• שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

גרביים בגוון הרגל

למה ?

דווקא מרן דיבר על זה ברבים וכתב על זה בכמה מקומות ברבים
דיבר על זה בשיעוריו ברבים ? תראה לי.
שמעתי ממרן שליט"א שאפילו לבנותיו לא היה מעיר על הדברים האלה.
יסלחו לי הרבנים הגאונים, אבל זה לא נראה טוב ההתעסקות המסיבית בנושא הזה.
 
כדי להבהיר את הדברים
נחלק ונאמר וודאי שמרן כתב על ענין אורך החצאית שיהיה עד לקרסול בכמה וכמה מכתבים שיצאו תחת ידו ואף באחד השרשורים כאן הביאו אף קונטרס בדעתו אולם למען האמת שלגבי צבע הגרביים זה לא ראיתי שמרן דיבר בזה ואדרבה למי שיש נשמח שיעלה ויבאו
ואף גם זאת לא היה מעורר על כך כמו פאה נכרית ודו''ק ואכמ''ל
 
בעיה נוספת

לצערנו הרב העלית של הציבור הספרדי, ובפרט הישיבתי, שולח בעיקר למוסדות אשכנזים (או לכה"פ משתכנזים ל"ע), וכן נוהגים לרוב גם רבותינו גדולי הדור שליט"א וזצ"ל, ובפשטות, כי לעת עתה המוסדות שלהם נחשבים ברמה גבוהה יותר, וזה ממש לא חשוב אם זה נכון או לא, זו המציאות בשטח, כולם שואפים לשם, חברון, פוניבז, וולפסון וכו...

ברגע שמישהו ישנה קוד לבוש, במיוחד בעניין כזה רגיש, וימתג את עצמו (למשל, שמעתי מכמה מוסמכים שהם אוסרים חצאית עד הקרסול כדי להבדל מהמזרחי,סתם דוגמא) אז הוא יכול לשכוח לחלוטין ממוסדות וישיבות נחשבות לילדיו (אשכנזיות או משתכנזות) החל מהחיידר וכלה בישיבה גדולה.

לא חושב שיש סיכוי בעולם שתצליחו לשכנע אברך חשוב לוותר על החינוך של הילדים שלו בשביל דבר כזה, בפרט שיש על מי לסמוך בזה. (אלא אם כן נתחיל להקים מוסדות לתפארת, ונפסיק לרדוף ולהחניף לאשכנזים, ואז הרבה דברים ישתנו, איך אמר לי המשגיח בישיבה אם אני אקבל הרבה ספרדים לישיבה הספרדים לא ירצו לבוא לפה. והוא צודק 100%. לצערינו)

אבל הלואי והלואי אני איתכם.
 
בעיה נוספת

לצערנו הרב העלית של הציבור הספרדי, ובפרט הישיבתי, שולח בעיקר למוסדות אשכנזים (או לכה"פ משתכנזים ל"ע), וכן נוהגים לרוב גם רבותינו גדולי הדור שליט"א וזצ"ל, ובפשטות, כי לעת עתה המוסדות שלהם נחשבים ברמה גבוהה יותר, וזה ממש לא חשוב אם זה נכון או לא, זו המציאות בשטח, כולם שואפים לשם, חברון, פוניבז, וולפסון וכו...

ברגע שמישהו ישנה קוד לבוש, במיוחד בעניין כזה רגיש, וימתג את עצמו (למשל, שמעתי מכמה מוסמכים שהם אוסרים חצאית עד הקרסול כדי להבדל מהמזרחי,סתם דוגמא) אז הוא יכול לשכוח לחלוטין ממוסדות וישיבות נחשבות לילדיו (אשכנזיות או משתכנזות) החל מהחיידר וכלה בישיבה גדולה.

לא חושב שיש סיכוי בעולם שתצליחו לשכנע אברך חשוב לוותר על החינוך של הילדים שלו בשביל דבר כזה, בפרט שיש על מי לסמוך בזה. (אלא אם כן נתחיל להקים מוסדות לתפארת, ונפסיק לרדוף ולהחניף לאשכנזים, ואז הרבה דברים ישתנו, איך אמר לי המשגיח בישיבה אם אני אקבל הרבה ספרדים לישיבה הספרדים לא ירצו לבוא לפה. והוא צודק 100%. לצערינו)

אבל הלואי והלואי אני איתכם.
אני אשכנזי ולמדתי בפונוביז ואני מאמין שאם אחדות אפשר להשיג את זה כנוסח באחדותנו
 
דיבר על זה בשיעוריו ברבים ? תראה לי.
כדי להבהיר את הדברים
נחלק ונאמר וודאי שמרן כתב על ענין אורך החצאית שיהיה עד לקרסול בכמה וכמה מכתבים שיצאו תחת ידו ואף באחד השרשורים כאן הביאו אף קונטרס בדעתו
עדיין יש הבדל
דאם נתבונן מרן רק כתב מכתב בעניין למי ששאלו בלבד, ולא פרסם זאת לרבים
ואע"פ דגם אחרי המכתב ההוא עדיין חיבר ספרים ומסר שיעורים, ואפ"ה לא הביע זאת בפומבי הן בספריו והן בשיעוריו, כך שזה אומר דרשני [נקודה למחשבה]
 
עדיין יש הבדל
דאם נתבונן מרן רק כתב מכתב בעניין למי ששאלו בלבד, ולא פרסם זאת לרבים
ואע"פ דגם אחרי המכתב ההוא עדיין חיבר ספרים ומסר שיעורים, ואפ"ה לא הביע זאת בפומבי הן בספריו והן בשיעוריו, כך שזה אומר דרשני [נקודה למחשבה]
מה לנו כי נותוכח הרב יצחק קיים מי שיכול לשאול אותו שישאל
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
ההתעסקות המסיבית בזה מיותרת.

אה, עכשיו טענה חדשה. קודם זה היה עלול 'למנוע מבנות ללכת', ועכשיו פתאום 'ההתעסקות מסיבית בזה מיותרת'. אתה לא חושב שאולי יש כאן איזו בריחה מהדיון לגופו של עניין? כאילו, למה באמת זה 'מיותר' לדבר על מה שרבותינו התירו או אסרו, או על מה שחשוב לחינוך בנות ישראל? האם זה בגלל שזה נוגע בנושאים אישיים שאנחנו פחות אוהבים לדון בהם בגלוי?
 
צא נא וראה למרן הרב עובדיה זצ"ל , שלא היה מדבר על דברים האלה ברבים.​

יצאתי וראיתי.

אולם כבר כתבתי בזה בספרי, ואעתיק את אשר נלע"ד, אם יש לך מה להעיר או להאיר, מוזמן.

