• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

שירי עגבים

זה לא לחינם...
קיבצתי כל מיני נושאים שהזכיר בשיעור השבועי שבהם יש לדעת שאע"פ שעיקר ההלכה הוא כך, יש לנהוג בזה אחרת.
ולכן העתקתי בד"כ כמה שורות, כדי שידעו מה הנידון המדובר.
אשריך.
אבל יש לנהוג אחרת משום דברים המבוססים בתורתינו הקדושה, ולא ממקור חדש "חמישי", בטוח שהבנת.

לחדד את כוונתי אביא מעשה עם הגרש"ז אויערבך:
סיפר הג"ר דוד יהודה ויליגר (ראש כולל "תורה ודעת" בארה"ב) שבא פעם לשאול שאלה והקדים ואמר לרבינו שהתשובה לשאלה ששואל היא מהשולחן ערוך החמישי. נענה רבינו ואמר לו: "לדידי אין זה שולחן ערוך החמישי, רק שולחן ערוך ראשון, 'ראשית חכמה יראת השם'".
 
(הגר"מ פיינשטיין הכריע בעניין הפריון מנטיית ליבו, ודאי אין הכוונה שהוא המציא איזה עניין, פשוט היה צדדים לכאן ולכאן ששורשם בד' חלקים או בתורה שבע"פ אך לא היה מכריע, אז ליבו הכריע, שליבו הוא תורה בעצם).
וכמ"ש בחאה"ע ח"ב סי' י"א:
1749246847600.png
 
ידוע שמרן שמע זאת לצורך רפואה והיקל עוד שהרי הייתה גויה שיש פוסקים שמתירים לשמוע גויה ולא חיישינן להרהור ועוד צירף ששמע אותה רק לאחר מיתתה (כך שמעתי) שיש פוסקים שמתירים בזה ועוד צירף שלא ראה אותה מימיו אפילו בתמונה ועוד צירף ששומע אותה דרך הקלטה שיש מתירים בקיצור יש פה כמה וכמה צירופים להקל ובמיוחד במרן ולכן מצא היתר לשמוע אותה (או רק היה ברקע אינני יודע)
 
ידוע שמרן שמע זאת לצורך רפואה והיקל עוד שהרי הייתה גויה שיש פוסקים שמתירים לשמוע גויה ולא חיישינן להרהור ועוד צירף ששמע אותה רק לאחר מיתתה (כך שמעתי) שיש פוסקים שמתירים בזה ועוד צירף שלא ראה אותה מימיו אפילו בתמונה ועוד צירף ששומע אותה דרך הקלטה שיש מתירים בקיצור יש פה כמה וכמה צירופים להקל ובמיוחד במרן ולכן מצא היתר לשמוע אותה (או רק היה ברקע אינני יודע)
אתה מדבר על שירת נשים או שירת עגבים?...
 
לא יעלה על על הדעת לשמוע שירי עגבים !!!
פשוט וברור שמרן רבינו הגדול הקדוש זיע"א לא היה שומע שירים שי בהם את החשש הנ"ל.
פשוט כביעתא בכותחא !!!!!
קודם כל תשתה מים קרים צדיק. לא להיבהל.
אום כולתם אין לה שירים בסגנון "קבעתי את מושבי בביהמ"ד" ,אני מקוה שזה ברור. כל מהותה היא שירי עגבים.
עכשיו שאלה כנה לי אליך ול @תלמיד הרב ,קראתם את השרשור מהתחלה? כי העניין הוסבר בו דבר דבור על אופניו כפתור ופרח עם מקורות ועדויות. ממליץ בחום.
 

התעוררתי לכתוב על המנהג הפוץ בקרב כל החוגים בעה"ר, שישנם ששומעים שירי אהבה, האם יש בזה איסור, ומה גדר שירים אלו שאסרו, אמרתי לבוא ולסכם השיטות בקצרה.

