• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

עומד לצאת ספר הגדה של פסח עם סיפור יציאת מצרים מרתק ממרן, מי מעוניין להיות נציג?

מורשת מרן

Administrator
חבר צוות
בהמשך להצלחה בהקמת המוקדים של מכירת ספרי מגילת אסתר ילקוט יוסף שזכינו להוציא בס"ד, אנחנו ממשיכים להקים מוקדים נוספים של מכירת ספר "הגדה של פסח - מורשת מרן", בו זכינו לערוך את סיפור יציאת מצרים כפי שסיפר אותם מרן זיע"א במתק שפתים בדרשותיו הנפלאות.
מי שמעוניין להיות נציג, יכול לפנות אלי בהודעה פרטית, או ליצור קשר במייל: office@moreshet-maran.com
זאת הדמיה של הספר לפני תיקונים:
הדמיה הגדה של פסח מורשת 1מרן.png
 
מה השינויים בין המהדורה של ההגדה הקודמת למהדורה הזו?
בקודמת היו ביאורים של מרן הראש"ל שליט"א, כאן אין ביאורים מתחת לכל קטע בהגדה, אלא הגדה ברצף, כמובן עם כל ההלכות וכו' משולבות היכן שצריך, ובסוף קונטרס של 90 עמודים לערך, בו מובא סיפור יציאת מצרים ממרן בצורה רציפה... משהו מאוד מאוד מרתק.
זה ספר יותר דק וקטן (בערך 200 עמודים, לא סופי. בגודל של אגרות הראש"ל), בעימוד מרהיב ומיוחד, המיועד לכל בני הבית ולא רק לראש המשפחה כמו בהגדה הקודמת.
 
נערך לאחרונה:
נזכרתי שאשתקד בקול ברמה כינסו כמה מנכדיו של מרן ע"ה וערכו כעין סדר ליל פסח סיפרו ושרו מהשירים שהיה נוהג לזמר ועוד הרבה כיו"ב אולי כעצה טובה קמ"ל כדאי שתשמעו ותכניסו עוד פנינים נבחרים.. אני לא יודע איך להעתיק לכאן קישור של זה אולי מי מהמשתתפים באתרא קדישא הדין יודע ויעלה ובטח יהיה לתועלת (אפשר לכתוב בגוגל ליל הסדר במחיצתו של מרן בקול ברמה)
 
נזכרתי שאשתקד בקול ברמה כינסו כמה מנכדיו של מרן ע"ה וערכו כעין סדר ליל פסח סיפרו ושרו מהשירים שהיה נוהג לזמר ועוד הרבה כיו"ב אולי כעצה טובה קמ"ל כדאי שתשמעו ותכניסו עוד פנינים נבחרים.. אני לא יודע איך להעתיק לכאן קישור של זה אולי מי מהמשתתפים באתרא קדישא הדין יודע ויעלה ובטח יהיה לתועלת (אפשר לכתוב בגוגל ליל הסדר במחיצתו של מרן בקול ברמה)

 
נערך לאחרונה:
עשיתי כבר את העבודה הזו שנה שעברה, ולמען זיכוי הרבים, אעתיק את הכל לכאן. כל הנהגותיו בקודש של מאור עינינו בליל הסדר. כולל כל מה שאמרו כשישבו בשלחן ההוא, וכן מה שאמר הרב יעקב סיני. בתוספת מספרי מנהגי הראש"ל ג' כרכים. באדיבות המחבר:
חודש ניסן

  • עוד ביום הפורים עצמו, קודם שעות בין הערבים, נהג מרן זצ"ל להתחיל לדרוש בהלכות הפסח. לקיים את מאמר חז"ל "שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום" (פסחים ו.).
  • בשבת מברכין של חודש ניסן, היה אומר מרן "גשמים בעיתם". ולא היה מוסיף "וטללי ברכה".
  • מראש חודש אמר מרן בכל יום פרשת הנשיא של אותו היום, וביום י"ג ניסן אמר מתחילת פרשת בהעלותך עד כן עשה את המנורה, והיה קורא מתוך החומש.
  • מרן אמר מזמור לתודה בפסוקי דזמרה של שחרית, בכל חודש ניסן, ואף בערב פסח ובחול המועד.
שבת הגדול

  • בדרשת שבת הגדול היה מרן נוהג למסור שיעור הן בענייני ההלכה להורות את המעשה אשר יעשון, ולא היה מוסר חקירות ופלפולים. וכן היה מוסר דברי אגדה בענייני נסי יציאת מצרים.
  • כשחל ערב פסח בשבת, מרן היה מקדים את דרשת שבת הגדול לשבת שלפניו.
  • מרן לא היה אומר ההגדה של פסח בשבת הגדול שלפני הפסח.
ברכת האילנות

  • מרן הקפיד לומר ברכת האילנות דוקא בראש חודש ניסן. ואף כשחל ר"ח בשבת בשנת תשנ"ה, בירך ברכת האילנות ברוב עם כמנהגו תמיד לברך בראש חודש (כפי שכתב בחזו"ע פסח עמ' כג).
  • בשנים האחרונות כשחל ראש חודש ניסן בשבת, היה ממתין עד יום ראשון, והסביר בנו הרב דוד יוסף שליט"א, שטעמו משום שהתקשה ללכת ברגל כדי לברך ברכת האילנות, והמתין ליום ראשון כדי שיוכלו לקחת אותו ברכבו, משום ברוב עם הדרת מלך.
  • מרן היה מברך ברכת האילנות מיד לאחר תפילת שחרית.
  • מרן היה מברך ברכת האילנות בעיר, ולא הקפיד לברך אותה חוץ לעיר.
  • מרן היה מברך ברכת האילנות עם משקפיו, וכפי שכתב בחזון עובדיה (עמ' כט) שאפשר לברך את ברכת האילנות אפילו עם משקפיים כהות.
  • כשיצא מרן למסור שיעורים מחוץ לעיר, בירך "ברכת האילנות" על אילנות שבגנים ופרדסים שמחוץ לעיר בדרך נסיעתו.
  • בשנים האחרונות מרן בירך את ברכת האילנות באיזו גינה ברחוב הקבלן שבשכונת הר נוף לאחר תפילת שחרית ברוב עם, וקודם הברכה היה בודק את האילנות ורואה שיוצאים מהם הפרחים, והיה מתעניין איזה עצים אלו.
  • בהיותו רבה של תל אביב, שנה אחת בירך ברכת האילנות בראש חודש (ללא מניין, משום שהיה בביתו של הג"ר שלמה זביחי שליט"א באותה העת, וכששמע שיש אילנות לברך עליהם בגינה מיד בירך ללא לחכות למניין כמבואר בשו"ת יבי"א ח"ב חיו"ד סי' יח) ויבשו האילנות כמה ימים לאחר מכן. וכשבישרו לו על כך בהיותו שקוע בלימודו, מיד אמר "ברוך ה' עשינו להם את התיקון" וחזר אל תלמודו.
  • בשנת תשע"א בירך מרן את ברכת האילנות כשהוא חבוש בפראק והמבורג, ולא היה בבגדי הראשון לציון.
  • בשנת תשע"ב בירך מרן את ברכת האילנות כשהוא עטור במצנפת וגלימת הראשון לציון.
  • בשנת תשע"ג בירך מרן את ברכת האילנות כשהוא עטור במצנפת וגלימת הראשון לציון. והיתה זו הפעם האחרונה בחייו,
  • פעמים שבירך על בשמים לאחר ברכת האילנות, וכן עשה בשנת התשע"א.
  • לאחר ברכת האילנות היה מברך את הציבור באמירת "תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות".
בדיקת חמץ

