מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל (טז יא)
במכילתא פרשת בא (מסכתא דפיסחא ט"ז) שלשה הם שנקראו מפי הקב"ה, יצחק ושלמה ויאשיהו, ביצחק מהו אומר "אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק", בשלמה מהו אומר "הנה בן נולד לך וגו' כי שלמה יהיה שמו" ביאשיהו מהו אומר "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו", ויש אומרים אף ישמעאל בגוים שנאמר וקראת את שמו ישמעאל. ויש לעיין מה נפקא מינה איזה שם יהיה לאביה של האומה השפלה, שהיה צורך שיקרא שמו מפי הקב"ה.
ונראה לפי המבואר בפרקי דרבי אליעזר פל"ב, "ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד הקדוש ברוך הוא לשמע בקול נאקת העם, ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר (תהלים נ"ה, כ') "ישמע אל ויענם". וביאר הרד"ל שם דאמנם בפסוק נזכר שטעם קריאת שמו ישמעאל הוא משום "כי שמע ה' אל עניך", אמנם אין זה כל הטעם, דא"כ היה צריך לקרותו שמעאל, וישמעאל הוא על שם העתיד.
וזהו שאמרו שהקב"ה קרא לו ישמעאל, משום ששמו של הדבר מורה על תפקידו בעולם, [כמו שמלאך נקרא על שם שליחותו], וזה הוא המכוון כאן שהקב"ה קרא שמו ישמעאל, שתפקידו של ישמעאל שנתן לו הקב"ה הוא, שכאשר אנו צריכים להתקרב יותר להקב"ה, הוא נשלח להצר לנו, ועל ידי זה אנו צועקים להקב"ה, ושומע הקב"ה אל עניינו. ונמצא שכאשר אנו נשלים את התכלית הזו ונצעק אל הקב"ה עוד ועוד בלב שלם, ממילא יתבטל מאליו כחו של ישמעאל, שהרי זה כל תכליתו כדי שאנו נצעק לה', ואם צעקנו ממילא שוב אין צריך אותו.
וכמבואר בילקוט שמעוני (רמז פ"ב), שבישראל נאמר "שנים עשר שבטי ישראל" שהוא לשון שבט ומטה שהוא דבר הקיים לנצח וכדכתיב "שבועות מטות אומר סלה", ואילו בישמעאל נאמר "שנים עשר נשיאים יוליד" מלשון עננים, כדכתיב נשיאים ורוח וגשם אין. והיינו שכיון שישמעאל נועד רק לגרום לעם ישראל לצעוק, אינו דבר נצחי, אלא מיד כאשר נשלם תפקידו הוא מתבטל מאליו ונמוג כעשן.
ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל (טז יא)
במכילתא פרשת בא (מסכתא דפיסחא ט"ז) שלשה הם שנקראו מפי הקב"ה, יצחק ושלמה ויאשיהו, ביצחק מהו אומר "אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק", בשלמה מהו אומר "הנה בן נולד לך וגו' כי שלמה יהיה שמו" ביאשיהו מהו אומר "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו", ויש אומרים אף ישמעאל בגוים שנאמר וקראת את שמו ישמעאל. ויש לעיין מה נפקא מינה איזה שם יהיה לאביה של האומה השפלה, שהיה צורך שיקרא שמו מפי הקב"ה.
ונראה לפי המבואר בפרקי דרבי אליעזר פל"ב, "ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד הקדוש ברוך הוא לשמע בקול נאקת העם, ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר (תהלים נ"ה, כ') "ישמע אל ויענם". וביאר הרד"ל שם דאמנם בפסוק נזכר שטעם קריאת שמו ישמעאל הוא משום "כי שמע ה' אל עניך", אמנם אין זה כל הטעם, דא"כ היה צריך לקרותו שמעאל, וישמעאל הוא על שם העתיד.
וזהו שאמרו שהקב"ה קרא לו ישמעאל, משום ששמו של הדבר מורה על תפקידו בעולם, [כמו שמלאך נקרא על שם שליחותו], וזה הוא המכוון כאן שהקב"ה קרא שמו ישמעאל, שתפקידו של ישמעאל שנתן לו הקב"ה הוא, שכאשר אנו צריכים להתקרב יותר להקב"ה, הוא נשלח להצר לנו, ועל ידי זה אנו צועקים להקב"ה, ושומע הקב"ה אל עניינו. ונמצא שכאשר אנו נשלים את התכלית הזו ונצעק אל הקב"ה עוד ועוד בלב שלם, ממילא יתבטל מאליו כחו של ישמעאל, שהרי זה כל תכליתו כדי שאנו נצעק לה', ואם צעקנו ממילא שוב אין צריך אותו.
וכמבואר בילקוט שמעוני (רמז פ"ב), שבישראל נאמר "שנים עשר שבטי ישראל" שהוא לשון שבט ומטה שהוא דבר הקיים לנצח וכדכתיב "שבועות מטות אומר סלה", ואילו בישמעאל נאמר "שנים עשר נשיאים יוליד" מלשון עננים, כדכתיב נשיאים ורוח וגשם אין. והיינו שכיון שישמעאל נועד רק לגרום לעם ישראל לצעוק, אינו דבר נצחי, אלא מיד כאשר נשלם תפקידו הוא מתבטל מאליו ונמוג כעשן.