• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • "המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור היקר על פתיחת קבוצת הצ'אט "מורשת מרן אונליין" בה יובאו חדשות ועדכונים מעולם התורה, וכן תכנים תורניים מעניינים כולל קטעי וידאו, תמונות והנעשה בעולם הישיבות.

    >> להתחברות לחצו עכשיו:

    https://news.moreshet-maran.com/

    לשליחת עדכונים לחצו כאן, או שלחו למייל: news@moreshet-maran.com

    נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.

שו"ת חדש

בע"ה יצא ספר שאלות ותשובות בארבעה חלקי השו"ע (כ 500 עמודים)
61 תשובות עם תקציר התשובה בתחילת כל תשובה (כמעט).
עם המלצת מרן הרשל"צ היוצא הרב יצחק ברכה שליט"א ועוד
הכי קרא שמו 'ראובן בכורי'.
תוכן עניינים מצורף


תוכן העניינים

תפילה ................................................................................................
תוכן העניינים................................................................................................
פתיחה
................................................................................................
הסכמות ................................................................................................
אייחל לקוות – מילים של בטחון ................................................................................................
אורח חיים
סימן א' חוטי ציצית שנחתכו, אימתי עדיין כשר, ואימתי פסול:
התשובה בקצרה. בארוכה: א. שיעור הגדיל והענף מהתורה ומדרבנן. ב. כאשר לא נשאר מהענף שיעור של כדי עניבה. ג. שיטת רבינו תם. ד. סיכום הדינים. ה. האם שיעור כדי עניבה הוא מהענף או מהגדיל.
סימן ב' לומד בכולל חצות, ומוכרח תמיד לעשות הפסק על ידי שינה ביום, מה תקנתו לענין ברכות התורה:
התשובה בקצרה. בארוכה: א. מחלוקת התבואות שור והפרי חדש בדין ברכה שאינה צריכה. ב. הנפקא מינה במחלוקת הנ"ל. ג. ההכרעה במחלוקת הנ"ל. הכרעת הדין בנדון דידן.. י"א
סימן ג' הנוסע באוטובוס מביתר עילית לירושלים (והמאחר לעבודתו),
האם יכול לסעוד לבו בפת באוטובוס בלי נטילת ידיים
:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין. ב. הכרעת השולחן ערוך. ג. ספק אם יהיו לו מים תוך השיעור הנ"ל. ד. שיעור פרסה כשנוסע ברכב. ה. הכרעת הדין בנדון דידן.
סימן ד' אשה שצריכה לברך ברכת הגומל, ועזרת הנשים בבית הכנסת
סגורה עקב המגפה – דיון בכמה אופנים שעליה לנהוג:

התשובה בקצרה. בארוכה: א. שיוציאה בעלה ידי חובה מדין שליח. ב. שיוציאה מדין שומע כעונה. ג. שיוציאה מדין ערבות. ד. שתברך בחדר הסמוך וישמעוה עשרה דרך המחיצה.
סימן ה' א. להדליק נרות עבור מי שקיבל שבת מוקדם:
התשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין והטעמים לכך. ב. הנפקא מינה בין הטעמים. ג. הכרעת הדין בזה. ד. אמירתו לבני ביתו (כשמקבל שבת בעצמו). ה. דין קבלת שבת כנגרר אחר הקהל. ו. אמירתו לב"ב כאשר מקבל שבת מחמת הקהל.
סימן ו' מרגישה שחייבת להתרחץ במים חמים בשבת עבור מצות עונה, האם מותרת בכך.
סימן ז' האם עובדת זרה שבבית יכולה להתקלח בשבת במים המתחממים בשבת על ידי אש (יונקרס):
התשובה בקצרה. בארוכה: א. האיסורים שישנם במלאכת גוי. ב. קצת מדיני מחאה בגוי שעושה מלאכה לישראל. ג. גוי העושה מלאכה לצורכו. ד. לומר לגוי לעשות לצורכו. ה. גוי העושה לעצמו דבר אכילה על ידי מלאכה, האם מותר לישראל לאוכלו. ו. כשיש חשש שירבה הגוי בשביל ישראל. ז. האם מותר מצד 'פסיק רישא בגוי'.
סימן ח' לימוד מקצוע ההוראה בשבת לצורך מבחן שיהיה ביום חול:
התשובה בקצרה. בארוכה: א. האם קריאת ספרי חכמות יש בה איסור שטרי הדיוטות. ב. מה נכנס בגדר ספרי חכמה. ג. איסור 'ממצוא חפצך' בקריאת ספרי לימוד. ד. האם יש היתר מיוחד לנשים. ה. איסור מכין משבת לחול בקריאת ספרי לימוד. ו. הכרעת הדין.
סימן ט' יחוד מוקצה לצורך תשמיש היתר בשבת:
התשובה בקצרה. בארוכה: א. בסוגיא דמוכין וגיזי צמר, ובשיטות הראשונים בחילוק ביניהם. ב. אם היחוד שלהם צריך שיהיה לעולם או די ביחוד לשבת אחת. ג. החילוק בין יחוד מוכין ליחוד חריות. ד. האם צריך יחוד בדיבור, או שדי במחשבה. ה. דין חריות שגדרן לעצים, ודירוג אופני היחוד. ו. אבן על פי החבית, נדבך אבנים וכיסויי הכלים, וישוב הראשונים בין הסוגיות. ז. שיטת הרי"ף, הרמב"ם והשולחן ערוך בהנ"ל. ח. בדין יחוד אבן וכד' לתשמיש היתר שדרכו בכך. ט. סיכום עיקרי המקרים לדעת השולחן ערוך. י. יחוד מוקצה בימינו. יא. העולה מן האמור.
סימן י' חולה במחלה הנוראה מבקש להרגיע את כאביו בשבת באמצעות עישון סם הקנביס:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. אם מחללים שבת על חולה שיש בו סכנה לכל צרכיו, ודעת השולחן ערוך בזה. ב. האם דין זה תלוי במחלוקת אם שבת הותרה אצל פיקוח נפש או דחויה. ג. האם דין זה שייך גם בחולה שאין רפואה למכתו. ד. סוף דבר (חילוק בנ"ד ברמת הכאבים). ה. כיו"ב שאלה בהפעלת וכיבוי מכונות שונות עבור נכה אם צריך שייעשו דוקא על ידי שעון שבת.
סימן י"א מה דין האוכלים במקרר שנפתח בשבת באיסור:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. גדר איסור הנאה ממעשה שבת. ב. האם חל דין מוקצה על האוכלים בבית שנסטר בשבת (ביאור שלוש שיטות). ג. שלוש ביאורים בשיטת רש"י, ונפקא מינה למוקצה מחמת איסור דרבנן. ד. הכרעת השולחן ערוך בזה. ה. דין האוכלים שבמקרר. ו. דרכי היתר לפתיחת המקרר.
סימן י"ב הפלטה התקלקלה ביום טוב, האם מותר לתקנה:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מבאר מחלוקת הראשונים בדין שפוד שנרצם ושפוד שנרצף. ב. דעת השולחן ערוך בדין מכשירי אוכל נפש. ג. סיכום ביניים. ד. חילוקי דינים בדין השפוד. ה. העולה מכל.
סימן י"ג היוצא למלון לכל ימי הפסח כיצד ינהג במכירת החמץ או ביתו, ובבדיקת החמץ:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. פרטי דין היוצא מביתו קודם הפסח. ב. היוצא מביתו להתארח. ג. בחילוק בין מכירת החמץ לגוי לבין מכירת והשכרת הבית. ד. אם שכירות הבית עדיף ממכירה. ה. פתרונות נוספים.
סימן י"ד האם צריך לעשות עירוב תבשילין רק לצורך הדלקת נרות שבת ביום טוב:
א. ארבע שיטות בזה. ב. שבעה טעמים להצריך בזה עירוב לכתחילה (בלי ברכה).
סימן ט"ו מתי וכיצד יש לאכול מאכלי חלבֹ ובשר בחג השבועות:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. דין אכילת בשר ביום טוב. ב. דעת השולחן ערוך. ג. דעת מרן החזון עובדיה. ד. האם לדעת הרמב"ם צריך דוקא בשר. ה. האם יש שמחת יום טוב בלילה. ו. בחיוב שתית יין ביום טוב. ז. בדין אכילת מאכלי חלב בחג השבועות. ח. סוף דבר.
סימן ט"ז האם אפשר לקיים מצות ישיבה בסוכה, כאשר יושב בבית תחת סכך של סוכה הנמצאת בגג: ארבע ראיות שאי אפשר לעשות כן.
יורה דעה
סימן י"ז גרושה שמתקשה להטביל קומקום חדש, שהתקנה שלה לִתנו במתנה לגוי ולשוב ולשאול אותו ממנו, והיא מכירה רק גויה הרחוקה ממנה, כיצד תעשה זאת:
א. מקור הדין לזכיה על ידי אחר. ב. דעת השולחן ערוך והרמ"א.
ג. סיכום דעתם. ד. נפקא מינה גם לשאלה מהיושב בכלא בפורים ורוצה שהוריו יתנו עבורו משלוח מנות. ה. דרכי הקנין בגוי. ו. להשתמש בכלי שאינו טבול לאחר שיפקירנו.
סימן י"ח אם מותר לקיים מצות עונה בזמן הפרישה כשיוצא לדבר מצוה:................................................................................................
תשובה בקצרה. בארוכה: א. דין היוצא לדרך. ב. היוצא לדרך לדבר מצוה.
סימן י"ט נאמנות החכם שטוען שטימא את העד, מול הבעל שטוען שטיהרו
סימן כ' חיוב כפרה לאשה שפרסה נדה באמצע המצוה ולא הודיעה לבעלה:................................................................................................
תשובה בקצרה. בארוכה: א. צדדי הספק. ב. האם נחשבת כאנוסה גם כשעושה מעשה. ג. האם נחשבת כאנוסה גם לענין עונשיו. ד. הכרעת הדין.