וראשית אקדים, שגם לפי מה שכתב ביבי"א קודם חזרתו במכתבים, שסבר שמועיל גרביים, מ"מ פשוט שהכוונה בזה לגרביים שחורות וכיו"ב, דאילו גרביים בצבע הדומה לרגל, בודאי דלא מהני כלל, וכל שכן הוא מפאה נכרית. וכ"מ בשו"ת הראש"ל (ח"ב עמ' שצז ריש ד"ה ומזה), שצריך שהגרביים לא יהיו שקופות, "ולא כמראה הבשר". ע"ש. וכן דעת שאר גדולי הדור, וראה בזה בספרי "בגדי קודש" (פרק ב אותיות א-ז) באריכות. וזה פשוט מאד. ואין זה תלוי בעובי של הגרביים, אלא גם כאשר הן עבות מאד, אם הן דומות לגוף זה לא מועיל, היות ובעיית ה'צבע' ובעיית ה'שקיפות' הן שני בעיות נפרדות, ולא תלויות זו בזו. גם יש לדעת, שאף אם אין הצבע של הגרביים 'בדיוק' כמו צבע גופה של 'הלובשת', אסור, היות ואין הבדל כלפי המכשול הנגרם ממנה אם צבע זה תואם את 'גופה' דוקא או את של 'אחרות'. ועי' בזה באריכות בבגדי קודש שם.

ואעתיק ממה שכתבתי בזה בספר:

אכן קצת צ"ע מדוע לא כתב כן מרן בגליון יבי"א הנ"ל, שהוא חוזר בו ממה שכתב שם. וכן מדוע לא דיבר ע"ז בשיעורים וכד', בעוד שיהיו רבים בינתיים שימשיכו לנהוג כמשמעות היביע אומר הנ"ל להקל, ולא פרסם זאת אלא במכתבים. וגם בטהרת הבית הנ"ל מדוע לא כתב שצריך חצאית עד הקרסול (אלא שגם לא כתב להיפך, כדביארתי בפנים). וכן העיר הגאון רבי אליהו בוחבוט שליט"א (בשולי הסכמתו לספרי 'בגדי קודש', ואביאנה כאן), וז"ל: ומחיבת הקודש אמור יאמר העבד את הנלע"ד לפי קוצר השגתי ומיעוט ערכי עלי בביאור דעתו דעת עליון של מרן מאור ישראל מוהרע"י זלה"ה בנושא חצאית עד הקרסול, דהנה מצד אחד כבר פורסמו כמה וכמה מכתבים שבהם מבשר מבשר ואומר כי הד"ר הוא לכל חסידיו בהאי דינא ודעתו מעתה להחמיר בזה, אך מאידך לא פירסם ברבים כלל כי הדר תבר לגזיזיה ממה שנקט להיתרא בשו"ת יביע אומר ובספרו הבהיר טהרת הבית, רק כתב על זה בכמה מכתבים פרטיים (לא מכתבים ציבוריים) ושח על כך בשיחות עידוד לבני ביתו בקודש פנימה לפני ולפנים, וזאת למרות שמאז שנת ה'תשל"ט (שאז כתב להגרז"נ גולדברג זצ"ל מודים דרבנן על האיסור) עלו על משב"ח הדפוס שוב ושוב ספריו הנזכרים בחיי חיותו וביוזמתו, וגם מאז דרוש דרש בפני קהל ועדה אין ספור פעמים בנושא הצניעות ובכל זאת נמנע מלהעלות את הנושא הנ"ל על אף שנוגע למעשה ממש לכל בנות ישראל, ובמקצת מכתבים אף עולה מרוח הדברים כעין הנח"ה סובר"ת דהאיסור הוא רק בגרביים שקופות וכו'. עכ"ל. [וראה להלן המשך דבריו].

והנה לעניין השאלה מדוע לא כתב כן בגליון, אינו שאלה כ"כ, כי נראה שהגליונות שמרן כתב, לא רשם זאת ע"מ שיודפס אח"כ וכד', אלא לעצמו, וכידוע שהרבה פעמים מגליונות צומח תשובות שלימות, דהיינו כשאדם רושם בגליון שלו באיזה תשובה - הערה או שכ"כ איזה פוסק וכד', אז כל פעם שרואה עוד מי שדיבר בזה מוסיף לו לגליון ההוא, וכך לאחר תקופה מצטבר רשימת פוסקים שדיברו בזה, והוא תועלת עבורו לכשיכתוב עוד בנושא זה. וא"כ אין כ"כ תימה מדוע לא כתב כן בגליון שחוזר בו, כי כאמור הגליון לא נועד לצורך הציבור (כדי שיצטרך לכתוב שם - שידעו שחזר בו) אלא לצורך עצמו. וגם בלא"ה, הרי מרן זצ"ל לא התיישב לעבור על כל היבי"א לעשות לזה "מהדו"ב" או משהו כזה, אלא מידי פעם היה מוסיף בגליון דברים שנתחדשו לו, ויש כמה דברים שחזר בהם מדבריו הראשונים, ולא מצאנו להם רמז בגליון. על כן בודאי אין להביא מכך שום ראיה.

וגם בעניין שאר השאלות הנ"ל, מדוע לא תיקן את זה בספרים וכיו"ב, קודם כל יש לדעת שגם אם לא נדע בסודו התשובה לשאלות אלו, מ"מ אין זה נפק"מ לענין דעתו להלכה, דהרי עכ"פ במכתבים כתב שדעתו למסקנא שיש ללבוש חצאית או שמלה עד הקרסול ולא מועיל גרביים, וכותב שם מפורשות שחזר בו מהיבי"א שאסר שם את הגרביים רק אם הם שקופות (או בצבע הדומה לרגל), ומשמעות לשונו הוא שזה מעיקר הדין ולא חומרא בעלמא וכדביארתי לעיל בפנים, ומה שלא דיבר על כך בשיעורים ולא תיקן את זה בספרים וכו' זה שאלה, אך על כגון דא נאמר "מקושיא לא מתים", דמה נעשה ובמכתבים פירש להדיא דעתו וכאמור. וכן השיבו לי בפשיטות נכדו של מרן זצ"ל הג"ר יעקב ששון (מח"ס אביר הרועים ג"ח) והג"ר שאלתיאל עמר שליט"א אשר זכה ליצק מים ע"י מרן בקודש פנימה ולשמשו בעת כתיבת חיבוריו. והם ודאי מבינים "קצת יותר" מאיתנו את סדר כתיבתו של מרן זיע"א. ועי' בהסכמת הרב שאלתיאל לספרִי 'בגדי קודש' שכתב: "וידוע שרבנו חזר כמה פעמים בע"פ או במכתב מדבריו, ולא תקנם בספריו. וכו'. ויש בידינו כמה וכמה הלכות שרבנו חזר בו אע"פ שבספריו כתב להפך". עכ"ל. וע"ש עוד מה שכתב בזה, וכן עי' בהסכמתו של הג"ר יעקב ששון מה שכתב עוד בזה. (וראה להלן בפנים בסמוך סוד"ה ולענ"ד, שהבאנו שבנו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א סיפר שמרן אכן דיבר על כך עם בנות המשפחה).

