הבלוג של הרב @שילה אפרהימי

ראשית כל ברצוני להודות לידידנו הרב דניאל אליהו אוזן אשר עוסק השכם והערב בהנחלת @מורשת מרן ברוב עוז ותעצומות. ושבעמל ויזע פועל לפתח את הפורום הנפלא הזה כדי שנוכל לעסוק בדברי רבותינו להבן אמרות טהורות , הלכות ודעות תורתנו הקדושה מתוך שיחת רעים ודיבוק חברים. לפני שאתחיל לכתוב את מאמרי בבמה המכובדת הזו. ברצוני להקדים כמה הבהרות חשובות: א. הדברים נאמרים על דעתי בלבד ואינם אמורים לייצג אף אדם/מגזר/רב, וגם לא את @מכון קול יוסף אא"כ יהיה זה מאמר רשמי מטעם המכון. ב. דרכי בכתיבת מאמר היא להשמיט הסברים שלא הכרחיים ולהתמקד בעיקר, לעיתים יהיה תמוה בעיניכם דבר מה אך פעמים רבות יש לכך הסבר, ולעיתים הוא אף מרומז בתוך המאמר. לכן תמיד כדאי לשאול ולא להקשות. ג. דברים רבים שנכתבו או ייכתבו הינם פרי רעיוני האישי בלי אסמכתא ברורה, בהסתמכות על ידע כללי ולא...

שני כוחות באדם, כוח העצמאי וכוח המובל. ובעוד כוח העצמות מושך אותו אל ישותו וייעודו, הכוח המובל מורידו חיים שאולה, אל עמקי העצלות והתבוסתנות. כוח זה בהיותו פסיבי – שולט במהלכיו של האדם באופן טבעי, בעוד שכוח עצמותו אינו אלא שאיפה פנימית כעשב השדה הנמשך אל האור וכאש הנמשכת אל יוצרה. במקורותינו נקראים אלו הכוחות – היצר הטוב והיצר הרע. בעוד שהיצר הטוב מושך את רצונו של האדם להתעלות מעל דחפיו החומריים, היצר הרע מכביד עול החומריות על האדם ומושכו לדבוק בחומריותו ובעצלותו. ויען כי עפרות החומריות גס, על כן לא יאבה האדם לשאת עצמו עול כלל, ויעדיף להימשך אחרי הכוחות המובילים אותו בפיחות המאמץ ובריחוק היזע, וישלה עצמו כי בזה יגיע אל המנוחה ואל הנחלה. ולא היא. כי כאשר ייסר איש את גופו ומוחו למען נפשו, כך יוקל מעליו משא החומר וידבק בעליונות הרוח, כי...

שעיר לעזאזל ביום הכיפורים כידוע, עבודתנו היא להתעלות למעלת מלאכי השרת ולהתדבק ברוחניות ככל שתשיג ידינו, אם זו היא פסגת השלימות היא ך תהיה אם כן מעלת פורים גבוהה משל יום הכיפורים, והיאך אמרו עוד כל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. אלא האמת האמיתית היא שאין עיקר קיומנו בזה העולם להעלות נשמתנו ברוחניות להדביקה בשכינה היא עצמה, שהלא משם היא באה ומה תתקן אתה יותר ממה שהיתה כבר. אלא כל עניינינו הוא הירידה לעולם התוהו והבלבול שנתבלבל הטוב ברע ונתערב הטוב ברע אם בחטא אדה"ר אם בלא חטאו שהיה מתערב בלאו הכי אלא שהיה נעשה ב ליל שבת באופן הראוי והמסודר שיהיה באמת דעת בין טוב לרע. אבל עכ"פ עבודת אדם הייתה ועודנה להעלות הטוב מתוך הרע ואת הגשמיות אל שרשה העליון ביסודותיה ואותיותיה על ידי עבודת הקודש שבשלה ירד לעולם השפל. וכך היא עבודת כהן גדול...

שמוע שמעתי כמה מלהגים וביניהם כמה הנקראים משום מה 'מנהיגים', שנהנים להרצות על פני כל במה כמה 'התמזל מזלנו' שיש לנו מדינה ושעכשיו זה לא 42' שלא היה מי שיגן על היהודים מהנאצים, היום יש צבא וכו' וכו'. אז רק תזכורת קטנה: במלחמת העולם נהרגו לבעלות הברית (רוסיה ארה"ב בריטניה ושות') לפחות כ-26 מיליון אזרחים וכ-12 מיליון חיילים. תזכירו לי כמה חיילים יש לישראל? האם יש אי מי ששכל בקדקודו שחושב שאיזה צבא קטן זעיר יוכל לנצח את הצבא הנאצי האדיר שכבש את צרפת בסערה וכמעט והפיל את בריטניה הגדולה ורוסיה הסובייטיות (שהיו הרבה יותר גדולות מהיום במשאבים ובטריטוריה)? אז אנא, הפסיקו להתרברב ותתחילו להבין שאם לא האבא הגדול מזמן היינו שוחים כולנו בים התיכון, רק יריקה מכל ערבי שחי במאות אלפי הקמ"ר שמסביבנו הייתה מביאה מבול שני על פיסת האדמה המזערית שלנו...