סימן כ"א בעלת התקן למניעת הריון, שבדקה רק ביום הראשון של השבעה נקיים, ובשביעי כולו רואה כתמים, האם תוכל לוותר על הבדיקה ביום השביעי:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין שבדיעבד די בבדיקה אחת או שנים. ב. שיטות הראשונים בזה. ג. פסק מרן בבית יוסף ובשולחן ערוך. ד. סיכום הפירושים בדעת השולחן ערוך. ה. חיוב בדיקות השבעה נקיים מהתורה או מדרבנן. ו. בדעת מרן טהרת הבית. ז. האם אפשר לתלות ראית דם בהתקן למניעת הריון. ח. הכרעת הדין בשאלה.

סימן כ"ב ערב טבילתה צריכה לעבור ניתוח, שבסופו יותקן גבס ברגלה, ויש לדון מה עדיף: טבילה ביום לפני הניתוח בלי הגבס, או לאחריו בלילה עם הגבס:
חמישה טעמי תריצי מדוע עדיף להטבילה ביום לפני הניתוח.

סימן כ"ג האם יכולה הנדה לטבול בנהר ובים בזמן שהמקוואות סגורים עקב המגיפה, או בשאר אונס גדול:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין ושיטות הראשונים בטבילה בנהר. ב. קושית הבית יוסף על סתירה בדין זה, והישובים לכך. ג. סיכום השיטות עד כאן. ד. הגבלות לשיטת רבנו תם המתיר טבילה בנהר. ה. הכרעת השולחן ערוך. ו. מתי במהלך השנה מותר לשולחן ערוך לטבול בנהר. ז. הכרעת הרמ"א. ח. מנהג רוב המקומות שברמ"א לטבול בנהר, לדעת בני ספרד. ט. בעת מגפה. י. רשימת נחלי איתן ונחלי אכזב בארץ ישראל. יא. טבילה באגם הכנרת. יב. טבילה בים המלח ונהר הנילוס. יג. סימני היכר לידע מה הוא מעיין. יד. דין טבילה בים. טו. שלוש מחלוקות בדין הים. טז. הזהירויות הנצרכות לטבילה בים ובנהר. יז. ברכת הטבילה בים ובנהר.

סימן כ"ד האם יכולה הנדה לטבול בכלי בזמן שהמקוואות סגורים עקב המגפה או בשאר אונס:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין. ב. כלי שחיברו לקרקע, או שקבעו ואחר כך חקקו לכלי. ג. ניקב הכלי. ד. שלשה ביאורים עיקריים העולים מדברי הבית יוסף והאחרונים. ה. סייגים לשיטת הרמב"ם. ו. הכרעת השולחן ערוך. ז. שיעור נקב המטהרו (בקצרה). ח. הלכה למעשה בנידונינו.

סימן כ"ה עשיית מקוה מלוחות שלמים של אבן או מתכת וחיבורם זה לזה לאחר קביעתם בקרקע, לכתחילה ובדיעבד.

סימן כ"ו האם יכול להעיר את הוריו בלילה כדי שיפתחו לו את דלת הבית
(ויבואר גם דין שימוש באביו כנהג, ולחימה עם אביו ב'קראטה' כשעשוע):
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין. ב. דעת השולחן ערוך. ג. להעיר את האב כשישמח בכך. ד. להעיר את אביו כשנהנה מטובת בנו. ה. להעיר את אביו כדי שיכניסו לבית. ו. אם מותר שאביו יסיעו למחוז חפצו. ז. להשתעשע באמנות לחימה עם אביו.