מקור האיסור

נאמר בתורה (במדבר טו, לט): "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר את זונים אחריהם". ובשו"ע פסק בכמה מק' לגבי איסור זה ובסי' שח (טז) כתב: "מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל‏, וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים".

גם בסי' כא כתב בדומה לעיל: "ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מהייחוד, שהוא הגורם הגדול, וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פירוש דברי שחוק וחשק), ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה".

וביחזקאל (לב) נאמר: והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את דבריך ועושים אינם אותם. ובריטב"א (ברכות ז.) הביא איסור לשמוע שירי עגבים בשם הגאונים. ועי' בתורא"ש בסוטה בשם ירו' שהסיבה שאסרו לשיר משום שהכניסו בשירים דברי נבלה.

והנה יש לדון אם שירי עגבים הוי איסור דאורייתא או דרבנן, שמדברי הרמב"ם (פכ"ב הכ"א) נראה שזה איסור מדרבנן, אחר שכתב: "וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה יתירה גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד".

גם מדברי מרן השו"ע (אה"ע כה, א) נראה שאיסור זה מדרבנן, וז"ד: ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מהייחוד, שהוא הגורם הגדול, וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פירוש דברי שחוק וחשק), ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה. ע"כ.

וראיתי בשו"ת עולת יצחק (ח"ג סי' ערב) להגר"י רצאבי שכתב בפשיטות ששירי עגבים אסורים מדרבנן. ומאידך, בספר גן נעול הנ"ל הביא בשם הגרי"ש אלישיב שפסק שאסור מהתורה לשמוע שירי אהבה כיוון שמביא להרוהורים, וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קפא אות ב), ואפשר דלא פליגי שכאשר זהו מילים המביאות ממש לחשק, ומילים גסות אז יש איסור דאורייתא, אבל כשזה שירי אהבה אסורים, אך אם מילים לא גסות זה איסור מדרבנן.

גדר שירי עגבים

ישנם כמה פירושים לשירי עגבים שאסרו; יש שכתבו (ב"ח ריש סי' כה, ובדרישה ס"ק ד, ובגר"א אות ו ובפרוש יו"ט על הרמב"ם פכ"א הכ"א וע"ע בספר גן נעול עמ' מ) ששירי עגבים היינו שירי חשק ותאווה, ויש שכתבו שכל שיר אהבה אסרו.

ופשוט הדבר שכל שירים אלו אסור לשומעם וכ"כ להקת פוסקים, וע"ע במשנ"ב (סי' תקס ושע"ה אות כה), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קפא), ובשו"ת עולת יצחק (ח"ג סי' ערב) ועוד, ופשוט.

והנה יש לדון בהגדרת השירים אם רק נבול פה אסרו, או אפילו שירי אהבה עדינים.

יש שכתבו דשירי עגבים היינו ניבול פה (מילים גסות וכד'), וכ"כ הפלא יועץ בספרו אלף המגן פרשת ויח, וכך הוכיח בשו"ת וישב הים (ח"ב סימן ז), וכ"כ המשנ"ב סי' תקס.

מ"מ בספר גן נעול הנז' הביא מהרב חמדת ימים (ח"א שבת פ"ח אות פד) דהכוונה בשירי עגבים זה ניבול פה, היינו, שירים שיש בהם שבח ליופי (כגון שעוסק בנוי האישה וכד') מיקרי שירי עגבים. ושכך העלה בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' מה), ובשו"ת בית נאמן (סי' לח אות ב) ששירי חשק ואהבה מיקרי שירי עגבים וע"ש עוד מש"כ בהרחבה.

ומוכח דאף בשירים שאין בהם מילים גסות אלא שירי אהבה וחשק מיקרי שירי עגבים שאסור.

אמנם, אם זה מילים עדינות מאוד, שלא מעוררים לחשק נראה שיהיה מותר, ומוכח מדביר המאמר מרדכי (סימן תקס) והביאו המנ"ב (שם אות כח) ששירי עגבים זהו כשמגרה את היצר, ושכן הוא בגמ' נדה (יג:), וכן משמע מלשון השו"ע (או"ח סי' שז סעיף טז): מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים. ע"כ. וכך מוכח מדברי הטהרת יו"ט (ח"א עמ' פא) הנז', ששרי עגבים היינו ששירים המביאים תאווה, וכ"כ עוד להקת אחרונים.