קול גדול ולא יסף מאמר למוצאי חג השבועות נכתב מוצאי יום מתן תורנו תשפ"ג יהא מאמר הזה לעילוי נשמתו הגדולה של האדיר והנורא זך השכל והדעה ממנו תצא תורה רשכבה"ג הרה"ג ירחמיאל גרשון בן מרים אדלשטיין זיע"א ת.נ.צ.ב.ה. בחלוף עלינו יום גדול ונורא יום מתן תורה בו זקן גם צעיר מתעלים ומתחדשים בקבלת תורתנו הקדושה ובלימוד הלילה הקדוש אשר מי ימלל גבורותיו ונפלאותיו שמביא כל אחד ואחד למעלות נשגבות אשר לא יוכל להם בשום עת אחרת. צא וראה אשר זה הלילה הוא העת היחיד בו נתקן לומר בציבור או ביחיד פרשת מתן תורה דמשנה תורה הלא היא בפרשת ואתחנן שלא כסדר הפרשיות אלא לשם מתן תורה שבה גרידא, וזה צריך בשש שלא לחינם זה הלילה הוא העת היחיד המסוגל לזה. וכידוע, משה רבינו ע''ה בשנותו משנה תורה שינה מהכתוב בסדרי הפרשיות ללמד לאנוש בינה לדעת חכמה ומוסר. ונשתנתה פרשה...

למה כתוב עבד עברי ולא עבד ישראלי? מה הרעיון של עבד כנעני? למה דווקא יתרו הוא זה שקבע את הכללים לדיינים שיהיו יראי ה' שונאי בצע וכו' למה לימדנו את דיני משפטים ועבד עברי מיד אחר קבלת הר סיני? עבד עברי עובר שוב את מה שעברו בנ"י ביציאת מצרים כיון שרואים שהוא לא נוהג כראוי שולחים אותו לבית של עשיר וצדיק "ירא ה' ושונא בצע" שהרי מי יסכים להחזיק בביתו גנב מורשע. ואחרי שבע שנים אמור כבר להפוך להיות עבד לה'. ויוצא בשמיטה בדווקא כיון שהשמיטה מראה שהממון לא מגיע מהאדם אלא מהקב"ה. ואם לא רוצה לצאת משמע שלא עבר את המשוכה של 'עברי' ולא ראוי להיות עבד לה'. ומהו עבד לה' – נתנו לך דוגמתו בפרשת עבד כנעני שהוא משמש את אדונו היהודי כיון שרוצה הוא להתקרב יותר מגוי רגיל וכמו הגר המצרית, ורוצה לסייע לישראלי תוך התקרבות מסויימת לקב"ה. ולכן מל וטובל. ואפילו...

וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם וכו' נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך וכו' ופירוש כוונתו הוא כי משה הבין שאם העם רוצה ללמוד מאדם מסויים וכ"ש שהוא קיבל התורה מהקב"ה צריך לאפשר לו לקבל את התורה בצורה הקרובה ביותר לקבלתה מן הקב"ה, אלא שיצרו טען לו שאי אפשר לו שישב הוא לבדו שכיון שבהכרח ילך הוא מן העולם ויצטרך אחר לירש מקומו יהיה צריך ללמד אחר לירש מקומו, שאין הקב"ה רוצה שכל אחד יקבל ממנו עצמו את רשות מסירת ולימוד התורה לאחרים כיון שכן הוא כח הישראלי שהיות קשור בשלשלת הקבלה והמסורה לידע ההלכות והדינים תלמיד מאת רבו שלא לחינם פתחו בזה את מסכת אבות לומר שזה עיקר התורה וקבלתה וכמאמר חז"ל (אבות ד ה) הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. שרק אם כך קיבל את התורה יוכל...