סימן כ"ז גויה מאוקראינה, שהגיעה לא"י, דואגת מאד לבנה שנלחם שם עם הרוסים, ויהודי רחמן שואל אם יכול להציע לה לתת צדקה או לקרוא תהילים בעבורו:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור האיסור לקבל צדקה מן הגוי, וישובים לסתירה בזה בשולחן ערוך. ב. נמצאו כמה חילוקים בזה. ג. כשמקבל הגוי טובה עבור הצדקה שלו. ד. קבלת מתנה מגוי. ה. מתנת גוי לבית הכנסת. ו. סיכום י"א דרכי היתר עד כאן. ז. להתפלל על גוי. ח. קיום מצות תלמוד תורה ושאר מצוות על ידי גוי. ט. סיכום השיטות עד כאן, ואופני היתר בת"ת לכמה פוסקים. י. העולה מכל. יא. סוף דבר.

סימן כ"ח להאריך במקצת את חייה של חולה סופנית על ידי טיפול מייסר:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. אופן הטיפול בגוסס (דיון בפסק הרמ"א). ב. טיפולים מאריכים חיים בחולה סופני. ג. טיפול תרופתי ועוד. ד. טיפול המקל על סבלו של הסופני. ה. המחוסר הכרה. ו. גדר חיי שעה.

סימן כ"ט האם יכולה אשת כהן מעוברת להכנס לבית העלמין ולבית יולדות, ומה דין שהיית התינוק שם אחר לידתו:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. דין הפרשת קטן מאיסור. ב. דין אשה מעוברת באוהל המת. ג. כשידוע שזכר בקירבה. ד. דין התינוק לאחר לידתו שם.

סימן ל' האם מותרת אשת האבל להמשיך בעבודתה, והאם ישתנה הדין באשת אברך (דיון בדעת מרן החזו"ע):
תשובה בקצרה. בארוכה: א. דברי החזון עובדיה. ב. ארבע הערות בדברי קודשו. ג. ישוב וביאור הדברים באר היטב.

סימן ל"א חלות דיני אנינות ואבלות לקרובים של הנפטר בחו"ל:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. סתירה בדברי השולחן ערוך. שלושה ישובים וחילוקים בדבריו. ג. הכרעת מרן זצ"ל.
ד. מסרוהו לקבורה בערב יום טוב.

סימן ל"ב אם מותר לאבל, היושב שבעה, לשמוע שירים בסעודת פורים:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. האם חלים דיני אבלות בפורים לדעת השולחן ערוך. ב. שמיעת שירים לאבל בסעודת פורים, ובדעת מרן החזון עובדיה.

אבן העזר

סימן ל"ג האם אח ואחות צריכים להזהר ממגע זה בזו, ומאיזה גיל:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין. ב. נגיעה בעריות. ג. נגיעה באשתו נדה. ד. נמצא עד כאן. ה. דעת השולחן ערוך בנגיעה שאינה של חיבה באשתו נדה. ו. דעת האגרות משה בהבנת הרמב"ם. ז. חיבוק ונישוק לאחותו (הגדולה). ח. לחיצת יד ושאר מגע לאחותו הגדולה. ט. חיבוק ונישוק לאחותו הקטנה.

סימן ל"ד שואל אם יכול לקדש את ארוסתו בטבעת של סבתא קדומה, שמקדשים בה כל בני משפחתו:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. דין מתנה על מנת להחזיר בקידושין. ב. כשיש במתנה הנאה של שווה פרוטה. ג. האם מקודשת על כל פנים לחומרא. ד. סיכום עד כאן. ה. אם צריך תנאי כפול במתנה על מנת להחזיר. ו. אופן נתינת הטבעת לחתן מהמשפחה.

סימן ל"ה שבע ברכות בשבת חתן הנעשית בבית הארחה
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין. ב. דעת השולחן ערוך. ג. דעת הרמ"א. ד. בשבת חתן המתקיימת באכילה ובשינה בבית הארחה. ה. דעת מרן זצ"ל בשבת חתן הנ"ל.



חושן משפט

סימן ל"ו אשה העובדת בבוקר בבית ספר של בנות, התבקשה על ידי קבלן הנקיון של הכיתות לעבוד אצלו זמנית אחר הצהריים, ואחר שמלאה את בקשתו מכחיש את התחייבויותיו, האם יוכלו מנהלת בית הספר והמזכירה,
שהיו עדות להתחייבותו, להעיד על כך בבית דין:

תשובה בקצרה. בארוכה: א. פסול אשה לעדות – מקור הדין והטעמים. ב. דיון בדברי הרמב"ם לענין עדותה במקום שאין הנשים מצויות. ג. דעת הסוברים שיש להקל בזה. ד. דעת מרן השולחן ערוך. ה. הכרעת הדין בנדון דידן. ו. האם לדעת האוסרים אפשר לשמוע עדותה כדי לגרום לנתבע להודות.

סימן ל"ז אימתי אדם נחשב מוחזק בנזקי שכנים לדעת הרמ"א (ומרן):
תשובה בקצרה. בארוכה: א. ארבע שיטות מה הוא זמן חלות תשמישי שכנים. ב. שלוש שיטות בדעת הרמ"א. ג. ראיה מכרעת שהרמ"א סובר כמרן. ד. ובדרך אגב: משמעות לשון 'וכן ראוי להורות' שבהגהת הרמ"א. ה. וכשכותב 'הכי נהוג'.

סימן ל"ח פָתח חלון לכיוון בית חברו, כשגבעת חול מוֹנעת את ראיתו, ואחר כך הסירה העיריה את גבעת החול, האם חייב לחזור ולסתום את החלון (במהות היזק ראיה):
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מחלוקת ראשונים בזה. ב. טעם מחלוקתם לדעת הרמ"א. ג. הבנת קצות החושן. ד. הקושי בשיטת הקצות. ה. הבנת הגאון ר' עקיבא איגר. ו. הכרעת הדין.
ז. פתיחת חלון לחצר.

סימן ל"ט האם יכול לפתוח חלון חדש על גג רעפים של חברו:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין – מחלוקת ראשונים. ב. נמצא עד כאן ג. פסק השולחן ערוך. ד. הכרעת הדין.

סימן מ' האם הקונה חצר יכול לבנות שם בסמוך לחלונות של המוכר. תשובה בקצרה ובארוכה.

