והתעוררתי בס"ד
דהנה עיקר חיליה דהיביע אומר במה שפסק שחוזר הש"ץ לברכת אתה קדוש, הוא מדברי המאירי ברכות לד., שכתב:
בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף לד עמוד א
ויראה לי שאם טעה אף באחרונות וראשונות ונזכר קודם שיגמור את הברכה שאינו חוזר אלא לראש הברכה יש מי שאומר שאם טעה שליח צבור בתפלה שניה שלו באתה קדוש ודלגה או שחתמה כחתימה אחרת אינו חוזר לראש שלא יהא צבור צריכין לענות קדושה פעם אחרת אלא חוזר לאתה קדוש ויש סעד לדעתי לדבר זה ממה שהזכרנו במשנה בשם תלמוד המערב:
והנה מדברי המאירי מבואר שדעת אותו "יש מי שאומר" שהש"ץ אינו חוזר לראש, הוא משום "שלא יהא ציבור צריכים לענות קדושה פעם אחרת".
ואם כן לפי טעם זה, אם הציבור עצמו ניח"ל שיחזור (אחרי שכך הם פוסקים מעיקר הדין), דלמא יודה בזה. ועיין.
ואגב עיוני בזה ביבי"א אכתוב מה שהתעוררתי בעיקר הסוגיא הנ"ל לפום ריהטא
האול"צ [וכך שמעתי גם מחכם משה] הפליאו על הראיה מהירושלמי, ולהבין אעתיק תחילה דברי הירוש'
בירושלמי (ברכות פ"ה סוף ה"ג) איתא [המוסגר הוא מהפני משה]: בטיטיי [שם אחד שעבר לפני התיבה] אישתתק באופנייה [ונשתתק בסדר קדושה של ברכת יוצר אור והאופנים וכו']. אתון ושיילון לר' אבון [מהיכן יתחיל זה שעובר תחתיו]. אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי, זה שעובר תחתיו יתחיל ממקום שפסק. אמרין ליה והא תנינן מתחילת הברכה שטעה זה. אמר לון מכיון דעניתון קדושתא כמי שהוא תחילת ברכה [כשפתח הראשון באופנים, כבר ענו הצבור קדושה בתחילה, הוי השתא ממקום זה ואילך כמי שהוא תחילת ברכה]. ע"כ.
ועל פי זה כתב הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל (יביע אומר ח"א חאו"ח סי' ח, ח"ז או"ח סי' נא אות י, יחוה דעת ח"ו סי' לח) ללמוד מכאן גם לגבי ש"ץ שטעה וחתם האל הקדוש, שאם כבר אמרו קדושה, הרי זה סיום ברכה, ואינו חוזר לראש, אלא לברכת "אתה קדוש" בלבד.
וז"ל בשו"ת יחה דעת (שם): ולפי זה נראה שהוא הדין לשליח צבור שטעה בתפלת החזרה וחתם האל הקדוש במקום המלך הקדוש, שאינו צריך לחזור לראש התפלה, שמכיון שכל הקהל ענו קדושה, ברכת אתה קדוש כתחלת ברכה היא. ודי לו לחזור לאתה קדוש. והדברים קל וחומר, ומה ברכת יוצר שבאמת ברכה אחת היא, ואינה מסתיימת עד החתימה ברוך אתה ה' יוצר המאורות, אף על פי כן שליח צבור שטעה בסוף האופנים, אין השני חוזר לראש הברכה, אלא מתחיל לאל ברוך נעימות יתנו וכו', שכיון שאמרו הצבור קדושה כתחלת ברכה הוא, כל שכן לברכת אתה קדוש שהיא באמת ברכה בפני עצמה, אלא שקבעו חז"ל שכיון ששלש ברכות ראשונות ברכות שבח הן, דינן כברכה אחת, שיש לומר שמכיון שענו הצבור קדושה, אתה קדוש כתחלת ברכה דמי, ואין צריך לחזור לראש התפלה ולומר סדר קדושה פעם אחרת, שיש לחוש לברכה שאינה צריכה. ע"כ.
אולם האור לציון ח"א סי' יג הקשה על זה בזה"ל:
אמנם נלע"ד שאין מהירושלמי הנ"ל ראיה לנידון דידן, שאף אם נאמר כהירושלמי שאחרי הקדושה נחשב כתחילת הברכה, מכל מקום השליח ציבור צריך לחזור לראש התפילה, והטעם לזה, שהרי הטועה בשלש ברכות הראשונות חוזר לראש התפילה, ואם כן לא עדיף קדושה מתחילת הברכה, וכמו שאם היחיד טועה בג' ברכות הראשונות חוזר לראש התפילה ולא לראש הברכה. כך שליח ציבור שטעה חוזר לראש התפילה. וכו'. ע"כ. וע"ש עוד.
ועל סברת חילוק זה לא מצאתי ביבי"א תשובה ותירוץ
ולכאורה כוונת היבי"א שאע"פ שיש סברא לחלק, אין לנו לחלוק על המאירי
אולם יש להעיר בזה
א. המאירי מביא כן רק בשם יש מי שאומר, ומביא סעד לזה מירושלמי, אבל יש חילוק בין סברת הירושלמי לסברת היש מי שאומר שהביא המאירי [לפי הירושלמי הוא בעבור סיום הברכה, ולפי היש מי שאומר שהביא המאירי הוא מטעם שלא להטריח הציבור שוב]
ב. יש סתירה בדברי המאירי שבחיבור התשובה כתב להיפך
ואף שיש לתרץ הסתירה שחזר בו, כאן שלא הביא אלא בשם יש מי שאומר, מסתבר יותר שלא חזר בו [שאל"כ הי"ל לפרש לכאו'], אלא שהביא רק מי שאומר כן
עוד יש לתמוה ע"ד היבי"א בזה
שהרי לגבי ברכת המלך המשפט, תפס היבי"א לחומרא, שחוזר, ודלא כבא"ח דס"ל שאינו חוזר
ומבאר שאין לומר סב"ל (כבא"ח) ולא לחזור, שהרי עובר בברכה שא"צ בשאר הברכות שמברך אחר כך
ואם כן כך יש לומר גם לגבי ש"ץ, שהרי אחרי שרבים מהפוסקים ס"ל בהדיא שהש"ץ חוזר לראש, אם כן כיצד נורה ונאמר שיחזור רק על ברכת אתה קדוש, הרי עי"ז מכניס עצמו בספק ברכה לבטלה על שאר הברכות וצ"ע