  • מרן נהג להניח עשרה פתיתים של פת בפינות הבית ולחזר אחריהם. שהוא מנהג על פי הקבלה.
  • כל פתית של פת שהיו מניחים בבית, היו רושמים ברשימה היכן הניחו אותו.
  • היה מרן מוודא בתקיפות כי ירשמו על כל פתית ופתית היכן הניחוהו, על אף שכתב בספרו שלא דבר זה לעיכובא.
  • מרן היה מבקש מבני הבית, שיראו כיצד עורך את בדיקת החמץ.
  • מרן היה עורך בדיקת חמץ שנערכה בתשומת לב מדוקדקת וארכה שעות רבות.
  • מרן היה פונה לבני הבית ודורש מהם לראות כיצד בודק הוא את החמץ.
  • מרן היה מנהיג בביתו שיהיו כלים מיוחדים לפסח.
  • על אף שהיו כלים מיוחדים לפסח בביתו של מרן, היה בודק ומברר כיצד הוכשרו הכלים, והכל כדת וכדין.
  • בעוד הרבנית ע"ה היתה עם מרן, כאשר היתה אומרת למרן זצ"ל שבדקה את החמץ כבר קודם לכן בחדר זה, היה בודק באופן פחות קפדני, ולא היה מוציא את תכולת המקום וכדומה.
  • מרן נהג לבדוק את החמץ מיד בצאת הכוכבים, אולם כשמסר שיעור תורה בזמן הזה, היה בודק לאחר מכן.
  • בביתו מרן נהג לבדוק את החמץ בעצמו, ולא היה ממנה שליח. אולם היה נעזר על ידי אחרים בפתיחת וסגירת דלתות וכדומה. אולם לאחר מכן, כשהיה מתגורר בהר נוף, ביקש שיעזרו לו יחדיו בבדיקה.
  • מרן נהג לבדוק את החמץ כשאור החשמל שבחדר דולק, ולא הצריך לכבותו.
  • מרן היה בודק את החמץ לאור הנר.
  • מרן לא הפסיק בדיבור כלל בזמן הבדיקה, אלא אם כן לצורך גדול לצורך הבדיקה.
  • את הספריות היה בודק מרן באופן שטחי.
  • בנוסח בדיקת חמץ, לא היה אומר מרן חמירא וחמיעא.
  • בנוסח ביטול החמץ אמר מרן ולהוי כעפרא "דארעא".
  • בנוסח בדיקת חמץ, אמר מרן נוסח הביטול ג' פעמים. ובפעם השלישית הוסיף תיבת "הפקר", לצאת ידי חובת כל הדעות. כלומר: בפעם הראשונה היה אומר, "כל חמירא וחמירא דאיכא ברשותי, דחזיתיה ודלא חזיתיה, דבערתיה ודלא בערתיה, ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא". וכן חזר על נוסח זה בפעם השנית. ובפעם השלישית אמר "לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".
  • מרן לא בדק את הספרים מחמץ קודם הפסח.
תענית בכורות

  • מרן נהג לסיים מסכת בערב פסח מפני שהיה בכור.
פעם סיפר מרן, כי מאז היותו ילד קטן, מספר שנים בטרם הגיע למצוות, הקפיד לסיים מסכת בכל שנה בערב פסח.

  • לאחר שסיים מסכת בערב פסח, היה מרן שותה רביעית יין, כדי להיפטר מן התענית.
  • בשנים האחרונות מרן נתן לבני הישיבות לערוך כמה סיומים. והיה מקפיד שיגידו בסוף המסכת דברי אגדה ומוסר כדי למשוך את לב העם.
  • סיפר הראשון לציון רבי יצחק, ששנה אחת בערב פסח בליל בדיקת חמץ, התקשר אליו מרן ואמר לו ששכח ללמוד מסכת, ולפיכך מבקש ממנו שיבוא אליו ללמוד איתו עכשיו, וסיפר שהגיע אליו ולמדו את כל מסכת הוריות תוך שעתיים.
שריפת חמץ

  • מרן היה הולך בעצמו לשרוף את החמץ, עד שנות זקנותו. והיה מזדרז בזה.
  • בזמן שריפת החמץ, מרן לא היה אומר את נוסח התיקונים המופיעים בסידורים.
  • לאחר ששם מרן את החמץ באש, היה מחכה לראות כי נשרף עד תום, והיה אומר רק את הנוסח "כל חמירא".
ערב פסח

  • מרן היה מכין בערב פסח את החרוסת בעצמו.
מרן היה נוהג לסדר את קערת ליל הסדר במו ידיו.

מרן היה נוהג לבדוק בשנים עברו את החסה, והיה מעורר על כך בשיעוריו שלא ייתכן שבליל הסדר, הלילה המקודש בו מגיעים אנו לדרגת בני מלכים, שנעבור חלילה על איסור אכילת תולעים.

בשנים המוקדמות היה מרן הולך בגופו למאפייה אחר חצות היום שיאפו לו את המצות. אולם שהזקנה התישה אותו, ושעול הציבור השתגר על צווארו, היה מקפיד על מנהגו לא לאכול מצות שנאפו קודם חצות היום, אולם לא היה הולך לאפות.

מרן היקל לאכול בערב פסח מצה מבושלת או מטוגנת. ובערב פסח שחל בשבת, מרן נהג להורות כן הלכה למעשה, ולאכול בשלש סעודות השבת כזית מצה מטוגנת. משום שסבר שעל פי ההלכה זו העצה הטובה ביותר לצאת ידי חובת שלש סעודות בשבת זו, וכפי שהוכיח בספריו.