סימן מ"א מי גשמים יורדים מהמרפסת של העליון לבית השכן שמתחתיו, על מי חובת התיקון: תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין. ב. ביאור דעת הרא"ש. ג. היזק של מי גשמים מהעליה – מחלוקת רשב"א וריב"ש. ד. סתירה לכאורה בדברי הב"י והרמ"א כמאן פסקי. ה. קושי נוסף בדעת הרמ"א. ו. נמצאו הדעות עד כאן. ז. חיוב תיקון מחמת שעבוד השותפים. ח. מנהג המדינה בזה. ט. בענין חוזי הדיירים שכתוב בו שידונו על פי חוק המדינה.

סימן מ"ב האם לדעת השו"ע והרמ"א צריכים בני כפרים לעקור את מגוריהם ולבוא להתישב בעיר כאשר מושל העיר מאיים שאם לא יעשו כן יגרש את היהודים שבעירו: תשובה בקצרה. בארוכה: א. דין אילן וגורן הסמוכים לעיר. ב. אם יש לחלק בין אילן לבין גורן ושאר היזק דרבים. ג. בני כפרים המהוים היזק לעיר מחמת גזרת הדוכס. ד. תמיהות על דין דוכס הנ"ל. ה. הכרעת הדין בדין דוכס הנ"ל. ו. יחיד שחושש שיזיק לרבים.

סימן מ"ג קנית הפקדון בקנין חצר על ידי הנפקד:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. דיון בדברי הטור. ב. במה המפקיד קונה את מקום הפקדון. ג. דעת מרן השולחן ערוך. ד. דעת הרמ"א.

סימן מ"ד קנה מקומות ישיבה בבית הכנסת והגבאי חזר בו:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. אופן קנין מקום הישיבה בבית הכנסת. ב. אופן הקנין בשכירות מקום.

סימן מ"ה מכר מכשיר הליכה בקנין סודר וגם במעות האם יכול אחד מהם לחזור בו. תשובה בקצרה ובארוכה.

סימן מ"ו שכרה שמלה לאירוע ולא השתמשה בה האם צריכה לשלם:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מטלטלים נקנים במשיכה ולא בכסף. ב. משיכת מטלטלים כאשר מעות קונות. ג. דעת האומרים שכשיש קנין מעות גם משיכה קונה. ד. דעת נתיבות המשפט. ה. הכרעת הדין.

סימן מ"ז מכר בקבוק מים קטן בימי השרב ב 20 ₪, האם יש בזה אונאה:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. דין מחיר מופרז שאין הדעת טועה בו. ב. אונאה כשהקונה דחוק למקח. ג. שיעור שאין הדעת טועה בו. ד. עיון בהנ"ל מסוגיא אחרת. ה. המורם מכל. ו. מסקנא דדינא.

סימן מ"ח שכר מתחם מגורים לשבת חתן, ונמצאו בו עכברים ועקרבים, האם מום כזה מבטל את המקח, והאם צריך לשלם כשהוצרך להשתמש בו. תשובה בקצרה ובארוכה.

סימן מ"ט עשה טובות לחברו ורוצה לנכות עלותן מהחוב שחייב לו:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. דין 'אכול עִמי'. ב. בסתירת הדברים מדין 'דור עמי' והתירוצים בזה. ג. הכרעת הדין.

סימן נ' אבדת שעון (דהוי יאוש מדעת) ומגבת (דהוי יאוש שלא מדעת)
בחלקיה השונים של ירושלים עיה"ק
(איזור חרדי, חילוני, ערבי):
תשובה בקצרה. בארוכה: א. באיזור חרדי. ב. אזור שרוב העוברים שם הם נכרים. ג. סיכום עד כאן. ד. העולה לדינא בנידונינו. ה. באיזור שרוב העוברים שם אינם שומרי תורה ומצוות. ו. האם צריך להשיב אבדת ישראל באיזור שרובם גוים לפנים משורת הדין. ז. להחזיר לגוי לפנים משורת הדין. ח. טעם האיסור להשיב אבדה לגוי.

סימן נ"א דיני אדם המצוה לשנות את עזבונו בין היורשים, או להעבירו לאחרים:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. עיקר הדין. ב. שכיב מרע שמוריש לבן בין הבנים. ג. כשמשתמש בלשון מתנה. ד. איסור חכמים להעביר נחלה.

סימן נ"ב תלמיד ישיבה רעב שואל בשעת לילה מאוחרת אם יכול לאכול חטיף של חברו, ולהחזיר לו מחר, כשברור לו שהיה מרשה לו אילו היה כאן:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין. ב. דעת האוסרים. ג. דעת המתירים. ד. עוד בדעת המתירים. ה. כשאין דרך העולם להקפיד. ו. בחילוק בין הנאה רגילה להנאה שיש בה כילוי. ז. בביאור דברי הש"ך. ח. מקור נוסף מדין מעשרות. ט. מקור נוסף מדין השתמשות במציאה. י. היתר מדין זה נהנה וזה אינו חסר.

סימן נ"ג האם מזיק בעת משחק בכדור (ובריקודים של שמחת חתן) חייב בתשלומי הנזק:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. שתי ראיות לפטור. ב. בריקודים של שמחת חתן. ג. בעת משחק בכדור. ד. עוד בדין המרקדים.

סימן נ"ד נעל את בית חברו, והוצרך חברו לפורצו, מי משלם לפורץ (דין גרמי אימתי חייב, ודין גרמי בשוגג):
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין. ב. פסק הראשונים. ג. הכרעת השולחן ערוך והרמ"א. ד. בהבדל בין גרמא לגרמי. ה. דעת מרן השולחן ערוך במהות דגרמי. ו. סיכום דעת מרן. ז. דעת הרמ"א במהות דגרמי. ח. סיכום דעת הרמ"א. ט. עוד פרטים בדין גרמי בשוגג לדעת מרן (כאשר פשע, כשהנזק נעשה מיד, כשמודע לנזק שיגרם). י. אומן המזיק. יא. סיכום דעת מרן בשוגג. יב. בנועל את בית חברו. יג. האם גרמי הוא דינא או קנסא.

סימן נ"ה עצר את רכבו המחובר לעגלה נגררת בפתח מחסום החניה, כאשר העין האלקטרונית היתה בריווח שבין הרכב לנגרר, ועקב כך ירד המחסום
על המכונית והוזק, האם צריך לשלם את היזק המחסום לועד הבית:

תשובה בקצרה. בארוכה: א. סיכום דעת מרן השלחן ערוך בדין גרמא וגרמי (כנזכר בסימן הקודם). ב. סיכום דעת הרמ"א. ג. אם אפשר לפוטרו מדין בור, הפטור על היזק של כלים.

