מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לך אכול בשמחה לחמך (ט ז)
במדרש קהלת רבה "אבא תחנה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה וחבילתו מונחת לו על כתיפו, ומצא מוכה שחין אחד מוטל בפרשת דרכים, אמר ליה רבי עשה עמי צדקה והכניסני לעיר, אמר אם אני מניח חבילתי מהיכן אתפרנס אני וביתי, ואם אני מניח את מוכה שחין אני מתחייב בנפשי, מה עשה המליך יצר טוב על יצר רע והכניסו למוכה שחין לעיר, ובא ונטל את חבילתו ונכנס עם דמדומי חמה, והיו הכל תמהין ואומרים זה הוא אבא תחנה חסידא, אף הוא הרהר בלבו ואמר תאמר שמא חללתי את השבת. באותה שעה הזריח הקדוש ברוך הוא את החמה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו', באותה שעה הרהר בלבו ואמר תאמר שנתקבל שכרי, יצתה בת קול ואמרה לו לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך", ע"כ.
והקשה בפירוש יפה קול למהר"ש יפה זצ"ל על המדרש שם, מה הועיל שחזרה השמש לאחור, אם באמת כבר שקעה החמה מקודם לכן, הרי כבר חלל שבת, ומה שאחר כך החזיר הקב"ה ועשה לילה ליום, אין זה מתקן כלום.
ובפשטות יש לומר שבאמת לא חלל שבת, רק הוא היה מסופק שמא חלל, וכיון שנעשה לו נס זה בודאי לא חלל את השבת, והיה זה רק כדי לגלות זאת לו ולכל הבריות.
לך אכול בשמחה לחמך (ט ז)
במדרש קהלת רבה "אבא תחנה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה וחבילתו מונחת לו על כתיפו, ומצא מוכה שחין אחד מוטל בפרשת דרכים, אמר ליה רבי עשה עמי צדקה והכניסני לעיר, אמר אם אני מניח חבילתי מהיכן אתפרנס אני וביתי, ואם אני מניח את מוכה שחין אני מתחייב בנפשי, מה עשה המליך יצר טוב על יצר רע והכניסו למוכה שחין לעיר, ובא ונטל את חבילתו ונכנס עם דמדומי חמה, והיו הכל תמהין ואומרים זה הוא אבא תחנה חסידא, אף הוא הרהר בלבו ואמר תאמר שמא חללתי את השבת. באותה שעה הזריח הקדוש ברוך הוא את החמה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו', באותה שעה הרהר בלבו ואמר תאמר שנתקבל שכרי, יצתה בת קול ואמרה לו לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך", ע"כ.
והקשה בפירוש יפה קול למהר"ש יפה זצ"ל על המדרש שם, מה הועיל שחזרה השמש לאחור, אם באמת כבר שקעה החמה מקודם לכן, הרי כבר חלל שבת, ומה שאחר כך החזיר הקב"ה ועשה לילה ליום, אין זה מתקן כלום.
ובפשטות יש לומר שבאמת לא חלל שבת, רק הוא היה מסופק שמא חלל, וכיון שנעשה לו נס זה בודאי לא חלל את השבת, והיה זה רק כדי לגלות זאת לו ולכל הבריות.
◆ ◆ ◆
וביפה קול שם תירץ דזה ודאי שלא חלל שבת ממש, רק הספק שלו היה שמא עשה מלאכה בתוספת שבת, עכ"ד. ולכאורה דבריו צריכים ביאור, דגם אם עשה מלאכה בתוספת שבת, מה הועיל שאחר כך חזרה החמה. ויש לבאר, דבתוספת שבת האיסור אינו בזמן ההוא מצד עצמו, אלא שצריך להוסיף מחול על הקודש, וא"כ אע"פ שעשה מלאכה בזמן הסמוך לשבת, מ"מ כל שאחר כך נוסף לו זמן באותו היום שבו פרש ממלאכה, א"כ הרי הוסיף מחול על הקודש.
