאותו. ע"ש. וכן דעת מרן החבי"ב בעל כנה"ג, בשו"ת פני משה ח"ג (סי' לא) הנ"ל]. ע"ש. וע"ע בשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' כט), ובשו"ת פני יצחק אבולעפייא ח"ה (חו"מ סי' א), ובשו"ת כפי אהרן ח"ב (חיו"ד סי' ו), ובשו"ת יד יצחק ח"א (סי' קפו דף פח ע"ד). ויותר ממה שקראתי לפניכם בפס"ד דנן, כתוב כאן על לוח לבי, וכבוד ה' הסתר דבר.
ו) אסיפא דמילתא ראיתי לנכון להביא בקצרה מ"ש בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סי' קלב) וזת"ד: שאלה, רב זקן ומנהיג קהלות בין בהנהגת המדינה, בין בכל עניני איסור והיתר, ועל פיו ישק כל דבר, ועתה חלה את רגליו באופן שלא יוכל עוד לצאת ולבא לפני עדת ישראל כלל, וקהלה אחת מקהלות הרב הסכימו לקחת להם תלמיד חכם ללמדם תורה והלכה ולדרוש להם בדברי תורה כמנהג חכמי הקהלות. וכששמע הרב הזקן הענין הנז' יצא בקצף גדול על שנתנו כבודו לאחרים ותובע עלבונו בפני ראשי הקהל, והשמיע קול במחנה העברים לאיים על החכם הנז' וכו'. תשובה, זקן זה אם קנה חכמה, מה חכמתו, שהרי אין לך מצוה גדולה מלשמוע תורה ממי שלבם חפץ, שנאמר, כי אם בתורת ה' חפצו. (ע"ז יט א), ולא מבעיא עתה שהוא חולה, ואינו יכול לשרת את הקהל, אלא אפילו אם היה בריא אולם, וככחו אז כחו עתה, מאחר שהקהל בחרו בת"ח זה ולא באחר, היה לו לעבור על מדותיו, הטוב הוא מרבינו הקדוש שאמר לו לוי בפניו, נתת לנו רבינו רשות לעמוד (ע"ז יט א), והאם לא ידע מה שעשו לרבן גמליאל שהעבירוהו חבריו, ולא נמנע ראב"ע מלקבל שררת הנשיא אחר שרצו בו קהל ישראל, אף שהיה בחור צעיר. וכל חכם לב בלבבו יבין, שיכול היה ר"ג ולא קצרה ידו מהשיג לעצמו כמה אלפים מישראל החפצים ביקרו, וגם ראב"ע שהיה עשיר גדול אילו רצה היו רבים אשר אתו תומכים בו, והיה העם נחלק לשתי מחנות. ועם כל זה כיון שרוב חכמי ישראל היו חפצים במינויו של ראב"ע לנשיא במקומו של ר"ג לא רצה לעכב תורה מישראל וכו'. וכ"ש שבאמת הוא כעת זקן וחולה ולא יוכל עוד לצאת ולבא, למה ימנע תורה מעדת ה' וכו'. עכת"ד. ועדותי זו נאמנה, שבפני היה הרי"נ מתאונן על בריאותו לעת זקנתו, והיה אומר, מי יתן ויכולתי להתפטר מהעול הכבד של הרבנות. והן עתה קמו עליו אנשי ביתו ואמצו את לבבו להתמודד בבחירות באמרם שיש לו כל הסיכויים להבחר מחדש לרב ראשי. וברצותו להוריד את הרב הראשי אונטרמן מכסאו הרם, עשה כל טצדקי להערך לבחירות הללו. ומאחר שכל הני אשלי רברבי הרבנים הגאונים כל חברי בית הדין הגדול בירושלים, ללא יוצא מן הכלל, נרתמו בכל כחם לשם שמים, להשפיע עלי להגיש את מועמדותי למשרת רב ראשי וראש"ל, לשרת בקדש יחד עם הרב הראשי אונטרמן (שליט"א), וכדבריהם עשיתי, ואז פנו בכל כח השפעתם על "הגוף הבוחר" את הרב הראשי, לתמוך בי, וכן עשו והצליחו. והשי"ת יתקננו בעצה טובה מלפניו להגדיל תורה ולהאדירה, וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום.