חנופה, מלחמה, ותפילה שבינתיים. בשלשה דרכים התכונן יעקב לפגישה עם עשו. חילק את מחנהו לשנים – אחד להראות לו פנים שוחקות בדורון וחנופה, ואחד למלחמה אם לא יתפייס. ועל שניהם התפלל יעקב: וַיֹּאמֶר֘ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְקֹוָ֞ק הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ: קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת: הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים: וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר...

נבואה מול מזל – הרחלים והתרפים וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעַרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת: וַיַּצֵּ֗ג אֶת־הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּרֳהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת: וַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל־הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים: וַאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶחֱלִ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא־נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי: אִם־כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל־הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם־כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל־הַצֹּ֖אן...

סימן קס''ו דין הפסקה בין בציעה לנטילה וסימנך: הפסק בין נטילה לסעודה; ואיזה זמן נחשב הפסק; שלש תכיפות הן: ישנם כמה סוגיות בגמ' העוסקות בהסמכת נטילה לברכה; בברכות (מב.) איתא: אמר רב הרגיל בשמן שמן מעכבו אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן כגון אנן דרגילינן במשחא משחא מעכבא לן ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לגאולה תפלה תכף לנטילת ידים ברכה. מבואר, שרב אמר שאדם הרגיל למשוח ידיו בשמן, לא נחשב שסיים את הסעודה עד שימשח ידיו בשמן. ועל זה אמרו שאין הלכה כמו המימרות הללו אלא כמו מה שאמר רבי חייא בר אשי שצריך לתכוף את הנטילה לברכה, דהיינו שסיום סעודה תלוי במים אחרונים ולא בדברים אחרים (רש"י). ומשמע שדברי הגמ' נאמרו על מים אחרונים ולא על מים ראשונים. ומאידך לקמן (נב ע"ב)...

פנימיות דרבי שמעון בר יוחאי ליומא דהלולא ל"ג בעומר תשפ"ב תחילה אעתיק מן הנכתב במאמרי 'קביעות מול עראיות' החלק השייך לעניין זה; וביסוד דבר העראי הנהפך לקבוע נחלקו בית שמאי ובית הלל, שב"ש פסקו לפי הצורך 'שם' היינו עוה"ב, ומזה נגזר גם שמם. ואילו ב"ה פסקו לפי הצורך כאן בזה העולם. ועל כן הלכה כב"ה בעוה"ז ואילו לעתיד לבוא הלכה כב"ש. שכל מה שנחלקו עליהם ב"ה הוא משום שיש להעדיף את ה'קמח' שבעוה"ז אפילו על חשבון שלמות העולם הבא כיון שבסופו של דבר יועיל לו. ואילו ב"ש סבירא להו שעכ"פ עניין הקבוע עדיף ואין לוותר לטובת שום עניין של זה העולם. ויתכן לומר שלזה שנו ב"ה דברי ב"ש לפני דבריהם לומר לך שבוודאי שעוה"ב הוא החשוב אלא שדברינו עדיפים למרות כן. וכן יתכן דזה סיבת דחיית שמאי את אותו גר שהלל קיבל (וצ"ע בזה). ודבריהם יתבארו יותר ע"פ מה שנחלקו רשב"י...

דם האדם באדם בתחילה ברא הקב"ה את עולמו במידת הדין, שנא' ''בראשית ברא א-להים''. כשראה שאין יכול להתקיים שיתף עימה מידת הרחמים שנא' ''ביום עשות ה' א-להים ארץ ושמים'' (ב"ר י"ב ט"ו) ובמה הכניס הקב"ה את מידת הרחמים? הנה גם באדם נאמר ''וייצר ה' א-להים את האדם'', וכבר אמרו חז"ל שכל עבודתנו עבודת הקודש בזה העולם הוא כדי לא לקבל בעוה"ב ''נהמא דכיסופא'', שלא נקבל את חלקנו בעולם הבא בגלל רחמי הקב"ה אלא מצד הדין. נמצא אם כן שאנו עוסקים בהבאת הטוב שבמידת הדין עלינו, ומידה זו נקראת החסד שבדין, דהיינו הצד של הנתינה שבדין ולא הצד של הלקיחה והמשפט שבדין. הרי שכל מה שאנו עושים הוא לתקן ולמתק את הדין שיהיה על צד החסדים ולא על צד הגבורות. כי לא יצדק לפניו כל חי. וכן ניתן לראות זאת בטבע התפעלות גופנו, בהיות הדם הכח המפעיל, שהרי הדם הוא הנפש, שהיא במידת...

