אני מזמין את כבודו לעשות ניסוי - יקח נא כת״ר שני סירים מלאים שמן, באחד תשים צ׳יפס רגיל, באחד תשים שניצל/בשר, ואחרי 10 דק׳ שיטוגן ויהיה מוכן לאכילה, שים צ׳יפה בשמן. לאחמ״כ יטעם נא את הצ׳יפס בשמן שלא בושל בו בשר, ואת הצ׳יפס שכן בושל בו בשר.
רמז: יש הבדל בטעם.
וכבודו הביא בשם היד יהודה שאם אני רוצה שהחתיכת בשר שנשארה בכלי ונותן טעם, זה תלוי בכוונתי אם רציתי שתתן טעם או לא.
במחכ״ת אבל יש הבדל לענ״ד בין מקור ממש לדימוי מלתא, חזק וברוך שהבאת ברכי יוסף, אבל כל עוד שהוא לא כותב בהדיא את הסברא שלך, היא עדיין דורשת מקור חזק בשביל שנסמוך עליה למעשה. לעניין הלכה ופלפול בבית מדרש זה יפה מאד, אבל קשה לסמוך על סברות מחודשות לעניין מעשה.
והגע בעצמך לעניין חידושך, אם נצייר צייר (הגם שרחוק טיפה) בו הכנתי רוטב במיוחד בשביל שיתן טעם בבשר, ואחרי שהתבשל עם הבשר כראוי אני מנגב אותו מהבשר ואוכל אותו בלעדיו ואף זורקו לפח, האם תגיד שזה לא היה מעשה בישול? וכן לגבי מרק, שהכנתי אותו במיוחד עבור העוף ואח״כ לא משתמש בו, האם גם בזה לא נגיד שזה מעשה בישול?
ופה הציור הוא גרע טפי לענ״ד שלא רק שאני חפץ שהשמן יבשל את הבשר, אלא שאני גם רוצה שהצ׳יפס יטוגן בשמן הזה אחרי הבשר בשביל לקבל טעם הבשר. שלא כמו בתפו״א שהתבשל ברוטב בשרי, שטפתיו היטב ואז בשלתי אותו בפסטה, לדעת מרן מותר לי לאכל את הפסטה הזו (בלי התפו״א) עם גבינה כיוון שהוא נ״ט בר נ״ט באוכלין, הטעם של הבשר בא רק לפגם. ואילו הכא טעם הבשר בא לשבח, והוא כנותן טעם ממש.
לזיכרוני, פעם אחרונה שטגנתי שניצל או סטייק, השמן לא נראה צלול בכלל לעומת איך שנראה קודם לכן.
ומה שהתעלמתי משאר טענות, כבר כתבתי שעברתי עליו בעיון נמרץ. והגבתי רק על מה שעלה במצודת עיני, אולי אח״כ אעבור עליו ביתר קפדנות.
(ואולי עד שתעמוד על מה שהערתי לך כאן)
ועוד דבר, זוכרני שמרן בהליכו״ע חולק עליך בהדיא,לצערי אין בידי הספרים, אך בטוחני בזה.
ולא הבנתי שורה האחרונה, כוונתי לעשות את הצ׳יפס כבשרי ממש וצריך להמתין שש שעות.