חוה"מ סוכות, תשל"ג.
א) גופא דעובדא הכי הוה. הנה הרב הראשי לישראל הגרא"י אונטרמן נר"ו נדרש מרבני ישראל להתמודד בבחירות אשר עתידים להערך ביום ז' בחשון תשל"ג, נגד המועמד האחר הוא הגר"ש גורן, כדי שישאר על משמרתו משמרת הקודש. והוא נעתר לבקשתם בתנאי שגם אני הצעיר אגיש מועמדותי לרב ראשי לישראל, נגד הרב יצחק נסים. בטענה, שמאחר שהרב רי"נ השתלט על חברי מועצת הרבנות הספרדים, והם מחרימים את ישיבות הרבנות הראשית ע"פ פקודת הרי"נ, בגלל סכסוכים שעברו בינו ובין הגרא"י אונטרמן. כך שנשארה הרבנות הראשית משותקת, מפני שאין רוב חברים משתתפים בישיבות מועצת הרבנות. א"כ גם אם ייבחר הגרא"י אונטרמן, מה תועלת יש בזה, אם ישאר הרה"ג רי"נ על משמרתו, כיון שהוא מועמד יחיד, ומה הועילו חכמים בתקנתם, הרי תשאר הרבנות הראשית משותקת, ולכן נועדו בדבר זה, כל חברי בית הדין הגדול, הגאונים המפורסמים ר' יוסף שלום אלישיב, ור' בצלאל ז'ולטי, ור' אליעזר גולדשמיט, ועוד רבנים, והחליטו שעלי להעתר לבקשת הגרא"י אונטרמן, ולהגיש מועמדותי למשרת רב ראשי לישראל נגד הרה"ג רי"נ, ואשר יבחר ה' הוא הקדוש. והפצירו בי מאד להגיש מועמדותי, ובאמת שהייתי מיצר על כך, כי תלי"ת אני כבר משרת בקדש את הקהלה הקדושה בתל אביב יפו, זה כמה שנים, ולא זזו מחבב אותי, באהבה ובחבה והערצה, כי מצאתי חן בעיניהם, בהנהגתי ובהרבצת התורה אשר מסרתי בכל רחבי העיר, ישתבח שמו לעד כי גבר עלינו חסדו, ובתוך עמי אנכי יושב בשלום ובשלוה. אך לא יכולתי נשוא הפצרת הגאונים הנ"ל, ואף שהבעתי ספקותי במכתב לפני מי שגדול הגרי"ש אלישיב שליט"א, בענין איסור הורדת רב ממשרתו, שמעלין בקודש ואין מורידין, ואיך אוכל להתמודד נגד הרי"נ במטרה שאבחר אני במקומו. וע"ז השיב לי לאמר, שמאחר שהרי"נ חותר בכל עוז להוריד ממשרתו את הגרא"י אונטרמן, ותומך בכל כחו בהגר"ש גורן, שיש לרבני בית הדין הגדול הסתייגות מדרכו והנהגתו, אין שום ספק כלל שמותר לי ג"כ להתמודד נגדו, ומצוה נמי איכא. וגם יש עוד טעמים אחרים שיש בהם כדי להתיר לי להתמודד נגד הרי"נ. וכדברים האלה כתב לי הגאון הקדוש האדמו"ר ר' ישראל אבוחצירא והביע תמיכתו בי ללא כל סייג. ואמרתי אשנה פרק זה לעצמי.
וז"ל המכתב של הגרי"ש אלישיב שליט"א.
ב"ה, כה תשרי תשל"ג
למעלת כבוד ידידי הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף שליט"א, הרב הראשי וראב"ד לתל אביב יפו, יהי נועם ה' עליו ועל כל הנלוים אליו.
מכתב כבוד גאונו מיום א' דחוה"מ סוכות קבלתי, וע"ד השאלה אם הדר"ג רשאי להציג את מועמדותו לראשון לציון ורב ראשי לישראל, הנני בזה להודיעו כי לדעתי, לפי נסיבות הענינים אשר לפנינו, שאלה זו אינה צריכה לפנים, ולא רק שאין בזה שום נדנוד של איסור, אלא אף מצוה נמי איכא.