ומה שלא עורר על כך ברבים כמו בעניין פאה נכרית וכד', אע"פ שגם זה נוגע לכל, מ"מ א"א להביא מזה ראיה, שהרי בעצם הדבר שהשוק הוא החלק התחתון כך היתה דעתו מאז ומעולם עוד במשנתו הראשונה קודם למכתבים, כמבואר להדיא כבר ביבי"א (ח"ו סי' יו"ד סי' יד אות א), ולכן אסר שם גרביים שקופות [וה"ה בצבע הדומה לרגל, ופשוט, וכ"כ בשו"ת הראשון לציון ח"ב עמ' שצז ריש ד"ה ומזה. ועיין בזה באריכות לעיל בפרק זה אותיות א-ז], ועם כל זאת - לא עורר על כך בלווין ובשיעורים על אף שרבות בנות הולכות כן (ורק על פאה נכרית דיבר) וגם בנות ביתו היו הולכות כן וכו' וכו', וא"כ לא שייך לשאול על אורך החצאית שבמכתבים, דמה שתענה לזה תענה לזה. ואת"ל שאע"פ שגם בתחילה סבר דלא כהפמ"ג והמשנ"ב וכאמור, מ"מ לעניין "למחות ולעורר" בזה לא רצה משום שסו"ס יש את דעת הפמ"ג והמשנ"ב, הנה מלבד שזה לא מחלוקת שקולה כלל, זאת ועוד, שגם אם נניח שבאמת הסיבה שנמנע מלמחות בזה היתה בגלל שסו"ס יש את הפמ"ג מ"מ למעשה לפי מה שהתבאר לעיל (פ"א אות ו) באופן ברור מאד מהיכן נבעו דברי הפמ"ג בזה – ע"פ דבריו עצמו בשו"ת מגידות, לא יהיה אפשר לצרף את זה כלל לקולא. עש"ב. ולכן בודאי שמוטל עלינו לעורר בזה גם לפי הנחה זו.

ובאמת שאפשר לתת בזה קצת השערות, כגון שרצה קודם כל שישתרש מחאתו על הפאה נכרית, ואח"כ יוכיח על החצאיות הקצרות, דתפסת מרובה לא תפסת. וכעי"ז מצינו בסוטה (מח.) דאמרינן "לבטולי הא מקמי הא", דהיינו שאם יש שני איסורים שהעולם עובר עליהם רח"ל, ואם תמחה בשניהם יחד לא יקבלו, יש להקדים למחות בחמור יותר, ולא למחות בשניהם יחד, כי אם תמחה בשתיהם ביחד לא יקבלו. ולאחר שתמחה בחמור יותר תעבור למחות בפחות חמור (כן מבואר ברש"י שם ד"ה לבטולי). [וכיו"ב כתב הרשב"א בתשובה (ח"ה סי' רלח) - הראני ידידי הרה"ג גבריאל מנחם יצחקי נר"ו. וכבר האריך בזה חמיו בספרו בל"ג (עמ' מח). ע"ש]. וה"נ בנידו"ד. וראה גם בלשונו של מרן זצ"ל לרב גולדברג במכתב משנת תשל"ט הנ"ל: "והלוואי שיכנסו דברי כת"ר שליט"א ללב בנות ישראל הכשרות". והניח למבקשי האמת לגלות את האמת מעצמם. ולכן לכל היותר ניתן לומר שס"ל שעניין בגד רחב בשוק הוא 'פחות חמור' מפאה נכרית ולכן העדיף למחות בפאה נכרית מאשר בעניין הגרביים, אבל עדיין זה וזה איסור גמור כמבואר להדיא בלשונו, כאמור. או לחילופין י"ל שגם אם חומרתם שווה פחות או יותר, מ"מ מרן זצ"ל ידע שעניין הגרביים היא מלחמה כמעט אבודה, ולכן העדיף למחות קודם על הפאה. בפרט, שנושא הפאה הוא פירצה ישנה - שכבר צווחו עליה רבים מהפוסקים עוד בשנים קדמוניות, ואין הוא מה"מעוררים" דבר חדש, ולכן יש הרבה יותר סיכויים שישמעו לו (וכולי האי ואולי), משא"כ עניין הגרביים שהיא פירצה יחסית יותר לאחרונה, ופחות כתבו בזה, היה בזה מן החדש, והרבה פחות סיכויים שיהיו שומעים לו בזה, בפרט שרבים תולים עצמם על הפמ"ג והמשנ"ב, ולכן העדיף לעמוד בפרץ לעניין הפאה. [אלא שמ"מ מי ששאל אותו מה דעתו בעניין הגרביים, אמר לו את הדין האמיתי שיש ללבוש בגד רחב עד הקרסול ולא מועיל גרביים, דבמצב כזה בודאי לא שייך לומר שלא ישמע לו, שהרי בא לשואלו. וכפי שבאמת השיב בחמישה מכתבים הנ"ל]. וכעי"ז כתבו לי הרב גדעון בן משה והרב אברהם דניאל בדעת חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל, שאע"פ שסבר שכן הוא "מעיקר הדין" שצריך לילך בבגד רחב עד הקרסול ולא מועילות גרביים מאחר שהן צמודות, מ"מ לא עורר על כך מפני שלא ישמעו לו. ע"כ.