  • שנה אחת סידר מרן גט בערב פסח לאישה שהיה בה חשש לעגינות.
  • בצעירותו היה מורה מרן שלא להסתפר ביום ערב פסח, אלא יקדימו להסתפר בליל ערב פסח, אולם לאחר מכן חזר בו והורה להתיר להסתפר בערב פסח קודם חצות.
  • מרן לא הקפיד למלאות מים לשתייה לפני חג הפסח.
  • מרן היה מעורר את כל בני הבית, לאכול דבר מה מבעוד יום, כדי שלא יבואו לשלחן הסדר כשהם רעבים ומתוחים.
  • מרן נהג לזרז את בניו לעלות על יצועם בערב פסח בשעת הצהריים, כדי לאגור כוחות לקראת הלילה הקדוש, וכדי שיהיו ערניים ורעננים בלילה הקדוש הזה. וכך עלה בידו לקיים מצות והגדת לבנך כדת וכדין. והיה מבטיח להם מיני מתיקה שיינתנו בליל הסדר לילדים אשר יטיבו לשאול שאלות.
  • מרן היה גומר את ההלל בברכה בליל חג הפסח לאחר תפילת העמידה.
תפילות חג הפסח

  • בתפילה הנוסח שאמר מרן "את יום חג המצות הזה, את יום טוב הזה, זמן חירותינו באהבה מקרא קודש".
  • ליל פסח שחל בשבת, נהג מרן לומר "לכה דודי" כרגיל כבכל שבת.
מכירת חמץ

  • עם הקמת בד"ץ בית יוסף ובהתקרב חג הפסח, שאל אחד ממייסדי הבד"ץ הרב שלום סעדון את מרן, האם יקיימו מכירת חמץ במסגרת הבד"ץ. ומרן ענה, בוודאי. ואם כן, צריך לדאוג לגוי. התברר, כי בשכנותו של יעקב חקק (אביו של משמשו בקודש של מרן, הרב צבי חקק) מתגורר פרופסור קוריאני, שבא ללמוד יהדות בארץ. בירור קצר העלה, שהוא מוכן להיות הגוי ואף שמח על הזכות לפגוש את מרן, עליו שמע בארצו. לאחר סיום מכירת החמץ, ביקש הגוי לקבל ספר של מרן. כיון שאסור לתת ספר הלכתי לגוי, לקח מרן גלויה עם תמונתו רשם עליה מעין הקדשה ונתנה לגוי. הגוי שמח כמוצא שלל רב, הודה מקרב לב והלך לדרכו.
ליל הסדר

  • בליל הסדר היה מרן שמח שמחה גדולה, והיה משרה אוירה שמחה ונעימה, ואווירה זו היתה שרויה בביתו כל העת.
  • טרם ערכו את הסדר, מיד עם עלותו לביתו (משום שבית הכנסת היה בקומה תחת הבית) היה שואל את בני הבית, ובפרט את הבנות, האם אמרו כבר הלל בברכה, משום שלבני הספרדים ועדות המזרח בלילה זה מברכים על ההלל וגומרים אותו עוד בתפילה. ואם עדיין לא בירכו ואמרו ההלל, היה ממתין מרן להם, והיה בינתיים לומד עד שהיו קוראים לו ואומרים לו כי כולם בירכו על ההלל, ורק אז היה מתחיל את הסדר.
  • בפתיחת הסדר, מרן היה שר עם כל בני משפחתו בתחילת הסדר את הפיוט "יחיד נורא אל חי" לר' רפאל ענתבי. ולטובת הקוראים, הבאנו כאן הפיוט:
יָחִיד נוֹרָא נֶפֶשׁ כָּל חַי בְּיָדוֹ וְהוּא מֵקִיץ וּמְעוֹרֵר לְכָל נִרְדָּם יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם

הַלֵּל גָּמוּר עַם הַקֹּדֶשׁ קַדֵּשׁ וּרְחַץ הַיָּדַיִם בְּנִיסָן הוּא רֹאשׁ כָּל חֹדֶשׁ [אֵל הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם חַי בַּעֲדִי עֲדָיִים] X2

וַיּוֹשַׁע יְיָ עַמּוֹ וְשָׂם עֲלֵיהֶם עֶדְיָם כִּי הוּא מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם [וּפַּרְעֹה וְחֵילוֹ וְכָל עַמּוֹ יָרֹה יָרָה בְּתוֹךְ הַיָּם] X2

הָרֵם קוֹלְךָ וְסַפֵּר לְבִנְךָ אֶת יוֹם צֵאתְךָ וְהָעֹמֶר תְּהִי סוֹפֵר מִמָּחֳרָת שַׁבַּתְּךָ

וַיּוֹשַׁע יְיָ עַמּוֹ וְשָׂם עֲלֵיהֶם עֶדְיָם כִּי הוּא מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם [וּפַּרְעֹה וְחֵילוֹ וְכָל עַמּוֹ יָרֹה יָרָה בְּתוֹךְ הַיָּם] X2

  • קודם עריכת ליל הסדר חילק מרן לנכדיו ממתקים ושוקולדים. וכן היה מחלק להם בוטנים. ובפרט הרבנית עליה השלום היתה מחלקת אותם.
  • סיפר בנו של מרן, הגאון רבי משה, כי הרבנית עליה השלום, היתה קונה בוטנים, שוטפת וקולה אותם. וכל מי שהיה שואל שאלה יפה היה מקבל בוטנים בכמות שהיתה תלויה בעוצמת השאלה.
  • סיפרו נכדיו של מרן, כי הרבנית היתה בכוונה מביאה בוטנים עם הקליפה כדי שעד שיקלפו את הבוטנים ימשך עוד מזן, ועל ידי כן ישארו עוד ערניים בלילה הזה.
  • פעם אחת היה בשנת תשס"ב הרגיש מרן שלא בטוב (והיה זה לאחר שהיה לו אירוע מוחי), ולקח אנטיביוטיקה חזקה מאוד, ולפיכך סיים את הסעודה מהר, בשעה תשע, ופרש למיטתו כדי לנוח. אך בדרכו לחדרו, עבר דרך חדר הספרייה, ושקע בלימוד שעות ארוכות, ושאר כל המשפחה נשארו לספר ביציאת מצרים. והיתה זו הפעם האחת והיחידה שמרן היה ללא מצב רוח טוב בליל הסדר. ולאחר מכן במוצאי החג שמעו שהיה פיגוע חבלני קשה בבית מלון ג'רמי בעיר נתניה, ונהרגו כשלושים אנשים השם יקום דמם, ונפצעו כמאה ארבעים יהודים, וביניהם כמה ניצולי שואה, ומחמת אותו פיגוע ועוד פיגועים שהיו באותה תקופה, יצאו כוחות הביטחון למבצע חומת מגן.
  • היו כמה שנים שהתארחו אצל מרן רוב בניו ומשפחותיהם, והיו כשבעים נפשות לערך, כן ירבו. ולא היה מקום לאחר את כולם, ולפיכך ערכו את ליל הסדר בבית מלון בירושלים. ותלמיד חכם ממשפחת הרב היה ממונה להשגיח על כל הנעשה בענייני הכשרות.
  • גם בשבת וגם בליל הסדר לא הניח י"ב מצות על השלחן כמנהג המקובלים. אלא כמנהג כל ישראל להניח שלוש מצות.
  • מעולם לא נהג מרן ללבוש קיטל, לא ביום הכיפורים ולא בליל הסדר.
קדש

