אני מעתיק:
חלק ג סימן קצ: מי שיש לו אפשרות ללמוד תורה בשבת שעה או במוצאי שבת שעתיים מה עליו לעשות
תשובה: יש לו ללמוד בשבת אפילו שילמד פחות זמן מאשר שילמד במוצאי שבת יותר זמן.
ביאורים: איתא במכילתא פרשת בא על הפסוק ושמרתם את המצות אמר רבי יאשיה אל תיקרי מצות אלא מצוות שאין להחמיץ את המצוות אלא יעשה מיד את המצוה הבאה לידו. והנה לגבי מצוה שתהיה יותר מהודרת אם יעשה אותה מאוחר מצינו לגבי הנחת תפילין שכידוע מתעטפים בטלית לפני התפילין משום מעלין בקודש וכתב הרמ"א בסי' כה סעי' א שאם אין לו ציצית כעת אלא רק תפילין יניחם ואחר כך שתבא לו טלית יתעטף בה ואפילו שאם ימתין ירויח את המעלה של מעלין בקודש עם כל זה מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. ומאידך בשו"ע בסי' תכו סעי' א לגבי ברכת הלבנה כתב שיש להמתין למוצאי שבת כשהוא מבושם והרי מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. והחילוק ביניהם כתב בספר דרך מצוותיך סי' כב שאם המצווה תהיה יותר משובחת כגון בברכת הלבנה שהברכה תהיה כשהוא מבושם שאז הברכה יותר מהודרת ימתין לזמן שיותר בהידור אבל תפילין עם טלית אין יותר שבח במצות התפילין מחמת הטלית ובנוסף הרי מפסיד בכל הזמן הזה את מצות התפילין לכן יניח התפילין ואחר כך יתעטף בטלית כשתבא לו.
ולגבי תלמוד תורה בשבת פחות בזמן או במוצאי שבת לימוד יותר זמן, נראה שעדיף בשבת שהרי בכל רגע שלא לומד מפסיד מצות תלמוד תורה ובכל רגע שאדם לומד תורה מקיים מצוה מהתורה ומה שאדם ילמד יותר שעות במוצאי שבת זה לא יותר הידור בלימוד אלא לימוד יותר אבל מעשה המצוה אינו מהודר יותר. ובנוסף הרי לימוד תורה בשבת יש בו מעלה יותר מלימוד ביום חול כמבואר בדברי הבן איש חי שנה ב פרשת שמות בהקדמה דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול, ולא מטעם שלימוד בשבת הוא פי אלף מהשכר של יום חול שדבר זה לא מצאתי לו מקור וכמבואר באליבא דהילכתא ח"ב סי' קסג וכל המקור הוא רק על הפועל היוצא שזה גם מראה שהלימוד יותר מהודר בפעול היוצא ממנו.