סימן נ"ו נער שהפעיל את כחו כדי לפתוח את דלת החדר, כאשר חברו, שמנע ממנו זאת וסגר את הדלת בגופו, הרפה ממנה לפתע, והדלת נטרקה בקיר ונשברה:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. דינו של הדוחף לפתוח את הדלת. ב. דינו של החוסם את הדלת ושוב הרפה ממנה בבת אחת. ג. כח שני בנזיקין. ד. מסקנת הדברים.

סימן נ"ז ילד זרק אבן על חברו ופצעו עד זוב דם, והגיע אבי המוכה וסטר לילד, ומיד קם אבי הנסטר והנה סטור סטר לסוטר – מה דינם של אבו'ת נזיקין אלו:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקור הדין למכה את מכהו הוא הרא"ש. ב. בדעת השולחן ערוך. ג. דעת הרמ"א. ד. בסברת 'החינוך' שאי אפשר לאדם להיות כאבן שאין לה הופכין. ה. שיעור 'החימום' שבו יכול להחזיר למכהו למ"ד. ו. המציל את קרובו ואת שאר ישראל, וההבדל לדינא ביניהם. ז. הצלת הבנים בנידונינו. ח. האם המכה את מכהו נקרא רשע. ט. תשלומי המכה את מכהו.
עניינים שונים

סימן נ"ח ביאור מצות וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו:
א. ההבדל בין מצוה זו למצות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. ב. דרך העבודה במצוה זו. ג. מקור הרמב"ם שדרך האמצע היא דרך ה'.

סימן נ"ט בחירת הנושם מול גזירת השם (האם יש לעשות הכל כדי להנצל מהיזק אדם):
תשובה בקצרה. בארוכה: א. דברי הזוהר הקדוש. ב. דעת הסוברים שאין ביד האדם לעשות נגד גזרת השם יתברך. ג. דעת הרמב"ם והאור החיים וסיעתם, הסוברים לכאורה שביד האדם לעשות נגד גזרת שמים. ד. ראיות לשיטה זו. ה. השיטה הממוצעת. ו. בביאור דברי הרמב"ם והאור החיים הקדוש. ז. עוד ישובים לדברי האור החיים וסיעתו.

סימן ס' כיצד להיות מאושר
תשובה בקצרה. בארוכה: א. מקורות שנזכר בהם האושר. ב. ארבעה אופנים להסביר כיצד התורה והמצוות מביאים לאושר. ג. היאך העוסק בתורה נקרא בו חורין אם הוא משועבד לקב"ה. ד. היכן הוא עיקר האושר. ה. תנאים הנצרכים לעסק התורה והמצוות כדי שיביאוהו לאושר המושלם. ו. סוף דבר.

סימן ס"א האם פחד ובטחון יכולים לשכון יחדיו:
תשובה בקצרה. בארוכה: א. קושיית הרמב"ם על יעקב אע"ה וביאורה. ב. תשעה ביאורים לקושיא זו מדברי רבותינו ראשונים והאחרונים. ג. ביאור עשירי ממנו יוצא יסוד מוסד במידת הבטחון.

 
משום מה הוא לא נותן לי להעלות את הקבצים שלי (צריך סיומת מסוימת)
לכן תשובה מצורפת רגיל

סימן י'
עישון קנביס בשבת לחולה סופני

שאלה

אדם החולה במחלה הנוראה, שואל אם יכול לעשן בשבת את סם הקנביס, כדי להרגיע את כאביו.
תשובה
בקצרה:
יש
להקדים ולומר, שחולה שיש בו סכנה, וצריך לחלל את השבת כדי להצילו, העיקר בדעת מרן השו"ע (שכח, ד) שמותר לעשות לו גם את כל צרכיו הרגילים, אף שאין במניעתם חשש סכנה, כל שנצרכים לו קצת.
והיכא דאפשר להחמיר בקל באיסורי תורה, עדיף טפי, וכעין מה שכתב בביאור הלכה, ובפרט שכך יש לפרש גם בדברי הב"י והשולחן ערוך (ראה בפנים). אכן כשנצרך להם ביותר מותר לכל הדעות.
ואם אין צריך להצילו, וכגון חולה סופני, שרוצה לקחת קנביס או שאר משכחי כאבים כדי להקל כאביו, ואי אפשר לקחתם אלא על ידי חילול שבת, וכגון בדרך עישון, או שרק באופן זה עוזר לו כדבעי, אזי יש לחלק בזה ברמת הכאבים:
אם סובל מכאבים קשים עד שקשה לו לסובלם, נראה ברור דלכל הדעות מותר, כיון שיש חשש גדול שישפיעו על אכילתו ושאר תפקודו הרגיל, ויגרום בזה לקיצור ימיו, והוי ככל חולה שיש בו סכנה, שחייבים להצילו גם בשבת.
ואם הם יסורים שאינם קשים כל כך, נראה שאין לחלל שבת, על כל פנים באיסורי דאורייתא, ובפרט שאינו אלא ליום אחד בשבוע, ומה גם שאפשר להרגיעם בהיתר על ידי בליעה וכד'.
אכן אם אלו כאבים שאפשר לסובלם, אף שאינם קלים כל כך, ובאופן שאין בהם חשש שיביאוהו לתפקוד לקוי באכילתו וכדומה, יש לעשות כל טצדקי לקחת משכחי כאבים שאין בצריכתם חילול שבת, ועל כל פנים שאין בהם איסור תורה.

בארוכה:


