יוסף לקח - משלי
תנו לה מפרי ידיה ראשי תיבות גמטריא תלמוד. רמז להא דאיתא בגמרא (ברכות יז.): אמר לו רב לר' חייא, נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, (תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדים לפני רבן בבית הכנסת. רש"י). ובאתנויי גברייהו בי רבנן, (בית המדרש ששם שונים משנה וגמרא. רש"י). ונטרין לגברייהו, (ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת. רש"י). עד דאתו מבי רבנן. עיין שם. וא"כ זה נחשב להם כאילו הם עצמם לומדות תורה, וזהו תקנתם וכאמור. ולזה בא הרמז תנו לה מפרי ידיה ראשי תיבות גמטריא תלמוד. וכיון דאתא לידן מאמר זה לא נשלחנו ריקם, והנה יש להבין, מה שאלת רב לר' חייא במה נשים זוכות, והגם שהם פטורות מתלמוד תורה כדאיתא בגמרא (קידושין כט.) עיין שם. הרי יש להם הרבה מצוות לא תעשה וגם מצוות עשה שלא הזמן גרמן שחייבות בהם? וראיתי למורנו הגאון רבי שלמה דאנה ז"ל, בספרו שלמי תודה, בחידושיו לברכות שכתב לפרש שאלתו של רב לרבי חייא, ע"פ מה דאיתא בגמרא (כתובות קיא:) על פסוק: "כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל" (ישעיה כו. יט). כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו. וכל שאינו משתמש באור תורה, אין אור תורה מחייהו. וזהו כוונת שאלתו, הני נשי במאי זכיין לתחיית המתים כיון דליתנהו בתלמוד תורה כדאיתא בגמרא (קידושין כט.). והשיב, באקרויי בנייהו ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא, נחשב עליהם כאילו הם לומדים, ויש להם אור תורה ואור תורה מחיה אותם וכדאיתא שם בגמרא (כתובות קיא:) לענין מחזיק עיין שם. והוא כפתור ופרח, אלא שיש לדון מעט בדבריו, א. הרי יש להם איזה מצוות שחייבות בהם וכמ"ש לעיל, ואיך לא יעמוד להם זכות מצוות אלו לקום לעתיד לבוא בתחיית המתים, ב. ועוד מנא ליה ששאלת רב לר' חייא היא לעתיד לבוא ולא לעכשיו, ויש לומר. ושוב ראיתי למהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שכתב, לנשים יותר וכו'. אין לפרש דבגלות קאמר, שהרי כתוב אחר כך חרדו שאננות רגזה בוטחות וגו', אלא מדובר אשעה שהיה ארץ ישראל בישובה קודם החורבן. והביא מגירסת הילקוט על הא דאמרינן הני נשי במאי זכיין, "לעלמא דאתי" עיין שם. ולפי זה ניחא. וראיתי למוה"ר מרן הראב"ד מקודש רבי משה כלפון הכהן ז"ל בספרו קול משה שהקשה כנ"ל והביא עוד קושיא משם הגאון יערות דבש (למהר"י אייבשיץ ז"ל), דהלא אמרינן בגמרא (קידושין טל:) דכל העושה מצוה אחת זוכה ויורש את הארץ, דהיינו ארץ החיים עיין שם. ותרץ ב' תירוצים א. דרב קאי אדלעיל דקאמר גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים וכו', ועל זה מקשים במאי זכיין, דלמה זכו נשים יותר מן האנשים. ולפי זה פירש הלשון במאי זכיין, לשון נצחון שניצחו לאנשים שהבטיחן הקדוש ברוך הוא יותר מן האנשים. וכעין זה איתא לעיל (יב:). והשיבו, באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו וכו' דכיון שהם הגורמים לבניהם וכן לבעליהן ללימוד התורה ולקיומה לכן הם עדיפי מהאנשים. וכידוע דגדול המעשה יותר מן העושה (בבא בתרא ט.). (וכן תרץ מעצמו בנו מוה"ר הגאון רבי שושן הכהן ז"ל בספרו פרח שושן בביאורי מאמרי חז"ל (אות כה) ואפריון נמטייה). ב. ועוד תרץ ע"פ מה דאיתא בגמרא (סוטה כא.) באגרא דמקרין ומתניין בנייהו, (שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרוא מקרא ולשנות משנה. רש"י). ונטרן להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא מי לא פלגן בהדייהו עיין שם. משמע דחולקות עם בעליהן וגם חולקות עם בניהן וא"כ מובן למה הנשים יהיו עדיפות מהגברים וכאמור. ולפי זה תרץ מה שהקשה מוה"ר הראב"ד מקודש רבי סאסי הכהן יהונתן ז"ל בספרו "ברכת ה'" משם המפרשים ז"ל דלמה הבטיח הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים עיין שם ולפי האמור ניחא. עיין שם. וראה עוד להגאון רבי מצליח מימון ז"ל בספר "פדה בשלום" (מערכת נ אות ג) להרב מקיקץ פרץ דאדון ז"ל הנדפס בסוף ספר "אהל רחל". שתרץ, ע"פ מה דאיתא בגמרא (יבמות סב:) בא וראה כמה טובה אשה טובה דכתיב מצא אשה מצא טוב, אי בגווה משתעי קרא, כמה טובה אשה טובה וכו', אי בתורה משתעי קרא, כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה. ואפשר הטעם משום שהנשים הם עיקר ושורש לקיום התורה לבניהן ולבעליהן. וזהו שאלת הגמרא הני נשי במאי זכיין, ירצה מאיזה טעם וזכות שהתורה נמשלה בה, ולזה משני באקרויי לבי כנישתא ומנטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן וכאמור. ודו"ק. וראה עוד בספרי הקטן "שלום אהלך" ח"א (פ"ז) מה שכתבתי בזה וצרף לכאן. וראיתי בספר "לשכנו תדרשו" ח"ב (עמוד סח) שכתב משם ספר שם עולם להגאון החפץ חיים זצ"ל, פרק יא בהגהה, וזה לשונו: שמעתי על גדול הדור אחד, שהשיב לאשתו לפני מיתתו, כשביקשה ממנו שיתן לה חלק בעולם הבא בתורתו ומצוותיו, השיב לה: מה לך לבקשני בענין חלק? כשיהיה לי - גם לך יהיה, כיון שאת סייעתני לעבודת השם, וכמו בעולם הזה כשהבעל הוא עשיר גם אשתו עשירה, ואם חס ושלום, לא יהיה לי - גם לך לא יהיה, כי כשהבעל עני גם אשתו עניה, כי מאין תזכה האשה לזכות התורה, אם מרשלת תמיד ידי בעלה בענין זה. אבל כשהיא עוזרתו ומכינה לו עניניו כדי שיוכל לילך לבית המדרש לתורה ותפלה, בודאי יש לה זכות בתורתו ומצוותיו. עד כאן לשונו.
