מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד (יז יג)
פירש רש"י, מכאן שממתינין לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל, והיא משנה בסנהדרין פט. אליבא דרבי עקיבא. והקשה בספר מלאכת הקודש לרבי משה טולידנו זצ"ל, דהנה דעת אביי במועד קטן יד: שאין הורגין חייבי מיתות בית דין בחול המועד, משום דבית דין שהרגו את הנפש אסורים לאכול באותו היום, ואתי לאימנועי משמחת יו"ט. וקשה, הרי כאן מפורש במשנה לגבי זקן ממרא שממתינין לו עד הרגל והורגין אותו ברגל.
ותירץ שם, ש"הורגין אותו ברגל" לאו דוקא במועד עצמו, אלא יום קודם או מיד לאחריו, בזמן שעדיין כל ישראל נמצאים בירושלים, ומוכיח זאת דהרי אם הרגל הראשון הוא שבועות ואין דנין דיני נפשות ביום טוב, וחול המועד אין בחג השבועות, ועל כרחך דהורגין אותו או בערב יום טוב או לאחר יום טוב. ובאמת כן כתב בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא על פירש"י כאן, דלאו דוקא ברגל, אלא בערב הרגל [וטעמו שם משום שאין דנין ביו"ט משום שנאמר "לא תבערו אש", וצ"ב הרי מטעם זה היו יכולים לדונו בחוה"מ, ואולי כוונתו לחג השבועות שאין בו חוה"מ, וכנ"ל].
אמנם עי' במנחת עני ערך זקן ממרא שנקט דדוקא ברגל עצמו בעינן, דקודם הרגל עדיין לא באו כולם ולאחר הרגל כבר יש שיצאו מיד, וכתב שאם הרגל הקרוב הוא שבועות ממתינין עד החג, ובמנחת חינוך מצוה תצ"ו כתב שהורגין אותו בימי התשלומין של חג השבועות, שכל ישראל נמצאין משום שהם ימי תשלומין, עכ"פ נראה מדבריו דימי תשלומין מיהא בעינן, וצ"ע.
וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד (יז יג)
פירש רש"י, מכאן שממתינין לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל, והיא משנה בסנהדרין פט. אליבא דרבי עקיבא. והקשה בספר מלאכת הקודש לרבי משה טולידנו זצ"ל, דהנה דעת אביי במועד קטן יד: שאין הורגין חייבי מיתות בית דין בחול המועד, משום דבית דין שהרגו את הנפש אסורים לאכול באותו היום, ואתי לאימנועי משמחת יו"ט. וקשה, הרי כאן מפורש במשנה לגבי זקן ממרא שממתינין לו עד הרגל והורגין אותו ברגל.
ותירץ שם, ש"הורגין אותו ברגל" לאו דוקא במועד עצמו, אלא יום קודם או מיד לאחריו, בזמן שעדיין כל ישראל נמצאים בירושלים, ומוכיח זאת דהרי אם הרגל הראשון הוא שבועות ואין דנין דיני נפשות ביום טוב, וחול המועד אין בחג השבועות, ועל כרחך דהורגין אותו או בערב יום טוב או לאחר יום טוב. ובאמת כן כתב בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא על פירש"י כאן, דלאו דוקא ברגל, אלא בערב הרגל [וטעמו שם משום שאין דנין ביו"ט משום שנאמר "לא תבערו אש", וצ"ב הרי מטעם זה היו יכולים לדונו בחוה"מ, ואולי כוונתו לחג השבועות שאין בו חוה"מ, וכנ"ל].
אמנם עי' במנחת עני ערך זקן ממרא שנקט דדוקא ברגל עצמו בעינן, דקודם הרגל עדיין לא באו כולם ולאחר הרגל כבר יש שיצאו מיד, וכתב שאם הרגל הקרוב הוא שבועות ממתינין עד החג, ובמנחת חינוך מצוה תצ"ו כתב שהורגין אותו בימי התשלומין של חג השבועות, שכל ישראל נמצאין משום שהם ימי תשלומין, עכ"פ נראה מדבריו דימי תשלומין מיהא בעינן, וצ"ע.
◆ ◆ ◆
ובפשיטות יש ליישב, דהנה בקרית ספר סנהדרין פי"ג ה"ה כתב דאיסור עינוי בחוה"מ הוא רק מדרבנן, ולפי"ז הקשה מ"ט לאביי אין הורגין חייבי מיתות בי"ד ברגל משום שאסורים מלאכול באותו היום, נימא דאיסור לא תאכלו על הדם שהוא מדאורייתא ידחה את איסור העינוי שהוא רק מדרבנן. וכתב בלחם משנה דאה"נ אם כבר דנו אסורים לאכול, אבל הכא אפשר לקיים שניהם, שמלכתחילה לא יהרגו במועד.
נמצא לפי"ז דדברי אביי הנ"ל דאין דנין דיני נפשות ברגל היינו רק משום שיכולים לדונו למחר, אבל בזקן ממרא דאי אפשר למחר דבעינן דוקא ברגל, דוחה המצוה דאורייתא של הכרזה את האיסור דרבנן של עינוי בחוה"מ. ומיושבת קושיית המלאכת הקודש הנ"ל.
אמנם במאירי כאן נראה דעינוי בחוה"מ אסור מה"ת מצד העשה של שמחת יו"ט, עי"ש. ולפי"ז הדק"ל.
◆ ◆ ◆
ונראה ליישב באופן אחר, עפ"י דברי תוס' הרא"ש במועד קטן שם, שהקשה למה לא ידחה עשה דמיתת בית דין את העשה של שמחת יום טוב, הרי אפילו עשה דעבודה נדחה מפני מיתות בית דין, דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות. ותירץ, דודאי כשנגמר דינו רציחתו דוחה עבודה ואף שבת היתה דוחה אי לאו דמעטיה קרא, והכי פריך וכי דנין אותו במועד כדי להורגו וימנעו משמחת יום טוב, יותר טוב שלא ידונו במועד, עכ"ד.
מבואר מדבריו דעשה של מיתות בי"ד הוא עשה אלים ודוחה עשה דשמחת יו"ט, אלא שהוא חל רק לאחר גמר דין, וקודם גמ"ד לא אמרינן שיגמרו במועד. וממילא אתי שפיר היטב, דבזקן ממרא שכבר נגמר דינו אלא שצריך להמתין מלהורגו עד המועד, אם כן כשמגיע המועד דוחה עשה דמיתת בית דין את שמחת יום טוב.