ייש"כ גדול מאוד על העבודה והליקוט הנפלא, תענוג לקרוא!
הגר"ד יוסף שליט"א בארחות מרן כתב שהרב לא הקפיד לברך תמיד בר"ח וכן לא הקפיד תמיד ברוב עם. וגם כשחל ר"ח בשבת והיה עליו טורח ללכת לברך, לא בירך בשבת. אך דעתו היה שאפשר לברך בשבת לכתחילה. ע"ש.
מילקו"י (תלא עמ' רמג) משמע שמרן לא האריך הרבה זמן בבדיקה. (למי שיש הגדה של פסח יחוה דעת כדאי לעיין מה כתב שם)
בילקו"י (ס' תעב עמ' קטז) כתב שמרן לא היה מסב הרבה אלא מעט (אולי מעט לעומת דעת האורל"צ).
יש הו"א שלא להסתכל?
מה מקור המנהג?
שמעתי שיש חשש כזה שאם שופכים את היין של המכות על דלת של מישהו אחר הוא יעזוב את דירתו באותה שנה. יש לזה מקור?
שוב נתיישבתי בדבר, והגעתי עתה אל ביתי. ואמרתי לפרש שיחתי, בעת ובעונה הזאת. וכדי שהודעה זו תישלח שוב אל הרב השואל, שיראה כי שלחו תגובה כאן. העתקתי את תשובותיי הקודמות, והוספתי עליהן נופך. ואענה על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון:
בעניין מה שכתב בשם הגר"ד, עתה רואה אני יותר את דבריי יותר מבוארים. שהעתקתי זאת מספר הלכות בתמונות (חלק א עמ' 144). וכתב שם, וזו לשונו: "הקפיד לומר ברכת האילנות דוקא בראש חודש ניסן, ואפילו כשחל בשבת. וכתב בחזון עובדיה פסח עמ' כג שכך הורה למעשה בשנת תשנ"ה וז"ל "ובירכנו בשבת ברכת האילנות ברוב עם
כמנהגנו תמיד לברך ביום ר"ח". ובשנים האחרונות כשלח ר"ח ניסן בשבת היה ממתין עד יום ראשון וכך כתב שם בעמוד כ, ויתכן שנהג כך משום שהתקשה ללכת ברגל כדי לברך ברכת האילנות, והמתין ליום ראשון כדי שיוכלו לקחת אותו ברכבו, משום ברב עם הדרת מלך".
בעניין מה שכתבתי שהיתה נערכת הבדיקה שעות רבות. ---
בעניין מה שכתבתי שהיה נוטה עד כמה שיכול, כך העיד נכדו הרב ציון בר שלום, שהיה עמו למעלה משלושים שנה בליל הסדר!
בעניין שלא להסתכל בעת שפיכת היין, המקור לכך הובא בספר מנהגי הראשון לציון חלק ג (עמ' 175) שמנהג בארץ תוניס, שהיתה אם המשפחה נעמדת ליד ראש המשפחה ובידה כלי עם מים וקערה עמוקה, והיה ראש המשפחה שופך לקערה יין אדום והאשה שופכת מים וכך חוזר תהליך זה בכל שפיכה. ועל כל מכה ומכה עונים המסובים ה' יצילנו. ומסירים פניהם מן הקערה שלתוכה נמזג המים והיין, כדי להתרחק מנגע המכות, ושופכים הקערה לאחמ"כ מחוץ לבית.
ס' תוניס אל-כדרה (עמ' 86).
בעניין מה שכתבתי שהרבנית היתה קוראת לאיזה נכדה רווקה הצריכה להינשא שתשפוך את היין בכיור לסגולה לזיווג הגון במהרה. כ"כ בהגדה של פסח והגדת לבנך (עמ' מו). ונראה רמז לזה, כי דצך עדש באחב בגימטריא בצבאות, והוא רמז לספוק השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות. ואמרי' דקשה זיוגוו של אדם כקריעת ים סוף, והיינו קריעת ים סוף שהיתה לאחר יציאת מצרים וביציאת מצרים נאמר היום אתם יוצאים בחדש האביב, והוא אות ר"ת של הפסוק השבעתי אתכם בנות ירושלים, ובנישואין הבעל כורת ברית לאשה. כ"כ כ"ז בספר מנהגי הראשון לציון חלק ג עמ' 175-6.
בעניין שפיכת היין על יד הדלת, צריך לבדוק לגבי עזיבת הבית. אך כבר ציינתי לעיל שהיה מעשה שאחד סיפר למרן בבוקר שלמחרת ליל הסדר ששפכו לו בפתח של הבית את היין של המכות, והורה לו מרן שישפוך באותו המקום הרבה מים. וכן העיד נכדו ר' יעקב ששון. והוא מטעם ששורה על היין הזה רוח רעה, כמים אחרונים. וע"ע בכה"ח (סי' תעג אות קסה).