ובשו"ע המקוצר (נישואין סי' רו הערה רסד) כתב שמצינו בחז"ל שמשפטים עדינים ביותר לא אסרו, וע"ש עוד.

וכתבו להקת אחרונים שהשומע שירים אלו ה"ז מגרה יצרו ומטמא נפשו. ופשוט הדבר שאיסור שירי עגבים הוא אפילו באקראי ודרך עראי.

אם אינו מבין את פירוש המילים

מכל האמור יש לדון מה הדין אם אינו מכיר את המילים ששומע, כגון שהשיר בלועזית, אם בכל זה יש איסור או שמותר הדבר כי סוף סוף לא מגרה את היצר.

הנה היה נראה לומר דאולי יש לאסור שמיעת שירים אלו שה"ז מטמא עצמו אע"פ שאינו מבין פירוש המילים, וראיה לזה מדברי המשנ"ב (סי' תקס אות כה בשער הציון) בשם המאמר מרדכי, וכ"ה בכה"ח (ס"ק כט) שהזהירו שלא לשיר שירי עגבים בפני תינוק, שה"ז מוליד טבע רע לתינוק. וכ"כ הגר"י רצאבי בשערי יצחק (אדר תש"ע עמ' קנז).

מ"מ הסכמת האחרונים (ע' בספר גן נעול עמ' מז) שהדבר מותר, כשאינו מבין, ומ"מ המונע עצמו מדבר זה תע"ב כי הדבר מטמא את הנפש.

אם יש איסור לנשים ולזוג נשוי

הנה נראה פשוט שאף לאישה יהיה אסור לשמוע שירי עגבים, וכך פשוט ברמב"ם בספר המצוות (לאו מז): "שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם... ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות". והוסיף במצווה קפח: "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. שגם להן אסור להרהר אחר האנשים זולתי בבעליהן, שעליהם ראוי להן להמשיך כל חשקן וחפצן, וכן יעשו בנות ישראל הכשירות". ומדברי פשוט שהאיסור הוא אף לנשים ולא רק לגברים.

ומוכח מדברי המשנ"ב הנ"ל בשם המאמר מרדכי. ובספר שבט המוסר (פכ"ד) כתב: וגם האישה דעתה קלה ולוקחת הדברים של אהבת זנונים כאילו עליה נאמרים, ומדמה בדעתה כאילו סיפור המעשה נעשה בה, ומשם מגלגלת דעתה למחשבות זרות ויוצא צפע ופריו שרץ מעופף, צרעת ממארת הזנות וכו'. עכ"ל. וכן הוא הדין לחנך ילדים קטנים בזה.

ולגבי זוג נשוי יש לדון, כי גם כשנחלקו אם מותר להרהר באשתו בפשטות גם באג"מ (אהע"ז ח"א סימן ס"ט) שכתב לאסור להרהר באשתו זה לא מדין הרהור עבירה, שאין מקום להרהור עבירה באשתו, אלא איסור אחר דהוי הרהור שמביא לשז"ל.

אך נראה להחמיר ולאסור את השמיעה יחד אפ' בין איש לאשתו, מכיוון שהמציאות הזו שאדם מרגיש שהשיר בעצם אמור לגבי בן זוגו היא נדירה. ובכל אופן זה מרגיש 'חילוניות' ששומעים גבר אחר ששר את השירים הללו. ועוד, שהרי יכול לבוא להרהורים מזה ולחשוב מחשבות אחרות, ודי בזה לכל חכם.

ובכלל, כמבואר לעיל, מוזיקה נכנסת עמוק ללב, ומוזיקה שבעצם היא חטא ומדברת על חטא, ה"ה יוצרת קרבה לחטא.