  • שנה אחת התקשר מרן לבנו רבי אברהם, וביקש ממנו לבוא להיות עמו בליל הסדר. (דבר זה קרה בהיות ור' אברהם היה מכהן כרב בתל אביב, ולכן לא היה מגיע אל מרן לליל הסדר מידי שנה) ובאותו ליל הסדר, התארך הסדר יותר ממה שרגיל היה מרן לעשות בכל שנה. ולאחר מכן אמר מרן לר' משה, שמאוד שמח בליל הסדר הזה, משום שר' אברהם התארח אצלו.
  • בפתיחת הסדר, לאחר שווידא שכולם גמרו את ההלל, היה מתיישב בשלחן, ולפני הקידוש היה מרן נעמד ומזכיר כמה הדרכות מעשיות של ליל הסדר. ותחילה היה אומר כי בכל השנה כולה כל המסובים שנמצאים סביב השלחן, עומדים ושומעים את הקידוש מפי בעל הבית, ויוצאים על ידי דין שומע כעונה. הטעימה היא חיבוב מצוה. ואילו בליל הסדר, הכוס הראשונה מבין ארבעת הכוסות היא כוס הקידוש, ולכן כל אחד צריך לאחוז הכוס בידו, וגם קטנים המבינים בסיפור יציאת מצרים, ולאחר שכולם מקשיבים לבעל הבית, יוצאים ידי חובה ושותים כולם. משום ששתייה זו היא חובה, ולא הידור מצווה כחלק מארבעת הכוסות.
  • דבר נוסף מרן היה מזכיר לכולם, שבכל השנה אנו רגילים לאכול כשאנו יושבים באופן רגיל, ואילו בלילה זה צריך להקפיד לקיים מצוות הלילה בהיסבה.
  • מרן לא היה מסב בדרך שכיבה, ולא הטה לצד ימין, אלא לצד שמאל. והיה חוזר ומעורר על כך, שלא יסבו לצד ימין, ושלא יהיה האדם במצב שגופו באוויר, והוא מטה את ראשו בלבד. וסיפר הרב בן ציון בר שלום, אשר הינו נכדו שזכה להיות עם מרן 50 שנים בליל הסדר, שאף בישיבתו הרגילה של מרן היה יושב ונשען מאוד לאחור, וכשהיה צורך להסב, היה נוטה מאוד לצד שמאל עד כמה שיכל, והיו מביאים כל שנה כרית, שעליה היה מסב מרן.
  • בהיותו גר ברחוב ז'בוטינסקי, היה למרן כיסא רחב מאוד, והיה מסב על גבי כרית שהניחו לו.
  • בני הבית לא היו מבקשים רשות להסב בפניו. אולם סיפר נכדו של מרן רבי עובדיה יוסף בן הגאון רבי אהרון אבוטבול, ששנה אחת הסבו בשלחנו של מרן, ור' אהרון אמר שמשום שלא ביקש רשות עדיין ממרן, לא יסב. ואמר לבנו, שהוא נכדו של מרן, שיסב. ורק הוא לא יסב. משום שהוא נכד, והרי הוא בני הבנים שהרי הם כבנים של הסב. ולכן ר' אהרון לא הסב בפעם הראשונה, ורק לאחר שביקש רשות ממרן היסב מההסבה השנייה ואילך.
  • בהיות מרן במצרים, לא היה שם יין כשר, והיה מרן עושה יין מצימוקים שמשרה אותם ארבעה ימים במים, ואחר כך סוחט אותם ויצא מהם יין. ועליו מרן היה מקדש.
  • מרן היה מקדש על יין אדום, ולא לבן.
  • בשנים עברו מרן היה שותה יין לבן "הוק" וצובע אותו ביין אדום יבש.
  • בשנים לאחר מכן שהיה קשה לו לשתות יין בלבד, בהיות ולא היה יכול לעשות כן בכל ארבעת הכוסות, בהיות והיה חולה סכרת, על כן בשתי הכוסות הראשונות היה שותה יין לבן (מחברת הוק) ממוזג ביין אדום. ובשתי הכוסות האחרונות היה שותה יין אדום יבש. ופעמים רבות היה שותה בתור יין אדום יין ברטנורא. ואף שהיה סובל מזה, היה דוחק עצמו.
  • בשנת תשס"א, שתה מרן בשבת קודם הפסח יין יבש, ואמר לבנו ר' משה שעושה כן מפני שרצה להתרגל לשתיית ארבעת הכוסות שבליל הסדר.
  • בשלוש שנים האחרונות, היה מרן שותה מיץ ענבים בלבד.
  • מרן היה שותה מכוס שהיא מכילה 120 מ"ל. והיה שותה את כל תכולת הכוס. והיה מרן מתריע באנשים שרוצים להחמיר ומשתמשים בכוסות יותר גדולים. משום שצריך על פי ההלכה לשתות את רוב הכוס, ואם משתמשים בכוס המכילה יותר, הרי שצריך לשתות יותר. ואם רוצה האדם לשתות אך ורק יין, יכול הדבר להקשות עליו ביותר.
  • לפני שנים רבות, כשהיתה הרבנית עליה השלום מחלקת את הכוסות, היו כוסות כסף רבים, והיו רבים בניו של מרן ביניהם, מי ייקח את הכוס הקטנה ביותר, על מנת לקיים בה את מצוות ארבעת הכוסות. [טעמם על פי האמור בהנהגה הקודמת].
  • נהג מרן לומר את הנוסח של הקידוש הרגיל המודפס בסידורים, וכמנהג רוב בית ישראל כיום. ולא את נוסח הקידוש הארוך שנהגו בו חלק מיוצאי תימן, מרוקו, תוניס, לוב, ג'רבא ועוד.
  • בשעת הקידוש, כל בני הבית היו מגביהים את הכוס, ומרן היה מקדש וכולם מכוונים לצאת ידי חובה.
  • בין כוס לכוס כשהכוס היתה נקייה, לא היו מדיחים את הכוסות. (אלא רק בכוס השלישית, היו מדיחים את הכוסות).
  • נהגו הבנים והנכדים לנשק את ידי מרן לאחר הקידוש, ומרן היה מברכם. ונישקו אף ידי הוריהם, ונשקו קודם ידי האב, ולאחר מכן ידי האם.
  • לאחר שסיימו את עריכת הקידוש, ובכך הסתיים הסימן הראשון לשלחן הסדר, שנקרא "קדש". מרן ובני ביתו היו אוכלים אורז וביצה. והיו מחלקים לכל אחד ואחד ביצה, והיו אומרים "זכר לקורבן חגיגה" והיו אוכלים את הביצה. כפי שכתב מרן בחזון עובדיה. ובשנים הראשונות היה מרן נוהג לאכול ביצה אחת כאשר היה מחלק אותה לרבעים קטנים, והיה כל אחד מהמסובים לוקח חתיכה. אולם בשנים האחרונות היה אוכל ביצה שלמה, וכך היו עושים כל המסובים. והיה מברך לאחר מכן ברכת בורא נפשות.
  • מרן היה מקפיד שלא לקחת את הביצה או שאר הסימנים מהקערה, כדי להשאיר את הקערה שלימה כל הזמן, על פי הסוד. כפי שכתבו רבותינו המקובלים.
  • בכל פעם שהיו מסיימים סימן אחד מליל הסדר (כגון לאחר שסיימו את "קדש") היו משוררים כולם יחד את סדר הסימנים שוב (קדש ורחץ וכו') במנגינה. וכל פעם מנגינה אחרת.
ורחץ