ועוד ראיתי בספר הנזכר (עמוד עב) שכתב מעשה, וזה לשונו: מעשה באשה צדקנית ע"ה מהנשים המיוחדות שבדור שזכתה להיות אשת חבר לאחד מבני עליה המובחרים שבדור שליט"א, ובתקופה אחת כשהיתה מאד חולה ראתה מחזה נורא בחלום. והנה מודיעים לה מן השמים שלמעשה כבר הגיע זמנה להפטר מן העולם אבל מן השמים מוסיפים לה עוד כמה שנות חיים בשביל ב' זכויות. א. מאחר והיא טורחת להכין לבעלה את האוכל בזמן שלא יופרע מלימודו. ב. מאחר שהיתה נוהגת כל שבוע לאפות ולהפריש חלה, ובזכות אלו ב' הדברים מוסיפים לה עוד כמה שנות חיים, וכן היה שקמה ממחלתה וזכתה לחיות עוד כמה שנים, ובמקרה נודע הדבר כאשר נפלה שנית למשכב והפליטה לחברתה אשת חבר תבדל לחיים ארוכים וטובים, שהיא דואגת מאותו חלום שמא כבר תמו השנים שהוסיפו לה מן השמים.
ועוד יש לרמוז תנו לה מפרי ידיה סופי תיבות הוי"ה. וכן סופי תיבות גמטריא והיה שהוא לשון שמחה בכל מקום כדאיתא במדרש (ויקרא רבה יא. ז). ובא לרמוז שעושים המצוות בשמחה ולשם שמים זוכים להשראת השכינה, וראה במסכת דרך ארץ זוטא (פרק ד) אם עשית דברי בשמחה פמליא שלי תצא לשחרך, ואף אני בעצמי אצא לקראתך ואומר לך בואך לשלום.
ויהללוה בשערים סופי תיבות מה. שהוא רמז לענוה, וכדכתיב: "ונחנו מה" (שמות טז. ז). ובא לרמוז שבזכות מידת הענוה זכתה שיהללוה. וראה בגמרא (ערובין יג.) כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו עיין שם. וכן איתא בזוהר הקדוש (א קכב:) מאן דאיהו זעיר {קטן בעיניו} איהו רב {הוא גדול}. ומאן דאיהו רב איהו זעיר עיין שם. וראה עוד במדרש (ויקרא רבה א. ה) וכן הלל אומר, השפלתי היא הגבהתי. הגבהתי היא השפלתי.
בשערים מעשיה. ראשי תיבות בם. שהוא רמז לתורה, כדאיתא בגמרא (יומא יט:) שדרשו על פסוק "ודברת בם", בם ולא בדברים בטלים. ועל צד הרמז יש לרמוז בתיבת בם שהוא ראשי תיבות בראשית מאימתי רמז לתורה שבכתב שמתחילה בבראשית ולתורה שבעל פה שמתחילה בתיבת מאימתי. וסופי תיבות מה. שהוא רמז לענוה, וכדכתיב: "ונחנו מה" (שמות טז. ז). ובא לרמוז שעל ידי הענוה זוכה לקיים התורה. כדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם.
אי נמי בשערים מעשיה. ראשי תיבות בם. שהוא רמז לתורה, וכנ"ל. וסופי תיבות גמטריא גאולה. ובא לרמוז מה שאמרו חז"ל דבזכות לימוד התורה זוכים לגאולה כדאיתא בגמרא (בבא בתרא ח.) "והם תכו לרגלך" (דברים לג. ג). תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. "ישא מדברותיך" (שם). לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים" (הושע ח. י) אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר. אי תנו כולהו (אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים. רש"י). עתה אקבצם. (עתה אקבצם - בקרוב אקבצם. רש"י). עיין שם. הרחמן יגאלנו במהרה בימינו אמן.