אמנם יש לדון בזה, דיש להסתפק האם דינא דתוספת שבת הוא משום הוספת קדושה מחול על הקודש וכל שהוסיף נתקיימה המצוה, או דהוי דין בזמן הסמוך לשבת ומשום גדר וסייג שעשתה התורה שלא יבוא לעשות מלאכה בשבת עצמה, דאי הוי מטעם גדר וסייג א"כ הזמן הסמוך לשבת אסור מצד עצמו שהוא סמוך לשבת, וגם אם אחר כך חזר היום לאחוריו כל שעשה מלאכה בזמן האחרון הסמוך לשבת הרי עבר על הסייג שעשתה התורה לדבריה.
ונפקא מינה בזה לדינא במי שלאחר שקיעת החמה של שבת הלך למקום שבו עדיין לא שקעה החמה, שהרי ידוע ששקיעת החמה אינה בכל מקום בעולם שוה, ובארצות הנמצאות ממערב לנו השמש שוקעת יותר מאוחר, ואם נסע לשם במהירות עצומה [וזה יתכן אם יטוס במהירות שהיא יותר מהירה ממהירות מהלך היום, דהיינו במהירות שבה יכול להקיף את כדור הארץ בפחות מיממה], או שעבר את קו התאריך ממקום שבו יום מסוים למקום שבו עכשיו היום הקודם, האם צריך שוב להוסיף מחול על הקודש.
והנה לענין שאר חיובי היום הקודם נראה בפשטות שהדבר תלוי, דמצוות שנוהגות בכל היום כגון להתענות ביוהכ"פ אם חזר ליוהכ"פ, או שלא לעשות מלאכה בשבת אם חזר לשבת, מחויב הוא שוב שלא לעשות מלאכה וכן להתענות, כיון שחזר ליום ההוא הרי יש עליו את דיני אותו היום. אכן מצוות שדי לקיימם פעם אחת ביום, כגון קידוש בשבת או נטילת לולב ואכילת מצה, כל שכבר אכל מצה אינו מתחייב שוב לאכול שנית, והביאור פשוט מאד דהוי כמו המשך של היום הקודם, שצריך שלא לעשות מלאכה אבל אינו צריך לשוב ולעשות קידוש. וממילא ג"כ אם לא עשה קידוש או לא נטל לולב ושקעה החמה, ואחר כך הלך למקום שבו עדיין לא שקעה החמה וחזר ליום הקודם ועשה קידוש או נטל לולב, תיקן למפרע, שהרי סוף סוף נטל לולב בתאריך זה.
אבל לענין תוספת שבת מי שהוסיף מחול על הקודש ואחר כך חזר לאחוריו ליום הקודם, יש לדון האם צריך שוב להוסיף מחול על הקודש, דאם נימא דהוי רק מצות הוספה מחול על הקודש הוי כמו נטילת לולב ויש לומר דכיון שהוסיף כבר אינו צריך לחזור ולהוסיף, אך אי הוי גדר וסייג שלא יבוא לעשות מלאכה בשבת א"כ הזמן הסמוך לשבת הוא אסור במלאכה בעצמותו, וכיון ששב לזמן ההוא נאסר גם בפעם השנית במלאכה כמו מי ששב לשבת או ליוהכ"פ וכנ"ל, וא"כ אם לא הוסיף בפעם הראשונה לא יועיל להוסיף בפעם השניה כדי לתקן את מה שלא הוסיף, כי שני הפעמים מחוייבים בתוספת.
ואם נימא כן לא היה מועיל לאבא תחנא חסידא מה שאח"כ נתארך היום לתקן את מה שעשה מלאכה, כיון שבשעה שעשה בו מלאכה היה זה הזמן הסמוך לשבת ורק אח"כ חזר היום לאחוריו, ומה בכך שהוסיף לאחר מכן, מ"מ עשה מלאכה בזמן האסור.