אך מ"מ, למעשה, א"א להקיש מהדור הקודם שהיו בו הרבה פירצות בצניעות (עיין להלן פ"ג אות יא), לדור הזה, כי היום רבים מעמי הארץ מתייהדים, וב"ה מיום ליום מתרבים לומדי התורה שלומדים את הסוגיות לאשורם ומכירים באמת ומורים לנשותיהם והם לחברותיהם וכו' וכו', ויש יותר מודעות והתעוררות לעניינים אלו (ולא עלינו המלאכה לגמור). ואדרבה, אם לא נעורר על כך א"א לדעת להיכן נגיע, כי ירידת הדורות עלולה להחזיר אותנו למצב הדור הקודם. וד"ל. ובאמת שהרבה פעמים הקושי לקיים הלכה זו מגיע אחרי שחושבים שההלכה היא 'עד הברך' (שיכוסה בכל מצב) ושיותר מזה אינו אלא חומרא בעלמא, שאז קשה לה מאד לילך נגד הזרם ב'חומרא' בעלמא, בפרט אחרי כל הסיסמאות שמחנכים שפריצות זה צניעות וצניעות זה פריצות - ש"אסור" ללבש ארוך (ועי' בזה להלן פ"ג אותיות ו-ח), דמחמתם אדרבה היא מרגישה לא טוב עם עצמה בכך ש"עוברת" על איסור זה, אבל כאשר ההלכה תהיה מוצגת בצורה הראויה דהיינו שצריך שהחצאית תגיע עד הקרסול ומי שעדיין לא הולכת כך לפחות ש'תשאף' לזה, ממילא הקושי ירד שבעתיים כמובן. וע"ע בעניין הקושי וההתמודדות שיש בעניין זה – להלן בפ"ג אות ב באריכות. וב"ה לאחרונה שמעתי שכהיום לאט לאט חלק מהסמינרים מעלימים עין מההולכות ארוך עד הקרסול. יה"ר שלאט לאט אדרבה גם יעודדו לזה כפי שראיתי מכתב חיזוק שיצא לאחרונה שם משבחים הרבנים (אף אשכנזים) אריכות החצאיות יותר ויותר, אך מ"מ לצערינו בסמינרים לא שינו את התקנון ע"פ מכתב זה, וכן לעניין הגרביים עדיין יש התנגדות יותר גדולה מאשר החצאית הארוכה (אלא שאם החצאית ארוכה כבר פחות יש בעיה בסוג הגרביים – עי' להלן בפנים אות טו). [מיהו כל זה לרווחא דמילתא, כי לפי האמת בלא"ה כבר הארכתי להלן (פ"ג אות י) שמפורש בדברי הראשונים והאחרונים שגם כאשר יתכן ש"אחד" ישמע, תו לא שייך לומר ד"כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע", עש"ב. אלא שיתכן שמרן זצ"ל העדיף למחות קודם בפאה דפסת מרובה לא תפסת וכנ"ל]. ועכ"פ השואל לדבר הלכה, ברור שיש לומר לו את האמת הצרופה שהחצאית תגיע עד הקרסול, כפי שמרן השיב במכתבים, שהרי בזה לא שייך לומר ש"לא ישמעו", שהרי אינך בא להוכיח אותה בזה שתוכל לדון אם תשמע או לא, אלא אדרבה שואלת היאך ההלכה, וכנ"ל. אך באמת, כאמור, לא זו בלבד, אלא היום שיש יותר התחזקות ומודעות לעניין זה - יש גם לעורר על כך בחכמה, וישמעו, וכנ"ל.

ובעניין מה שכתב בטהרת הבית, הנה ראשית כבר ביארתי היטב בפנים לעיל בסמוך (ד"ה אולם) שא"א להוכיח מהטהרת הבית דמהני גרביים, אלא רק אולי לשאול מדוע סתם דבריו לאמר שהחלק התחתון צריך כיסוי ולא עורר שהכיסוי הנצרך הוא כיסוי רחב. אך להאמור י"ל שגם כאן הוא מהטעם הנ"ל. אולם בזה אפשר לומר עוד, שהוא גם משום שכדי לכתוב דבר זה בספר רצה לעיין בסוגיא היטב ולכתוב תשובה מקיפה על זה כדרכו בקודש (א"נ הרי טה"ב קעסיק ותני בדיני טהרה, אלא שהסתעף לדיני שוק באשה ערוה בגלל הסתכלות הבעל במקומות המכוסים, ולכן לא רצה להסתעף שם יותר מידאי לברר האי מילתא), וקיים בעצמו "עוד חזון למועד" (חבקוק ב, ג), ולכן לא נחת שם עדיין לבאר איזה כיסוי כן צריך, דהיינו אם צריך חצאית או סגי בגרביים אטומות שחורות. ורק כששואלים אותו למעשה במכתב וכד' (שצריך להשיב לנשאל מיידית ואין דרך במכתבים לכתוב תשובה מקיפה וכד' וכמובן), השיב בקצרה שצריך עד הקרסול. אלא שלצערנו לא זכינו ל"עוד מועד" הזה, עקב טרדותיו בתשובות אחרות [שכנראה יותר ישמעו לו בהן. או שהוא פשוט מעשה שטן שהשכיח מהרב לטפל בתשובה בעניין זה וכד', שמספיק "הפריע לו" מרן ביוצאו כנגד הפאות].

ועכ"פ כל זה השערות, ולו יהי אלא ספק - אין ספק מוציא מידי ודאי, כשניצב ועומד מול עינינו מכתבים מפורשים שכותב שחוזר בו ומצריך עד הקרסול. ואטו כשכותב מרן למאן דהו שחוזר בו ממה שכתב ביביע אומר, הוא לא חזר בו באמת? אתמהה.

ועל כגון דא יש להליץ את דברי הרא"ש (פ"ג דמו"ק סי' כח) שאין להעמיד דין אפילו לחומרא, מכח קושיא, דשמא יש תירוץ לקושיא ונתרועע היסוד ונפל הבנין. עיין שם. והביאוהו האחרונים. וכ"ש הכא שאם ניזיל בתר הקושיא יהיה הדבר לקולא.

עוד כתב לי הגר"א בוחבוט הנ"ל: על כן נראה לפקצ"ד דמרן מלכא זלה"ה שמיע ליה כלומר סבירא ליה דאע"ג דמעיקר הדין מסתברא טפי לאסור ולהצריך חצאית עד הקרסול, מ"מ סוף סוף יש להן על מה שיסמוכו כפי שאכן היתה מאמנה אתו מלפנים בספריו הבהירים הנזכרים, כי על כן מרן זיע"א לא ראה לנכון לצאת במלחמת מצוה על הענין הזה כפי שעשה לענין הפאה הנכרית ושאר הנושאים שהיו בנפשו. עכ"ל. [וראה להלן המשך דבריו].

אמנם, ראשית מלשונו במכתבים לא משמע שזה היה רק בבחינת "מסתברא טפי", אלא מדינא, בפרט מלשונו במכתב לרב אליהו ראשיד, דכתב וז"ל: "ולבקשת כת"ר שליט"א אציין את עיקרי ההלכות אשר 'מחוייבות' בהן בנות ישראל באשר הן ויהווה כתקנון קבלה לבית הספר, על הבנות להגיע עם לבוש הולם, הכולל חצאית או שמלה עד הקרסולים – מקסי. ולא כפי שפסקתי בעבר, שהשמלה או החצאית צריכה להגיע קצת למטה מהברכים ואת שאר הרגל יהיה מספיק לכסות עם גרביים שאינן שקופות. 'וזה אחר שישבתי על מדוכה זו, והגעתי למסקנא' שלא מספיק שאשה תלך עם חצאית או שמלה שמגיעה עד לברכים, אלא 'צריכה' ללכת עם חצאית או שמלה שמגיעה עד הקרסולים". וכן הוא משמעות שאר מכתבים כפי שביארתי היטב בפנים לעיל בסמוך.

ומה שכתב שמרן סבר שאע"פ שמסתברא טפי להצריך עד הקרסול מ"מ יש להן ע"מ שיסמוכו "כפי שאכן היתה מאמנה איתו מלפנים בספריו הבהירים הנזכרים", הנה יש לשים לב שבספרים הנז' מרן זיע"א לא 'דן' כלל בעניין כיסוי צמוד (כגרביים) ולא הביא איזה ראיה או סברא שיועיל בגד צמוד על השוק, ולא נחת מרן לזה כלל, וזהו כנראה משום שבכך היה איכא כעין אפושי 'פלוגתא' בין הנהוג - שנהגו הרבה לילך אפי' בלי גרביים או גרביים שקופות וכיו"ב (וכידוע היו פרצות יותר גדולות, ואכמ"ל) - לבין הדין האמיתי, ולכן לא עלה על דעתו זה הדבר שיהיה צריך בגד רחב, אלא רק שלא יועיל גרביים שקופות ולכן כתב שם רק על זה ולא כתב להצריך בגד רחב. עד אשר עוררו לכך הגרז"ן במכתב משנת תשל"ט, והלאה, שמאחר שהחלק התחתון הוא השוק ונצרך לכיסוי מדינא, ממילא נצרך לבגד רחב דוקא, ואין שום מקור ובסיס לחלק בין השוק לשאר הגוף, וכאשר היה בדורות המתוקנים קודם שנפרצו גדרות עולם, כפי שהארכתי לעיל. ומעתה, קשה לומר שמטעם זה סבר שיש להן ע"מ שיסמוכו, שהרי כאמור גם ביבי"א אין בסיס מראיה או סברא להקל בדבר ולהוציא מהכלל את השוק שהוא ערוה בשונה משאר טפח בגוף שהוא ערוה, כדי שתוכל לומר שעליו יוכלו להיסמך. [וידוע לרגיל בספריו שאין דעתו של מרן זצ"ל נוחה מלתת סברת כרס בלא ראיה מבוססת. ואכמ"ל בזה].

עוד כתב הגר"א בוחבוט: ובפרט שהדבר עלול לגרום לבנות להתעמת מול הסמינרים (שכידוע הסמינרים מקפידים להיפך, לבלתי תהיה החצאית עד הקרסול מפני שהדבר בינתיים מצביע על סגנון לא רצוי, ותקנון כזה קיבל את תמיכתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל), ואף אם הסמינרים לא יסלקו את הבנות על "חטא" כזה מ"מ יהיו הבנות בעיני הסמינר כבנות שוליים המורדות בכללי המסגרת, והתייחסות כזו עלולה בנקל לגרום לבנות עצמן (שאינן נשים בוגרות אלא עדיין בונות את עצמן ואת צביונם ואת הדימוי העצמי) לירידה רוחנית במידה זו או אחרת (ואכמ"ל), כך שיש בזה שעת הדחק של ממש כל עוד שהאיסור לא התקבל אצל מנהלי הסמינרים ואצל הרבנים העומדים בראשם. כי על כן בהאי מילתא מרן מלכא זלה"ה קביל עליה שתיקותא, ובחר לו בשב ואל תעשה עדיף, ודו"ק. עכ"ל.

ראשית, מה שכתב שהתקנון של הסמינרים קיבל את תמיכתו של הגרי"ש אליישיב, אכתוב בזאת את אשר שמעתי ממגידי אמת בעניין זה, דהכי הוה עובדא, אחד ממנהלי הסמינרים בירושלים עלה למעונו של הגרי"ש אליישיב, ושאלו עד היכן צריכה להגיע החצאית - על מנת לכתוב זאת בתקנון של הסמינר. התכופף הגריש"א, וסימן לו בידו עד החצי שמהברך עד הקרסול [וזאת כדי להבטיח שהברך יכוסה בכל מצב – לשיטתו בקובץ תשובות (ח"א סי' יג) שנסמך על הפמ"ג, ועי' מה שכתבתי לעיל (פ"א אות ה בהערה) על דבריו שם]. אותו מנהל סיפר לאחד מידידיי את מעשה זה, והוסיף ואמר לו ש"על פי זה" כתב בתקנון של הסמינר שהחצאית צריכה להגיע עד חצי שמהברך עד הקרסול "ולא יותר", כי הגריש"א סימן בידו את התחום הנ"ל, והבין שזהו בין לעניין שלא להפחית מכך ובין לעניין שלא להוסיף [ומה שגרם לו לכך הוא משום שזה היה "מילתא דפשיטא" אצל המנהל הזה שחצאית עד הסוף זה רחובי וכד', ולכן ממילא היה גם ברור לו שהגבול שסימן לו הגריש"א עד החצי כוונתו בזה היא ש"לא יותר"...]. אולם באמת, הדבר ברור שלא זאת עלתה בדעתו של הגריש"א, דהמקום שסימן לו היתה כוונתו עד היכן ה"מינימום" שצריך לכסות (לשיטתו) ולא שיותר מזה יש איזה איסור [וע"ע לקמן פ"ג אותיות ו-ח בעניין "איסור" זה].

ומה שהוסיף וכתב על פי זה שאפשר דלכן מרן לא עורר בזה בציבור מפני שזה עלול לגרום לבנות להתעמת מול הסמינרים ולהיות בעיניהם כבנות שוליים המורדות בכללי המסגרת, וזה עלול לגרום לירידה רוחנית וכו'. הנה ראשית גם לדבריו, אינו מובן מאי איכפת ליה מהסמינרים, מספיק שהיה מורה לנשואות שיעשו כן, שאינם כפופות לסמינרים, ואילו לבנות הסמינרים היה אומר להן שאכן אין להם להתעמת עם ההנהלה כדי שלא יהיה להן ירידה רוחנית בכך וכו' כפי שכתב. אלא ודאי שלא זו הסיבה. ועוד, שהרי במכתבים השיב לשואליו כדת וכדין שיש ללבוש בגד רחב כחצאית או שמלה עד הקרסול, ולא עשה את החשבון שזה עלול לגרום לבנות להתעמת מול הסמינרים וכו' וכו'. אלא ודאי דליתא. גם, הרי בפאה מרן לא עשה חשבון כזה, שאולי זה יגרום לאשה להרגיש משונה וסוג ב' וכו' (אף שיש מקום לחלק קצת). [גם איני יודע עד כמה מרן ז"ל ידע שבסמינרים קיים "איסור" מוזר כזה שאסור לילך ארוך]. זאת ועוד, שדבריו אלו היו שייכים להיאמר אילו היה מרן זצ"ל סובר שזה רק חומרא בעלמא, אך לפי מה שהוכחתי לעיל בפנים, דסבירא ליה שדבר זה הוא מעיקר הדין, קשה מאד לומר שרק בגלל סיבה צדדית כזו של עימות עם מנהלי הסמינרים ימנע ולא ידבר על זה, והיה צריך לחשוב רק 'איך' לדבר על זה ולא 'אם' לדבר על זה. ובעל כרחינו לומר שזה היה משיקול פנימי שידע שלא ישמעו לו, בדיוק כפי שאמר הגרב"צ אבא שאול שאע"פ שאמר להדיא שדעתו שלא מועיל גרביים (אפילו אטומות) בכל זאת הוסיף ואמר שהוא לא עורר על כך מפני שלא ישמעו לזה (והוי כעין ילמד סתום מן המפורש), וכנ"ל. וכבר התבאר שהיום ב"ה יותר ויותר הולכות כך, ואין זה חריג כלל, ויש לומר דברים אלו ברמה, וישמעו.