ויהא רעוא דתירום רישיה אכולא כרכא, וחפץ ה' בידו יצלח, אמן, ידידו דו"ש יוסף שלום אלישיב
ב) והנה כבוד ה' הסתר דבר, ולא אדבר כאן על הנהגתו של הרי"נ דבר, אלא בעיקר ההלכה, והנה בשו"ת המבי"ט ח"ג (סי' צא) כתב, אודות קהלת דמשק שבחרו להם בחכם אחד לדיין, ולהיות להם לאדון ואלוף לראשם, מחודש חשון של"ה ועד עשר שנים, וקבלו עליהם בקנין גמור ושלם, וגם הוסיפו לכתוב בכתב ידם שבועה חמורה שלא תועיל לה התרה, ובפיסול כל מודעות וכו'. וחתמו ע"ז יותר מארבעים בני אדם מראשי הקהלה. ושוב חזרו בהם וטענו שלא היה מתנהג כהוגן עם הצבור, ומטיל אימה על הצבור שלא לשם שמים, ושהיה נותן רשות ללכת לערכאות ללא סבה, ומנדה לבני אדם לכבודו. ודרשו להורידו מגדולתו ושלא להחזירו כלל וכו'. ולכן קיבלו עליהם בנזירות שמשון לכל תנאיו לקחת במקומו חכם אחר שיהיה מרביץ תורה ביניהם. וכתב, ודברתי על לבם שיחזרו בהם, ומרוב צערם שתקו ולא ענו עוד. ועת לבכות על דברים האלה, שאע"פ שאמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא מרתחא ליה, היינו היכא דחזי מאן דעבר עבירה וכועס עליו, ולא לכבודו, כי אם לכבוד ה'. [וכיו"ב כתב בתורת חיים סנהדרין פב. וע"ע בתורת חיים סנהדרין קיג א]. ועל כל זה אין לי פה להשיב למונעם לקחת להם חכם אחר לדיין וכו'. ע"ש. וכמעט רוב הדברים הנ"ל ישנם בנ"ד, כאשר ידוע לכל מכיריו. וע"ע להגאון בעל כנה"ג בתשובה שהובאה בשו"ת פני משה ח"ג (סי' לא) שכתב, שאע"פ שכתב הריב"ש שאין להוריד את הרב ר' יוחנן מגדולתו, שאני התם שכל הצבור היו מרוצים ממנו ומהנהגתו וחפצים בו, אבל בנ"ד שאין החכם מתנהג כשורה עם הצבור וחכמיו יכולים להורידו מגדולתו. ע"ש.
ג) ולענין נ"ד הנה ידוע שבחירת רב ראשי לישראל נעשית לזמן קצוב, לחמש שנים, ואח"כ צריך ע"פ החק לעשות בחירות חדשות, ובשו"ת חקרי לב (ח"ג מיו"ד סי' צט) דן במי שנבחר לרב העיר, והיה המנהג לקבל אותו לזמן מסויים, אם כעבור הזמן יכולים להעבירו, או דילמא כיון שעלה לא ירד, שמעלין בקודש ואין מורידים. והביא בשם מהר"י הלוי (סי' נ) שלמד מתוך דברי הרד"ך (בית כב חדר יא), שגם בקבלוהו לזמן נקטינן שמעלין בקדש ואין מורידים. אלא שאם באו להעבירו ולמנות ת"ח גדול ממנו מותר. וכתב החקרי לב דלכאורה יש להביא ראיה לאסור מדאמרינן ביומא (יב ב) שאם אירע פיסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו, א"ר יוסי ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי להמשיך להיות כ"ג משום איבה, ולא יחזור להיות כהן הדיוט, משום מעלין בקדש ואין מורידין, ואם איתא שיכולים למנות לזמן, וכעבור הזמן אין בזה משום מעלין בקדש ואין מורידין, א"כ למה לא יהיה ראוי לכהן הדיוט, היה להם למנותו לזמן, או עד שיטהר הראשון, אלא ודאי שאף במינוי כ"ג לזמן ישנו לדין מעלין בקדש ואין מורידין. ושוב דחה דשאני מינוי כ"ג, דאלים טובא, ואף שעבר הזמן, כיון ששימש בקדושה ביוהכ"פ, לא נפקעת קדושתו. משא"כ שאר מינויים וכו'. ע"ש. וע' בשו"ת תשורת שי ח"א (סי' תלו) שנשאל אודות קהל שקבלו דיינים עליהם בתנאי שאין ממנים אותם לדיינים קבועים, רק לכשירצו ימנו אותם לדיינים קבועים, והיו שם כמה שנים על משמרתם, וכעת רוצים הקהל לערוך בחירות ולמנות דיינים אחרים ע"פ רוב דעות, והרבנים טוענים כנגדם שמעלין בקודש ואין מורידים. וכתב, נ"ל שיכולים הקהל למנות דיינים אחרים, והתנאי שהתנו עמהם קיים, שהרי מבואר בש"ע א"ח (סי' קנד ס"ח) ובט"ז שם, שארון הקודש שהתנו עליו שהוא רק לזמן, ואח"כ עשו ארון קודש אחר, נתבטלה קדושת הארון הראשון, ואין בזה משום אין מורידין. וההיא דיומא (יב ב) שהשני אינו ראוי עוד לכהן הדיוט משום דמעלין בקדש ואין מורידין, דמוכח דלא מהני תנאי שהוא רק לזמן, שאני התם דהוי דאורייתא, כמ"ש בארעא דרבנן (סי' שפה), ועוד דבכהן גדול יש קדושת הגוף, וקדושת הגוף בכדי לא פקעה, כדאמרינן בנדרים (כט א) שור זה עולה שלשים יום, ולאחר שלשים יום יהיה שלמים, נשאר עולה לעולם. אבל לגבי שררה הוי רק דרבנן, וכמ"ש בארעא דרבנן שם. ועוד נראה דליכא הכא משום אין מורידין, דאטו אם יתמנו דיינים אחרים לדון ולהורות בשכר, האם לא יוכלו הדיינים הראשונים להורות ולדון לכל מי שיבא אליהם, והלא בקדושתם הם עומדים לדון ולהורות, וכבודם במקומו מונח, רק ימנעו מלתת להם משכורת, וא"כ הרי בדבר שבממון קי"ל דתנאו קיים, כדין האומר על מנת שאין לך עלי שאר וכסות, שתנאו קיים, כדאיתא בכתובות (נו א) ובטוש"ע אה"ע (סי' לח ס"ה). ואטו דיין ומורה צדק שאינו מקבל משכורת לא נקרא דיין. עכת"ד. למדנו איפוא מדבריו שיכולים למנות רב ראשי בתנאי מפורש קודם מינויו שהוא לזמן מסויים. וכאן ידוע הדבר לכל, שעל מנת כן ממנים אותו ע"י בחירות, שלאחר חמש שנים יערכו בחירות חדשות, (אולי יבחרו גדול ממנו בחכמה ובהנהגה), וסבר וקיבל. וכן משמע ממ"ש הרמ"א יו"ד (סוף סי' רמה) במקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב, או שמנהגם לבחור [אח"כ] במי שירצו, הרשות בידם. ע"כ. וז"ל הרשב"א בתשובה ח"ה (סי' רפג): מה שכתבת שאין מסלקים חזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פיסול, והבאת ראיות על זה, יפה כתבת ודקדקת. וכן שנינו (גיטין ס ב) מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום. ואמרינן בגמרא דהיינו משום חשדא. ומיהו עכשיו נהגו כל הקהלות למנות פרנסים לכל צרכי צבור לזמן, וכשמגיע הזמן יוצאים אלו ונכנסים אחרים תחתיהם, בין שנוטלים שכר, בין שאין נוטלים שכר, ואפילו לא קבעו להם זמן, סתמן כפירושן, אחר שכבר נהגו כך, והמנהג כהלכה, שכל הדברים הללו תלויים במנהג, ואם מפני החשד, מכיון שכך נהגו לבוא חליפות, נסתלק החשד, וא"כ דין ממון אין כאן חשד אין כאן. ע"כ. (וכן הובא בב"י א"ח סי' נג). וכן כתב בשו"ת משפט צדק ח"א (סי' עח) דהא דקי"ל שמעלין בקודש ואין מורידין, וכל שהחזיק בשררה אינם יכולים לסלקו, זהו דוקא כשקבלוהו