"הרב, שהיה באותה העת רכון על ספריו, הקשיב לכל התוכנית הכוללת במלואה, כולל הסיכונים והלבטים, ובסיום שאל מהם התאריך והשעה המיועדים לתחילת המבצע. קדישאי השיב לרב כי התאריך המתוכנן הוא ו' בסיון, יום ראשון, בשעה 13:00. עוד הסביר המזכיר כי הטייסים אמורים לטוס למבצע ולשוב לאחר 3 שעות."
"הרב הקשיב בקשב רב וחשב מספר רגעים, שלאחריהם דרש הרב לדחות את שעת המבצע לשעה 16:00. באותם רגעים עמד המזכיר בפני דילמה מהותית, שהרי אין לו את הסמכות לאשר דבר כזה, בעוד שכבר יש לוח זמנים מתוכנן המושתת על תוכנית מדויקת, מפורטת ומורכבת - ממש כמו פאזל."
"השיב הרב שך לקדישאי בביטחון מוחלט: "אתה רוצה הצלחה? תדחה את המבצע לשעה 16:00. רק כך תקבל את ברכתי." לאחר הפגישה התלבט קדישאי רבות כיצד הוא מודיע דבר שכזה למערך שלם וכיצד משנים את כל התוכנית ברגע האחרון, כפי שביקש הרב. בישיבת המטכ"ל האחרונה לפני היציאה למבצע, עדכן המזכיר את כולם בדברי הרב, וכולם הסכימו פה אחד - אם הרב אמר, זה מה שעושים!"
"הרב שך עודכן בדבר הסכמתם של המערך, ואכן כך היה. בשעה ארבע יצאו הטייסים שלנו משטחי ישראל וחצו את ירדן וערב הסעודית, עד שהגיעו לעיראק. בחסדי ה' וממש כפי שהבטיח הרב, הטייסים יצאו לשלום וב"ה חזרו לשלום."
"שאלתי את עצמי לאחר מחשבה, מה היה כל כך מיוחד בשעה ארבע שדווקא עליה התעקש הרב? בעולם הישיבות יש דבר שנקרא "סדר נעשה ונשמע" - בשעה 13:00 הבחורים מתפללים מנחה, לאחר מכן הולכים לנוח, ואחר הצהריים מגיעים ומתחילים את סדר הלימוד שלהם במשך כל הלילה."
"הרב שך ידע והבין מראש בחכמתו האדירה, שאם הטייסים יטוסו בשעה 13:00, זה יהיה בזמן שעולם התורה ישן והתלמידים נחים - מה שאומר שלא יהיה מי שילמד תורה באותו הזמן להצלחת המבצע המורכב בסדר הגודל ובמורכבות שלו, ולשובם של הטייסים לשלום."