ובעצם הטענה שכתב שאם תהיה ההוראה לבנות הסמינרים לילך ארוך אזי יתכן שהן יהיו בעיניהם כבנות שוליים המורדות בכללי המסגרת וזה עלול לגרום לירידה רוחנית, לענ"ד זה תלוי מאד איך מנחילים את זה לבנות, ואיך הבעל או האב מתייחס לזה, שאם הוא בא בגישה שזה הדבר הכי נפלא בעולם, והוא יודע נפש בהמתו ומשכיל להתנהג בחכמה, תוך זמן קצר ישפיע על בנות ביתו לנהוג כך בשמחה ובטוב לבב, ובהרגשה של "ויגבה לבו בדרכי ה'", וכמו כל ענייני עבודת ה' שאבוי לנו אם נלך בכל דבר לפי מה ש'כולם נוהגים', וזהו התפקיד החינוכי של ראש המשפחה בכל התחומים (וכמ"ש הר"ד נקי בהסכמתו לספרי בגדי קודש. ע"ש). ובאמת שזה טעות נפוצה אצל רבים, וצריך לדעת שאין שייכות בין הדברים, דיש את ההתעוררות לעצם חשיבות הנושא, ומאידך - כמו בכל דבר - יש את הנושא של ויגבה ליבו ואת השלום בית וכו', שזה ענין של כל אחד ואחד - להתבונן איך להתנהג באשתו ובבנותיו באופן הראוי, אך לא יעלה על הדעת להימנע לגמרי מלפרסם את הדברים בעקבות חשש כזה או אחר. זאת ועוד, שהרי הבנות יודעות בעצמן שלובשות כך מתוך הקפדה על צניעות, וממילא בודאי לא ירגישו בעצמן שהן מה"שוליים", אלא להיפך. ויותר מזה יש לדעת, שאדרבה לפעמים בכך שהיא שונה מאחרות זה יכול לשמור ולהגן עליה מלרדת ברוחניות, משום שבכך שהיא ניכרת לצניעותא באורך החצאית וכד', יש פחות נסיון בחברה, כגון שהבנות ימנעו מלהראות לה פלאפון שאינו כשר וכיו"ב, כי הלא "היא מהצדיקות".

ואמנם בכל כלל יש יוצא מן הכלל, ותמיד יתכן ויהיו מקרים שונים, כגון אם זה בא בחשבון ש"או שתלך קצר יותר או שיסלקו אותה לבית", אה"נ שעדיף שתשאר בסמינר, דאין הצר שוה בנזק המלך, כי אם תישאר בבית היא עלולה לרדת עוד ועוד אם אינה חזקה בעצמה, אלא שכמובן בתחילה יש לבדוק אולי קיים מוסד לימודי שלא אוסר ללבוש ארוך, ולנסות להתאים להן חברה וסביבה שממעטת ניסיונות מעין אלה. ואם אין, אז תנסה לדבר [בכתב או בע"פ] עם ההנהלה שאצלה זה מגיע ממקום של שמירת ההלכה והצניעות האמיתית ולא ממקום של להידמות לאופנה וכד', תוך הקפדה לילך כך תמיד וגם בקיץ. אך אם גם זה לא עזר, אין ברירה ובסמינר תילך כפי המקסימום שניתן מבחינת הסמינר, אך בחוץ במשך היום ובשבתות (וכן לכשתנשא) תילך כדין. וע"ע בזה להלן (פ"ג אות יב). ע"ש. אך מ"מ בודאי שלומר שאין להורות כן מחשש זה - זהו ממש לא נכון. וידוע המעשה על החזו"א המובא בספר לשכנו תדרשו (ח"א עמ' רב) שהחזו"א אמר שאין להתחשב במה שאחרות לובשות, והעיקר שהאשה יודעת את האמת שבנותיה לבושות כפי שהתורה דורשת ואילו אלה שאינן
 הולכות כך הן - הן המשונות ומובן שאין להתחשב במה שהמשונות אומרות עליהן.

ובנוסף לכל זה, שמעתי באומרים לי, שהמציאות כיום השתנה הרבה ממה שהיתה בעבר ב"ה, דבשנה או שנתיים האחרונות כבר הרבה פחות מעירים על כאלו שמגיעות עם חצאית או שמלה ארוכה, ובטח שלא רואים אותה כ"בנות שוליים". ולכן גם את"ל שמרן הגרע"י נמנע מלדבר על זה מהסיבה הזו, מ"מ אין זה עניין למציאות היום.

עוד כתב, וז"ל: ונמצא לכאו' לפ"ז, שהעצה היעוצה להעמיד דת על תילה בנ"ד, איננה לשכנע את הציבור למרוד בסמינרים, אלא להשפיע אצל גדולי ישראל עיני העדה (ובפרט של אחינו בשרנו בני אשכנז) שיש בזה חשש גדול לאיסור מן הדין או לכל הפחות חומרא חשובה מאוד שנחוץ להדר בה יותר ממאכלי מהדרין וכיו"ב, ושמהם תצא תורה והוראה למנהלי הסמינרים אם לא לעודד עכ"פ לאפשר לבנות להקפיד בזה (ואה"נ דמתוך הקפדה ליצור חצאיות ארוכות עם מראה אצילי המצביעות על סגנון מכובד), ולצורך זה יפה עשה הגאון המחבר שליט"א לעסוק במלכת מלב"ן הדק היטב בכל הנושא מהשורש ולהעלותו על שלחן מלכים מלכי רבנן ע"י חיבו"ר לטהרה ביסודיות, כך שיוכלו דווקא רבנן ותלמידהון להעמיק עוד ולהגיע לתובנות חדשות בסוגיא דנן. וכאמור לא נצרכתי אלא לברכת הדיוט קלה, ולחזור כקוף בפני אדם על זאת הברכה אשר ברך מרן מוהרע"י זלה"ה לגרז"נ גולדברג זצ"ל בפתגמא הדין במכתבו הנ"ל, דז"ל: "והלוואי שיכנסו דברי כת"ר שליט"א ללב בנות ישראל הכשרות". עכ"ל הגר"א בוחבוט הנ"ל.

