לב רגז בבבל ולא בארץ ישראל

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ונתן ה' לך שם לב רגז (כח סה)

בנדרים כב. עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה, קם חד שחטיה לחבריה וכו', כי קאתי לקמיה דרבי יוחנן וכו', קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב, א"ל ההוא שעתא אכתי לא קעברינן ירדנא. מבואר שמדכתיב "שם" ילפינן דלב רגז הוא דוקא בבבל ולא בארץ ישראל, ולכן תמה רבי יוחנן איך קם הבבלי ושחט את חבירו, והשיב לו עולא שהיה זה בעוד שלא נכנסו לארץ ישראל. והקשה בספר כרם חמד עה"ת כאן (ירושלים תשס"ח), מהא דאיתא במדרש שיר השירים רבה פרשה ח' אות ג', "רבי יוחנן ור' שמואל בר נחמן, ר' יוחנן אמר כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז, כיון שעלו (רוגז ניתן ועלה) [נראה דצ"ל: רוגזניתן עלה] עמהם, רבי שמואל אמר שמה לב רגז, כיון שעלו נתרפאו", מבואר דריו"ח ס"ל דכיון שנתקללו בבבל שניתן להם לב רגז, לא נתרפאו מזה בשובם לא"י. א"כ דברי ריו"ח סתרי אהדדי, דהכא ס"ל דאילו היו הני חוזאי עוברים את הירדן היתה מסתלקת רוגזנותן, וצ"ע.

ויש לתרץ שגם אליבא דרבי יוחנן שרוגזנותן עלתה עמן לארץ ישראל, מ"מ יש לומר שהוא מודה דבבבל עצמה איכא רגזנותא טפי, וכוונת ריו"ח רק שלא נסתלקה הרגזנות לגמרי בעלותם לא"י, אכן במעשה דההוא חוזאי שרגז כל כך והרג את חבירו ואילו לא היה עולא מודה לו היה הורג גם אותו כמבואר בגמ' שם, כולי האי רגזנותא אינו מתאים אלא רק בבבל עצמה, ועי'.​

 

[גרינפלד]

[]ויש לתרץ שגם אליבא דרבי יוחנן שרוגזנותן עלתה עמן לארץ ישראל, מ"מ יש לומר שהוא מודה דבבבל עצמה איכא רגזנותא טפי, וכוונת ריו"ח רק שלא נסתלקה הרגזנות לגמרי בעלותם לא"י, אכן במעשה דההוא חוזאי שרגז כל כך והרג את חבירו ואילו לא היה עולא מודה לו היה הורג גם אותו כמבואר בגמ' שם, כולי האי רגזנותא אינו מתאים אלא רק בבבל עצמה, ועי'.[/]​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ויש לבאר יותר, דהנה לכאורה היה נראה דכל החילוק בין בבל לארץ ישראל הוא רק לאחר הגלות שנתקיים בהם הקללה ותן ה' לך שם לב רגז, והקללה ניתנה "שם" דהיינו בחו"ל ולא בארץ ישראל, אבל קודם שגלו ונתקיימה בהם פרשת הקללות לא היה חילוק בין א"י לחו"ל.

אמנם מדברי האחרונים מבואר שנקטו שהחילוק הוא בעצם בין ארץ ישראל לחו"ל, דבא"י דאיכא קדושת הארץ אין שם רגזנות, משא"כ בחו"ל.

דהנה אמרינן במכות ט: שבעבר הירדן בעינן ג' ערי מקלט כמו בכל ארץ ישראל, משום שבגלעד שכיחי רוצחין, וביאר הפנים יפות בפרשת מסעי הטעם, משום דאיכא שם לב רגז, וכמבואר בגמ' דכל זמן שלא עברו את הירדן איכא לב רגז, וכמו שביאר הר"ן דעבר הירדן אינו כקדושת ארץ ישראל לגמרי, עי"ש.

ובדרשות חת"ס ביאר מה שנענש משה רבינו שלא לעבור את הירדן דוקא, משום שעונשו היה על מה שכעס על בני ישראל ואמר שמעו נא המורים, ועל כן מידה כנגד מדה לא זכה לבוא אל הארץ שהיא המקום שאין הכעס שולט בה, וזה דוקא מעבר הירדן מזרחה וכמבואר בדברי הגמ' בנדרים הנ"ל.

ומדברי רבותינו האחרונים הנ"ל נראה דבעצמותו ארץ ישראל היא מקום מיוחד שאין הכעס שולט בה, [והחילוק בין א"י לבבל אינו רק לאחר קיום התוכחה והקללות, ואינו משום שהקללות נאמרו רק בבבל], שהרי הם מדברים גם על א"י שקודם התוכחה, וצ"ב שלכאורה הקרא קאי רק על התוכחה היכן נאמרה, וכנ"ל.

ויש לומר דבאמת החילוק בין א"י לחו"ל הוא בעצמותו, דא"י הוא מקום שמחמת קדושתו אינו מוכן לכעס, וילפינן זאת מדכתיב בפרשת התוכחה ונתן לך ה' "שם" לב רגז, שמצד קללת התוכחה עצמה היה ראוי שמיד כאשר עברו על המצוות יתקיים בהם ונתן ה' לך לב רגז, עוד לפני שיגלו מארצם, ולמה אמרה התורה שינתן הלב רגז רק לאחר שיגלו בפועל. אלא משום דארץ ישראל לעולם הוא מקום שאינו מוכן לכעס, וממילא גם בשעת התוכחה אין יכולה להתקיים קללה זו בשלימות בארץ, אלא הקללה היא שיגלו ושם ינתן להם הכעס במקום הראוי לזה, שאז הלב רגז יפעל את פעולתו במלואה.

וא"כ החילוק בין א"י לחו"ל הוא גם שלא בשעת התוכחה, אלא שמחמת כן נתקללו בלב רגז דוקא בבבל, כיון שהמקום הראוי לקיום התוכחה של לב רגז הוא בחו"ל.

ובזה מבואר מה שכתבנו לעיל, דגם לריו"ח שעלתה עמהם רוגזנותן מ"מ אינה בחוזק כמו בבבל עצמה, דנהי שמטעם הקללה סבירא ליה שנשארה הקללה גם בארץ ישראל, אבל בין ארץ ישראל לחו"ל איכא חילוק מצד עצמם, שאף בלא הקללה בבל ראויה יותר לכעס מא"י, וממילא גם לאחר הקללה יש חילוק שבא"י היא פחות מבבל, דבבבל איכא תרתי לריעותא גם הקללה וגם שמצד עצמה היא ראויה לכעס.

ואתי שפיר מה שתירצנו, דסבירא ליה לרבי יוחנן דלולי תרתי לריעותא דהיינו הקללה וגם שהיה זה בחו"ל עצמה, לא היתה מתגברת רגזנותו עד כדי כך שהיה שוחט את חבירו, וכנ"ל.​