  • לפני נטילת ידיים של "ורחץ" היה מעמיד מרן אדם (או ילד) שיזהיר את הנוטלים שלא יתבלבלו ויבואו לברך "על נטילת ידים" כהרגלם. ופעמים שהוא היה מזהיר קודם הנטילה שלא יברכו כהרגלם.
  • כשהיה הולך מרן ליטול את ידיו, היה ניגש לפני כן אל כל אחד בפני עצמו, והיה שואל אותו האם הוא מרגיש בנוח במקומו, והיה מוודא שכולם מרגישים בנוח במקומות, כדי שכל אחד ירגיש כמו מלך ובן חורין בלילה הזה.
כרפס

  • באכילת הכרפס נהג מרן לקחת כרפס שהוא סלרי.
  • מרן הורה שאף אלו שנהגו ליקח תפוח אדמה לטיבול ראשון, יכולים לשנות ממנהגם ולקחת כרפס הוא סלרי, אף ללא התרת נדרים.
  • מרן היה אומר לכולם טרם אכילת הכרפס, לכוון בברכת הכרפס לפטור את המרור, משום שיש מחלוקת בפוסקים האם הוא טעון ברכה או לא.
  • מרן היה לוקח כרפס שהוא פחות מכזית, ואפילו פחות מ18 גרם (שהוא השיעור המועט ביותר, והוא דעת הרמב"ם).
  • את הכרפס הטבילו במי מלח.
  • מרן לא היה מיסב באכילת הכרפס.
  • לאחר אכילת הכרפס, היו משאירים מעט כרפס בקערה כדי שישאר סוד הקערה שלם, והוא על פי הקבלה. אולם לפי הפשט אמר שיכולים לגמור כל מה שבקערה, ואין צריך לשייר.
יחץ

  • מרן כשהיה חוצה את המצה, היה בדעתו לחצות שיראה המצה כאותיות ד' וו' כפי שמופיע בספרים, אולם לא היה מקפיד על זה. והיה מכוון בראשו, שהחלק הגדול יהיה כנגד האות ו', והחלק הקטן כנגד האות ד'.
  • לאחר שחצה מרן את המצה, היו עושים בביתו של מרן "הצגה" שנהגו לעשותה חלק מעדות ישראל, ביניהם עיראק, שהילדים (החריפים) בין הבנים ובין הבנות היו יוצאים מחוץ לבית ומגבת שבתוכה המצה על כתפם, וכשהיו דופקים, מרן בעצמו היה קם לפתוח להם, וכשנכנסו היה מרן שואל אותם: "מאין באתם"? והם עונים "ממצרים!", והיה מאריך עמהם ושואלם כיצד היה במצרים? והיו מתארים לו, כי היה קשה, ושסבלו הרבה בדרך. והוסיף מרן לשאול אותם: "ולאן אתם הולכים?" והם היו משיבים "לירושלים!", והיה מוסיף לשאול אותם "ומה יש לכם על הגב"? בהיות ורואים את המגבת העוטפת את המצות, והיו אומרים את הפסוק "משארותם צרורות בשמלותם על שכמם". ואז ענו המסובים כולם ואומרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה!".
  • סיפר נכדו של מרן, ר' בן ציון בר שלום (בנה של בתו הבכורה של מרן, הרבנית עדינה) שבהיותו בגיל שש, היה בנו של מרן ר' משה יוסף שליט"א בגיל שלוש, ומרן לקח את בנו ר' משה, והוציאו עם המצה, וערך עמו את ההצגה הנ"ל.
  • שנה אחת התארח רבי אברהם יוסף אצל מרן בשלחן הסדר, ובנו של רבי אברהם, הרב מאיר זיו, היה באותה שנה בן תשע-עשר, וכששאל אותם מרן מהיכן באו, ולהיכן הולכים (כפי שציינו לעיל), שאל מרן את נכדו (מאיר זיו) "היכן אתה לומד"? וענה, כי הוא לומד בבית ספר יסודי התורה בתל אביב. ושאל אותו מרן "רגע, זה בית ספר של ספרדים או של אשכנזים"? וענה למרן, כי זהו בית ספר של אשכנזים. מיד אמר לו מרן בדרך צחות: "למה אתה לומד אצל אשכנזים"? וצחקו כולם.
מגיד

