שופר אם הוא עצמו חפצא דמצוה

[גרינפלד]

ידועה החקירה האם השופר נקרא חפץ שבו עצמו מתקיימת המצוה או שהוא רק אפשרות לפעולת התקיעה והשמיעה. והנה ברמ"א סי' תקפו סוף סעי' ג כתב שיש דין דיחוי בשופר, דהיינו שאם היה שופר של ע"ז שלשיטה אחת כשר רק אחרי שהתבטל צריך שיתבטל דוקא מערב יו"ט, ולעומת זאת בישועות יעקב מובא תשובה מהנתיבות המשפט ונדפס בתשו' ר' יעקב מליסא, וכן החזו"א פרה סי"ד סקי"ד בדעת ר"ת שאין דיחוי בשופר כי המצוה היא בקול וכן יל"ד מספק הר"ן אם שופר מבהמה טמאה כשר או שבעינן מן המותר בפיך, ומצד זה משמע שהוא החפצא דמצוה, ויש שהוכיחו משבת קלג: שיש הידור לעשות שופר נאה, ויש לדחות כמו קולמוס נאה לס"ת וכן טלית לרש"י ב"ק ט:, ומהאי טעמא אין ראיה ממה שאסור לצחצחו במי רגלים, כי סו"ס זה ביזוי מצוה, ויש שדנו מהמשנ"ב סי' תקפה סק"ד בשם בנין עולם שעל שופר אחר צריך לברך עוד פעם, אם הביאו לו לפני ויל"ד בכל זה, ואשמח לקבל הוספות.