בסתם, ולא קבעו לו זמן קצוב, אבל אם קבעו לו זמן למינויו, כשמגיע הזמן אין עליהם שום חיוב, ורשאים להורידו מגדולתו. וכדמוכח בתשובת הרשב"א (הנ"ל), שאע"פ שאין לסלקו משום חשדא, אא"כ נמצא בו פיסול, אף על פי כן אם קבעו לו זמן מסלקים אותו, אף שאפשר לומר דלא כדברי הרשב"א, שבשררה של תורה כיון שעלה לא ירד, דמעלין בקודש ואין מורידים. עכת"ד. והובא בספר טל אורות (בדרשותיו פרשת יתרו דף יד ע"ג), ומצא לו סמוכים מדברי הרמ"א בהגה (סוף סי' רמה), שבמקום שיש מנהג לקבל רב לזמן קצוב הרשות בידם להוציאו. דמוכח שגם לענין שררה של תורה הדין כן. עכת"ד. וע"ע בכנה"ג א"ח (סי' נג) שכתב, והוא הדין לכל שררה שעל הצבור, הן מלך, הן חכם, הן שופט, הן גבאי, במקום שלא נהגו למנותם לזמן ידוע, שאין מסלקים אותם אם לא נמצא בהם פיסול. ע"כ. וכן הוא גם בחידושי הריטב"א (מכות יג א) ד"ה ואגב, שכל שמינוהו סתם בלא קביעות זמן אין מסלקים אותו מאותו מינוי אלא בטענה. וכ"כ רבינו מאיר הלוי לענין שליח צבור. ע"כ. ומוכח שאם נהגו למנותם לזמן ידוע לית לן בה.
ד) אמנם ראיתי בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' רה ור"ו) שכתב, כי מה שרגילים לכתוב בשעת מינויו של הרב, שהוא לשלש שנים, מנהג ישראל תורה הוא לטובת הרב, שאם ירצה ללכת משם אחר שלש שנים הרשות בידו, והטעם שכותבים שהוא לזמן של שלש שנים, הוא כמ"ש הש"ך בחו"מ (סי' שלג ס"ק יז) במ"ש בב"מ (י א) פועל חוזר בו אפילו בחצי היום, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים. א"כ לכאורה כשם שאסור למכור עצמו לעבד עברי כך יהא אסור להשכיר עצמו, מדקרי לפועל עבד, אלא דנאמר בישעיה (טז, יד) בשלש שנים כשני שכיר, א"כ עבד עברי הוא לשש שנים, כדכתיב (דברים טו, יח), כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים, ולכן נ"ל דמה"ט יש למלמד או לסופר שלא להשכיר עצמו ליותר משלש שנים וכו'. ע"ש. אבל להורידו ממשרתו, מי שמע כאלה שיקבלו רב ממקום רחוק שהוא מקום נטוע לרב עם אשתו ובניו, ואחר שלש שנים יוציאוהו משם, ויעקור סיכיה ומשכיה לנדוד למקום אחר, חלילה להעלות כן על הדעת. ומ"ש הרמ"א ביו"ד (ס"ס רמה) בשם הכל בו, שאם יש מנהג בעיר להחליף את הרב הרשות בידם, המעיין בכל בו יראה, דמיירי בקהלה שיש שם כמה ת"ח הראויים לקבל משרת רב, ואינם מקבלים משכורת, ומכבדים לרב הזה, שיהיה רב לזמן, ואח"כ יכבדו ת"ח אחר מהקהלה בכבוד זה, כמו שנהגו עתה במינוי קרו"ט וכו'. ע"ש. וסיוע לדבריו מתשובת הרשב"א הנ"ל שכתב, שכן נהגו בזמנו למנות פרנסים לזמן, וכשמגיע סוף הזמן, יוצאים אלו ונכנסים אחרים תחתם, ושהמנהג כהלכה. והנה בארץ ישראל אשר תהלות להשי"ת יש בה הרבה ת"ח, ומקבלים אחד מהם לשמש במשרת הרב הראשי לתקופה של חמש שנים, וכעבור הזמן עורכים שוב בחירות, ואשר יבחר ה' הוא הקדוש, יוצא איפוא שגם לדברי החת"ס, בנ"ד אין איסור להגיש מועמדות למשרת הרב הראשי, כעבור הזמן של חמש שנים. וכל