  • את ההגדה אחד מבני המשפחה קרא בקול רם, וכל המשפחה קראו בשקט, על פי הסדר. בין הבנים ובין הבנות. ואף הרבנית היתה קוראת.
  • בין פיסקא לפיסקא נהג מרן לומר או לשמוע מבניו ונכדיו דברי תורה, חידושים, פלפולים ומעשיות בעניין ההגדה.
  • מרן נהג ללמוד בפירושי ההגדות למיניהם. ונהג ללמוד הרבה בהגדת "בריסק", וכן למד בהגדה של פסח שהוציא לאור ר' עזרא נחום (גיס הרב אברהם יוסף).
  • מרן היה מקפיד לדבר דברים פשוטים, ללא פלפולים או קושיות, על מנת שדבריו שיובנו לכולם, ובפרט לילדים הקטנים ביותר שיושבים בשלחן. וכולם נהנו ביחד מאמרי קדשו.
  • בדרך כלל על כל אמירת חידוש או שאלת שאלה, היה מחלק מרן בוטנים. וכפי שהבאנו לעיל (קדש) שהיתה מחלקת הרבנית עליה השלום. אולם שנה אחת שכחו להביא בוטנים, ושאל מרן היכן הבוטנים, וענו כי אין. ואמר מרן, כי יביאו במקום זה במבה. ומאותה שנה היה מרן מחלק במבה לכל מי שהיה אומר חידוש או שאלה יפה.
  • שנה אחת אמר מרן חידוש בהגדה, שהכיר אותו אחד הנכדים (הרב מאיר זיו, בנו של הרב אברהם יוסף שליט"א). על כן, אמר לאביו, שהוא מכיר את החידוש הזה. וששמע אותו מהרב בתלמוד תורה. מיד אמר האב למרן "אבא אתה שומע? הוא אומר שהוא מכיר כבר את הרעיון הזה מהתלמוד תורה!" מרן הסתכל לעברו, חייך, שלף בוטן מאמתחתו, ואמר לנכד: "רק בגלל שאתה מכיר כבר את הרעיון הזה, מגיע לך בוטן".
  • כשהגיעו לאמירת "הא לחמא עניא", הגביה מרן את המצה בלבד על השלחן. ולא נהגו לסובב מעל ראשי המסובים.
  • כשהגיעו לאמירת "מה נשתנה", היה מרן נותן את הקערה לאחד מהמסובים ואומר לו להוציא את הקערה "שאין בה צורך", ואומר כן כדי לעורר את התינוקות שישאלו.
  • באמירת "מה נשתנה" היו עומדים הילדים על גבי כסאות, והיו שרים יחד את אמירת מה נשתנה. ולאחר מכן היו עוברים לפני מרן, והיה מחלק להם בוטנים (ובשנים המאוחרות יותר, היה זה במבה. וכפי האמור לעיל).
  • שנה אחת עמדו הנכדים לשיר את אמירת "מה נשתנה", ואחד הנכדים שלמד במוסדות חינוך של אשכנזים, שר את "מה נשתנה" בהבהרה אשכנזית. ולאחר שסיימו ובאו לקבל ממרן את הבוטנים, אמר מרן בצחוק כשחיוך מאיר על פניו "איפה הווזווז (איפה האשכנזי)? איפה הווזווז (איפה האשכנזי)? בוא תיקח גם אתה את החלק שלך"!
  • כשהיו מגיעים לקטע של "חכם מהו אומר", "רשע מה הוא אומר", מרן זצ"ל אמר שאחד יקרא את שני הקטעים.
  • כשאמר מרן "דם ואש ותמרות עשן" וכו', שפך מעט מהכוס לכלי אחר, בכל תיבה מעט.
  • לא הקפידו בביתו של מרן לא להסתכל על היין בעת שפיכת "דם ואש ותמרות עשן".
  • לאחר שפיכת "דם ואש ותמרות עשן", היתה הרבנית עליה השלום קוראת לנכדה רווקה הצריכה להינשא, שתשפוך את היין בכיור לסגולה לזיווג הגון במהרה.
  • מעשה באחד שסיפר למרן בבוקר שלמחרת ליל הסדר, ששפכו לו בפתח ביתו את היין של עשרת המכות, והורה לו מרן שישפוך באותו מקום הרבה מים.
  • באמירת עשרת המכות, היה מרן מסביר על כל מכה ומכה, כיצד התרחשה במצרים. ומפליא היה לראות את מרן אשר יושב כמלך בראש השלחן, מדבר דברים אשר היו פשוטים ביותר, אך היו מרתקים את כל היושבים בשלחן, עד כדי כך שהיו מרגישים כאילו הם ממש במצרים בעת יציאת עם ישראל.
  • כל שנה מרן היה מחדש חידושים מאוד רבים על סדר ההגדה, והיה כנחל נובע וכנהר אשר אינו פוסק, והיו אלו חידושים רבים אשר הינם נוספים על מה שחידש בספרו חזון עובדיה על הלכות פסח, ששם נדפסה הגדה עם ביאוריו של מרן זיע"א.
  • רגיל היה מרן לומר בשלחן הסדר, שאלה על עשרת המכות. מדוע הקב"ה עשה עשרת המכות, והלא יכול הקב"ה לעשות מכה אחת, ולהוציא את עם ישראל ממצרים. וענה מרן, כי אין מטרת הקב"ה להוציא את עם ישראל ממצרים, שאם כן די במכה אחת. אלא המטרה היא להראות למצרים בכל פעם ופעם את גדולת ה' יתברך. ואמר כי זהו נמשל לשני אנשים שמצאו אלף זהובים, האחד מצא בפעם אחת. ואילו השני בכל פעם מצא מעט, ששמחתו של השני היא רבה יותר משל הראשון, משום שיש לו הרבה שמחות קטנות. וכך גם בעשרת המכות, בכל פעם יש לעם ישראל שמחה מהכאת המצריים. ולכן יש עשרת מכות, עד צאת ישראל ממצרים.
  • באמירת "דיינו" היה אחד קורא קטע וכולם עונים אחריו "דיינו".
  • אמירת "דיינו" היו עושים במנגינה שנהגו בה יהודי חלאב. ואמר מרן לעשות כן במנגינה הזו, לכבודה של הרבנית עליה השלום.
  • לא נהגו לשורר באמצע ההגדה את הפיוט "אמונים ערכו שבח" לאחר אמירת "פסח שהיו אבותינו אוכלים", וגם לא את הפיוט "אתה גאלת" שלאחר ברכת גאל ישראל.
  • סיפר נכדו של מרן, ר' עובדיה יוסף טולידאנו, שכאשר מרן היה קורא את ההגדה, היה מראה בעצמו ובידיו, כאילו נוכח שם, יוצא ממצרים, נמצא במדבר, במתן תורה ועוד. וכשהגיע לפסקה כמה מעלות טובות למקום עלינו, הציג לעצמו בידיו כל פיסקה ופיסקה. כך באילו קרע לנו את הים, הראה בידיו את הים נקרע לשניים. שיקע צרינו בתוכו, שיקע איזה דבר במים, ובאילו האכילנו את המן, הראה עצמו כאוכל מן. והתרגשותו הגדולה היתה באמירת "נתן לנו את התורה", שהרים את ידיו כלפי מעלה בשמחה עצומה עם ההגדה בידיו, במאור: "אהה, התורה הקדושה, נתן לנו את התורה הקדושה, מה היינו עושים בלעדייך התורה הקדושה"...
  • פעם אחת באמצע קריאת ההגדה, ראה מרן כי אחד המסובים מדפדף כל הזמן אנה ואנה בהגדה, כדי לראות כמה דפים נשארו עד סיום הסדר. בהיות ורוצה הוא להגיע לסימן "שלחן עורך" כדי לאכול את סעודת החג. ואמר מרן לסועדים, "נאמר בפסוק במשלי לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו. החכם מסתכל על צד ימין, כמה דפים הספיק כבר לקרוא. ואילו הכסיל מסתכל על הצד השמאלי, כמה דפים נשארו"...
רחצה

  • בשעת נטילת הידיים, מרן היה קם לעבר הכיור לעשות שם את הנטילה. אולם בשנים האחרונות היו מגישים אל מקומו של מרן את כלי הנטילה ואת הקערה שיטול בה ידיים.
מוציא מצה

