• ניתן למסור שמות לתפלה בציונו של מרן בערב ראש השנה, במעבר לאתר מורשת מרן הראשי, ולחיצה על הבאנר. שנה טובה ומבורכת!

לשון הרע, ההבבדל בין החפץ חיים לרב הראשון לציון הרב יצחק יוסף.

#1
שמעתי את הרב מדבר בלווין שאפשר לסמוך על שיטת הרמב"ם בלשון הרע מכיון שהוא מרא דאתרא.
1.מה ההבדל בין שיטת הרמב"ם לשיטת החפץ חיים בלשון הרע?
2.באיזה ספר אפשר לראות את המחלוקת?
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:

מורשת מרן

Administrator
חבר צוות
#2
1. דעת הרמב"ם היא שדבר הידוע לרבים, מותר לספר אותו, ובתנאי שאין הוא מתכוון לפרסם אותו יותר, אלא מספר את זה לפי תומו. אך החפץ חיים מחמיר בזה.
2. ניתן לראות את זה בספר חפץ חיים, אני לא זוכר בדיוק את הפרטים, הוא מביא את דעת הרמב"ם, אבל כותב שקשה לסמוך על זה. אך מרן הראש"ל שליט"א אמר שאפשר לסמוך על דעת הרמב"ם.
 
#3
שמעתי שגם הרב חזון אי"ש לא הסכים לכל פרטי דיני לשון הרע של החפץ חיים.וכמדומני שראיתי ספר חפף חיים עם השגות החזון אי"ש.
 
#4
שמעתי מחשובי תלמידיו של הראש"ל שראה שהרב כתב ספר על הלכות לשון הרע ושלח להגהה ואמר המגיה שיש בזה הרבה קולות לעומת הח"ח שמע זאת הרב וגנז את הספר ולא השאיר שום העתק.
 
#5
ביאור העניין הוא כך- הנה המעיין בח"ח כלל ב' רואה שיש שני דינים במושג אפי תלתא. אחד בדבר שאיננו גנאי גמור והדבור שלו יש לו שני פנים. ע"ש בסעיף ב' פרטיו. ועוד יש דעת הרמב"ם שאם שאם אחד סיפר גנות על חברו בפני שלשה, אף דהוא עבר בודאי על איסור לשון הרע וכנ"ל, אף על פי כן אם אחד מהשלשה ששמע דבר זה סיפר אחר כך לאחרים, לא עבר בזה על איסור לשון הרע. ועל זה כתב הח"ח בסעיף י' שכמעט אין לה מקום במציאות ובפרט שאף אם יצטרפו כל הפרטים גם כן צריך עיון אם הלכה כדעה זו, אחרי שלדעת הרבה פוסקים אין שום מקור לקולא זו מהש"ס לכן השומר נפשו ירחק מזה. ומורינו הרשל"צ בקובץ בית יוסף (גליון יג סיון תשע"ה עמ' כט וגליון לה אדר תשע"ז עמ' כט) האריך בזה והביא עוד ראשונים לשיטת הרמב"ם וכיון שדרכינו בהלכה לפסוק ברוב המקומות כהרמב"ם מכל מקום לדידן העיקר כדעת הרמב"ם דכל שהדבר ידוע לשלשה, ואינו מתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר, אלא דרך סיפור דברים בעלמא, ליכא בזה לא לשון הרע ולא אבק לשון הרע. ובפרט דהמרב"ם אינו יחידי בדבר. וסיים במסקנא- שלא יתכוין להעביר הקול ולגלות יותר (ויש ראשונים שמשמע מדבריהם שאין איסור גם בזה). ועוד, יש לחוש שכל זה דוקא בדיעבד ולא לכתחילה. ועוד שהמספר לא יתנה שלא יגלו לאחרים. ועוד, שלא יספר סיפור זה כסיפור בפני עצמו שאז מוכח שכוונתו לבזותו וכו'. ועוד, שאם השלשה ששמעו הלשון הרע הוא יראי ה' אין להם לספר כי ממילא הם לא יספרו לאחרים ואין בדבר פרסום. ע"ש בדבריו הנפלאים.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'