לכאורה מפשט הגמ' ברכות יג: ונדה יד. מוכח שאסור לשכב פרקדן גם אם הוא ער!
שהרי הגמ' שואלת איך אתה אומר שאסור לקרוא ק"ש פרקדן הרי בלאו הכי אסור לשכב פרקדן ומתרצת הגמ' שמדובר שמטה עצמו
ואם כשהוא ער מותר מה השאלה של הגמ', שתתרץ שבקריאת שמע היה מותר כיון שהוא ער?
אגב לגבי שכיבה על הבטן לכאו' זה תלוי בטעמים למה אסור לשכב פרקדן
בס"ד הארכנו בזה בקונ' בענייני קדושה שייצא בקרוב למורי הוראות בלבד (ע"פ עצת גדול"י).
ואצטט משם:
בעניין איסור "פרקדן"
מהו פרקדן
בגמרא ברכות (יג:) איתא: "אמר רב יוסף פרקדן לא יקרא קריאת שמע, מקרא הוא דלא ליקרי הא מיגנא שפיר דמי, והא רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד, אמרי מיגנא כי מצלי (מוטה מעט על צדו, רש"י) שפיר דמי, מקרא אע"ג דמצלי נמי אסור (שאין לקבלת מלכות שמיים דרך שררה וגאוה), והא רבי יוחנן מצלי וקרי, שאני רבי יוחנן דבעל בשר הוה". וכ"ה כמעט באותו לשון בגמ' נדה (יד.).
ובביאור פרקדן, נחלקו הראשונים, שרש"י (ברכות שם) פירש: "שוכב על גבו ופניו למעלה". וכן פירש הרשב"ם (פסחים קח.): "פניו ובטנו כלפי מעלה, ושוכב על אחריו". וכן פירש עוד הרשב"ם (ב"ב עד.), וכ"ה בר"י מלוניל, ובפסקי הרי"ד (ברכות שם), רבנו ירוחם (נתיב ג' ח"ב), וכ"כ התוס' נדה (יד. ד"ה אפרקיד), ובתוס' רא"ש שם. וכן הוא דעת רב האי גאון כפי שהביאו בשמו הערוך (ערך פרקד) ובספר האשכול (הל' מנחה וערבית). וכן נראה מלשון רבנו יונה בספר היראה (להלן). וכ"כ הטור (או"ח סי' סג, אה"ע סי' כג): "לפיכך אסור לישן על ערפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט, כדי שלא יבוא לידי קישוי".
אולם משמו של רבנו חננאל הביא האור זרוע (הל' קריאת שמע, סי' לו) וז"ל: "ופר"ח פרקדן רבותי' הגאונים פירשו השוכב על שדרו ופניו למעלה,
ויש אומרים הישן על פניו, משום דאתי לאיחמומי, ודייק פרקדן אפו"י בקיד"ה,
ומראין הדברי' האמורים בנדה ד' יד ע"א שהוא כן".
וכן דעת הערוך (ערך פרקד): "פרקדן לא יקרא קריאת שמע, פי' השוכב על שדרו ופניו כלפי מעלה, וכן פי' רב האי ז"ל.
וי"מ הישן על פניו, משום דאתי לאיחמומי, ובנדה מפורש שגזירות חימום הוא, ודייקי אפורקדון אפוי בקידה,
ורבי משה בר יעקב בר משה בר אבון מן נרבונא היה מפרש אפוריא קרן".
גם בספר האשכול (הוצאת רצב"א, הלכ' תפילת מנחה וערבית) הביא כן בשם רבותיו, וז"ל: "ופרקדן לא יקרא ק"ש פרש רב האי שוכב ע"ג ופניו למעלה ואינו מוטה על צדו,
ואני שמעתי מרבותי פרקדן השוכב על פניו, ומשום דרך תשמיש נגעי בי', ואם מוטה שרי, אבל לק"ש אף כה"ג אסור".
אך האור זרוע (הל' ק"ש, סי' לו) הביא דברי ר"ח, וכתב ע"ד: "ובפרק המוכר את הספינה (ד' עג ע"א) מוכח כפרש"י, וכפי' רבותינו הגאונים ז"ל וכו', הרי משמע להדיא כדבריהם, וכן פירש רשב"ם זצ"ל התם, דפרקדן פניו למעלה, וכן מוכח ההוא דערבי פסחים (ד' קח ע"א) דאמר פרקדן לא שמי' הסיבה דהיינו כאדם שזוקף ראשו לאחוריו ופניו למעלה, וכן פי' התם רבינו יעקב הקדוש מקורבי"ל זצ"ל, והביא ראי' מההיא דהמוכר את הספינה".
גם התוס' (יד. ד"ה אפרקיד) דחו דברי הערוך, וז"ל: "פי' הקונטרס פניו למעלה, וכ"מ בהמוכר את הספינה וכו', ולא כפירוש הערוך שפירש פניו למטה".
שיטה נוספת מצאנו בראשונים, שפרקדן היינו בין שפניו כלפי מעלה ובין שפניו כלפי מטה, וכמ"ש הרא"ה בחידושיו (ברכות יג:) וז"ל: "כלומר פניו למטה, או ערפו למטה ופניו למעלה, ושניהם בכלל פרקדן, ושניהם קשים להרהור". וכ"ה ברשב"א (ברכות שם): "פרקדן, פירוש בין שוכב ופניו למעלה, בין שוכב ופניו למטה". וכ"כ בספר השלחן (תלמיד הרשב"א, הל' ק"ש שער שני, עמ' רמ). וכ"כ המאירי (שם): "פרקדן, ר"ל ששוכב שלא מן הצד, הן פניו למעלה, הן פניו למטה, לא יקרא את שמע מפני שנראה כמזלול בה וכו'. אלא אף לישן פרקדן אסור מפני שמביא עצמו לידי הרהור". וכ"ה ברמב"ם (הל' ק"ש, פ"ב ה"ב): "ואסור לקרות ק"ש והוא מוטל ופניו טוחות בקרקע, או מושלך על גבו ופניו למעלה". וכתב מרן הב"י (סי' סג) וכן בכס"מ שהרמב"ם מפרש שפרקדן הוא בין שפניו כלפי מעלה ובין שפניו כלפי מטה. גם בשו"ע (או"ח רס"י סג) העתיק לשון הרמב"ם הנ"ל.