שכן אם יש גדולים ממנו, בתורה ובחכמת ההנהגה, דשפיר דמי. וכמ"ש בשו"ת הרד"ך (בית כב חדר יג), דהא דאמרינן (ברכות סג א) באתרא דאית גבר, תמן לא תהוי גבר, היינו דוקא בשוים, אבל אם השני גדול ממנו בתורה רשאים להורידו, וכן הובא בשו"ת יש מאין ח"ב (חו"מ סי' ה דף נה סע"א). ע"ש. ולכאורה לא משמע כן בירושלמי כלאים (פ"ט ה"ג): רבי הוה ענוותן סגין, והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד, חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני (הלל). נמצא שאין זה מן הדין להסתלק ממשרתו מפני שהשני גדול ממנו, אלא מרוב ענוה יתרה. (וע' בשו"ת הגאונים הרכבי סי' שמט). וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סי' רעא) ד"ה שנית, שמכיון שהיה מהר"ר יוחנן נוהג בשררה ההיא, והחזיק בה, זכה בה, וכדגרסינן בירושלמי (הוריות פ"ג ה"ה), ואפילו אם הבא ליטול השררה ממנו, גדול יותר ממנו בתורה, אין מסלקין אותו, כמו שהעיד רבינו הקדוש על עצמו שכל דבר ענוה היה עושה, חוץ ממה שעשו בני בתירא לזקנו הלל, שהסתלקו משררתם ונתנו כבודם לאחר. כמ"ש בירושלמי (כתובות פרק הנושא ה"ג), ואף על פי שהחכמים בורחים מן השררה, מ"מ מאחר שנתמנו היו מקפידים מאד שלא להסתלק ממנה, וכדאיתא במנחות (קט ב) א"ר יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר לי עלה אליה הייתי כופתו ומניחו לפני הארי, עכשיו האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין. עכת"ד. ומה שעשה רבי נתן שהסתלק מרבנותו לטובת רבינו משה שהיה גדול ממנו, (כמ"ש בסדר הדורות ח"א ד"א תש"ן), אין זה אלא ממדת חסידות, ואין למדין הלכה מפי מעשה. וראיתי להגאון רבי יוסף בן ג'ויא בספר טל אורות (בדרשותיו פרשת יתרו דף יד ע"ב) שכתב, דהא דאמרינן בב"מ (פה א) שלשה ענוים הם, ומהם, בני בתירא, ופריך, ממאי דילמא התם משום דחזו להלל דעדיף מנייהו, דמשמע שכדין עשו, ולא משום ענוה, וזה שלא כדברי הריב"ש, י"ל דהתם פירש רש"י, והלכות שהיו שואלים מהם בבית המדרש היו נעלמות מהם, ומתביישים בדבר. ע"ש. ומשמע שאם לא היו מתביישים בדבר לא היו מסתלקים ממשרתם לטובת הלל. אולם קשה מדאמרינן בהוריות (יג ב) שר' מאיר ור' נתן בקשו להעביר ממשרתו את רשב"ג מפני שלא ידע להשיב במסכת עוקצין, משמע שיש להורידו מגדולתו אם יש גדולים ממנו. וצ"ע. ע"כ. ולק"מ, שי"ל שכיון שרשב"ג גרם להם בושה במה שתיקן שלא יעמדו כל בני הישיבה לפניהם, כאשר היתה באמנה אתם, ורצה לעשות הפרש בינו לביניהם, ע"י כך, לכן כשיווכח לעיני כל חכמי בהמד"ר שאינו בקי במסכת עוקצים, והם גדולים ממנו, יוצא איפוא שהוא פגע בכבודם שלא כדין, ולכן ראוי להעבירו, דדמי למעשה של ר"ג (בברכות כז ב), שגרם בושה וצער לר' יהושע, והעבירוהו ממשרתו משום כך. ומכל מקום כל זה אינו ענין לנ"ד, כי תחלת מינויו ובחירתו היה לזמן קצוב, שהוא חמש שנים, ועל מנת כן נתמנה באופן שבסוף חמש שנים יעמוד לבחירה מחודשת.