אולם כנראה הרה"ג לא ידע את המציאות הכואבת, הידועה לכל המתעסק בעניינים אלו בציבור - שלבוא ולדבר עם מנהלי הסמינרים לשנות את ההנהגה ואת ה"תקנון הקדוש" הרי זה ברכה לבטלה [עד כדי כך שאחד מהעוסקים בעבודת קודש זו שנים רבות כתב לי שזה בערך אותו מהלך כמו הרעיון לשכנע את ראשי המדינה בחשיבות לימוד התורה ובנזק גיוס החרדים...], שהרי למעשה כבר פנו אליהם אין ספור פעמים רבנים גדולים שונים – מהציבור האשכנזי, ולא עזר כלום, והתקנון נשאר אותו תקנון – "לאסור" גרביים שחורות ו"לאסור" חצאית ארוכה, ואכמ"ל. ולכן לענ"ד לא מפי מנהלי הסמינרים אנו חיים, והעצה היעוצה היא כנ"ל, לחנך את בנות הבית בדרך האמיתית, ובחכמה, להורות שכך הדרך הנכונה, בבחינת ויגבה ליבו, וכפי האפשר – כמו שכתבתי לעיל בסמוך, עי"ש. והלא עינינו הרואות שהשינוי המיוחל הגיע ואט אט אנו רואים הרבה בנות סמינר עם חצאיות ארוכות, וזה תוצאה של כל הפעילות "בציבור" שיש בעניין זה, שהנושא עולה, ואט אט הבנות מדברות על זה עם ה"מורות", ומעמידים את ההלכה האמיתית על בירורה, ומפנימים שזה ההלכה וצריך להתיישר עם זה לאט לאט, ואז המצב משתנה. זו עובדה.

ועוד, שגם בלא קשר לבנות הסמינרים, יש להורות כן בציבור עבור הנשים הנשואות - שאינן כפופות לסמינרים, וכנ"ל. בפרט שבעקבות כך גם לבנות יהיה ממילא הרבה יותר קל בזה – כאשר רואה את אמא שלה מקפידה על כך ללבוש ארוך, דכידוע דבר שנהוג בבית הרי הוא משריש היטב הלאה לבני הבית, וגורם חוסן מפני הציבור. ולכן מה שכתב ש"לצורך זה יפה עשה הגאון המחבר שליט"א לעסוק במלכת מלב"ן הדק היטב בכל הנושא מהשורש ולהעלותו על שלחן מלכים מלכי רבנן ע"י חיבו"ר לטהרה ביסודיות, כך שיוכלו דווקא רבנן ותלמידהון להעמיק עוד ולהגיע לתובנות חדשות בסוגיא דנן", אינו מדוייק, דהן אמת שזה אחד ממטרות הספר כמובן ללא שום ספק, אבל מלבד זאת, גם למטוניה דמר, יש סיבה לעורר על כך מפני הנשואות שאינן כפופות לסמינרים, וגם הלא לשואלים דבר הלכה ודאי שיש להורות להן כך, כפי שהשיב מרן זצ"ל גופיה – במכתבים. [ולקושטא, להאמור יש צורך בכך גם עבור בנות סמינר וכד', ככל האפשר, וכנ"ל].

סוף דבר, במכתבים מרן זצ"ל כתב להדיא שלא מועיל גרביים, אפילו כאלו שאינן שקופות, וצריכות מעיקר הדין ללבוש בגד רחב כחצאית או שמלה, עד הקרסול. ואמנם קיימות שאלות מדוע לא עורר בזה בציבור כמו גבי פאה, אך א"א לבנות ע"פ שאלה זו איזה קולא, אחרי שבמכתבים מפורש שדעתו כך היא 'בהחלטיות', וכנ"ל. וגם אם תרצה לומר שלא רצה למחות בזה מאיזה סיבה כגון שלא היו שומעים לו וכד', הנה היום אכשור דרא, ויש יותר מודעות לנושא זה בקרב הציבור, וכנ"ל. וגם אם חשב שיש לפעול מול מנהלי הסמינרים בזה, מ"מ אחרי שנוכחנו לראות שאין זה עוזר וכנ"ל, אין להימלט מלהשפיע בקרב הציבור עצמו [וגם את"ל שהסיבה שנמנע מ"למחות" הוא משום שלגבי השוק יש ע"מ לסמוך – הרי זה יהיה בצירוף דעת הפמ"ג והמשנ"ב שלא מצריכים כיסוי כלל בחלק הזה, ומעתה אחרי שהתברר מהיכן נבעו דברי הפמ"ג בזה - עי' לעיל פ"א אות ו באריכות - ממילא יש לעורר בזה ללא שום ספק. ועוד, שאין זה סיבה מספקת בשביל לא לעורר בזה כלל, שהרי כאמור מפורש במכתבים שסבר שזה מעיקר הדין ולא חומרא בעלמא וכנ"ל, אלא לכל היותר להעדיף את המחאה של הפאות על פני זה, וממילא אנן דאזלינן בתריה יש לנו להיות בבחינת מוסיף והולך לעורר גם בזה. ועוד, שלעניין המשיב לדבר הלכה בודאי שמוטל עליו לדעת ולהורות את עיקר הדין ואת האמת הצרופה].​
 
אולם למען האמת שלגבי צבע הגרביים זה לא ראיתי שמרן דיבר בזה ואדרבה למי שיש נשמח שיעלה ויבאו
ואף גם זאת לא היה מעורר על כך כמו פאה נכרית ודו''ק ואכמ''ל

הבה נניח את הדברים על השולחן בצורה הברורה ביותר: גרביים בצבע הדומה לגוון הרגל – במה זה שונה מלקחת איפור 'מייקאפ' ולמרוח אותו על הרגל עצמה? מהי הפונקציה של מייקאפ? לטשטש את המראה הטבעי של העור, להעניק לו גוון אחיד כביכול 'נקי', אך עדיין לשמר את 'מראה העור'.

