א.
במדרש פרשת נשא והרא''ש מביא אותו מה לעשות עם השמן שנשאר ביו השמיני עושה לו מדורה בפני עצמה ושורפה כיון שהוקצה למצוותה
מבואר על השמן והאבודרהם מביא שה''ה הפתילות שאסור להנות ושצריך לשורפם וצ''ב מדוע השו''ע לא כתב פתילות
ב.
שיעור ההדלקה הוא חצי שעה ונמצא שבדר''כ לא פוגשים שמן של מצווה כיון שדלק חצי שעה וכל השמן מצווה התכלה אבל המשנ''ב מביא דיעות שכיון שלא התנה לכן כל השמן הוקצה וחל בו את הדין הנ''ל.
ג.
הראשונים הקשו הלא תשמישי מצווה נזרקים ומדוע שמן שנותר צריך לשרוף ואבודרהם מתרץ א. שמה שנזרקים כיון שיודע שישארו כמו עצי סוכה לכן מעיקרא דעתו לזורקו אבל שמן שדעתו שיתכלה לכן אם לא התכלה הוקצה למצוותו ולפי''ז מיושב מדוע השוע השמיט פתילות כיון שדמיא לשאר תשמישי מצווה שחשיב שהתנה עליהם . ב. עוד מתרץ שויהו רבנן כמו תשמישי קדושה שנגנזים כיון שהוי זכר לשמן של הקדש במנורה. ונר שבת נהנים ממנו ואפילו בזמן המצווה ק''ו לאחר המצווה ולפי התירוץ השני לק''מ.
ד.
מבואר במדרש שעושה לו מדורה בפנ''ע ולכאורה מדוע צריך לכתוב את הפתרון ולפי התירוץ השני דהוי כתשמישי קדושה קצת יש ליישב שיש להם צורה כיצד מאבדים אותה ולפי הדרך הראשונה צ''ל שרצו שלא יהיה תקלה כמו שמצאנו הנשרפין לא יקברו דלמא משכח להו איניש ואולי גם כאן רבנן החמירו יותר מאיסורי הנאה דאורייתא שנקברין שא''צ שריפה. [רש''י בשבת ס''ל שתרומה שנטמאת דומה להקדש מדרבנן וצריך לשרוף והתוס' שם מקשים מדוע היה צריך לומר זאת והבית הלוי ביאר שמעלת התרומה רבנן אמרו דוקא בשריפה ואולי גם זאת בנרות חנוכה]
במדרש פרשת נשא והרא''ש מביא אותו מה לעשות עם השמן שנשאר ביו השמיני עושה לו מדורה בפני עצמה ושורפה כיון שהוקצה למצוותה
מבואר על השמן והאבודרהם מביא שה''ה הפתילות שאסור להנות ושצריך לשורפם וצ''ב מדוע השו''ע לא כתב פתילות
ב.
שיעור ההדלקה הוא חצי שעה ונמצא שבדר''כ לא פוגשים שמן של מצווה כיון שדלק חצי שעה וכל השמן מצווה התכלה אבל המשנ''ב מביא דיעות שכיון שלא התנה לכן כל השמן הוקצה וחל בו את הדין הנ''ל.
ג.
הראשונים הקשו הלא תשמישי מצווה נזרקים ומדוע שמן שנותר צריך לשרוף ואבודרהם מתרץ א. שמה שנזרקים כיון שיודע שישארו כמו עצי סוכה לכן מעיקרא דעתו לזורקו אבל שמן שדעתו שיתכלה לכן אם לא התכלה הוקצה למצוותו ולפי''ז מיושב מדוע השוע השמיט פתילות כיון שדמיא לשאר תשמישי מצווה שחשיב שהתנה עליהם . ב. עוד מתרץ שויהו רבנן כמו תשמישי קדושה שנגנזים כיון שהוי זכר לשמן של הקדש במנורה. ונר שבת נהנים ממנו ואפילו בזמן המצווה ק''ו לאחר המצווה ולפי התירוץ השני לק''מ.
ד.
מבואר במדרש שעושה לו מדורה בפנ''ע ולכאורה מדוע צריך לכתוב את הפתרון ולפי התירוץ השני דהוי כתשמישי קדושה קצת יש ליישב שיש להם צורה כיצד מאבדים אותה ולפי הדרך הראשונה צ''ל שרצו שלא יהיה תקלה כמו שמצאנו הנשרפין לא יקברו דלמא משכח להו איניש ואולי גם כאן רבנן החמירו יותר מאיסורי הנאה דאורייתא שנקברין שא''צ שריפה. [רש''י בשבת ס''ל שתרומה שנטמאת דומה להקדש מדרבנן וצריך לשרוף והתוס' שם מקשים מדוע היה צריך לומר זאת והבית הלוי ביאר שמעלת התרומה רבנן אמרו דוקא בשריפה ואולי גם זאת בנרות חנוכה]