אמרו בגמרא - "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי" (כתובות טו.). ונשאלת השאלה – למה? האם זה מחמת שדבר הקבוע חשוב כל כך? ואם כן, למה חשוב הוא רק כמחצה? למה לא חשיב כרוב? ובכן אמרו חז"ל: "רבי יעקב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין" (אבות ד טז). היינו שהשינוי בין העולם הזה לעולם הבא הוא עניין הקביעות, שעולם הזה הינו זמני כעניין פרוזדור, ועולם הבא הוא הקבוע כעניין הטרקלין. כי אותו העולם אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שכולו קבוע ועומד ואין בו שום שינוי כלל [ואין זה שייך לעניין ילכו מחיל אל חיל ראה דברי המפרשים סוף ברכות]. ועל זה תקעו רבותינו מסמרות שיעסוק תמיד בעניין הקבוע ולא בעניין העראי. וכן הוא בזה העולם, שגם מצד הטבע האנושי יטרח האדם יותר לדבר...

הרהורים בשערי המלחמה (נכתב כשבוע לפני פרוץ המלחמה) רבות התלבטתי אם לפתוח נושא זה בפורום תורני, אבל ככל שנקפו השעות כך התחזקה בליבי ההבנה שאם לא עכשיו אימתי, עלינו מוטל לעשות את חלקנו ולהתכונן כראוי לבאות. בתקוה שנלמד משהו מכל העניין, כי כך מקובלנו מרבותינו – שכל מה שנעשה בעולם, לא לעשה אלא בשביל ישראל. בנבואת אחרית הימים של משה רבינו נאמר "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור", בנבואה זו שהתקיימה פעמים רבות לא עלינו בעם ישראל במשך הדורות, מדגיש משה ואומר לנו – זכור ימות עולם, תן דעתך למה שקרה מקדם, שעל ידי כך – בינו שנות דור ודור, תבין בבינתך שהיא הבנת דבר מתוך דבר, מה יקרה בכל דור ודור. משה רבינו מלמדנו שעל מנת לדעת מה צופן לנו העתיד, עלינו להביט על העבר. לאורך כל הדורות, האדם נזר הבריאה התכתש במלחמות רבות. כבר בבואנו לארץ פירט לנו...

בעלי הקונספירציה בראי היהדות אנו עדים במאה האחרונה להפרחתם של עשרות עד מאות תאוריות קונספירציה, ראשית כל יש לדעת שמילים אלו אין להם דומה בלשון הקודש, וטוב שכך. פירושם של מילים אלו הם 'תובנה השכלתית' (תיאוריה) דהיינו להתבונן בדברים עד כדי שיפשיטום לקרקע המציאות, שמובילה ל- 'הסבר מהפכני על מצב או אירוע הנראה כסותר את הידוע לנו עד כה' (קונספירציה). המקרים הללו חוזרים ונשנים בשלל גוונים וגורמים נזק רב בתחומים רבים. רבים המנסים להילחם עם תאוריות אלו בצורה מגוחכת למדי כגון לפרוך כל תיאוריה ותיאוריה על ידי אמצעים מחשבתיים ומציאותיים. נסיונות אלו, כצפוי, נופלים על אוזניים ערלות. למה זה כל כך צפוי מראש? שהרי הסיבה שאנשים אלו נתפסו ו/או המציאו תיאוריות אלו, אינה מחמת שמאמינים הם בתיאוריות אלו. יותר מכך, אותם האנשים שמנסים 'לסדר את הראש' לאנשי...

לקראת סעודת השבעה לסבי ע"ה כתבתי מאמר קצר שאותו ג"כ מסרתי בפני ציבור השומעים. כתבתי את המאמר באופן שיועיל לי במסירת הדברים והריני מביא אותו לפניכם ככתבו וכלשונו בתוספת נופך בעזה"י; בגמרא ברכות (ה ע"ב) מסופר על ר' אלעזר שהיה חולה ונוטה למות, בא אליו ר' יוחנן, אמר לו מפני מה אתה בוכה, אי מפני תורה שלא הרבית, שנינו, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים, אי משום מזונות שאין לך ברווח, לא כל אחד זוכה לשני שלחנות. אמר לו ר' אלעזר, להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא, אומר המהרש"א - על מה הוא בכה? על היופי החיצוני שלו? וכי באמת על זה ר' אלעזר חושב ברגעים כאלו? אלא אומר המהרש"א – ר' יוחנן היה מהאחרונים שנשארו מתקופת בית המקדש, כל היופי שלו, היה מהאור של בית המקדש. אמר לו ר' אלעזר, מה נעשה כשתלך מן העולם, איפה נוכל עוד לראות את האור של...