מתוך הספר ברכת אליהו לפרשת וישב:
אמנם יבא הכל על נכון בהקדים מה שאמרו במדרש רבה פרשה פ״ה
[1] וז"ל יאודה קיים מצוות יבום תחלה ע׳'כ. וכן כתב הרא״ם בשם הרמב"ן כי בימים הראשונים קודם מתן תורה היה מנהגם לישא אשת המת הקרובים האח או האב או היותר קרוב מן המשפחה ע״כ. עוד נקדים מ"ש מר״ן באבן האזר סימן קס״ג
[2] המייבם את יבמתו זוכה בנכסי המת ועומד במקומו ליטול חלקו ע"כ . עוד נקדים מ״ש רז"ל בגמרא
[3] פרק אלו נאמרים אמרו ליה רבנן קא מקיים רבינא כל מאי דאמור רבנן. ובזה יבא על נכון דיאודה בא לרמוז שני עניינים: האחד במלת "הבא" רוצה לומר שתתן לו נכסי המת כיון שרוצה ליבם אותה ולקום על שם המת וליטול את נחלתו, ועוד רמז במילת "אבוא אליך" דמן התורה אין צריך קידושין אלא ביאה דווקא דהקנו לו מן השמים "ותאמר מה תתן לי כי תבא אלי" רמזתו ונרמז דאף על פי דמן התורה אין צריך קדושין ליבמה אלא ביאה דווקא, כיון דתקון רבנן קידושין עם הביאה צריך לקיים מאי דאמור רבנן א״כ צריך קידושין וביאה זהו אומרו "מה תתן לי כי תבא אלי" וצריך לקיים שתיהן ושמע יאודה לדבריה "ויאמר אנכי אשלח גדי עזים" אנכי דייקא שאני מקיים מאי דאומר רבנן אבל אניש אחרינא לא צריך ואם בא עליה ולא קדיש קנה כמו שפסק מר"ן בסימן קס״ו
[4] ז"ל אם בא עליה בלא מאמר קנה אותה ואין צריך לחזור ולקדש ע"כ. זהו אומרו "אנכי אשלח גדי" כיון שאני תלמיד חכם וזהו אומרו גם כן "תקח לה פן נהיה לבוז" דווקא משום בזוי ת״ח שלא יאמרו אינו מקיים מאי דאמור רבנן, אבל מן הדין אין צריך לשלוח לה כיון שכבר קנית אומה בביאה ואין צריך לחזור ולקדש אותה וכמו שפסק מר"ן שאין צריך לחזור ולקדש אלא דווקא "תקח לה פן נהיה לבוז" ואין זה שבח לת"ח :
או נאמר באופן אחר "הבה נא" מה צריכה היא לתת לו יובן במה שפסק מר"ן בריש הלכות נחלות בסימן רע׳'ו וז"ל סדר נחלות מי שמת בנו ירשו לא נמצא וכו׳ תחזור הירושה לאביו של מת, וכתב הסמ״ע ואף על גב דזה לא מצינו בהדיא בקרא מכל מקום דרשינן לה מדכתיב "ונתתם את נחלתו לשארו" ואביו הוא שארו יותר מאחיו ע"כ . זה אומרו "הבא נא אבוא" כלומר כיון שער ואונן מתו בלא בנים גם רוצה לומר עכשיו שלא יש להם בנים הכי ירושתם לי:
(יז) או נאמר באופן אחר והוא בהקדים מאי דאיתא בסנהדרין פרק כהן גדול
[5] המלך לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מייבם ולא מייבמין לאשתו, ר׳ יאודה אומר אם רצה לחלוק או לייבם זכור לטוב, אמרו לו אין שומעין לו. ופירש"י בגמרא חליצה גנאי הוא לו לקום על שם אחיו ע״כ. ועם מה שהקדמנו לעיל יבא על נכון דיאודה ניבא ולא ידע מה ניבא שהייבמה אינה צריכה קדושין לזה אמר "הבא נא אבוא אליך" שאין את צריכה קדושין דמן השמים אקנו ליך לדידי, ותאמר "מה תתן לי" רוצה לומר שאתה מלך וצריך אתה ליתן לי קידושין שגנאי הוא לך ליקח איתי הטעם יבום בלא קידושין, וכמו שהקדמנו שהמלך אינו מייבם וכמו שאמרו חכמים לרבי יאודה אין שומעין לו, וכמו שפירש רש"י דגנאי הוא לו לקום על שם אחיו המת לבא לבית דין ולחלוץ ותהא רוקקת בפניו, וכן היבום גנאי הוא לו לקום על שם המת דהיינו שיקדשנה בקידושי המת, אלא צריך ליתן קידושין מחדש ,אלא אם תרצה ליקח אותי תן לי עכשיו קידושין מחדש ולא ליקרא על שם המת, ויאמר "אנכי אשלח גדי מן" וכו' ומלת "אנכי" דייקא שאני מלך והמלך אינו מייבם דגנאי הוא לו לזה "אשלח גדי עזים מן" וכו׳ לקידושין:
ובזה יבא על נכון סיפיה דקרא "תקח לה פן נהיה לבוז" רוצה לומר דמן הדין אף על פי שלא אשלח לה לא יש איסור בדבר דמן השמים הקנוה לי, אבל עתה שאני מלך וגנאי הוא לי לקום על שם אחיו המת כדפירש רש"י ז"ל דדווקא משום "פן נהיה לבוז" תיקח אבל אלו לא היה טעם בוז אין איסור בדבר אם לא תיקח לה דמן השמים הקנוה לי:
[1] אות ה'.
[2] סעיף א'.
[3] ב"מ עה ע"ב.
[4] סעיף ב'.
[5] דף יח ע"א.