מ"מ נראה להקל כשהבעל שר בעצמו את השירים לאשתו, וה"ז מוקדש באופן אישי לאשתו, ולא שונה מדברי מרן בשו"ע (אה"ע כה, ב).

וכ"ז כשאין השירים גסים למדי ויש בו תוכן זול ורדוד לבני תורה, וכדברי חז"ל (חגיגה ה') מגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין. ע"כ. ויכולים לשמוע שירי אהבה עדינים שכאמור אין איסור בזה כשאינו מגרה את היצר ובייחוד בזוג נשוי.

אב המבקש מבנו למכור קלטת

ויש לדון ע"פ האמור מה הדין גבי בן שנצטווה על ידי אביו לרכוש עבורו קלטת שכולה שירי עגבים, אם מותר לו לעשות שליחות זו.

הנה פשוט שאסור למכור ולקנות קלטות של שירים אלו, וכ"מ מדברי מרן בשולחן ערוך (או"ח שח סע' טז): "מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל‏, וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים".

גם בסי' כא כתב בדומה לעיל: "ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מהייחוד, שהוא הגורם הגדול, וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פירוש דברי שחוק וחשק), ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה".

ולגבי מכירת דיסקים וקלטות לחילונים, יש בזה משום מסייע בדבר עוברי עבירה, ואף בזה יש לדון אם ה"ה כיהודי מומר או תינוק שנשבה, אך למעשה כל שאין הפסד ממון גדול אין להקל בזה, וכיש הפסד ממון יעשה שאלת רב.

ובנידון דידן, שהאב מצווה את בנו לקנות קלטת שכולה שירי עגבים, ואין לתלות שהאב ישמע שירים כשרים, כי אם היה בזה שירים כשרים היה לנו להתיר כדברי מרן בשו"ת יחווה דעת (ח"ג סי' סז).

מיהו הכא דברור הדבר שקונה זאת כדי לשמוע דברי איסור, יתחמק משליחות זה, ואם האב לוחץ עליו בכל שבוע לקנות דבר אחר, וכבר נראה חשוד בעיניו שבנו מתחמק יעשה שאלת חכם, וע' בספר גן נעול הנז', שכ"פ ג"כ.

ולגבי שליח צבור אם מותר לו לנגן מנגינות של שירי עגבים, ע' בשו"ת יחווה דעת (ח"ב סי' ה) שהתיר בזה.

העולה מהאמור,

א.
נאמר בתורה (במדבר טו, לט): "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר את זונים אחריהם". ומכאן למדו רז"ל ששירי עגבים אסור לשומעם ולשוררם, ופירושו: שירים הגורמים ליצר הרע, ומעוררים תאווה וחשק.

ב. יש אומרים שאין לשמוע שירי עגבים אפילו כשאינו מבין את פירוש המילים, ומעיקר הדין הדבר מותר והמחמיר תע"ב.

ג. יש לנשים להיזהר שלא לשיר שירים שכאלה בפני ילדיהם הקטנים (שאינם מבינים את פירוש המילים), כי הדבר מוליד טבע רע.

ד. כאמור, יש להיזהר לשלוח את התינוקות לשמרטף יר"ש שלא ישמיע לו שירי עגבים.

ה. אסור להביא קלטות של שירי עגבים לביתו ופשוט. ואב המצווה את בנו שיקנה לו דיסק של שירים שכאלה יתחמק ממטלה זו. ואם הדבר חוזר כמה פעמים יעשה שאלת חכם.

ו. אסור לאישה לשמוע שירי עגבים, וכן לזוג נשוי ולילדים.

ז. שירי אהבה עדינים שלא מגרים את היצר מעיקר הדין אין איסור לשומעם, והמחמיר תע"ב.

ח. מותר לשליח צבור לערוך מנגינות שמקורם משירי עגבים כמבואר בשו"ת יחווה דעת (ח"ב סי' ה).
 