ואמנם בדעת הרמב"ם והשו"ע יש להקשות ממה שכתבו להדיא במקו"א שפרקדן היינו שפניו כלפי מעלה, שכתב הרמב"ם (איסו"ב, פכ"א הי"ט): "לפיכך אסור לישן על ערפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט, כדי שלא יבוא לידי קישוי". וכ"ה בשו"ע (אה"ע סי' כג ס"ג).
וכבר עמד בזה הגר"א בביאורו (אה"ע שם) שכתב ע"ד השו"ע וז"ל: "ועיין באו"ח סי' סג ס"א שם כתב כשני הפירושים, וכ"כ הרמב"ם עצמו שם". וכן העיר ב"אפי זוטרי" לרבי יעקב פארדו (אבה"ע, סימן כ"ג, אות ז') בסתירת דברי הרמב"ם והשו"ע, ושמהגמ' מוכח שאין לחלק בין הלכות ק"ש להלכות שינה פרקדן, ונשאר בצ"ע, יעויי"ש.
וראה לרבי דוד עראמה בפירושו על הרמב"ם (פכ"א מאסו"ב, דנ"ה ע"א): "לישון על ערפו, עיין הל' ק"ש פ"ב שפסק ככל השני פירושים, דגם ישן על פניו איכא הרהור, דדרך איש ואשה כך כמו שפירשנו שם [ששם כתב שכ"ה דרך זווג]". וייתכן שכוונתו ג"כ להקשות כנ"ל ברמב"ם. (אולם עיין לקמן אפשרות נוספת בדעתו).
ובס"ד ראיתי להגאון רבי שמריה שמעריל בראנדיס (שחי ופעל בתקופת החת"ס רעק"א קצוה"ח ועוד, וקילסו אותו כל גאוני דורו, ראה לדוגמא שו"ת בית אפרים אה"ע תנינא סי' כח, חת"ס חו"מ סי' קמא, ספר יהושע סי' סו, ועוד) בביאורו "ראש פינה" (אה"ע סי' כג, נדפס עהשו"ע מהדו' פרידמן) שג"כ הקשה כנ"ל על הרמב"ם והשו"ע, וכתב בסו"ד ליישב, וז"ל: "ואין לומר דדוקא לענין ק"ש אסור בשניהם, אבל לישן דוקא פניו למעלה אסור אבל למטה מותר, דא"כ קשה בגמ' דקאמר שם פרקדן לא יקרא ק"ש, ופריך ק"ש הוא דאסור אבל למיגני שפיר דמי, והא ר' יהושע בן לוי לייט אמאן דגני כו', וא"כ מאי פריך, דילמא קמ"ל לענין ק"ש דאסור אפילו פניו למטה, משא"כ בלא ק"ש דאין איסור בזה. אלא ודאי דאין חילוק.
ואולי בהס"ד לא ס"ל לחלק בזה, אבל כיון דמשני דמיגני מותר במוטה קצת על צידו, אבל לענין ק"ש אפילו כזה אסור, א"כ חזינן דיש חילוק, לכן גם לענין זה מסתברא להו לחלק, כן י"ל לדעתי". (וראה לקמן תחת הכותרת אם מותר לישון וכו', אפשרות נוספת בישוב דברי הרמב"ם והשו"ע).
טעם איסור פרקדן
הנה לפי שיטת רבנו חננאל והערוך וכן רבותיו של בעל האשכול שפרקדן היינו שפניו כלפי מטה, א"כ הטעם מבואר בתוך דבריהם שהוא משום חימום, שמא יתחמם ויבוא לידי קרי. אולם לפי רש"י ותוס' ודעמיה שס"ל שפרקדן היינו שפניו כלפי מעלה, א"כ יש לברר ולבאר מה טעם האיסור.
שהנה זה לשון רש"י (ברכות יג: ד"ה לייט): "שמא יתקשה אברו תוך שנתו, ונראה לרבים, והוא דרך גנאי". וכן הובא טעם זה בחי' ר"י מלוניל ובפסקי הרי"ד (שם).
אמנם בתוס' (נדה יד. ד"ה לייט) הקשו על פירוש רש"י, שבבית סגור או אפל מאי איכא למימר, והיינו שלא שייך את הטעם שמא יראו שמתקשה אברו ודרך גנאי. (ולשיטת רש"י י"ל שהואיל ופעמים שייך שיתגנה בשינתו, א"כ חכמים אסרו בכל גווני, ולא חילקו בדבר בין אם ישן יחידי או עם אחרים. וכעי"ז ראיתי להגרי"ח בבן יהוידע בברכות שם שיישב דעת רש"י שאם נתיר לו לישן פרקדן שהוא לבדו, בסוף יעשה כן גם שהוא לא לבדו, ויבוא לידי גנאי, ע"ש.)
אך ראה ברש"י בנדה (יד. ד"ה אפרקיד) שהביא טעם נוסף לאיסור פרקדן, וז"ל: "וגנות הוא שפעמים שיתקשה אבר תוך שנתו ויתגלה,
ועוד שידיו מונחות לו על אברו ומתחמם". וכעי"ז כתב בספר היראה לרבינו יונה, וז"ל: "ואל יישן פרקדן, פן ישים ידו על הערוה".
טעם נוסף הובא בתוס' (נדה שם) בשם הרשב"ם, וז"ל: ורשב"ם פירש שבגדיו נופלים על אמתו ומתחמם". וכן פירש ר"י מלוניל (ברכות שם): "לייט אמאן דגני אפרקיד, ויש לפרש שמי ששוכב פרקדן הבגדים שמתכסה בהם נוגעין באברו, ומביאין אותו לידי הרהור וקושי, ומשום הכי לייט עליה, משום דאיסורא יש בו".
