שעיר לעזאזל (פורים תשפ"ד)

שעיר לעזאזל​

ביום הכיפורים כידוע, עבודתנו היא להתעלות למעלת מלאכי השרת ולהתדבק ברוחניות ככל שתשיג ידינו, אם זו היא פסגת השלימות היא ך תהיה אם כן מעלת פורים גבוהה משל יום הכיפורים, והיאך אמרו עוד כל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי.

אלא האמת האמיתית היא שאין עיקר קיומנו בזה העולם להעלות נשמתנו ברוחניות להדביקה בשכינה היא עצמה, שהלא משם היא באה ומה תתקן אתה יותר ממה שהיתה כבר. אלא כל עניינינו הוא הירידה לעולם התוהו והבלבול שנתבלבל הטוב ברע ונתערב הטוב ברע אם בחטא אדה"ר אם בלא חטאו שהיה מתערב בלאו הכי אלא שהיה נעשה ב ליל שבת באופן הראוי והמסודר שיהיה באמת דעת בין טוב לרע. אבל עכ"פ עבודת אדם הייתה ועודנה להעלות הטוב מתוך הרע ואת הגשמיות אל שרשה העליון ביסודותיה ואותיותיה על ידי עבודת הקודש שבשלה ירד לעולם השפל.

וכך היא עבודת כהן גדול ביום הכיפורים, לטהר ולכפר עם הקודש להיות הוא מוכן לעבודת עבודה האמיתית, והלא גם ביום זה הקדוש לא הזניחו עניין זה וייחדו לו את תיקון שעיר לעזאזל לייחד כל עבודת היום לדבר זה לדעת ולהודיע שכל עבודתינו היא דוקא בשדות הסטרא אחרא לגזול את החנית מידו להשתמש בתאוות ורצונות הארציים להעלותם למדרגת קודש, שבלא זה לא יוצדק קיום האדם בעולם הזה ומה יתקן הוא שלא מתוקן כבר למעלה אם לא להעלות דברי החולין למדרגה העליונה, ורק בעבור זאת יבוא אהרן אל הקודש כאמור.

וזה סוד יום הפורים ואכילת התשיעי, לקיים העבודה בבחינת שעיר לעזאזל להיות בשדות זרים ולרעות צאנו לעקור שרשי הטומאה ולהפוך גזירת המן – עמלק – עשיו אשר קרך בדרך היינו בעניין דרך, דרכו שלעולם באכילה שתיה שינה ותאוה שם קרך כי אלו הם מקומות רעיית צאנו ושם דייקא תיקון העולם לעוקרו משם ולקדש החומר מתוך אכילה ושתיה, מתוך שכרות של יום הפורים, מתוך אכילה של הכנה לקדושה ביום ט' – להורות לך שאין חפץ לה' בקדושתך כי אם כדי להעלות את חומריותך למעלה הקדושה של הדביקות בו בבחינת ושכנתי בתוכם – בתוכם דייקא, שאם לא בתוכם למה לי ושכנתי, ומה לו בזה העולם אם לא לצוות לזה.