א
האם מחללים שבת על חולה שיש בו סכנה לכל צרכיו. ודעת הב"י והשו"ע בזה
בבית יוסף או"ח (סימן שכח ס"ד של השו"ע) הביא את דברי הרמב"ן, שכתב דמה דאמרינן בגמרא, שמכה של חלל אינה צריכה אומד, הוא לומר שאפילו אין שם בקיאים ,וגם החולה אינו אומר כלום, עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול ממאכלים ורפואות שהם יפים לחולה, ומחללים שבת ואין נשאלים כלל וכו', ע"כ.
והנה, לאחר מכן כתב הבית יוסף לבאר מקור דברי הטור בדין מכה שעל גב היד והרגל השייך לסעיף ו', ושוב כתב וז"ל: "ומדברי רש"י משמע דלא שרי לחלל שבת בשביל חולה שיש בו סכנה אלא דווקא בדבר שאם לא יעשוהו לו הוא מסוכן למות בשבילו, אבל דבר שאם לא יעשוהו לו אינו מסוכן למות בשבילו, אין עושין אותו על ידי ישראל, אבל הרב המגיד (פ"ב הי"ד) כתב גבי אין עושין מדורה לחולה, דמיירי בחולה שאין בו סכנה, אך לחולה שיש בו סכנה משמע שלכל צרכיו מחללין ואף על פי שאין במניעת הדבר שעושין לו סכנה (כמ"ש הראב"ד)", ע"כ.
ומשמע מהבית יוסף, שאין דברי הרמב"ן שייכים לדברי המגיד משנה, מדהפסיק ביניהם בדין אחר ולא הביאם יחדיו [וכן משמע גם מדברי המ"מ דלקמיה, שלא כתב שדברי הרמב"ן אזלי כהראב"ד המקל, והביא דברי הרמב"ן הנ"ל רק לעיל מיניה (בה"ה) גבי מכה שאינה צריכה אומד. ועל פי זה יש להעיר בדברי הבה"ל דלקמן (סי' שכח ס"ד בתחילת ד"ה כל שרגילים) דמשמע מיניה שהמ"מ דייק דבריו מהרמב"ן, ולפי האמור זה אינו, וצע"ע].
וראה עוד בבית יוסף בסימן של"ו (סעיף ו', וכעי"ז בכס"מ שם) שכתב: "המגיד משנה (הנ"ל) היה סבור לפרש דברי הרמב"ם שאין עושין מדורה לחולה, שאפילו בחולה שיש בו סכנה קאמר, דאין לו סכנה בצינה שאפשר בבגדים (דלא כיולדת).
אלא שמדברי הראב"ד נראה שהוא מפרשם בחולה שאין בו סכנה, כלומר שצרכיו נעשים על ידי גוי, ואין אומרים לגוי לעשות לו מדורה, וכתב המגיד משנה שמבטל דעתו מפני הראב"ד לפי שאם יש בו סכנה משמע שלכל צרכיו מחללים עליו את השבת ואף על פי שאין במניעת הדבר שעושים לו סכנה.
ובסימן שכח כתבתי שמדברי רש"י משמע, שכל שאין במניעת הדבר סכנה אין מחללים עליו את השבת, ואפשר שהרמב"ם סבור כן, ומיירי (במה שפסק שאין עושים מדורה לחולה) בחולה שאין בו סכנה, וכמו שהיה סבור המגיד משנה", עכת"ד הב"י.
והרי שגם כאן לא הזכיר את דברי הרמב"ן, ומשמע מזה שהרמב"ן אינו מקל כהמגיד משנה. וכן משמע ממה שנראה שהב"י נוטה יותר לסברת רש"י [ועוד יותר נראה כן מדבריו בכס"מ, שכתב בלשון חדה יותר "ואני אומר שמדברי רש"י משמע וכו'", ע"ש], ובכל זאת פסק בשולחן ערוך (סי' שכח ס"ד) את דברי הרמב"ן, דמשמע שהרמב"ן לא פליג על רש"י.
לפיכך נראה לומר דשמא לא התיר הרמב"ן לעשות צרכיו שרגיל בהם בחול כשאין במניעתן סכנה הוא רק באיסור דרבנן, מדחילק וכתב 'עושים לו כל שרגילים בחול ממאכלים ורפואות שיפים לחולה', ורק אחר כך כתב 'ומחללים שבת', וצריך עוד עיון.
ושוב שַׂשׂתי לראות בביאור הלכה (שם) שגם כן הסיע דברי הרמב"ן למקום אחר. עיין שם שאף שכתב במ"ב שמשמע שהרמב"ן והשו"ע סוברים כהמגיד משנה, מכל מקום כתב בבה"ל, לאחר שהביא דברי החולקים על המגיד משנה, שגם מדברי הרמב"ן עצמו אין ראיה כל כך שסבירא ליה כהמגיד משנה, דמה שכתב שעושים לו כל שרגילים בחול, הוא באין כאן בקי ואינם יודעים מה לעשות, להכי קאמר שיעשו כל הדברים שעושים בחול להעביר הסכנה כפי הבנתם, אבל אין הכי נמי, אינם רשאים לעשות לו דברים שיודעים שאין במניעתם סכנה ואף שרגילים כן בחול. ע"ש.
ולפי זה יש לומר, שמרן השולחן ערוך, שהעתיק את דברי הרמב"ן, גם כן סבירא ליה הכי, וכל שכן לפי דיוקינו הנ"ל בבית יוסף.
אמנם למעשה נראה שאין להקל מפני דקדוק זה בדבר הכרוך בספק נפשות, ובפרט שלא ראיתי מי מהאחרונים שדייק כן בבית יוסף (חוץ ממה שרמוז בבה"ל בדעת השו"ע, וכנ"ל), ואדרבא נראה מדבריהם איפכא, דכאמור במ"ב כתב שפשטות השו"ע והרמב"ן להתיר כדעת המגיד משנה, ודבריו הם על פי המג"א (ס"ק ד, יז), וכ"ה בפמ"ג שם, ושכן כתב הרדב"ז, ובשו"ת יחו"ד (ח"ד סי' ל) כתב שכן פירש גם בשו"ת חתן סופר [שפשטות המחבר והמג"א לפסוק כהמ"מ, ע"ש בח"ס].
ב
האם דין הנ"ל תלוי במחלוקת אם שבת 'הותרה' אצל פיק"נ או רק 'דחויה'
וראה עוד ביחו"ד שם שכתב, שמשמע שדין זה של המגיד משנה וסיעתו אזיל לכאורה בשיטת מאן דאמר ששבת 'הותרה' אצל פיקוח נפש, אך לא למאן דאמר 'דחויה' היא, ושכך כתבו התהל"ד, הגר"ז ועוד.
והוסיף שלפי זה כל הראשונים הרבים (ע"ש), הסוברים ששבת הותרה אצל פיקוח נפש, עומדים בשיטת המ"מ, ובבה"ל הנ"ל כתב עוד שכהמ"מ סבירא ליה למאירי, הרשב"ץ ולמ"ד באו"ז.