ה) וראיתי להגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' לח), שהביא הטעם שכותבים שנתמנה לשלש שנים, כדי שלא ימכרו ממכרת עבד, כמ"ש הרמ"א (בסי' שלג) לגבי מלמד, ומה לי מלמד מה לי רב. וסיים, ומ"מ אין הטעם הזה מועיל שלא לדחותו אחר שלש שנים, שסוף סוף כיון שקבלוהו לזמן מסויים, אם כלה הזמן יכולים לדחותו, אם רוב הצבור ופרנסיהם דורשים כן. ע"ש. [אולם בשו"ת שערי צדק חיו"ד (סי' קסח), דחה טעם החת"ס על מה שרגילים לכתוב אל הרב שהמינוי הוא לשלש שנים, דלא דמי לדין מלמד או סופר, שמחוייבים לציית לבעל הבית השוכרם, אבל קבלת רב היא להיפך, שהקהל מקבלים אותו עליהם לשמוע בקולו ככל אשר יצוה עליהם בעניני דת תוה"ק, ולא יסורו מהוראותיו ימין ושמאל, ולא שהרב יהיה חייב לציית לבעלי בתים וכו'. וצ"ל שהחתם סופר התכוין לרב שנתמנה לכהן בעירות קטנות, שהרב מושכר אצלם להיות גם ש"צ וסופר ושו"ב, כמו שהיה נהוג כן באונגריא, וכמ"ש כן באור זרוע הגדול, שזה נחשב כעבד, משא"כ רב גדול בקהלה גדולה וקדושה שהרב הוא המנהיג ונחשב כאביהם ורבם של בני העיר וכו'. ע"ש]. אמנם בשו"ת חמדת שלמה (חאו"ח סי' ז) הביא דברי הרשב"א הנ"ל, וכתב, דמוכח מדבריו, שדוקא במקום שנהגו שכעבור הזמן, יוצאים אלו, ובאים אחרים במקומם, אבל במקומות שאין המנהג להדיא כן, לא מהני קבלה לזמן, משום דאיכא חשדא. ע"ש. (וכן הובא במשנה ברורה סי' נג ס"ק פו). אולם נראה שזהו רק כשמסלקים אותו כשהגיע סוף הזמן הקצוב למינויו, אבל כאן שהמינוי הוא לחמש שנים, שאז עורכים בחירות חדשות, על ידי נציגי רוב הרבנים והפרנסים שבכל הארץ, אם יבחר ת"ח אחר, יתלו שהוא גדול יותר בתורה ובחכמת ההנהגה, ושהוא מקובל ומרוצה על הצבור, יותר מן הראשון, ועוד שלפי חוק המדינה, הרב הראשון שלא נבחר שנית, אינו יוצא בידים ריקות, כי יש שכר לפעולתו, בצאתו לגמלאות, ומקבל משכורת (פנסיה) לפרנסתו כל ימי חייו. וע' להגאון הראש"ל ח"ד בדרא בשו"ת נדיב לב (חיו"ד סי' קי) ד"ה ממוצא דבר, שכתב, שעיקר זכות שררת הרב על הצבור, הוא כשרוב הצבור חפצים בו, אבל אם רוב הצבור אינם מרוצים ממנו, מה כחו יפה להשתרר עליהם בחזקה, ושכ"כ מהראנ"ח שאפילו אם היו מושבעים להרב הראשון, כיון שרבים אינם חפצים בו, מותרים להעבירו. ושכיוצא בזה כתב בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סי' יט). [וכן מוכח בתשובת התשב"ץ ח"א (סי' קנט) שכתב, שאפילו הנשיא עצמו שיכול לכוף את ישראל לעמוד על גזרותיו, יכולים רבים לסלקו מנשיאותו, ואף על פי שהוא גדול בישראל ומזרע דוד, כדאשכחן בברכות (כח א) שהורידו את ר"ג מנשיאותו, לכבודו של ר' יהושע, אף על פי שלא היה בנשיאותו שום דופי. תדע שאחר שנתפייס עם ר' יהושע העלוהו לנשיאותו. ע"ש. וכן דעת מרן החבי"ב בעל כנה"ג, בשו"ת פני משה ח"ג (סי' לא) הנ"ל]. ע"ש. וע"ע בשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' כט), ובשו"ת פני יצחק אבולעפייא ח"ה (חו"מ סי' א), ובשו"ת כפי אהרן ח"ב (חיו"ד סי' ו), ובשו"ת יד יצחק ח"א (סי' קפו דף פח ע"ד). ויותר ממה שקראתי לפניכם בפס"ד דנן, כתוב כאן על לוח לבי, וכבוד ה' הסתר דבר.
