ב"ה
שלום וברכה,
בסימן תנט הנידון אינו על זמן השקיעה מתי הוא, אלא מדבר על שיעור מיל בשביל שהיית העיסה שלא תחמיץ.
ואילו מחלוקת הגאונים ורבנו תם הוא מתי זמן השקיעה, שממנו מונים שלושת רבעי מיל ואז הוא לילה. האם ממתי שהשמש מתכסה מעינינו, אז מתחיל בין השמשות, ואחר שלושת רבעי מיל הוא צאת הכוכבים שהוא לילה. או שרק לאחר שלוש מילין ורביע משהשמש נכסית מעינינו, מתחיל זמן בין השמשות שהוא שלושת רבעי מיל, ולאחריו רק הוא צאת הכוכבים שהוא לילה. דהיינו ביחד יוצא ד' מילין אחר שהשמש נכסית מעינינו.
שדעת הגאונים, כביאור הראשון שכתבנו. ואילו דעת רבנו תם, כביאור השני.
ודעת מרן הש"ע כרבנו תם, בין לענין כניסת השבת שהוא קולא גדולה, ששבת תיכנס מאוחר מאד, ובין לענין צאת השבת שהוא חומרא גדולה, שהשבת תצא מאוחר.
ואילו המנהג בארץ ישראל כהגאונים לגמרי, דהיינו גם בכניסת השבת שהוא חומרא, שחייבים להכניס מוקדם, וגם ביציאת השבת שהוא קולא, שאפשר להוציא מאוחר.
ועל זה מרן הרב עובדיה עורר שבזמן יציאת השבת, שהמנהג הוא קולא גדולה ביציאת השבת, ראוי מאד לנהוג לחמרא כדעת מרן השלחן ערוך. אבל בכניסת השבת, אין שום רשות חלילה וחס להקל בזה כדעת הש"ע, אלא חייבים להחמיר בזה כפי המנהג שהוא ע"פ הגאונים.
בברכה רבה