וע"ש, שדעת הרדב"ז ששבת דחויה היא אצל פיקוח נפש, ואפילו הכי כתב (שם אות ח) דאיתא להאי דינא של המגיד משנה, וטעמא כדי שלא ימנע מדברים שיש בהם צורך הרבה, שאפילו ספק ספקא של פיקוח נפש דוחה שבת, ולכן גם שוחטים לו בהמה כשרה בשבת אף על פי שיש נבלה לפניו (כמבואר בשו"ע סי' שכח סי"ד), דשמא יקוץ בה ויסתכן.
וכן דעת האבני נזר, אך מטעם אחר, והוא שהואיל והחולה בסכנה אם כן כל מה שיחסר לו יצטרף חסרון זה אל הסכנה שיש לו כבר ויסתכן יותר. והביא סמך לזה ממה שאין מלין כאשר התינוק חולה בעיניו, אף על פי שאין בחולי זה סכנה. וסיים מרן היחו"ד (באות ט) שלכן נראה שדינו של המגיד משנה אמת ויציב ונכון, ע"ש.
אכן, יש לצמצם מחלוקת רש"י והמגיד משנה וסיעתם, דמיירי דווקא בכאבים שאינם חזקים, אך בכאבים חזקים הוי בכלל צורך גדול שמותר לכל הדעות, וכדתניא ביומא (פד ע"ב) מחממין לו חמין בין להשקותו ובין להברותו, וכמבואר במשנ"ב (שם ובשעה"צ אות יא). וחילוק זה מתבאר גם מדברי הרדב"ז הנ"ל, ע"ש.
וכל שכן כאשר בלי זה יוחלש גופנית ונפשית, ועל ידי זה יוחמר מצבו ויכבד חוליו (כמבואר בפס"ת אות יד).
ג
האם הדין הנ"ל הוא גם בחולה שאין רפואה למכתו
איברא, שיש מקום בראש לחלק ולומר שבנדון דידן אף בכאב רב אין להתיר, והגם שמצבו סופני או על כל פנים מסוכן, מכל מקום הרי הוא במצב קבוע שאין איך לשפר אותו, חוץ מלשכך את כאביו, וכיון שכך, שאין אנו נצרכים להצלתו בשבת כלל, אם כן גם כשיש צורך גדול לא נתירהו, היות וסוף סוף אין במניעתו סכנה.
וכן ראיתי בשו"ת יחו"ד (הנ"ל אות י) שנראה מדבריו שם שעושים צרכי חולה שיש בו סכנה דווקא היכא שניתנה שבת להדחות לצורך הצלתו, וכן נראה מנוסח השאלה, ע"ש.
וכן נראה ממסקנתו, שכתב וזה לשונו: 'הואיל וניתנה שבת להדחות בגלל פיקוח נפש מותר לעשות לו מלאכות אף להקל ממכאוביו ויסוריו כל שיש בהם קצת צורך לחולה אף על פי שאין במניעתם שום חשש סכנה'.
וכן נראה מדבריו בשו"ת הנורא יבי"א (ח"י סימן כט אות א, ב, ז), שהיושבת על המשבר, דבלאו הכי היא מסוכנת, התירו להדליק עבורה את הנר, וכיוצא בזה שאר צרכיה, כדי ליישב דעתה,
מה שאין כן שכיב מרע שלא התירו עבורו רק איסור דרבנן, כיון שאינו מקום סכנה ממש, ע"ש, ודו"ק.
ואין קושיא על דבריהם מהמבואר בסימן ש"ל סעיף ד', שיולדת תוך שלושה ימים מלידתה, וכן אחר כך עד שבעה ימים ללידתה, שאומרת צריכה אני, שהיא בחזקת מסוכנת ומחללים שבת לכל צרכיה, אף על פי שהיא במצב קבוע ולא נצרכנו להצילה, דשאני התם שכל חסרון בצרכיה החיוניים עלול לסכנה.
ברם מצאתי בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן ל אות ב) דעסיק בכעין נדון דידן, ומוכח מדבריו בתר איפכא.
עיין שם, שדן באשה החולה במחלה שאין לה רפואה, ונולדו לה בשבת יסורין שלא היתה יכולה לסובלם, והתיר לחלל שבת כדי לקרוא לרופא שיתן לה תרופות להשקיט את רוחה, אף על פי שאין לו שום רפואה למכתה, כיון שהיא בכלל חולה של סכנה שעושים לו כל צרכיו בשבת, ושקרוב לשמוע שגם רש"י וסיעתו יודו כאן להתיר כיון שהם צרכי חולה ורפואה לכולי עלמא (נראה דר"ל, שהחולה נצרך להם הרבה, וכמו שכתב המשנ"ב הנ"ל, ועוד דלהשקיט יסורים כאלו הוי בכלל רפואה, וכדלקמן).
[ועע"ש שכתב, שלא גרע ממה שהותר להדליק הנר ולכבותו לצורך חולה שיש בו סכנה משום יתובי דעתיה דהחולה, כמבואר בסימן ש"ל וסימן רע"ח, ותרופות להשקיט רוחה אין לך יתובי דעתא גדול מזה, ע"ש].
וכך משמע מדברי הגרי"ש אליישיב זצ"ל (כפי שהביאם הגר"י זילברשטיין בספר שיעורי תורה לרופאים עמ' 409), שהתיר ליתן סמים מסוכנים לחולה סופני כדי 'שירגיש טוב' בסוף ימיו ויקל על סבלו, דהסברא נותנת שבכך נאריך שעות חייו במידת מה, ועוד שלרמב"ן (הנ"ל) עושים לחולה כל צרכיו גם כשאין במניעתם משום סכנה, והסמים הרי הם נצרכים וחשובים, ע"ש. הרי דעסיק בחולה שלא צריך להצילו ובכל זאת הביא ראיה מהרמב"ן והמגיד משנה.
ושמא יש לומר, שלא הקל הגריש"א אלא מחמת הסברא שאם ימלאו משאלת החולה ויקלו בכך את יסוריו נאריך שעות חייו קצת, וכדמשמע שם. וגם בשה"ל כתב רק שקרוב לשמוע שבכהאי גוונא כולי עלמא מודו, ורק צירף דגם הוי ייתובי דעתא גדול, אך בלא זה אפשר שלא יקלו.
אחר זמן ראיתי בספר חישוקי חמד (מכות ז' ע"א) שדן ממש בנדון דידן, האם מותר לחולה סופני הסובל מאד לעשן סמים בשבת כדי להקל על סבלו, והעלה להקל על פי מה ששמע מהגרי"ש אליישיב, וכשאין דבר אחר שיועיל לו, כדי להאריך ימיו, והוא על פי הרמב"ן והשולחן ערוך הנ"ל, שחולה שיש בו סכנה עושים בשבת כל מה שרגילים לעשות לו בחול.
וראה שם ששאל עוד קמי מרן הגריש"א זצ"ל, שאם כן גם סיגריות רגילות, שאין בהם סם, נתיר לדעת הרמב"ן לחולה מסוכן לעשן כשזה מיישב דעתו, ויגרום לו להאריך קצת את ימיו, והשיבו שישנם פוסקים שכבר הורו כך, ע"ש.