טעם נוסף הובא בגליון התוס' (נדה שם) וז"ל: "ועוד שמעתי כששוכב אפרקיד מתחמם השדרה, ומחמת זה יתקשה האבר ויבוא לידי קרי". (והטעם הוא שדרך השדרה הולך הזרע ומקורו מהמוח, ערוך השלחן אה"ע סי' כג סעי' ג).
וכעי"ז כתב תוס' הרא"ש נדה (יד.): "לייט אמאן דגני אפרקיד, פי' ששוכב על גביו כי עגבותיו מתחממים על המטה, ובא לידי קרי כדאמרי' וכו'". וראה בשו"ת עולת יצחק (ח"א סי' מח) שכתב שאין מחלוקת בין בתוס' לרא"ש לדינא, וגם הרא"ש מסכים שתלי בשדרה שמחממת, ונ"מ שאין לאסור אלא בשכיבה, ולא בישיבה אף שהוא ישן, ע"ש. [ובביאור שיטות הראשונים וטעמיהם יעויין בשו"ת אגרות משה אה"ע ח"א סי' ס"ח]
אם מותר לישון שפניו כלפי מטה לדעת רוב הראשונים
הנה בפשטות נראה שלפי דעת רוב הראשונים שהזכרנו לעיל, הלא המה: רש"י, רשב"ם, ר"י מלוניל, פסקי הרי"ד, רבנו ירוחם, תוס' נדה, תוס' רא"ש שם. וכן הוא דעת רב האי גאון, וכן נראה מלשון רבנו יונה בספר היראה. וכ"כ הטור. שלדעת כל הני רבוותא "פרקדן" היינו פניו כלפי מעלה, ודחו דברי ר"ח והערוך שפירשו בהיפך דאיירי שפניו כלפי מטה, א"כ נראה שלדעתם והבנתם, מותר לישון באופן שפניו כלפי מעלה. והואיל ואין לנו שום מקור לאסור לישון באופן שפניו כלפי מטה, מדוע נבוא ונבוא לגזור מעצמנו דבר שלא נזכר בדברי רבותינו.
וכן מתבאר יוצא להדיא מישובו וביאורו של הרב "ראש פינה" (המובא לעיל) בדעת הרמב"ם והשו"ע שהאיסור "לישון" פרקדן הוא דווקא שפניו למעלה משא"כ באופן שפניו למטה, ורק לגבי ק"ש יש לאסור בין שפניו כלפי מעלה או שפניו כלפי מטה.
אולם לענ"ד האמת תורה דרכה, שלכל השיטות והדעות אין להתיר כלל לישון באופן שפניו כלפי מטה, שהוא סברא פשוטה וברורה, שבזה יש הרהור וחימום טפי ממה שפניו כלפי מעלה, והוא פשוט וברור, ולית דין צריך בשש. אלא שרבותינו הראשונים ס"ל שמ"מ הפירוש המלולי "פרקדן" לא יכון על אופן שפניו למטה, אלא על פניו למעלה, כאשר יראה המעיין בדבריהם שדנו הרבה מצד משמעות המילה. אולם מעולם לא התכוונו להתיר לישון שפניו כלפי מטה, שהוא סברא פשוטה לכל בר בי רב דחד יומא שיש לאסור. ואין ראיה ממה שהגמ' והראשונים לא כתבו במפורש לאסור אופן כזה שפניו כלפי מטה, שהם באו וחידשו יותר מזה שאפילו פניו כלפי מעלה שלכאו' אין חימום כאשר החוש יוכיח, אעפ"כ חידשו שיש לאסור מהטעמים שזכרו. אך זה פשוט שיש ללמוד מזה מק"ו לאסור היכא שפניו כלפי מעלה, גם לדעת רוב הראשונים שמפרשים "פרקדן" היינו שפניו כלפי מעלה. שו"ר שכן ביאר בדעת הראשונים בשו"ת עולת יצחק (רצאבי, ח"א סי' מח או' ג).
וכן יש להוכיח מדברי הרשב"ץ, שבפירושו לברכות (יג:) הביא ב' פירושים מהו פרקדן, או שפניו כלפי מעלה, או שפניו כלפי מטה. ומאידך בפסקיו לנדה (יד.) כתב: "ואסור לישן בין פניו למטה, בין פניו למעלה, ואם מטה עצמו שרי, ובלבד שלא יקרא כן קריאת שמע, אלא אם כן הוא בעל בשר". ונראה מדבריו שהלכה זו מוסכמת לפי ב' הפירושים שזכר במסכת ברכות מהו פרקדן, שאם הוא החמיר כמו ב' הפירושים מתורת ספק, היה לו לכתוב כן להדיא שמחמת ספק יש להחמיר.
וראה גם לרבינו המאירי (נדה יד.): "אסור לאדם לישן פרקדן והוא שפניו למעלה, או פניו למטה, אלא שיעמוד מוטה לצד אחד, ובשעת קרית שמע אף בהטיה אסור, אלא אם כן לבעל בשר שישיבתו או שכיבתו מן הצד לגמרי קשה לו". (אמנם מדבריו אין ראיה לנ"ד, שהוא פירש במסכת ברכות שפרקדן היינו בין שפניו כלפי מעלה ובין שפניו כלפי מטה).
וכ"כ להדיא בסידור יעב"ץ (סדר הלילה עמ' של): "לא (יישן) על בטנו, ולא פרקדן על ערפו, שהיא שינה רעה לגוף ולנפש, שהוא עלול לקרי". ומדקדוק לשונו מבואר שהוא מפרש כפי שיטת רוב הראשונים, שפרקדן היינו שהוא על ערפו, ומ"מ כתב בפשיטות לאסור לישן על בטנו. והיינו כפי שכתבנו.