ו) אסיפא דמילתא ראיתי לנכון להביא בקצרה מ"ש בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סי' קלב) וזת"ד: שאלה, רב זקן ומנהיג קהלות בין בהנהגת המדינה, בין בכל עניני איסור והיתר, ועל פיו ישק כל דבר, ועתה חלה את רגליו באופן שלא יוכל עוד לצאת ולבא לפני עדת ישראל כלל, וקהלה אחת מקהלות הרב הסכימו לקחת להם תלמיד חכם ללמדם תורה והלכה ולדרוש להם בדברי תורה כמנהג חכמי הקהלות. וכששמע הרב הזקן הענין הנז' יצא בקצף גדול על שנתנו כבודו לאחרים ותובע עלבונו בפני ראשי הקהל, והשמיע קול במחנה העברים לאיים על החכם הנז' וכו'. תשובה, זקן זה אם קנה חכמה, מה חכמתו, שהרי אין לך מצוה גדולה מלשמוע תורה ממי שלבם חפץ, שנאמר, כי אם בתורת ה' חפצו. (ע"ז יט א), ולא מבעיא עתה שהוא חולה, ואינו יכול לשרת את הקהל, אלא אפילו אם היה בריא אולם, וככחו אז כחו עתה, מאחר שהקהל בחרו בת"ח זה ולא באחר, היה לו לעבור על מדותיו, הטוב הוא מרבינו הקדוש שאמר לו לוי בפניו, נתת לנו רבינו רשות לעמוד (ע"ז יט א), והאם לא ידע מה שעשו לרבן גמליאל שהעבירוהו חבריו, ולא נמנע ראב"ע מלקבל שררת הנשיא אחר שרצו בו קהל ישראל, אף שהיה בחור צעיר. וכל חכם לב בלבבו יבין, שיכול היה ר"ג ולא קצרה ידו מהשיג לעצמו כמה אלפים מישראל החפצים ביקרו, וגם ראב"ע שהיה עשיר גדול אילו רצה היו רבים אשר אתו תומכים בו, והיה העם נחלק לשתי מחנות. ועם כל זה כיון שרוב חכמי ישראל היו חפצים במינויו של ראב"ע לנשיא במקומו של ר"ג לא רצה לעכב תורה מישראל וכו'. וכ"ש שבאמת הוא כעת זקן וחולה ולא יוכל עוד לצאת ולבא, למה ימנע תורה מעדת ה' וכו'. עכת"ד. ועדותי זו נאמנה, שבפני היה הרי"נ מתאונן על בריאותו לעת זקנתו, והיה אומר, מי יתן ויכולתי להתפטר מהעול הכבד של הרבנות. והן עתה קמו עליו אנשי ביתו ואמצו את לבבו להתמודד בבחירות באמרם שיש לו כל הסיכויים להבחר מחדש לרב ראשי. וברצותו להוריד את הרב הראשי אונטרמן מכסאו הרם, עשה כל טצדקי להערך לבחירות הללו. ומאחר שכל הני אשלי רברבי הרבנים הגאונים כל חברי בית הדין הגדול בירושלים, ללא יוצא מן הכלל, נרתמו בכל כחם לשם שמים, להשפיע עלי להגיש את מועמדותי למשרת רב ראשי וראש"ל, לשרת בקדש יחד עם הרב הראשי אונטרמן (שליט"א), וכדבריהם עשיתי, ואז פנו בכל כח השפעתם על "הגוף הבוחר" את הרב הראשי, לתמוך בי, וכן עשו והצליחו. והשי"ת יתקננו בעצה טובה מלפניו להגדיל תורה ולהאדירה, וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום.
מרן הגר"ע הררי-רפול זצ"ל
Active member
אצלי פתוח
נושאים דומים בפורום
