כתב הגרי"מ הירשפלד שליט"א [לרפו"ש] על ברכת תקע בשופר:
מהו המושג תקיעה בשופר לחירותינו ולמה לא נקטו תרועה
ענין תקיעה ותרועה מצינו בתורה בכמה מקומות, בתקיעת שופר של ר"ה, ובתקיעת שופר של יובל ביוה"כ, ובזמן הקרבת קרבנות בביהמ"ק, ובמדבר למקרא העדה ולמסע את המחנות.
והנה בענין החצוצרות במדבר, חילקה התורה בין תקיעה לתרועה, דלמקרא העדה יתקעו בשתי חצוצרות, ולזמן את הנשיאים, יתקעו בחצוצרה אחת, ותרוייהו תתקעו ולא תריעו, ולמסע את המחנות יתקעו תרועה, וכן כי תבואו מלחמה בארצכם, יתקעו תרועה, ואילו ביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם יתקעו תקיעה על הקרבנות, עי' במדבר י' א'-י.
ופי' הרמב"ן שם, דתקיעה היא פשוטה, רומזת למידת הרחמים, כי ימינו פשוטה לקבל שבים, ואילו תרועה רומזת למידת הדין, והיא המנצחת במלחמה, ולכן בעת שיבואו למלחמה יתקעו תרועה, וכן חומת יריחו נפלה בתרועה, ואילו בשעה שמקהילים את הקהל ראוי שיתקעו תקיעה, וכן במועדים ובזמני השמחה, והוסיף ברבנו בחיי שם, דטעמא דבמסע המחנות היו תוקעים תרועה, משום שהרי נסיעת המחנות היא לא"י למלחמה. [ומש"כ הרמב"ן דמידת הדין היא המנצחת במלחמה, יש לפרש
דכתיב דברים ט' ה' לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים האלה ה' אלוקיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך וגו', וא"כ כיון דכיבוש א"י הוא מחמת רשעת הגויים, שנתחייבו כליה ע"פ מידת הדין, הדבר מובן שתוקעים תרועה לעורר מידת הדין, ומידת הדין היא המנצחת במלחמה].
וביאור הדברים שתרועה רומזת למידת הדין, י"ל דהנה מתכונת השופר שהוא מפחיד, כדכתיב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וזה ניכר יותר בתקיעת תרועה, שהוא קול של שבר ואנחה, [וכן מצוי מעין זה בזמנינו, שרכב המסיע חולה מסוכן, וצריך להכריז שיפנו לו דרך, הוא מכריז בקול שבור עם הפסקים, ולא בקול ארוך ורצוף, שכן טבעו של קול השבור שהוא מפחיד יותר], ולפיכך קול תרועה רומז למידת הדין, וכן לשון תרועה הוא מלשון שבירה, כמו שמצינו בתהילים ב' ט' תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם, ופרש"י תרועם - תרוצצם, תנפצם - תשברם.
ועומק הדברים יש לבאר, דמדרך הטוב השלם להטיב טובה שלימה, וכל דבר חסר שנמצא בעולם, הרי הוא כביכול שלא כפי הרגילות, וצריך כביכול ליצור חציצה שתחצוץ ותגרום שלא יושפע שפע שלם אלא חלקי, וזהו הסתר פנים, וזהו שם שקי, שאמר לעולמו די, שבראו חסר ומוגבל ולא מושלם, ובזה מובן שתקיעה פשוטה רומזת שהקול יוצא מן השופר רצוף, בלי הפסקים וחציצה, ואילו קול התרועה יוצא מן השופר עם הפסקים, וזה רומז למידת הדין.
מהו המושג תקיעה בשופר לחירותינו ולמה לא נקטו תרועה
ענין תקיעה ותרועה מצינו בתורה בכמה מקומות, בתקיעת שופר של ר"ה, ובתקיעת שופר של יובל ביוה"כ, ובזמן הקרבת קרבנות בביהמ"ק, ובמדבר למקרא העדה ולמסע את המחנות.
והנה בענין החצוצרות במדבר, חילקה התורה בין תקיעה לתרועה, דלמקרא העדה יתקעו בשתי חצוצרות, ולזמן את הנשיאים, יתקעו בחצוצרה אחת, ותרוייהו תתקעו ולא תריעו, ולמסע את המחנות יתקעו תרועה, וכן כי תבואו מלחמה בארצכם, יתקעו תרועה, ואילו ביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם יתקעו תקיעה על הקרבנות, עי' במדבר י' א'-י.
ופי' הרמב"ן שם, דתקיעה היא פשוטה, רומזת למידת הרחמים, כי ימינו פשוטה לקבל שבים, ואילו תרועה רומזת למידת הדין, והיא המנצחת במלחמה, ולכן בעת שיבואו למלחמה יתקעו תרועה, וכן חומת יריחו נפלה בתרועה, ואילו בשעה שמקהילים את הקהל ראוי שיתקעו תקיעה, וכן במועדים ובזמני השמחה, והוסיף ברבנו בחיי שם, דטעמא דבמסע המחנות היו תוקעים תרועה, משום שהרי נסיעת המחנות היא לא"י למלחמה. [ומש"כ הרמב"ן דמידת הדין היא המנצחת במלחמה, יש לפרש
דכתיב דברים ט' ה' לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים האלה ה' אלוקיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך וגו', וא"כ כיון דכיבוש א"י הוא מחמת רשעת הגויים, שנתחייבו כליה ע"פ מידת הדין, הדבר מובן שתוקעים תרועה לעורר מידת הדין, ומידת הדין היא המנצחת במלחמה].
וביאור הדברים שתרועה רומזת למידת הדין, י"ל דהנה מתכונת השופר שהוא מפחיד, כדכתיב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וזה ניכר יותר בתקיעת תרועה, שהוא קול של שבר ואנחה, [וכן מצוי מעין זה בזמנינו, שרכב המסיע חולה מסוכן, וצריך להכריז שיפנו לו דרך, הוא מכריז בקול שבור עם הפסקים, ולא בקול ארוך ורצוף, שכן טבעו של קול השבור שהוא מפחיד יותר], ולפיכך קול תרועה רומז למידת הדין, וכן לשון תרועה הוא מלשון שבירה, כמו שמצינו בתהילים ב' ט' תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם, ופרש"י תרועם - תרוצצם, תנפצם - תשברם.
ועומק הדברים יש לבאר, דמדרך הטוב השלם להטיב טובה שלימה, וכל דבר חסר שנמצא בעולם, הרי הוא כביכול שלא כפי הרגילות, וצריך כביכול ליצור חציצה שתחצוץ ותגרום שלא יושפע שפע שלם אלא חלקי, וזהו הסתר פנים, וזהו שם שקי, שאמר לעולמו די, שבראו חסר ומוגבל ולא מושלם, ובזה מובן שתקיעה פשוטה רומזת שהקול יוצא מן השופר רצוף, בלי הפסקים וחציצה, ואילו קול התרועה יוצא מן השופר עם הפסקים, וזה רומז למידת הדין.