גם הגר"ש גנצפריד בקצור שלחן ערוך (סי' עא סעי' ה) כתב בפשיטות לאסור: "וצריך ליזהר מאד להרגיל את עצמו לשכב על צדו, ואיסור גדול הוא לשכב פרקדן, דהיינו לשכב על ערפו, גבו למטה ופניו למעלה, או בהיפוך פניו למטה וגבו למעלה". וכ"כ עוד להלן (סי' קנא סעי' ב).
גם הרב משנ"ב (סי' רלט סק"ו) כתב: "ואיסור גדול לשכב פרקדן, דהיינו שמושלך על גבו ופניו למעלה, או שפניו טוחות למטה".
ועפי"ז ייתכן ליישב ג"כ מה שהקשו הפוסקים בדעת הרמב"ם והשו"ע שדבריהם סותרים, שלעולם הרמב"ם ומרן מפרשים שפרקדן היינו בין שפניו כלפי מעלה ובין שפניו כלפי מטה, ולא הוצרכו לפרש האיסור היכא שפניו כלפי מטה שהוא נלמד מק"ו מדין שפניו כלפי מעלה, וכשיטת רוב רבותינו הראשונים. ורק בהלכות ק"ש שהאיסור לקרוא ק"ש פרקדן זה שייך לטעם אחר מצד גאווה ושררה, בזה הם ראו לפרש ולפרט באר היטב שדרך גאווה הוא בכל אופן בין שפניו כלפי מעלה בין שפניו כלפי מטה. אבל בהלכות שינה פרקדן שהטעם הוא משום חימום וקישוי, בזה לא ראו לפרט ולפרש שהאיסור הוא גם היכא שפניו כלפי מטה שזה נלמד מק"ו מדין פרקדן שפניו כלפי מעלה.
וייתכן שזה כוונת רבי דוד עראמה בפירושו על הרמב"ם (פכ"א מאסו"ב, דנ"ה ע"א): "לישון על ערפו, עיין הל' ק"ש פ"ב שפסק ככל השני פירושים, דגם ישן על פניו איכא הרהור, דדרך איש ואשה כך כמו שפירשנו שם [ששם כתב שכ"ה דרך זווג]". והיינו שהוא הבין בפשיטות שאפילו שהרמב"ם כאן כתב רק פירוש אחד מהו פרקדן, מ"מ זה וודאי שכפי שבהלכות ק"ש כתב ב' פירושים, אז ה"ה לגבי שינה פרקדן.
וכן מתבאר מדברי הרב משנ"ב (סי' רלט סק"ו) שכתב: "ואיסור גדול לשכב פרקדן, דהיינו שמושלך על גבו ופניו למעלה, או שפניו טוחות למטה". ובשעה"צ ציין שהמקור לזה הוא לעיל סימן ס"ג, ששם השו"ע הביא את ב' הפירושים לגבי ק"ש, ע"ש. והיינו דס"ל בפשיטות שאין חילוק בין הלכות ק"ש, לדיני שינה פרקדן, שאף שבשו"ע אה"ע כתב שאין לישון באופן שפניו כלפי מעלה, והשמיט את הפירוש השני דאיירי באופן שפניו כלפי מטה, מ"מ וודאי דלקושטא דמילתא יש לאסור לישן כך וכפי המתבאר בהל' ק"ש.
אולם לא אכחד שראיתי בערוך השלחן (או"ח סי' סג סעי' ה) שכתב שמהגמ' ורש"י משמע שפניו למעלה גרע טפי מפניו למטה, שבזה יש חשש שיתחמם ויראה קרי, ע"ש. ונראה שלפי דבריו יש מקום להתיר לישון באופן שפניו כלפי מטה, ורק שפניו כלפי מעלה יש לאסור. (ואכן שבחלק אה"ע כתב שהאיסור לישון פרקדן הוא באופן שפניו כלפי מעלה, ולא הזכיר לאסור גם באופן שפניו כלפי מטה). אך אחה"מ זהו דבר שקשה מאד להלמו, שהרי החוש מעיד בהיפך, שאם פניו כלפי מטה איכא טפי חימום והרהור. וכאמור כן דעת הפוסקים להחמיר ולאסור בין שפניו כלפי מעלה, ובין שפניו כלפי מטה. וע"ע בספר דובב משרים (סי' יג סוף או' ב) מ"ש ע"ד הערוה"ש.
[ואמנם בזאת אני מודה שלפי שיטת הערוך ור"ח שפרקדן היינו היכא שפניו כלפי מטה, א"כ לפי שיטתם אין לנו שום מקור לאסור היכא שפניו כלפי מעלה, שייתכן שאסרו דווקא שפניו כלפי מטה שיש חימום רב, ומנלן שיאסרו גם היכא שפניו כלפי מעלה. ועכ"פ לדינא נקטינן כשיטת רוב הראשונים והרמב"ם והשו"ע לאסור גם אם פניו כלפי מעלה, שכך הם פירשו "פרקדן" המובא בתלמוד].
אם מותר לשכב פרקדן כשהוא ער
הנה לשון הגמרא (ברכות ונדה שם): "רבי יהושע בן לוי לייט אמאן
דגני אפרקיד".
ולשון "גני" יכול להתפרש גם מלשון "שינה", וגם מלשון "שכיבה", שיעויין בשבת (סה.) וברש"י שם שהפירוש הוא מלשון שינה. אך ראה בבבא בתרא (נח.) וברש"י שם שמוכח שהוא לשון "שכיבה". וע"ע בבא מציעא (פד.) וברש"י שם.
אמנם בנדוננו מבואר בדברי רבותינו הראשונים שלשון "גני" היינו שינה, כמבואר ברש"י (ברכות יג: ד"ה לייט): "שמא יתקשה אברו
תוך שנתו, ונראה לרבים, והוא דרך גנאי". (וכ"כ עוד רש"י בנדה יד.), והובא גם בחי' ר"י מלוניל ובפסקי הרי"ד (שם). וכ"ה לשון רבנו יונה בספר היראה: "ואל
יישן פרקדן, פן ישים ידו על הערוה". והרשב"ץ בפסקיו לנדה (יד.) כתב: "ואסור
לישן בין פניו למטה, בין פניו למעלה, ואם מטה עצמו שרי". וכ"כ המאירי (נדה יד.): "אסור לאדם
לישן פרקדן והוא שפניו למעלה, או פניו למטה". וכ"כ הרמב"ם (איסו"ב, פכ"א הי"ט): "לפיכך אסור
לישן על ערפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט, כדי שלא יבוא לידי קישוי". וכ"ה בשו"ע (אה"ע סי' כג ס"ג).
ואמנם ראינו בכמה מלשונות הראשונים שכתבו שאין "לשכב" פרקדן, מ"מ יש לפרש בפשיטות שדיברו בהווה ששינה הויא בדרך שכיבה, וכדמוכח להדיא מלשון הערוך (ערך פרקד): "פרקדן לא יקרא קריאת שמע, פי'
השוכב על שדרו ופניו כלפי מעלה, וכן פי' רב האי ז"ל. וי"מ
הישן על פניו וכו'". הרי שפתח "בשכיבה", וסיים "בשינה", ומוכח דהוא הוא, והיינו שלשון שכיבה מתפרש כשינה. וכ"מ באור זרוע (הל' קריאת שמע, סי' לו) וז"ל: "ופר"ח פרקדן רבותי' הגאונים פירשו
השוכב על שדרו ופניו למעלה, ויש אומרים
הישן על פניו".
ובאמת שגם לפי הטעמים המבוארים בראשונים נראה שהאיסור הוא דווקא "לישן", אבל כשהוא ער מישרא שרי. שלפי טעמו של רש"י שמא יתקשה האבר ויהיה נראה לרבים ויתגנה, א"כ טעם זה שייך דווקא כשהוא ישן ולא שהוא ער.
וגם לפי טעמו של רש"י בנדה שכתב שהוא יניח ידים על אברו ויתחמם. וכן לפי הרשב"ם שפירש שבגדיו נופלים על אמתו ומתחמם. וכן לפי הטעם שהובא בגליון התוס' כששוכב אפרקיד מתחמם השדרה, ומחמת זה יתקשה האבר ויבוא לידי קרי. נראה שלפי טעמם האיסור דווקא כשהוא יישן, אבל בער אין חשש איסור. שאם הוא ירגיש שהוא בא לידי חימום וקישוי הוא יוכל לפרוש, וכל איניש ידע בנפשיה. ולא דמי להיכא שהוא ישן שבזה הוא יכול לבוא לידי חימום גם מבלי שישים לב לזה. וכעי"ז מבואר בפסקי הרשב"ץ לנדה (יד.): "וכן אסור לרכוב על הגמלים ממני חשש חמום, ובחמור אם הוא בענין שאינו מתחמם כגון שהוא רוכב כמו הנשים, או כיוצא כזה שרי, ואם לאו אסור.
ונראה להתשב"ץ שכל אדם יכול לשער בעצמו איך ירכוב, ולא יבוא לידי חמום, ואם הרגיש בחמום ירד מעל החמור, וישיא עצמו לדברי תורה".
וכן ראיתי בשו"ת עולת יצחק (רצאבי, ח"א סי' מח או' ב) שביאר את הטעם שהאיסור הוא דווקא בשינה, וז"ל: "דדוקא שינה שאז מתרבה חום הגוף,
או שאינו שולט אז בעצמו שלא להתקשות".
אמנם יש שדקדקו לאסור להיות פרקדן גם בשעה שהוא שוכב ער, מלשון תוספי הרא"ש (ברכות יג:) "לייט אמאן דגני אפרקיד, פרש"י שמא יישן ויתקשה, ויראה קשיו ויתגנה, ובפ' כל היד משמע דהוי טעמא משום שבקל יבא לידי הרהור והוצאת קרי כשהעגבות מתחחמין וכו' ע"ש. ומדקאמר שמא יישן ויתקשה וכו', ולא כתב שמא כשיישן יתקשה וכו', איכא למידק דמיירי בשכיבה סתם. וכן מבואר יותר בטעמו השני שהוא כפירושו במסכת נדה, אלא שבברכות הוסיף והרחיב לבאר בלשונו שמא יבוא לידי הרהור, ומזה איכא למילף דמיירי כשהוא ער דלא שייך הרהור זה אלא בהקיץ, ולא מסתבר שהטעמים פליגי בהא כדמוכח מלשונו דמיירי באותו אופן, רק שהטעמים שונים.
אך כבר ביאר לנכון בשו"ת עולת יצחק (רצאבי, ח"א סי' מח או' ב) שכדי לא לאפושי פלוגתא בין הרא"ש לשאר רבוותא שסוברים דלא נאסר אלא שינה, אולי יש לדחות דלרבותא קאמר שמא יישן וכו', ר"ל דבדעתו לישן פשיטא דאסור, אלא אף בשוכב, ואיכא חשש שיישן נמי אסור, אבל כשאין חשש שיישן שרי. וגם טעמו השני יש לפרש שכוונתו שמתוך שבשינה יתחממו עגבותיו יבוא לידי הרהור והוצאת קרי ח"ו בקומו.
אולם ראיתי להגר"ח קנייבסקי זצ"ל (שונה הלכות סי' רלט סעי' ג) שהביא משמו של הגאון החזו"א לאסור לשכב פרקדן אפילו שרק שוכב ער, ולא ישן, דחיישינן שמא ירדם, והוכיח כן מהגמרא ברכות (יג:): "אמר רב יוסף פרקדן לא יקרא קריאת שמע, מקרא הוא דלא ליקרי הא מיגנא שפיר דמי, והא רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד, אמרי מיגנא כי מצלי שפיר דמי, מקרא אע"ג דמצלי נמי אסור". שהנה לכאו' אם מותר לשכב ער שהוא פרקדן, א"כ לא מובנת קושיית הגמ', שנימא שמה שרב יוסף התיר להיות פרקדן הוא באופן שהוא ער, שהרי איירי שהוא קורא ק"ש, וריב"ל דלייט למי שהוא פרקדן איירי במי שישן, וא"כ מה הקושיא על רב יוסף, וע"כ חזינן דמיפשט פשיטא לבעלי התלמוד שאין חילוק כלל בין ער ובין ישן, ותמיד יש איסור להיות פרקדן, ולכן הקשו מריב"ל על רב יוסף.
