ידוע מה שפסק בהליכו"ע (ח"א עמ' רמ"ט): "נראה שתלמיד חכם השקוד על לימודו בלילה יש להקל לו גם בקריאת שמע לנהוג כד' הגר"א והגר"ז".
ויש לשאול, הרי אין מדובר באדם שלמד בלילה והלך לישון מאוחר ומחמת כן קם מאוחר אחר סו"ז ק"ש לפי המג"א, דהא בכה"ג לא שייך ההלכה, מאחר שכבר קם מאוחר והוא אנוס ובוודאי מוגדר כדיעבד. אלא מדובר על אדם שמכין עצמו מהלילה לקום מאוחר יותר. והשאלה היא מאי אהני ליה, דהרי אם יכין עצמו לקום מוקדם ולא יצליח בכך, הרי שלא שייך לומר בזה הלכה וכנ"ל. ואם יצליח לקום מוקדם, אז למה להקל לו, הרי סו"ס כן קם מוקדם.
ואת"ל דאם יקום מוקדם לא יוכל אח"כ ללמוד טוב ביום, הרי שלפי"ז אין הדבר תלוי במה ש"שקוד על לימודו בלילה", אלא גם אם בלילה עסק בדברים בטלים, והלך לישון מאוחר, ואם יקום מוקדם לא יוכל ללמוד היטב ביום, הרי שלפי טעם זה יש להקל לו גם בזה לסמוך על סו"ז ק"ש לפי הגר"א. וכן להיפך, אם אדם למד בלילה עד מאוחר, אך ביום אינו עוסק בלימוד תורה, הרי שלכאו' אין סברא להקל לו לקום מאוחר מחמת שבלילה למד מאוחר.
ויש לשאול, הרי אין מדובר באדם שלמד בלילה והלך לישון מאוחר ומחמת כן קם מאוחר אחר סו"ז ק"ש לפי המג"א, דהא בכה"ג לא שייך ההלכה, מאחר שכבר קם מאוחר והוא אנוס ובוודאי מוגדר כדיעבד. אלא מדובר על אדם שמכין עצמו מהלילה לקום מאוחר יותר. והשאלה היא מאי אהני ליה, דהרי אם יכין עצמו לקום מוקדם ולא יצליח בכך, הרי שלא שייך לומר בזה הלכה וכנ"ל. ואם יצליח לקום מוקדם, אז למה להקל לו, הרי סו"ס כן קם מוקדם.
ואת"ל דאם יקום מוקדם לא יוכל אח"כ ללמוד טוב ביום, הרי שלפי"ז אין הדבר תלוי במה ש"שקוד על לימודו בלילה", אלא גם אם בלילה עסק בדברים בטלים, והלך לישון מאוחר, ואם יקום מוקדם לא יוכל ללמוד היטב ביום, הרי שלפי טעם זה יש להקל לו גם בזה לסמוך על סו"ז ק"ש לפי הגר"א. וכן להיפך, אם אדם למד בלילה עד מאוחר, אך ביום אינו עוסק בלימוד תורה, הרי שלכאו' אין סברא להקל לו לקום מאוחר מחמת שבלילה למד מאוחר.