ידוע שמרן שמע זאת לצורך רפואה והיקל עוד שהרי הייתה גויה שיש פוסקים שמתירים לשמוע גויה ולא חיישינן להרהור ועוד צירף ששמע אותה רק לאחר מיתתה (כך שמעתי) שיש פוסקים שמתירים בזה ועוד צירף שלא ראה אותה מימיו אפילו בתמונה ועוד צירף ששומע אותה דרך הקלטה שיש מתירים בקיצור יש פה כמה וכמה צירופים להקל ובמיוחד במרן ולכן מצא היתר לשמוע אותה (או רק היה ברקע אינני יודע)
כפי מה שידוע לי מדובר בשירת מכמים בערבית של זמרת בשם אום קלטום או משהו דומה
ומרן זי"ע סובר שמי שלא ראה תמונה שלה וזו רק הקלטה מותר לשמוע.
ופעם הראו למרן קלטת או דיסק עם תמונה שלה ומרן מאוד כעס, כי בגלל זה הוא לא יוכל יותר לשמוע אותה.
אני כותב מה ששמעתי מזכרון מאוד ישן ובלי שום אחריות אם אני זוכר נכון.
אבל לא זכור לי הצירוף שהיא גויה, אולי כן אמרו משהו שהיא לא חייה כבר, אבל נראה לי שעיקר הנושא היה שזו הקלטה ולא ראה את תמונתה.
 
כפי מה שידוע לי מדובר בשירת מכמים בערבית של זמרת בשם אום קלטום או משהו דומה
ומרן זי"ע סובר שמי שלא ראה תמונה שלה וזו רק הקלטה מותר לשמוע.
ופעם הראו למרן קלטת או דיסק עם תמונה שלה ומרן מאוד כעס, כי בגלל זה הוא לא יוכל יותר לשמוע אותה.
אני כותב מה ששמעתי מזכרון מאוד ישן ובלי שום אחריות אם אני זוכר נכון.
אבל לא זכור לי הצירוף שהיא גויה, אולי כן אמרו משהו שהיא לא חייה כבר, אבל נראה לי שעיקר הנושא היה שזו הקלטה ולא ראה את תמונתה.
יביע אומר חלק ט סימן קח אות מג מתיר אפ' מכירה בתמונה
 
ופעם הראו למרן קלטת או דיסק עם תמונה שלה ומרן מאוד כעס, כי בגלל זה הוא לא יוכל יותר לשמוע אותה.
לא ידוע לי ואין נראה לי נכון דהא הרב בפירוש כתב דאם ראה תמונתה לא חשיב כראה אותה ועדיין רשאי לשמוע אותה והמחמיר תע"ב
 

התעוררתי לכתוב על המנהג הפוץ בקרב כל החוגים בעה"ר, שישנם ששומעים שירי אהבה, האם יש בזה איסור, ומה גדר שירים אלו שאסרו, אמרתי לבוא ולסכם השיטות בקצרה.

מקור האיסור

נאמר בתורה (במדבר טו, לט): "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר את זונים אחריהם". ובשו"ע פסק בכמה מק' לגבי איסור זה ובסי' שח (טז) כתב: "מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל‏, וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים".

גם בסי' כא כתב בדומה לעיל: "ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מהייחוד, שהוא הגורם הגדול, וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פירוש דברי שחוק וחשק), ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה".

וביחזקאל (לב) נאמר: והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את דבריך ועושים אינם אותם. ובריטב"א (ברכות ז.) הביא איסור לשמוע שירי עגבים בשם הגאונים. ועי' בתורא"ש בסוטה בשם ירו' שהסיבה שאסרו לשיר משום שהכניסו בשירים דברי נבלה.

והנה יש לדון אם שירי עגבים הוי איסור דאורייתא או דרבנן, שמדברי הרמב"ם (פכ"ב הכ"א) נראה שזה איסור מדרבנן, אחר שכתב: "וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה יתירה גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד".