ומאידך גיסא נראה, שגם מרן זצ"ל יודה להקל ביסורים גדולים כל כך עד שאי אפשר לסובלם, כנדון שבשו"ת שה"ל. וכן בדברי הגריש"א (ע"ש בעמ' 410) משמע דמיירי ביסורים קשים, בר מינן, וכן מבואר בדבריו בחישוקי חמד הנ"ל.
ובפרט לפי מה שכתב פרופ' וישליצקי (בחוברת אסיא מס' כט-ל תשמ"א בסופו), שאחד התפקידים החשובים של הרופא הוא להקטין את סבל החולה, ושברוב המקרים סבל קשה מונע מהחולה לצרוך מזון ושתיה במידה מספקת, ולכן מחליש אותו ועלול לקצר את חייו, ומתן תרופות נרקוטיות יכול בנסיבות אלו אף להאריך את ימי חייו, ע"ש.
וכעין זה כתב גם בשו"ת ציץ אליעזר (ח"יג סי' פז) וז"ל: הדעת נוטה שיסורים המצערים את האדם כשהם קשים, לא עלינו, מקרבים איך שהוא את מיתתו, ושלכן מותר לשכחם גם אם יש חשש שיקצרו את חייו, ע"ש. ודון מינה לנדון דידן.
וראה עוד שם שבכלל רפואה, והרשות שניתנה לרופא לרפאות, היא הקלת יסוריו. וסיים שם במכתב הסכמה לדבריו, שכתב אליו פרופ' מאיר מנהל בית חולים שערי צדק.
וכן משמע מדברי שה"ל הנ"ל וכאמור. וכן נראה מדברי פתח הדביר (הו"ד ביבי"א הנ"ל בהערה) שכתב שצערו הרב של החולה (שאין מקיימים את דבריו להביא את קרובו אליו. ולכאורה ה"ה לצער יסורים) יקרב את מיתתו.
ד
סוף דבר
א. חולה שיש בו סכנה, וצריך לחלל את השבת כדי להצילו, העיקר בדעת מרן השו"ע (שכח, ד) שמותר לעשות לו גם את כל צרכיו הרגילים, אף שאין במניעתם חשש סכנה, כל שנצרכים לו קצת.
והיכא דאפשר להחמיר בקל באיסורי תורה, עדיף טפי, וכעין מה שכתב בביאור הלכה, ובפרט שכך יש לפרש גם בדברי הב"י והשולחן ערוך. אכן כשנצרך להם ביותר מותר לכל הדעות.
ב. אם אין צריך להצילו, וכגון חולה סופני, לא עלינו, שרוצה לקחת קנביס או שאר משכחי כאבים כדי להקל כאביו, ואי אפשר לקחתם אלא על ידי חילול שבת, וכגון בדרך עישון, או שרק באופן זה עוזר לו כדבעי, אזי יש לחלק בזה ברמת הכאבים:
א). אם הם יסורים שאינם קשים כל כך, נראה שאין לחלל שבת, על כל פנים באיסורי דאורייתא, ובפרט שאינו אלא ליום אחד בשבוע, ומה גם שאפשר להרגיעם בהיתר על ידי בליעה וכד'. וכל שכן ממה שכך מדוייק מדברי הבית יוסף לענ"ד, וכנ"ל.
ועוד דאיכא ספק ספקא: שמא כרש"י וסיעתו שאין לחלל שבת עבור צרכיו שאין במניעתם חשש סכנה, ושמא גם להמגיד משנה וסיעתו המקלים בזה, לא ניתנה שבת להדחות בכהאי גוונא אלא רק כשהוצרכנו להצילו, ובפרט שכך נראה עיקר.
ב). אם סובל מכאבים קשים עד שקשה לו לסובלם, נראה ברור דלכל הדעות מותר, כיון שיש חשש גדול שישפיעו על אכילתו ושאר תפקודו הרגיל, ויגרום בזה לקיצור ימיו, והוי ככל חולה שיש בו סכנה, שחייבים להצילו גם בשבת.
ג). אכן אם אלו כאבים שאפשר לסובלם, אף שאינם קלים כל כך, ובאופן שאין בהם חשש שיביאוהו לתפקוד לקוי באכילתו וכדומה, יש לעשות כל טצדקי לקחת משכחי כאבים שאין בצריכתם חילול שבת, על כל פנים מדאורייתא.
ה
האם הפעלה וכיבוי של מכונות שונות בשבת עבור נכה צריך שייעשו דוקא על ידי שעון שבת
ומכלל הדברים בין תבין במה שנשאלתי עתה מאברך מבני אשכנז, שיש לו בן נכה מחמת בעיות בהתפתחותו וסיבוכים מסיבוכים שונים שנוצרו עקב כך, ונצרך תדיר לשימוש של מכשיר הנשמה, ומכשיר החדרת אוכל דרך בטנו, ומכשיר שאיבת ליחה מגופו ועוד, שמותר לכל הדעות להפעילם (ולכבות חלק מהם לבל ישרפו ויהיה אפשר להשתמש בהם עוד), אפילו אם היה כרוך באיסורי תורה, מאחר ונצרכים להצלתו ממש, וכל שכן שבמציאות אין בהפעלתם וכיבויים רק איסור דרבנן.
והגם שהדברים פשוטים, מכל מקום לא נצרכה אלא לאפוקי ממה שהורה לו רב של בית חולים גדול אחד לכוון את הפעלת המכשירים וכיבויים מבעוד יום על ידי שעוני שבת, וגרם לו בכך טירחה וקושי רב, ומה עוד שיכול להביאו בכך לתקלות וטעויות בהפעלת המכשירים.
ולא רק שאין צריך להשתמש בשעון שבת, עוד זאת בה שגם להפעילם בשינוי אינו צריך (אם לא כחומרא בעלמא). וגם למה שפסק הרמ"א (שכח, יב), שיש לעשות בשינוי אם אפשרי הדבר בלי לגרום לדיחוי, ובמ"ב (ס"ק לה) הוסיף שיש לשנות גם אם יהיה דיחוי מעט כשהחולי אינו בהול, מכל מקום אינו אלא כשכרוך הדבר באיסור תורה, וכדמוכח מהמ"ב שם דטעם השינוי משום שבכך תו אינו אלא איסור דרבנן, מה שאין כן הכא, דכבר איסורי דרבנן נינהו, אין צריך שינוי [אם לא כחומרא בעלמא לחוש לדעת החזו"א שבכל סגירת מעגל חשמלי ופתיחתו עובר על בונה וסותר מהתורה, ועוד דשמא כן יש בעירה באיזה מן המכשירים].
וכל שכן לדעת השולחן ערוך, הסובר שאין צריך שינוי גם כשכרוך הדבר באיסורי תורה, וכמו שכתבו בדעתו בהערות איש מצליח (שם) בשם מרן ה'הליכות עולם' וספר 'מנוחת אהבה'.
 
חזור
חלק עליון