ב"ה
שלום וברכה
במענה לשאלותיך בענין מעשרות, הנני להשיב לפי סדר השאלות:
א. ובכן, לפי שיטת כמה ראשונים וכמותם נוהגים אחינו האשכנזים, המעשר כספים הינו חיוב של דין גמור מדרבנן. ולעומת זאת לפי שיטה נוספת בראשונים שכמותה סובר מרן הש"ע וכמותם נוהגים בני עדות המזרח, נתינת מעשר כספים ביסודה אינה דין גמור שתקנו חכמים, אלא מנהג ראוי ונכון שנהגו העולם, ונתקבל בתפוצות ישראל, באופן שעי"ז נוצר חיוב כללי של מעשר כספים על כל אדם מכח מנהג ישראל, ואסור לפרוץ גדר, והוא בכלל הנדרים שבאים מכח המנהג, שיסודם באיסור "בל יחל" מדרבנן.
ב. צריך ליתן עשירית, ומי שיש לו את היכולת להוסיף, אזי ראוי ונכון להחמיר וליתן חמישית. וההבטחה של "בחנוני נא בזאת" בפשטות חוזרת על כל דין מעשר, (כמובן שחוזר בעיקר על מעשר של תורה, שהוא על דגן תירוש ויצהר, כלומר חמשת מיני דגן יין ושמן זית, אלא שבודאי כח סגולת המצוה נמשך גם על כל המסתעף מדין תורה זה לשאר דיני מעשרות הנמשכים ממנו, הן מתקנת חכמים והן מצד המנהגים, רק שאינם באותה דרגה כמו המצוה של תורה. ואגב, גם דגן תירוש ויצהר לדעת כמה ראשונים אינם מן התורה אלא בשעה שרוב ישראל שרויים על אדמתם, וכן עיקר להלכה). ויש אומרים שההבטחה קיימת דוקא במי שמפריש חומש, ואיני יודע בזה הכרע.
ג. בחור ישיבה שיש ביכולתו לעשר צריך לעשר. אלא שתמיד צריך ללמוד מאיזה מקור של הכנסה צריך לעשר, ומאיזה מקור אין צריך כלל, ומאיזה מקור ראוי ונכון לעשר אף שאין חיוב. וזה לא קשור להבטחה של כל המקיים את התורה מעוני וכו', מפני שהפרשת המעשרות לא נעשית בשביל ההבטחה, אלא בשביל המצווה, רק שעל הדרך התורה זיכתה אותנו גם בהבטחה של ברכה גדולה בזכות מצוה זו. ולכן גם אם לא היתה הבטחה כלל היינו מעשרים, ולכן אין בזה שום הבדל בין בחור ישיבה לשאר אדם. רק שבדרך כלל הכנסות של בחור ישיבה הם מהסוג שאין צריך לעשר, ורק יש חומרא טובה וראויה לעשר גם מאותם הכנסות.
בברכה רבה
ולשנה טובה תכתב ותחתם יחד עם כל ב"ב לחיים טובים ולשלום אמן