גם מדברי מרן השו"ע (אה"ע כה, א) נראה שאיסור זה מדרבנן, וז"ד: ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מהייחוד, שהוא הגורם הגדול, וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פירוש דברי שחוק וחשק), ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה. ע"כ.

וראיתי בשו"ת עולת יצחק (ח"ג סי' ערב) להגר"י רצאבי שכתב בפשיטות ששירי עגבים אסורים מדרבנן. ומאידך, בספר גן נעול הנ"ל הביא בשם הגרי"ש אלישיב שפסק שאסור מהתורה לשמוע שירי אהבה כיוון שמביא להרוהורים, וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קפא אות ב), ואפשר דלא פליגי שכאשר זהו מילים המביאות ממש לחשק, ומילים גסות אז יש איסור דאורייתא, אבל כשזה שירי אהבה אסורים, אך אם מילים לא גסות זה איסור מדרבנן.

גדר שירי עגבים

ישנם כמה פירושים לשירי עגבים שאסרו; יש שכתבו (ב"ח ריש סי' כה, ובדרישה ס"ק ד, ובגר"א אות ו ובפרוש יו"ט על הרמב"ם פכ"א הכ"א וע"ע בספר גן נעול עמ' מ) ששירי עגבים היינו שירי חשק ותאווה, ויש שכתבו שכל שיר אהבה אסרו.

ופשוט הדבר שכל שירים אלו אסור לשומעם וכ"כ להקת פוסקים, וע"ע במשנ"ב (סי' תקס ושע"ה אות כה), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קפא), ובשו"ת עולת יצחק (ח"ג סי' ערב) ועוד, ופשוט.

והנה יש לדון בהגדרת השירים אם רק נבול פה אסרו, או אפילו שירי אהבה עדינים.

יש שכתבו דשירי עגבים היינו ניבול פה (מילים גסות וכד'), וכ"כ הפלא יועץ בספרו אלף המגן פרשת ויח, וכך הוכיח בשו"ת וישב הים (ח"ב סימן ז), וכ"כ המשנ"ב סי' תקס.

מ"מ בספר גן נעול הנז' הביא מהרב חמדת ימים (ח"א שבת פ"ח אות פד) דהכוונה בשירי עגבים זה ניבול פה, היינו, שירים שיש בהם שבח ליופי (כגון שעוסק בנוי האישה וכד') מיקרי שירי עגבים. ושכך העלה בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' מה), ובשו"ת בית נאמן (סי' לח אות ב) ששירי חשק ואהבה מיקרי שירי עגבים וע"ש עוד מש"כ בהרחבה.

ומוכח דאף בשירים שאין בהם מילים גסות אלא שירי אהבה וחשק מיקרי שירי עגבים שאסור.

אמנם, אם זה מילים עדינות מאוד, שלא מעוררים לחשק נראה שיהיה מותר, ומוכח מדביר המאמר מרדכי (סימן תקס) והביאו המנ"ב (שם אות כח) ששירי עגבים זהו כשמגרה את היצר, ושכן הוא בגמ' נדה (יג:), וכן משמע מלשון השו"ע (או"ח סי' שז סעיף טז): מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים. ע"כ. וכך מוכח מדברי הטהרת יו"ט (ח"א עמ' פא) הנז', ששרי עגבים היינו ששירים המביאים תאווה, וכ"כ עוד להקת אחרונים.

ובשו"ע המקוצר (נישואין סי' רו הערה רסד) כתב שמצינו בחז"ל שמשפטים עדינים ביותר לא אסרו, וע"ש עוד.

וכתבו להקת אחרונים שהשומע שירים אלו ה"ז מגרה יצרו ומטמא נפשו. ופשוט הדבר שאיסור שירי עגבים הוא אפילו באקראי ודרך עראי.

אם אינו מבין את פירוש המילים

מכל האמור יש לדון מה הדין אם אינו מכיר את המילים ששומע, כגון שהשיר בלועזית, אם בכל זה יש איסור או שמותר הדבר כי סוף סוף לא מגרה את היצר.