  • כשהיה מרן במצרים בשנת תש"ח, והיה חשש סכנה ליהודים אשר במצרים לצאת מארצם כדי להביא חיטים שמורים משעת קצירה, הורה מרן ליקח חיטים מן הנכרים לעשיית המצה, ואף בירך על מצות אלו "על אכילת מצה".
  • מרן הקפיד לאכול בליל הסדר ממצות שנאפו לאחר חצות היום.
  • הקפיד מרן לאכול חמשה כזיתות של מצה בליל הסדר, דהיינו, שני כזיתות במוציא מצה, אחד בכורך, ושניים באפיקומן.
  • בשנים האחרונות כשהיה קשה למרן לאכול שני כזיתות, היה אוכל אותם בשיעורים שונים. שהכזית הראשון היה אוכלו בשיעור של שלושים גרם, והשני היה בשיעור שמונה עשר גרם.
  • במשך כל השנים נהג מרן ובני ביתו לאכול מצות רכות בלבד, אולם בשנים האחרונות מחמת בריאותו אכל מצות קשות. ובני הבית המשיכו במנהג לאכול מצות רכות.
  • סיפר מרן הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א, כי כאשר מרן זיע"א כיהן כרבה של תל אביב, בשנת תשכ"ח – תשכ"ט, לא היה מצוי בתל אביב מצות מכונה "מהדרין", והרבנית ע"ה היתה נוסעת במיוחד לירושלים להשיג מצות "הלפרין", ומרן אמר לה: "למה את טורחת? גם זה כשר – "מצות אביב", "מצות ראשון". אבל היא רצתה להחמיר.
  • לפני תחילת מצות אכילת מצה, מרן היה מזכיר למסובים לאכול את המצה בהסבה, ומזהירם שלא לדבר עד סיום "כורך", מכיון שברכות המצה חלות גם על כורך.
  • מרן היה מבקש מהמסובים להשתדל לאכול כזית בתוך ארבע דקות, למרות שהוא פסק בעצמו שמעיקר הדין אכילת פרס היא עד שבע דקות ומחצה.
  • בעת מצות אכילת מצה, היה מרן מניח לידו משקל מחוגה מכני, ומודד את משקלן של המצות.
  • בשנים המוקדמות פעמים רבות מרן היה חוזר ואומר, כי שעור כזית המצה נמדד בנפח ולא במשקל. אולם בשנותיו האחרונות חזר בו מדברים אלו, וכן השיב בתשובה כת"י להרב בנימין חותה, בספר כי בא מועד על הלכות פסח, כי שיעורם של המצה ושאר המצוות הינו במשקל בלבד.
  • לאחר ברכת "המוציא" וברכת "על אכילת מצה", טעם מרן תחילה מעט מן הכזית שנפרס מהמצה השלימה העליונה בלי הסיבה, ולאחר מכן חילק לכל בני הבית כזית כדי שיאכלו מיד בהסבה, ולאחר שסיים לחלק להם, אכל את שני הכזיתות בהסבה.
  • נהג מרן ואף הורה כן ברבים, שאין צריך להכניס את שני הכזיתות לפיו בבת אחת ולאוכלם ביחד בפעם אחת, אלא רשאים לאכול מעט – מעט ללא שהייה בינתיים, כדרך אכילת הרשות. ורק יזהר שלא ישהה באכילת הכזית יותר משיעור של כדי אכילת פרס, שזה כשש-שבע דקות. וסיפר מרן, שכשדרש הלכה זו ברבים, קלסוהו כמה תלמידי חכמים על שבתחילה חששו והצריכו להכניס את שני הכזיתות בבת אחת, וכששמעו את פסקו בעניין זה נחה דעתם, כי היה להם לצער גדול מחומרתם.
  • אף לאחר ימות הפסח, מרן היה מברך על המצה ברכת המוציא לחם מן הארץ. בהיות (וכן העידו בני ביתו לאורך כל השנים) שהמצה היתה מונחת על שלחנו של מרן בכל ימות השנה.
מרור

  • מרן היה מקפיד לאכול חסה אך ורק מיבול של "גוש קטיף".
  • בעבר כשלא היה מצוי חסה ללא חשש תולעים, היה מרן לוקח למרור את הקלח של החסה. והקפיד שלא לקחת את הקלח הטמון בקרקע שנקרא שורש, משום שיש אומרים שלא יוצאים בו ידי חובה. אלא היה לוקח את הקלח שבאמצע כל עלה, שאין מצוי שם תולעים כל כך, וניכרים היטב בבדיקה.
  • אף כשהיה אוכל מרן חסה מיבול של "גוש קטיף", היה אוכל רק את השיעור שחייבים משום המצוה ולא יותר, שמא אף על פי כן יש בהן תולעים.
  • החרוסת אשר טבלו בה את המרור, היתה זו חרוסת כמנהג יהודי עיראק, ומרן בעצמו היה מכין אותה בערב פסח מבעוד יום. והיה מרתיח תמרים על גבי האש, ביחד עם יין, ולאחר מכן היה מניחם על גבי ציפה של כרית, והיה סוחט אותם. ובתוכה היה שם אגוזים טחונים, ושקדים.
  • עד שנתו האחרונה, מרן בעצמו היה טורח ומשתדל להכין את החרוסת.
כורך

  • לפני אכילת הכורך נהג מרן לומר "מצה ומרור בלא ברכה, זכר למקדש בימינו יחודש".
  • מרן לא נהג להניח את המרור מעל המצה, אלא היה מניח את המרור בתוך המצה יחד עם החרוסת.
שלחן עורך

  • הרבנית עליה השלום היתה מקפידה כל שנה ושנה, להכין תפוחי אדמה בתנור, וכופתאות (קניידלך) לסועדים, והיתה דואגת שלא יחסר לאף אחד.
  • בעבר מרן היה אוכל עוגיות הנאפות על ידי חברת "פפושדו" בפסח, אולם בשנותיו האחרונות לא אכל.
  • מרן היה מזהיר ומתריע, שכל אחד ייזהר שלא למלאות את בטנו, שלא יאכל את האפיקומן באכילה גסה, ואז לא יצא ידי חובת מצות אפיקומן.
  • בשעת הסעודה ב"שלחן עורך" בדרך כלל לא היו שרים, מכיון שלא היה זמן לשירה, מחמת סיפורי יציאת מצרים וענייני ההגדה שהאריכו בהם. אך לעתים היה מרן מפייט בסעודה פיוט אחד, והוא הפיוט "יחיד נורא".
  • בזמן הסעודה לא למד מרן מסכת פסחים, ולא קרא את קטעי הזוהר המופיעים במחזורים.
  • בשנים האחרונות מרן לא הרבה לספר באמצע מגיד, אולם הרבה לספר בשעת הסעודה בשלחן עורך, ולאחר ליל הסדר היה ממשיך לספר וללמוד בענייני יציאת מצרים וענייני הלכות הפסח כמה שעות.
  • שנה אחת בעוד כולם עסוקים באכילת סעודת החג, מרן היה אחוז בשרעפיו, ואכל אכילה מועטה כדרכו, ואמר לסועדים "נו, צפון!" אך ענו למרן, כי עדיין לא הספיקו לאכול. מרן שמע דברים אלו ומיד אמר בחיוך "אה, תאכלו, תאכלו בנחת"... והמתין להם.
צפון