ובספרו שיח השדה (ברכות יג: ד"ה מיקרא) דייק ג"כ מהגמרא שאפילו לשכב פרקדן אסור, ושכן העיד הר"ג נדל זצ"ל בשם החזו"א (א.ה, וכך הובא בשמו גם בספר אורחות רבנו ח"ג ספרי קודש או' נג), ושכן שמע מאביו הסטייפלער זצ"ל בשם הט"ז (א.ה, ואנוכי הק' לא מצאתיו). ושאין לדחות שמשמע מרב יוסף שאסור לקרוא פרקדן ק"ש, איירי בהולך לישון, שהרי צריך לסמוך גאולה לתפלה. ואע"ג שהטעמים שכתבו רש"י ותוס' לא שייכים בהולך לישון, מ"מ כבר כתב ר"י החסיד דחיישינן שמא יישן. ומוכח מדבריו שאנו חוששים אפילו שהוא לא ישן, ובקיצור פסקי הרא"ש כתב להדיא שאסור "לשכב" פרקדן. ומה שהרמב"ם ורש"י והשו"ע כתבו שהאיסור הוא "לישון", אורחא דמילתא נקט, ועוד שהרי האיסור לשכב ער הוא שמא יישן. ולא מצינו שום פוסק שיכתוב בפירוש דווקא שינה ולא שכיבה. ומה שאמרו בזבחים (ה.) רמי ר"ל אמעוהי (היינו על הבטן), איירי במצלי (כשהוא מוטה), עכת"ד. ויעויי"ש שצידד שאם שוכב דרך עראי בעלמא, אין איסור רק בשוכב בקבע קצת, שיש חשש שמא ירדם.
אולם אחר אלף המחילות יורשה לי להעיר, ראשית מה שהוכיח מקושיית הגמ' שגם לשכב פרקדן יש לאסור, לכאו' י"ל שמאחר שהגמ' דיברה באופן כללי על ק"ש, ולא פירטה דאיירי רק בק"ש של יום או לילה, א"כ קאי גם על ק"ש שעל המטה שקוראים אותה דרך שכיבה כדי לישון, וע"ז מקשה הגמ' שהרי ריב"ל לייט אמאן דגני פרקדן. וזה מחמת שגם רב יוסף איירי באופן שקורא ק"ש בהולך לישון. אבל לשכב פרקדן בלי ללכת לישון מעולם לא היה הו"א לאסור.
וכן ראיתי בשיעורי הגרי"ש אליישיב זצ"ל (תפארת בחורים, ברכות יג:) שג"כ דקדק מטעמו של רש"י שהאיסור לקרוא פרקדן, הוא דווקא בישן, אבל לשכב מישרא שרי. ושוב העיר ע"ז מקושיית הגמ' דמשמע שאף לשכב אסור וכנ"ל. ויישב וז"ל: "ואפשר דסוגיין בקורא ק"ש שעל המיטה, שכיון שהולך לישון אסור לו לשכב כן, שמסתמא ירדם כן. ואף שאיירי הכא בקורא כדי לצאת ידי חובתו כמ"ש רש"י ד"ה כי מצלי שאיסורו הוא משום שמקבל עליו מלכות שמים דרך שררה וגאוה, מ"מ רש"י לשיטתו שכתב בריש מכילתין (ב. ד"ה עד סוף) שבקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא". ותאזרני שמחה שזכיתי לכוון לדבריו. וכן נראה כוונת הג"ר יהודה שפירא ראה מה שנביא להלן מדבריו.
גם ראיתי שעמד בזה בספר יפה לבשמים (נדפס שנת תרצ"ט, וקיבל הסכמת רבי איסר זלמן מלצר ועוד מגדולי דורו. ח"א סי' כ) שמנין הגמ' מדייקת מרב יוסף שמותר לישון פרקדן, דלמא הוא התיר רק בלהיות ער בלי שינה. ויישב, שהגמ' מדייקת לשון רב יוסף שאמר "פרקדן", שמשמע שכן דרכו לשכב תמיד על הבטן או על גבו, כמו שמצאנו בגמ' ב"מ "רבצן" שמשמעו דרכו בכך, וע"ז דייקה הגמ' שאם תמיד שוכב כך גם בלי ק"ש אסור, ע"ש.
שו"מ בס"ד בספר ערוך לנר (נדה יד.) שג"כ הקשה ממש כנ"ל, דמה מקשה הגמ' על רב יוסף מדריב"ל, שהרי רב יוסף איירי שהוא ער שהרי הוא צריך לקרוא ק"ש, וריב"ל דלייט אמאן דקרי פרקדן איירי כשהוא ישן, ואין לומר שאה"נ גם בער אסור להיות פרקדן דחיישינן שמא ירדם, שז"א שבער ודאי לא חיישינן לזה, ורק בישן שנת ארעי חיישינן שמא יישן שנת קבע. ונשאר בצ"ע, יעויי"ש. הרי להדיא חזינן מדבריו שעמד בקושיא מהגמ', וכתב מפורש שאין להוכיח מכאן כדברי הג' חזו"א לאסור גם לשכב פרקדן שמא ירדם. וזהו מקור איתן וחזק נגד הסברא דמטו משמיה דהחזו"א.
עוד יש להשיב אחה"מ על יתר דברי הרב שיח השדה, דמ"ש שבר"י החסיד מבואר דחיישינן "שמא יישן", ומבואר שאף בער אנו חוששים שמא ירדם. הנה כבר הבאנו לעיל שיש שרצו לדייק כן גם מהרא"ש, ושהרב עולת יצחק דחה בפשיטות דאיירי באופן שהוא ער ועולה לשכב על דעת לישון, או באופן שהוא עייף טובא וחיישינן שמא ירדם. אבל בסתמא לא חיישינן. גם מה שדקדק מלשון הרא"ש שכתב לאסור "לשכב", גם על זה השבנו לעיל שדיברו בהוה שדרך הישן לשכב. ומה שדחה הראיה מזבחים דאיירי במצלי, הנה ראה לקמן שנביא שראיה זו הוכיח הגרי"ח בשו"ת תורה לשמה, ובאמת שכ"ה הפשטות שהרי רש"י פירש ששוכב על בטנו, ודוחק לומר דאיירי במוטה כמ"ש הגרח"ק זצ"ל. גמ"ש שלא מצינו שום פוסק שיכתוב בפירוש דווקא שינה ולא שכיבה. לכאו' י"ל דאיפכא מסתברא שממה שכל הראשונים ואחרונים הדגישו שאין "לישון" פרקדן, ולא כתבו להדיא לאסור גם באופן שהוא שוכב ער, א"כ י"ל שסתימתם מוכיחה מעל כל ספק שזה אינו בכלל האיסור, דכלל גדול בידינו שאם איתא להאי חידושא לא הוו שתקי מיניה. וידועים דברי הגאון בית מאיר אורח חיים (סי' תמג אות ב) בד"ה ואולם, ובתשובתו להגאון בעל חכמת אדם (בבינת אדם שער הקבוע סימן ז) וז"ל: "ודע שכבר כתבתי בספרי כמה פעמים שנוח לי ללמוד מסתימת דברי הפוסקים הראשונים יותר מפירושם של האחרונים". וזה כלל גדול בתורה. (ובאמת שגם לדברי הרב שיח השדה יש פתח היתר אם שוכב דרך עראי בעלמא, שאין איסור רק בשוכב בקבע קצת, שיש חשש שמא ירדם, וכמ"ש איהו גופיה לצדד בתו"ד שם)
ובאמת שכן מתבאר יוצא להדיא מדברי הגרי"ח זיע"א בשו"ת תורה לשמה (סי' שס"ז) שאין איסור לשכב פרקדן בשעה שהוא ער ואינו ישן, והביא ראיה חזקה לכך מהגמרא, וז"ל: "שאלה. אחד שהוא יושב ולומד גמרא, או בספר אחד מספרי' הקודש, וטרח בישיבתו ורוצה לשכב על צידו, או על גבו, או על בטנו, וללמוד, אי שרי, או"ד אין דרך ארץ ללמוד כך, יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה. תשובה. איתא בגמרא דזבחים דף ה' ע"א רמי ריש לקיש על מעוהי בי מדרשא, ומקשה אם כשרים הם וכו', ע"ש. ופי' רש"י ז"ל, שוכב על בטנו פניו כלפי קרקע, ע"ש. ולכן גם זה שטרח בישיבה ועושה כן לנוח אה"נ דשרי, אך לא יתמיד הרבה בזה אלא מעט עד שינוח". הרי דמיפשט פשיטא להו להגרי"ח וגם לרב השואל שאין איסור לשכב ער פרקדן, וכל הנדון שם הוא רק מצד דרך ארץ.
וכן ראיתי בספר אשל אברהם (ניימארק, ברכות יג:) שכתב: "לכאו' נהי דמיגנא אסור, אם כפירוש רש"י, או כפי' תוס' הרא"ש ע"ש. אבל לקרות כשהוא ער, אינו צריך לחוש כ"כ, וע"כ כיון דעומד לישון אסור לקרות ג"כ במצב זה (היינו שהוא עומד לישון) כשהוא ער".
וכ"ה בשיעורי הגרי"ש אליישיב זצ"ל (שיצא ע"י הג"ר בן ציון קוק, ברכות יג:): "אמנם כשנשאל רבינו שליט"א למעשה (חשון תשע"א), השיב דמותר לשכב על הגב כשהוא ער כגון לקרא ספר וכיו"ב, כמשמעות דברי רש"י וכפשטות הסברא, דבשעה שהוא ער לא שייך איסור זה כלל".
וכן השיב הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל ראש כולל חזו"א ומתלמידיו המובהקים, בשו"ת דעת יהודה (עמ' קפד, שאלה תתמו): "האם מותר לשכב אפרקדן בשעה שאינו ישן, בשו"ת אחד הביא דברי הרמב"ם באיגרת שכתב שמקבל הבאים אליו כששוכב אפרקדן. תשובה,
מפירש"י (ברכות יג:, נדה יד.)
נראה דאסור רק לישן, וכן משמע מל' הפוסקים.
אבל בגמ' ברכות שם משמע דאסור אפי' בשכיבה מקו' הגמ', מיהו רש"י שם פירש שינה.
ואפשר דאסור רק אם עלול להירדם (א.ה, נדר"ל שכך יש לתרץ את הדקדוק מהגמ', והיינו דרב יוסף אירי בק"ש שעל המטה, וכפי מה שביארנו לעיל), וכן מסתברא. מל' הרמב"ם אין ראיה כלל דבמוטה מעט שרי, וגם זה נקרא אפרקדן, כדמבואר בגמ' שם".
וכן השיב הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל בשו"ת שלמת חיים (סי' רכד) שהאיסור בפרקדן הוא דווקא ביישן, הלא"ה שרי, ע"ש. (אך עיין בסי' רכ"ה).
וכן ראיתי בשו"ת אז נדברו (ח"ו סי' נ) שהשיב על מה שהביא בספר שונה הלכות משמיה דהגאון החזו"א זצ"ל, שמה שהוכיח מהגמ' בברכות י"ל דשם איירי בקורא ק"ש שהולך לישון ולכן יש לאסור שהרי הוא הולך לישון, אבל מי שסתם שוכב לא חיישינן שמא ירדם. והוסיף: "וכבר כתבנו כמה פעמים שאין לקבל הכל מה שמוסרים בשם מרן ז"ל, אבל פוק חזי מאן גברא רבא מסהיד על זה, וצריכין לפרש מה ששמע מהחזו"א דשכיבה אסור, הוא על האופן שנתבאר (היינו בהולך לישון), אבל על השונה הלכות קשה, ואם דעתו הוא כן דשכיבה אסור, הוא כשדעתו לישון, הל"ל היטב ולא לסתום".