הנה היה נראה לומר דאולי יש לאסור שמיעת שירים אלו שה"ז מטמא עצמו אע"פ שאינו מבין פירוש המילים, וראיה לזה מדברי המשנ"ב (סי' תקס אות כה בשער הציון) בשם המאמר מרדכי, וכ"ה בכה"ח (ס"ק כט) שהזהירו שלא לשיר שירי עגבים בפני תינוק, שה"ז מוליד טבע רע לתינוק. וכ"כ הגר"י רצאבי בשערי יצחק (אדר תש"ע עמ' קנז).

מ"מ הסכמת האחרונים (ע' בספר גן נעול עמ' מז) שהדבר מותר, כשאינו מבין, ומ"מ המונע עצמו מדבר זה תע"ב כי הדבר מטמא את הנפש.

אם יש איסור לנשים ולזוג נשוי

הנה נראה פשוט שאף לאישה יהיה אסור לשמוע שירי עגבים, וכך פשוט ברמב"ם בספר המצוות (לאו מז): "שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם... ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות". והוסיף במצווה קפח: "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. שגם להן אסור להרהר אחר האנשים זולתי בבעליהן, שעליהם ראוי להן להמשיך כל חשקן וחפצן, וכן יעשו בנות ישראל הכשירות". ומדברי פשוט שהאיסור הוא אף לנשים ולא רק לגברים.

ומוכח מדברי המשנ"ב הנ"ל בשם המאמר מרדכי. ובספר שבט המוסר (פכ"ד) כתב: וגם האישה דעתה קלה ולוקחת הדברים של אהבת זנונים כאילו עליה נאמרים, ומדמה בדעתה כאילו סיפור המעשה נעשה בה, ומשם מגלגלת דעתה למחשבות זרות ויוצא צפע ופריו שרץ מעופף, צרעת ממארת הזנות וכו'. עכ"ל. וכן הוא הדין לחנך ילדים קטנים בזה.

ולגבי זוג נשוי יש לדון, כי גם כשנחלקו אם מותר להרהר באשתו בפשטות גם באג"מ (אהע"ז ח"א סימן ס"ט) שכתב לאסור להרהר באשתו זה לא מדין הרהור עבירה, שאין מקום להרהור עבירה באשתו, אלא איסור אחר דהוי הרהור שמביא לשז"ל.

אך נראה להחמיר ולאסור את השמיעה יחד אפ' בין איש לאשתו, מכיוון שהמציאות הזו שאדם מרגיש שהשיר בעצם אמור לגבי בן זוגו היא נדירה. ובכל אופן זה מרגיש 'חילוניות' ששומעים גבר אחר ששר את השירים הללו. ועוד, שהרי יכול לבוא להרהורים מזה ולחשוב מחשבות אחרות, ודי בזה לכל חכם.

ובכלל, כמבואר לעיל, מוזיקה נכנסת עמוק ללב, ומוזיקה שבעצם היא חטא ומדברת על חטא, ה"ה יוצרת קרבה לחטא.

מ"מ נראה להקל כשהבעל שר בעצמו את השירים לאשתו, וה"ז מוקדש באופן אישי לאשתו, ולא שונה מדברי מרן בשו"ע (אה"ע כה, ב).

וכ"ז כשאין השירים גסים למדי ויש בו תוכן זול ורדוד לבני תורה, וכדברי חז"ל (חגיגה ה') מגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין. ע"כ. ויכולים לשמוע שירי אהבה עדינים שכאמור אין איסור בזה כשאינו מגרה את היצר ובייחוד בזוג נשוי.

אב המבקש מבנו למכור קלטת

ויש לדון ע"פ האמור מה הדין גבי בן שנצטווה על ידי אביו לרכוש עבורו קלטת שכולה שירי עגבים, אם מותר לו לעשות שליחות זו.

הנה פשוט שאסור למכור ולקנות קלטות של שירים אלו, וכ"מ מדברי מרן בשולחן ערוך (או"ח שח סע' טז): "מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל‏, וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים".