האם באמת סבורים אנו שזוהי דרך להגברת הצניעות? וכי יש היגיון לומר שכיסוי שבמהותו מנסה לדמות מצב של חוסר כיסוי יועיל? ההיפך הוא הנכון – הוא פשוט עוקף את המטרה האמיתית של כיסוי והסתרה. הוא יוצר אשליה של כיסוי, בעוד שבפועל, הוויזואליות שמתקבלת היא של רגל שגווניה נראים לעין. ולא זו בלבד, אלא גם גורם לשוק להיראות יותר יפה וחלק (ומבריק) בלא מום וכד'. האם זו הדרך לקיים את דרישות ההלכה? ברור שלא, פשוט חוכא ואיטלולא.​
 
מה שלא דיבר על כך בשיעורים ולא תיקן את זה בספרים וכו' זה שאלה, אך על כגון דא נאמר "מקושיא לא מתים", דמה נעשה ובמכתבים פירש להדיא דעתו וכאמור.
ושמא חזר בו מהחזרה
ולכן ראה לנכון שלא לתקן בספריו ובשיעוריו, והשאירם עלך כנם כלשון ראשון
 
ושמא חזר בו מהחזרה
ולכן ראה לנכון שלא לתקן בספריו ובשיעוריו, והשאירם עלך כנם כלשון ראשון

לזרוק לאוויר 'ושמא חזר בו מהחזרה' זהו לא טיעון הלכתי או הגיוני, אלא סתם ניסיון נואש ומגוחך לברוח מאמת שאינה נוחה.

ההלכה אינה משחק 'שמא ואולי'. אנו הולכים אחר דבריו המפורשים והאחרונים של הפוסק. וכי יעלה על הדעת לעשות מהגרע"י חוכא ואיטלולא ו'הפכפך' עד כדי כך?

וכבר ציינתי להסכמת הרב שאלתיאל עמר (אשר זכה ליצק מים ע"י מרן בקודש פנימה ולשמשו בעת כתיבת חיבוריו) לספרִי 'בגדי קודש' שכתב: "וידוע שרבנו חזר כמה פעמים בע"פ או במכתב מדבריו, ולא תקנם בספריו. וכו'. ויש בידינו כמה וכמה הלכות שרבנו חזר בו אע"פ שבספריו כתב להפך". עכ"ל. וע"ש עוד מה שכתב בזה, וכן עי' בהסכמתו של הג"ר יעקב ששון מה שכתב עוד בזה.​
 
אה, עכשיו טענה חדשה. קודם זה היה עלול 'למנוע מבנות ללכת', ועכשיו פתאום 'ההתעסקות מסיבית בזה מיותרת'. אתה לא חושב שאולי יש כאן איזו בריחה מהדיון לגופו של עניין? כאילו, למה באמת זה 'מיותר' לדבר על מה שרבותינו התירו או אסרו, או על מה שחשוב לחינוך בנות ישראל? האם זה בגלל שזה נוגע בנושאים אישיים שאנחנו פחות אוהבים לדון בהם בגלוי?
התשובה לזה פשוטה, שעניינים של צניעות לא מדברים ברבים ולא מחפשים היכן בנות ישראל טועות וכו' וכו'.
מרן שליט"א כבר הביע את דעתו על זה, התווכחו על זה כאן ובמקומות אחרים,
 
עדיין יש הבדל
דאם נתבונן מרן רק כתב מכתב בעניין למי ששאלו בלבד, ולא פרסם זאת לרבים
ואע"פ דגם אחרי המכתב ההוא עדיין חיבר ספרים ומסר שיעורים, ואפ"ה לא הביע זאת בפומבי הן בספריו והן בשיעוריו, כך שזה אומר דרשני [נקודה למחשבה]
ושמא חזר בו מהחזרה
ולכן ראה לנכון שלא לתקן בספריו ובשיעוריו, והשאירם עלך כנם כלשון ראשון
שמרן זצוק"ל כתב "תקנון לסמינר" והורה לבוא עם "חצאיות מקסי" זה לא "הוראה לרבים"??
- וכמדומני שאין הלכה אחת בעולם שמרן זצוק"ל "חזר בו מהחזרה"... וכ"ש שאתה רק "משער" שמרן זצוק"ל חזר בו...

- ובא תסביר לי בדיוק למה שמרן זצוק"ל "יחזור בו מהחזרה"?
אתה רואה גמרות והוכחות מפורשות ששוק נקרא החלק התחתון של הרגל, וזה כמו שאשה תשים גרביון על כל היד - וד"ל.
 
התשובה לזה פשוטה, שעניינים של צניעות לא מדברים ברבים ולא מחפשים היכן בנות ישראל טועות וכו' וכו'.

איש לא דיבר על 'לחפש' טעויות או לדבר בפרהסיה בצורה מבזה.

אבל לטעון שבפורום וכן במוסדות חינוך תורניים לא צריכים לעסוק בצניעות כי 'לא מדברים על זה ברבים' – זו התחמקות שאין לה מקום.

אגב, האם שכחת שמרן הרב עובדיה זצ"ל בעצמו כן דיבר ברבים ובהרחבה על נושאי צניעות אחרים, כמו עניין הפאות?

הוא לא היסס לפסוק ולדבר על כך בשיעוריו המפורסמים, שהיו פתוחים לכלל הציבור. אם לשיטתך 'לא מדברים על ענייני צניעות ברבים', מדוע מרן בחר לדון באריכות ובפומבי על הפאות? מה ההבדל בין זה לבין עניין החצאית?

נראה שטענתך אינה טענה שיש בה ממש עם עיקרון נגד דיון בצניעות ברבים, אלא נגד דיון בנושא ספציפי שפשוט פחות נוח לך.
 
איש לא דיבר על 'לחפש' טעויות או לדבר בפרהסיה בצורה מבזה.

אבל לטעון שבפורום וכן במוסדות חינוך תורניים לא צריכים לעסוק בצניעות כי 'לא מדברים על זה ברבים' – זו התחמקות שאין לה מקום.

אגב, האם שכחת שמרן הרב עובדיה זצ"ל בעצמו כן דיבר ברבים ובהרחבה על נושאי צניעות אחרים, כמו עניין הפאות?

הוא לא היסס לפסוק ולדבר על כך בשיעוריו המפורסמים, שהיו פתוחים לכלל הציבור. אם לשיטתך 'לא מדברים על ענייני צניעות ברבים', מדוע מרן בחר לדון באריכות ובפומבי על הפאות? מה ההבדל בין זה לבין עניין החצאית?

נראה שטענתך אינה טענה שיש בה ממש עם עיקרון נגד דיון בצניעות ברבים, אלא נגד דיון בנושא ספציפי שפשוט פחות נוח לך.
אתה משווה בין פאה שזה דבר עקרוני לספירת סנטימטרים ברגלי הבנות? גם אם היה קורה שבנות כשרות היו הולכות עם מכנסיים, מרן היה מדבר על זה, אבל לא על צבע הגרביים ואורך החצאית....
וכי לא נראה לך שאברך שקורא את זה כאן בפורום, לא ימשך להתסכל על זה בלכתו ברחוב?
 
חזור
חלק עליון