ושם בהערה הוסיף הרב אז נדברו: "וראיתי בספר חדושים ובאורים שכתב נמי לכל הפרושים שברש"י ותוס' אין איסור אלא בישן, אבל בשוכב שלא על דעת לישון אי"צ לחוש, וכו'. ומכאן שאין לקבל מה שאומרים בשם מרן ז"ל אפילו כשנאמר בשם אדם גדול, שהרי מי עוד כנאמן ביתו ומושל בכל אשר לו, כבעל "חדושים ובאורים", ולא הזכיר כלל בשם מרן החזו"א מה שכתוב בספר שונה הלכות".
כמו"כ ראה בספר חדושים ובאורים (ברכות יג:) להגר"ח גריינמן זצ"ל, ובספר בירור הלכה (עמ' רסא), ובשו"ת עולת יצחק (רצאבי, ח"ב סי' צ), שו"ת נצח יוסף (בר שלום, ח"ב סי' סב), שהאריכו להוכיח מלשונות הראשונים והפוסקים שכל האיסור להיות פרקדן הוא דווקא שיישן כך, או שהולך לישון, אבל אם שוכב כשהוא ער אין לחוש. [אולם זה פשוט שאם הוא מרגיש שע"י שהוא שוכב פרקדן זה מביא אותו לידי הרהור או חימום, וודאי שיש להמנע מזה, וכפי המובן מאליו שכל דבר המביא לידי הרהור יש להמנע מזה. וכ"כ בשו"ת אז נדברו שם].
שוב ראיתי אחרי רואי מציאה עצומה, בספר סמיכת חכמים להגאון המופלא רנ"צ כהן צדק זצוק"ל (נדפס בשנת תס"ד, לפני יותר מ -300 שנה, ברכות יג:) שכתב: "דר' יוסף סמך מאמרו אדלפני זה,
דמיירי בעינן שינה, שאם נאנס בשינה אחר פסוק ראשון בפסוקא קמא צערן, טפי לא תצערן,
א"כ מיירי במי ששוכב, וע"ז אמר רב יוסף שאפשר שיזדמן מי ששכוב אפרקיד, ואמר פקרדן לא יקרא ק"ש, לזה מקשי מדקאי אדלעיל משמע דמיגני שפיר דמי, והוא רבי יהושע בן לוי לייט וכו', ובודאי תלמידי חכמים היו נזהרים בזה, וקל", עכ"ל. ומבואר להדיא מדבריו, שכל האיסור להיות פרקדן הוא דווקא ביישן, אבל ששוכב ער אין מקום לחוש. ויישב בתו"ד את ראיית החזו"א שבאמת גם רב יוסף באופן שקורא ק"ש נים ולא נים על דעת לישון, ולכן הקשו מדריב"ל. והוא מקור קדום שמבואר להדיא מדבריו שאין לחוש כלל למ"ש השונה הלכות.
נמצאנו למדים לעניין הלכה, שכל האיסור לשכב פרקדן (הן על בטנו הן על גבו) הוא דווקא שהוא יישן כך, או באופן שעולה על דעת לישון וכיו"ב, אבל בסתמא שהוא ער לא חיישינן שמא ירדם ומישרא שרי לשכב פרקדן (אא"כ זה מביא אותו לידי חימום והרהור דפשיטא שיש להמנע מזה). והבאנו שכן מוכח מלשונות הראשונים והפוסקים, וכן פסקו להלכה הרב סמיכת חכמים, ערוך לנר, רבנו יוסף חיים זיע"א, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, אשל אברהם (ניימארק), יפה לבשמים, הגרי"ש אליישיב זצ"ל, הגר"ח גריינמן זצ"ל, הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל, הרב אז נדברו, הג"ר יוסף בר שלום זצ"ל, וכן העלה הגר"י רצאבי שליט"א בספריו שו"ת עולת יצחק ושו"ע המקוצר.
אם יש להתיר לשכב פרקדן אם אשתו עמו
בס' עץ חיים (חלק ב' דף רע"ב) כתב הר"י חזן מלונדרי"ש: "אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט כדי' שלא יבא לידי קישוי,
ואם אשתו עמו מותר, ע"כ.
וראיתי בספר ברכתא ושירתא (עמ' קיט, ברכות יג:) שהביא דבריו, וכתב שכך מסתבר, שהרי אם אשתו עמו מותר לו להרהר ולהקשות את עצמו לדבר מצווה, וא"כ יהיה אסור לשכב על גביו בכה"ג, והגם שאין חילוק זה מוזכר בטוש"ע, מ"מ נראה שאין לפקפק בזה כלל שהוא פשוט, עכ"ד.
ונראה מדבריו שהבין שמ"ש הרב עץ חיים "אם אשתו עמו" היינו שהוא בא לקיים מצוות עונה, ובזה כתב שאין בזה חולק על דבריו. ובאמת שבזה אכן נראה שאין מי שיחלוק ע"ז.
אולם נראה שאי"ז כוונת הרב עץ חיים, אלא כוונתו שאם אשתו עמו היינו שהם ישנים יחדיו וכמ"ש להדיא שאסור "לישון". ודומיא דמ"ש מרן השו"ע (או"ח, סי' ג סעי' ו) "וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו". אבל לא קאי מצד קיום המצווה. ובכה"ג שביארנו את דברי הרב עץ חיים נראה שהוא דעת יחיד (וצ"ב בסברתו), ולא מצאנו שיטה כזאת בראשונים, ולכן אין לסמוך ע"ז להלכה וכמ"ש הרב עולת יצחק (רצאבי, ח"א סי' מח).
