מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ונתן ה' לך שם לב רגז (כח סה)
בנדרים כב. עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה, קם חד שחטיה לחבריה וכו', כי קאתי לקמיה דרבי יוחנן וכו', קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב, א"ל ההוא שעתא אכתי לא קעברינן ירדנא. מבואר שמדכתיב "שם" ילפינן דלב רגז הוא דוקא בבבל ולא בארץ ישראל, ולכן תמה רבי יוחנן איך קם הבבלי ושחט את חבירו, והשיב לו עולא שהיה זה בעוד שלא נכנסו לארץ ישראל. והקשה בספר כרם חמד עה"ת כאן (ירושלים תשס"ח), מהא דאיתא במדרש שיר השירים רבה פרשה ח' אות ג', "רבי יוחנן ור' שמואל בר נחמן, ר' יוחנן אמר כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז, כיון שעלו (רוגז ניתן ועלה) [נראה דצ"ל: רוגזניתן עלה] עמהם, רבי שמואל אמר שמה לב רגז, כיון שעלו נתרפאו", מבואר דריו"ח ס"ל דכיון שנתקללו בבבל שניתן להם לב רגז, לא נתרפאו מזה בשובם לא"י. א"כ דברי ריו"ח סתרי אהדדי, דהכא ס"ל דאילו היו הני חוזאי עוברים את הירדן היתה מסתלקת רוגזנותן, וצ"ע.
ויש לתרץ שגם אליבא דרבי יוחנן שרוגזנותן עלתה עמן לארץ ישראל, מ"מ יש לומר שהוא מודה דבבבל עצמה איכא רגזנותא טפי, וכוונת ריו"ח רק שלא נסתלקה הרגזנות לגמרי בעלותם לא"י, אכן במעשה דההוא חוזאי שרגז כל כך והרג את חבירו ואילו לא היה עולא מודה לו היה הורג גם אותו כמבואר בגמ' שם, כולי האי רגזנותא אינו מתאים אלא רק בבבל עצמה, ועי'.
ונתן ה' לך שם לב רגז (כח סה)
בנדרים כב. עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה, קם חד שחטיה לחבריה וכו', כי קאתי לקמיה דרבי יוחנן וכו', קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב, א"ל ההוא שעתא אכתי לא קעברינן ירדנא. מבואר שמדכתיב "שם" ילפינן דלב רגז הוא דוקא בבבל ולא בארץ ישראל, ולכן תמה רבי יוחנן איך קם הבבלי ושחט את חבירו, והשיב לו עולא שהיה זה בעוד שלא נכנסו לארץ ישראל. והקשה בספר כרם חמד עה"ת כאן (ירושלים תשס"ח), מהא דאיתא במדרש שיר השירים רבה פרשה ח' אות ג', "רבי יוחנן ור' שמואל בר נחמן, ר' יוחנן אמר כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז, כיון שעלו (רוגז ניתן ועלה) [נראה דצ"ל: רוגזניתן עלה] עמהם, רבי שמואל אמר שמה לב רגז, כיון שעלו נתרפאו", מבואר דריו"ח ס"ל דכיון שנתקללו בבבל שניתן להם לב רגז, לא נתרפאו מזה בשובם לא"י. א"כ דברי ריו"ח סתרי אהדדי, דהכא ס"ל דאילו היו הני חוזאי עוברים את הירדן היתה מסתלקת רוגזנותן, וצ"ע.
ויש לתרץ שגם אליבא דרבי יוחנן שרוגזנותן עלתה עמן לארץ ישראל, מ"מ יש לומר שהוא מודה דבבבל עצמה איכא רגזנותא טפי, וכוונת ריו"ח רק שלא נסתלקה הרגזנות לגמרי בעלותם לא"י, אכן במעשה דההוא חוזאי שרגז כל כך והרג את חבירו ואילו לא היה עולא מודה לו היה הורג גם אותו כמבואר בגמ' שם, כולי האי רגזנותא אינו מתאים אלא רק בבבל עצמה, ועי'.