תכונות נפש האדם מתוך חז"ל - מרכזי.

כהמשך למה שכתבתי שהכישלון בע"ז לא מראה על השחתה של הנפש
תמיד היה ויכוח איך להתייחס לבחור שנכשל בענייני עריות ח"ו כגון שנתפס עם אייפון האם יש לו תקנה או לא?
לענ"ד מוכח להדיא מהגמ' בב"מ פה. שגם אלה שהיו שקועים עמוק בעניינים אלה הוציאם רבי מצרה לרווחה ונעשו תנאים גדולים
וכעת עולה בדעתי שאולי לכן דוקא רבי בכה על ר"א בן דורדיא ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת, כי במקרים הנ"ל בב"מ הוא טרח כמה שנים ונלחם עמם שישארו בלימוד ולא יחזרו לשטויות, וכאן לפחות ר"א בן דורדיא זכה לתשובה שלימה מעומק החטא הזה
כנלע"ד כעת
 
מהלך נפלא בגמ' פסחים נז יששכר איש כפר ברקאי היה כורך בגד על ידיו ועובד בבית המקדש, וסופו היה שהמלך והמלכה התווכחו אם גדי עז או כבש יותר טעים והוא זלזל במלך ואמר אם העז טעים היו מקריבים אותו קרבן תמיד, וחתכו את שתי ידיו
יש כאן יסוד נפלא
הוא התייחס לעבודת המקדש כמו איזה עבודה במטבח של הבית ששמים כפפות שלא להתלכלך, ולכן גם העונש שלו בא מתוך הזלזול הזה, שהוא הסתכל על הקרבנות בתור דבר שצריך להיות טעים ולכן היה לו פשוט שהכבש יותר טעים, ואם היה מתייחס לעבודת המקדש בחרדת קודש ומבין שאין כאן בכלל שאלה של טעם וריח, וגם אין כאן דיון בכלל על לכלוך שזה לא שייך בכלל בדבר של קודש, הוא לא היה נענש בכזה עונש חמור!!!
ויש עוד עומק בסוגיא זו והמתבונן ימצאהו.
 
אדם דומה לטבע האם​

כתב רבינו בחיי (פ' אמור כד יא) טבע האדם שמתדמה לטבע אמו ונמשך אחריה. וכשאדם צדיק ובעל ענוה ואיש מחשבות טובות הנה זה מופת על אמו שהיתה צנועה ובעלת מחשבה טובה.
 
היום למדנו מחלוקת ראשונים נפלאה ביותר משמחת ומלהיבה עד שכמעט קמנו ורקדנו מרוב שמחת הסוגיא, ואכתוב בקיצור הנוגע לכאן
יש כעין סתירה בסוגיות האם מותר לחלוב עז בשבת ויו"ט, שבגמ' ביבמות אמרו שרק במקום צער התירו חכמים ורק ביום טוב, ובגמ' שבת משמע שיש היתר גם בשבת [ונח' הראשונים בביאור הסוגיא וההלכה לדינא]
והרז"ה בעל המאור במסכת שבת פרק חבית מבאר באיזה צער מדובר וז"ל:
המאור הקטן מסכת שבת פרק כב - חבית [המתחיל בדף ס עמוד א]
לא בצערא של חולי אמרו כי היכי דלא תיקשי ההיא דר' מרינוס דאיתא בכתובות בפרק אף על פי אלא כגון שתאותו מושלת עליו והוא מתאוה לאותו דבר הרבה ודמיא לההיא דגרסינן במסכת שבועות נשבע על ככר ומצטער עליה מהו כה"ג שרי ביום טוב ואסור בשבת ואם הוא צער של חולי כגון גונח מותר אפילו בשבת כר' מרינוס וזה הפירוק יותר מחוור ממה שכתב הרי"ף ז"ל.
זו"א שהרז"ה מבאר שמדובר באדם שיש לו תאווה עצומה לחלב טרי וחז"ל התירו לו רק ביו"ט לינוק מהבהמה
אך הרמב"ן חולק עליו בתוקף, וגם מביא חרוזים יפים, וכותב
מלחמת ה' מסכת שבת פרק כב - חבית [המתחיל בדף ס עמוד ב]
אמר הכותב לא מחוור ולא נכון ולא הדעת סובלתו שלא היו רבותינו מתירין איסור שבות קרוב נמי לאיסור תורה משום תאוות בעלי התאוות שלא מחמת צער חולי וענין אחר שא"כ עקרת ופרצת גדרן של חכמים ברוב המקומות והתם קתני ומכולן יונק מהן ואפילו בשבת ובגדול אסור ומשמע דאסור בחול כשקצים ורמשים ואסור בשבת אפילו במותרין דאי לאו הכי מאי רבותא שבת ופירשו עליה התם דבעי אומדנא שהרי העמידו דבריהם במקום כרת ועשו להם כמה חזוקים/ כ"ש שלא יתירום בשביל תאות המפונקים/ ודברי רבינו מדבש מתוקים/ אף על פי שיש בדבר חולקים/ שבשביל צער חולי בלא סכנה היו יונקים/ והגונח אף על פי שאין בו סכנה אם לא ישתה היום מסתכן הוא לעתים רחוקים/ ואלה דברים עולים אבל אינם מזוקקים/ ודברי רבינו ז"ל כולו אכין ורקין/ כראי מוצק חזקים/ והדברים עתיקים/:
 
הנפש החכמה אמר:
לכל חברי הפורום היקרים!!!
אמרתי נפתח כאן מקורות מרבותנו נ"ע בדרכי פעולת נפשו של האדם ותכונותיה.
ובכך נדע אין להתמודד ולהתקדם בחיים על דרך הישר.
אשמח אם חברי הפורום יעלו כאן מתוך ידיעתם הרמה ויביאו לנו מקורות.
[ואולי כדאי לעשות את זה לפורומים קטנים בכול נקודה ונקודה
(כדוגמת כעס, עצלות, ועוד. ומאידך שמחה, ואמונה, ודעת האדם, ועוד, ושאר חכמת הנפש)]
ההצלחה שלנו בעבודת ה' יכולה להצליח אם נפתח נושא זה.
וזה חילנו בעזרת ה'.​
לחץ כדי להרחיב...
יש ספרים של הרב שלמה הופמן, שאני חושב שניתן ללמוד מהם כל מיני תכונות הנפש מחז"ל.
 
בנימין לוריא אמר:
יש ספרים של הרב שלמה הופמן, שאני חושב שניתן ללמוד מהם כל מיני תכונות הנפש מחז"ל.
לחץ כדי להרחיב...
הרב שלמה הופמן זצ"ל בונה את הספרים שלו על הרמב"ם בשמונה פרקים, על פירוש הגר"א משלי, ועל אור ישראל להגר"י סלנטר, ניתוח מדויק ומדוקדם על שורשי המידות ותקנתם.
 
חזור
חלק עליון