מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (טז א)
פירש רש"י, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. וקשה מדוע רק עכשיו נתקנא קרח בנשיאות אליצפן, הרי הוא כבר היה נשיא מאחד לחודש הראשון, ולמה רק עכשיו לאחר חטא המרגלים נתעורר קרח לחלוק על כך.
וכתב הרמב"ן ליישב זאת, שקודם מעשה המרגלים אם היה אדם בא לחלוק על משה רבינו היו העם סוקלים אותו, ולכן הוכרח קרח לסבול את טענותיו, אבל עתה לאחר חטא המרגלים היתה נפש העם מרה על כך שישארו במדבר והיה בלבם על משה רבינו שלא התפלל עבורם לבטל זאת הגזירה, אז מצא קרח מקום לחלוק על משה רבינו ושישמעו לו העם, עכת"ד.
ובספר בנין אריאל לרבי שאול מאמסטרדם זצ"ל, כתב לבאר באופן נפלא ע"פ דברי הזוהר בפרשת שלח [הובא במסילת ישרים פי"א], שהטעם שהוציאו המרגלים דבה על הארץ, הוא מפני שידעו שכאשר יכנסו לארץ יורידו אותם מגדולתם ויתמנו נשיאים אחרים, דנשיאי חו"ל אינם זכאים להיות נשיאי ארץ ישראל עי"ש. ולכן מתחילה לא נתקנא קרח על נשיאותו של אליצפן, כי היה סבור שהיא רק לזמן מועט עד שיכנסו לארץ, ותיכף יכנסו ויעבור מנשיאותו. אמנם עתה לאחר חטא המרגלים שנגזר עליהם להיות ארבעים שנה במדבר, וכל הזמן הזה יהיה אליצפן נשיא, בזה נתקנא בנשיאותו.
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (טז א)
פירש רש"י, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. וקשה מדוע רק עכשיו נתקנא קרח בנשיאות אליצפן, הרי הוא כבר היה נשיא מאחד לחודש הראשון, ולמה רק עכשיו לאחר חטא המרגלים נתעורר קרח לחלוק על כך.
וכתב הרמב"ן ליישב זאת, שקודם מעשה המרגלים אם היה אדם בא לחלוק על משה רבינו היו העם סוקלים אותו, ולכן הוכרח קרח לסבול את טענותיו, אבל עתה לאחר חטא המרגלים היתה נפש העם מרה על כך שישארו במדבר והיה בלבם על משה רבינו שלא התפלל עבורם לבטל זאת הגזירה, אז מצא קרח מקום לחלוק על משה רבינו ושישמעו לו העם, עכת"ד.
ובספר בנין אריאל לרבי שאול מאמסטרדם זצ"ל, כתב לבאר באופן נפלא ע"פ דברי הזוהר בפרשת שלח [הובא במסילת ישרים פי"א], שהטעם שהוציאו המרגלים דבה על הארץ, הוא מפני שידעו שכאשר יכנסו לארץ יורידו אותם מגדולתם ויתמנו נשיאים אחרים, דנשיאי חו"ל אינם זכאים להיות נשיאי ארץ ישראל עי"ש. ולכן מתחילה לא נתקנא קרח על נשיאותו של אליצפן, כי היה סבור שהיא רק לזמן מועט עד שיכנסו לארץ, ותיכף יכנסו ויעבור מנשיאותו. אמנם עתה לאחר חטא המרגלים שנגזר עליהם להיות ארבעים שנה במדבר, וכל הזמן הזה יהיה אליצפן נשיא, בזה נתקנא בנשיאותו.
◆ ◆ ◆
ויש לימוד מפרשה זו, איך הם תהלוכות מדת הקנאה, דהנה כתב רש"י "אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם". ומבואר שכל זמן שקבלו אהרן ומשה גדולה, לא גרם דבר זה קנאה לקרח, כי כך הוא מן הדין שבני הגדול יטלו גדולה קודם לבני הקטן, וכל הקנאה התעוררה על ידי שבן הקטן נטל גדולה במקומו, ואז מתעוררת הקנאה, למה אני אגרע ממנו, ואדרבה אני בן הגדול, הרי שהקנאה יש לה מקום רק כאשר אינו מבין למה יהיה עדיף האחר ממנו.
ובזה היה מיושב איך יוסף הצדיק נתן לאחיו לאיש חליפות שמלות, ולבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות, וכבר עמדו חז"ל הקדושים על זאת במגילה טז. "אפשר דבר שנכשל בו אותו צדיק יכשל בו", שהרי כל מה שנמכר יוסף היה בעבור קנאת אחיו על הכתונת פסים שעשה להם אביהם, ואיך עתה יוסף עצמו יגרום קנאה לאחיו בתתו לבנימין אחיו חליפות יתר על כל אחיו. והיות כי שבעים פנים לתורה, יש לומר ע"פ המבואר כאן, כי כאשר יוסף נותן לבנימין אחיו יתר על שאר השבטים, אין בזה קנאה דהרי זה מובן, שהוא אחיו מן האב ומן האם ולכן מן הדין יתירה חבתו אליו מלשאר האחים, ורק כאשר יעקב, שהוא אב לכולם, מבכר אחד מן האחים, אז מתעוררת קנאת האחים, במה נגרענו מיוסף.
ומזה נקח תרופה לנגע הקנאה, כי כאשר תהיה אמונת האדם שלימה בבורא שהוא עושה הכל כדין, ממילא ידע כי גם כאשר הוא עצמו אינו יודע נימוקי הדין, אבל הדין דין אמת, ויש איזה חשבון וטעם למה ניתן לחבירו, א"כ אין מקום לקנאה, וכנ"ל.