גם בסי' כא כתב בדומה לעיל: "ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מהייחוד, שהוא הגורם הגדול, וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פירוש דברי שחוק וחשק), ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה".

ולגבי מכירת דיסקים וקלטות לחילונים, יש בזה משום מסייע בדבר עוברי עבירה, ואף בזה יש לדון אם ה"ה כיהודי מומר או תינוק שנשבה, אך למעשה כל שאין הפסד ממון גדול אין להקל בזה, וכיש הפסד ממון יעשה שאלת רב.

ובנידון דידן, שהאב מצווה את בנו לקנות קלטת שכולה שירי עגבים, ואין לתלות שהאב ישמע שירים כשרים, כי אם היה בזה שירים כשרים היה לנו להתיר כדברי מרן בשו"ת יחווה דעת (ח"ג סי' סז).

מיהו הכא דברור הדבר שקונה זאת כדי לשמוע דברי איסור, יתחמק משליחות זה, ואם האב לוחץ עליו בכל שבוע לקנות דבר אחר, וכבר נראה חשוד בעיניו שבנו מתחמק יעשה שאלת חכם, וע' בספר גן נעול הנז', שכ"פ ג"כ.

ולגבי שליח צבור אם מותר לו לנגן מנגינות של שירי עגבים, ע' בשו"ת יחווה דעת (ח"ב סי' ה) שהתיר בזה.

העולה מהאמור,

א.
נאמר בתורה (במדבר טו, לט): "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר את זונים אחריהם". ומכאן למדו רז"ל ששירי עגבים אסור לשומעם ולשוררם, ופירושו: שירים הגורמים ליצר הרע, ומעוררים תאווה וחשק.

ב. יש אומרים שאין לשמוע שירי עגבים אפילו כשאינו מבין את פירוש המילים, ומעיקר הדין הדבר מותר והמחמיר תע"ב.

ג. יש לנשים להיזהר שלא לשיר שירים שכאלה בפני ילדיהם הקטנים (שאינם מבינים את פירוש המילים), כי הדבר מוליד טבע רע.

ד. כאמור, יש להיזהר לשלוח את התינוקות לשמרטף יר"ש שלא ישמיע לו שירי עגבים.

ה. אסור להביא קלטות של שירי עגבים לביתו ופשוט. ואב המצווה את בנו שיקנה לו דיסק של שירים שכאלה יתחמק ממטלה זו. ואם הדבר חוזר כמה פעמים יעשה שאלת חכם.

ו. אסור לאישה לשמוע שירי עגבים, וכן לזוג נשוי ולילדים.

ז. שירי אהבה עדינים שלא מגרים את היצר מעיקר הדין אין איסור לשומעם, והמחמיר תע"ב.

ח. מותר לשליח צבור לערוך מנגינות שמקורם משירי עגבים כמבואר בשו"ת יחווה דעת (ח"ב סי' ה).
איזה יופי !! מאמר נפלא ומסכם עם הרבה מראי מקומות
מי הכותב המוכשר?
 
מה שידוע לי מדובר בשירת מכמים בערבית של זמרת בשם אום קלטום או משהו דומה
ומרן זי"ע סובר שמי שלא ראה תמונה שלה וזו רק הקלטה מותר לשמוע
במקרה שלה נראה שלא רק מי שלא ראה אלא שקל וחומר שמי שראה אותה לא יבוא להרהור...
 
יביע אומר חלק ט סימן קח אות מג מתיר אפ' מכירה בתמונה
לא ידוע לי ואין נראה לי נכון דהא הרב בפירוש כתב דאם ראה תמונתה לא חשיב כראה אותה ועדיין רשאי לשמוע אותה והמחמיר תע"ב
כשמרן כתב והמחמיר תע"ב, הוא לא החמיר לעצמו???
להיפך זה מאושש את הסיפור שמרן החמיר על עצמו אחרי שהראו לה את תמונתה.
 

הודעות אחרונות

חזור
חלק עליון