תוכן לאחרונה על ידי אבסר

בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיג סעיף ו מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה,[שמא יתקע] ואם היא (דרכה להיות) רפויה, מותר לכתחלה, (ובלבד שלא יהדק). ממה שכתב בהמשפט השני, שאם דרכה להיות רפויה מותר לכתחילה לחבר באופן רפוי, יש לדייק שאם דרכה להיות מהודק זה רק מותר בדיעבד [כגון בשעת הדחק] זאת...

לא מבין. המים פוגש מקום א' ואכן מפליט מה שנמצא במקום א' [לא כל מה שבשיש] ועד שמערה במקום ב', המים שפגע במקום א' כבר נזחל למקום ב', ולכן העירוי שמכוון למקום ב' יפגע במים שכבר הצטננו ולא בהשיש, והאיך יצא הבליעות שבמקום ב'?

כאשר עושים הגעלה ע"י עירוי כ"ר על השיש, המים הראשונים שנשפכו מתפשטים בכל השיש, וקורה שהוא ימצא במקום אחר מאיפה שנשפך, אפי' בשיעור של טופח ע"מ להטפיח. כאשר ממשיכים לערות, יש מהעירוי שפוגש המים האלו שהצטננו לפני שפוגש השיש, ונמצא שהקליפה שהוא יכשיר הוא המים, ולא השיש. אמאי אין חוששים לזה?

תודה רבה. קליעה למטרה. לא הבנתי הדיחוי הזה. לא מדובר שם בשעת אכילה ממש, והיינו שיושב בשולחן, ולא במטבח ליד זרם מים? אולי הכוונה הוא שבשניהם הדרך לאכלם, ורק שעתה אינו מעוניין לאכול השני? אורז חי, אפי' אם מברכים עליה, זה רק ראיה שהוא 'אוכל בדחק', לא שהוא אוכל בשופי.

בתנור שנכבה. שהייה בכלי ראשון?! לא מבין הבעיה האורז לא היה ראוי לאכילה. היה חי וקשה. מסתבר שהמים בהתבנית לא היה מספיק גבוה, ולכן השכבה העליונה של האורז לא התבשל. קליפה מהעכבת זהו דבר שדבוק בה מעיקר גידולו מקווה שעכשיו הסברתי יותר טוב

תודה רבה על המדריך בישול על העתיד. זה המעשה שהיה. השאלה שלי הוא שאלה בהל' בורר במעשה שכבר קרה.

הוצאתי העוף מהתבנית כיון שזה אוכל מתוך פסולת, אבל ראיתי שגרגירי אורז אחדים נשארו על העוף. האם מותר לשטוף העוף תחת זרם חזק מהברז כדי להפריד האורז או שזה נחשב ברירת פסולת מתוך אוכל? יש פתרון אחרת?

אמרתי לו כמה דברים [איך להכין הסיר בישול עיטי באופן שלא יהיה חשש הטמנה או שהייה, איך להכין האוכל על הפח]. מה עוד הייתי צריך להגיד לו?

בקול הלשון יש להם רק השיעורים האחרונים. איפה אפשר לקבל הישנים. למי שיש סינון נטפרי.

בשאלה ג' הרב ענה שצריכים לרוקן תכולת הסיר, לסיר שני ולשטוף הסיר הראשון. זאת משום שיתכן שעדיין יש טפטוף של החלב על הדופן הפנימי של הסיר ואם יחממו הסיר יבלע החלבי בתוך הדופן הבשרי. לא הבנתי. בשלמא החלב שכבר נתערב בהרוטב הבשרי, א"א להבחין אותה, אבל חלבי על הדופן למעלה מן הרוטב אפשר לראות אם יש...

אני שואל לגבי האיסור 'לעבור כנגד המתפלל' של ק"ב סעיף ד' וה', לא האיסור 'לישב תוך ד"א' של המתפלל של תחילת הסימן.

ב' טעמים מובאים במ"ב לאסור-מבלבל המתפלל, וגם 'מפסיק בינו לבין השכינה'. הטעם הראשון מוסכם לכל השיטות. הטעם השני הוא חיי"א, ויש הרבה חומרות מחמתו. למשל, אם עיני המתפלל עצומות אין בלבול אבל יש מפסיק שכינה. גם הרבה מההיתרים המפורסמים כמו לעבור לצורך מצוה, כשהמתפלל עומד במעבר כו' רק מועילים להטעם...

ברור שאסור, כל ההיתר שנאמר בשיעור השבועי הוא משום החומר הפוגם. יש ממשות על הכלים תוך המדיח שיורד לתחתית המדיח וכמכניסים הכלים החלביים הם בולעים טעם ראשון של בשר ע"י המים החמים.

ברמ"א סוף סעיף ז' שם 'וה"ה אפוי ומבושל'. הל' 'ה"ה' משמע שהוא בא לפרש הש"ע, לא לחלוק. אם היה חולק היה כותב 'וי"א' או 'ולי נראה'. כך נשמע, אבל איני בקי בהכללים בזה. תחכמני, אא"ט.

למה אתם סוברים שרק הקליפה של הבשר בלע חלב, הלא בדבר שיש לו בקעין או שמתובל בתבלין, בולע כולו כמבואר בסוף סי' צ"א?