  • לא נהגו בביתו של מרן בהחבאת האפיקומן או בגניבתו.
  • סיפר נכדו של מרן, הרב עובדיה יוסף טולידאנו, שפעם כשהיה ילד קטן היה מגיע לאחר הפסח לתלמוד התורה וכל חבריו היו מספרים ומתפארים במציאת וגניבת האפיקומן, ומה הם קיבלו בתמורה. והוא היה לבו נחמץ שלא נוהגים כן בבית סבם. על כן, בא לפני מרן וביקש ממנו שגם אצלו ינהגו במנהג כניבת האפיקומן, ומי שיזכה סבא יביא לו מתנה סט "יביע אומר". ומרן השיב לו: "כאן לא גונבים, גם בשביל לקבל יביע אומר"...
  • מכיון שלא נהג מרן להחביא את האפיקומן, לכן הילד שצרור האפיקומן נכרך בסימן "יחץ" על שכמו, שמר על האפיקומן עד זמן אכילתו. במהלך הסדר היו הצעירים שבין המסובים מנסים לחטוף את האפיקומן מידיו, וכך נותר הילד ערני בעודו שומר על אוצרו מכל משמר. וכשהגיע זמן "צפון" קם הילד ומגיש לפני מרן את האפיקומן בשמחה גדולה.
  • בחלוף השנים, כאשר המשפחה הלכה והתרחבה ובין המסובים היו הרבה ילדים קטנים, נהג מרן ליטול פסות מצה מרובות, שכל אחת מהן יש בה כדי שניים או שלשה כזיתים, והיה מחלקן לילדים הרבים שהקיפו את שלחנו, כדי שישמרו אותן לעת אכילת האפיקומן. וכך היה הרבה שמחה ודיצה על שלחן הסדר ועורר את התינוקות לתהות ולדרוש על ענייני הלילה. אולם בשנותיו האחרונות לא נהג בזה, אלא היו מונחות שלוש מצות לפניו בלבד.
  • מרן היה מזהיר לאכול את כזיתות המצה בהסיבה, ובפרט באכילת האפיקומן שיש השוכחים לאוכלה בהסבה מחמת הסעודה שאכלו בשלחן עורך.
  • כמו באכילת "מוציא מצה" בשנים האחרונות כשהיה קשה למרן לאכול שני כזיתות, היה אוכל אותם בשיעורים שונים. שהכזית הראשון היה אוכלו בשיעור של שלושים גרם, והשני (בהיות והוא עורך הסדר) היה בשיעור שמונה עשר גרם.
  • מרן היה מקפיד עד מאוד לסיים את אכילת האפיקומן בזמנו, קודם חצות.
  • לאחר אכילת צפון, מרן נהג שלא לשתות משקאות כגון מיצים ממותקים, תה או קפה, אלא היה שותה מים בלבד.
  • לא שמרו בביתו של מרן מהאפיקומן לסגולה לשמירה.
ברך

  • מרן לא היה עושה מים אחרונים על ידי כלי, אלא קם ממקומו ורוחץ ידיו בברז.
  • בדרכו לנטילה, מרן היה אומר "מים אחרונים חובה".
  • מרן לא היה מקפיד לחבוש כובע וללבוש המעיל העליון בשעת ברכת המזון, אלא היה מברך כשעל ראשו כיפה גדולה המכסה את רוב הראש, וחולצה עם שרוולים ארוכים המכסים את כל היד.
  • היה נוהג לשבת כשמזמן, ואפילו כשמזמן בעשרה ואומר "אלוקינו".
  • פעם אחת אירע ששכח לזמן, ומיד אחר נטילת ידים למים אחרונים התחיל לברך ברכת המזון, ואף שהזכירו לו שיש שם שלשה שאכלו, המשיך בברכת המזון, ולא הפסיק אחר הזן את הכל כדי לזמן שם.
  • מרן היה נוהג לברך ברכת המזון בקול רם, מפני שהקול מעורר את הכוונה.
  • מרן היה מברך בנחת מילה במילה ובכוונה כראוי, וכמו שאמרו בזוהר הקדוש (פרשת ויקהל דף ריח ע"א) שמי שמברך להקדוש ברוך הוא מתוך שובע צריך לכוין לבו ולתת רצונו בשמחה, ולא ימצא עצב אלא שיברך בשמחה בסוד זה וישים רצונו שהרי הוא נותן עתה לאחר בשמחה בעין טובה.
  • מרן היה מקפיד לשבת בכל ברכת המזון, ואף בברכה רביעית ובאמירת הרחמן.
  • קודם ברכת המזון, היו מדיחים את הכוסות.
הלל

  • את ההלל היה מרן קורא בנעימה, וכשנוכח לראות שנותר עוד פנאי עד חצות, היה מנגן הרבה על כל פרק ופרק שבהלל ומזמרו בשירה, ברינה ובשמחה גדולה.
  • שנה אחת מרן סיים לקרוא את ההלל לפני המסובים על שלחנו, והלך לחדרו לשקוד על לימודו. נכדיו (משפחת טולידאנו) המשיכו לשורר את ההלל בקול נעים, והיה מחזה מפעים לשמוע את ההלל הנאמר בשמחה רבה בשלחן הסדר, שעולה לשמי מרום יחד עם לימודו של מרן.
נרצה

  • לאחר סיום הסדר, מרן היה אוסף את כל הילדים הקטנים אליו, והיה מספר להם עוד סיפורים על יציאת מצרים, לפני שהיה יוצא אל חדר לימודו.
  • בשנים המוקדמות, הרבנית עליה השלום היתה שרה "חד גדיא" וכן את הפיוט "אחד מי יודע" בערבית, כמנהג יהודי חלאב.
  • בסוף ליל הסדר מרן לא היה קורא שיר השירים. אך היו שרים פיוטים, כגון חד גדיא ואחד מי יודע.
  • בשנים אשר היה נשאר עם בני ביתו בשלחן והיו שרים פיוטים, בפיוט "אחד מי יודע" מרן נהג לומר "אחד אלוקינו" ולא אלוהינו.
  • בשנים המאוחרות לאחר שהיו גומרים את ההלל, היה מרן פורש לחדר הספרייה כדי להגות בתלמודו, בעוד בני הבית נותרים להסב סביב השלחן ולזמר את פיוטי הלילה "חד גדיא", "אחד מי יודע", וכן לומר את "שיר השירים".
  • לאחר ליל הסדר היה ממשיך מרן ללמוד בהלכות חג הפסח בדברי הפוסקים כל הלילה. אולם בשנים האחרונות (לאחר גיל שבעים וחמש לערך) לא היה לומד כל הלילה, אבל היה ממשיך עוד כמה שעות לאחר חצות.
  • אף בשנים שלמד כל הלילה, היה מתפלל רגיל בשעה שבע בבוקר, והיה עורך את הסעודה רגיל, ולא היה ניכר עליו שעייף מהלימוד, והכל היה עושה בנועם ובסבר פנים יפות.
  • פעמים שאחר ליל הסדר למד חוץ מענייני הפסח גם עניינים אחרים.
 
אולי כבודו יוכל להעלות כמה דפים ממנו כדוגמא בעלמא למען הרבות רוכשים והמעט שואלים..
מצ"ב דוגמה.
עדיין אפשר להצטרף להיות נציג באזור מגוריכם, בתשלום סמלי כמובן.
 

קבצים מצורפים

  • הגדה של פסח מורשת מרן - דוגמה לפרסום.pdf
    1.7 MB · צפיות: 40
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון