לקראת סעודת השבעה לסבי ע"ה כתבתי מאמר קצר שאותו ג"כ מסרתי בפני ציבור השומעים.
כתבתי את המאמר באופן שיועיל לי במסירת הדברים והריני מביא אותו לפניכם ככתבו וכלשונו בתוספת נופך בעזה"י;
בגמרא ברכות (ה ע"ב) מסופר על ר' אלעזר שהיה חולה ונוטה למות, בא אליו ר' יוחנן, אמר לו מפני מה אתה בוכה, אי מפני תורה שלא הרבית, שנינו, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים, אי משום מזונות שאין לך ברווח, לא כל אחד זוכה לשני שלחנות. אמר לו ר' אלעזר, להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא, אומר המהרש"א - על מה הוא בכה? על היופי החיצוני שלו? וכי באמת על זה ר' אלעזר חושב ברגעים כאלו? אלא אומר המהרש"א – ר' יוחנן היה מהאחרונים שנשארו מתקופת בית המקדש, כל היופי שלו, היה מהאור של בית המקדש. אמר לו ר' אלעזר, מה נעשה כשתלך מן העולם, איפה נוכל עוד לראות את האור של...