ולא שייך ספק בזה, מה שיש נידון זה העושה נטילה בלא כוונה מצוה דבכה"ג נחלקו הראשונים דהטהרה זה מציאות ,שכל שבאו מים מכלי כשר הרי הם טהורים אלא שלא כיוון לשם מצוה והשאלה האם כוונת המצוה מעכבת בכה"ג עיי' סי' קנח סע' ז וס' קנט ס' יג'
לדעת הגמרא דידן אליבא ההריף והרמב"ם ורא"ש בעי' מסעודה לסעודה והיינו שש שעות וכמו שכ' הראשונים וכן נפסק בשו"ע, ואילו אליבא דהזוה"ק צריך להמתין או שעה אחת או שלא לאכול באותה סעודה ממש וכמ"ש הפר"ח שציין הרב רביבו וכן נראה דעת הב"י באורח חיים חיים (סי' קעג') בביאור דעת הזוה"ק
לא מדוייק יש מח' גדולה בנדון אם מזונות פוטר רק מיני מזונות או כל מידי דזיין עיי' באח' בזה ולמעשה זה רק מדין סב"ל משא"כ במבה דהתם אמרי דאף לפוסקים שמברכים שהכל אם יברך אדמה יצא כיון דלא שיקר בברכתו
זה לא הסברא של הראש"ל לכן אמר יפה הרב לוריא
והראש"ל לא יחיד בזה גם הגרש"ו זצ"ל בשבט הלוי כותב כן
ע"ז נאמר שה"מ היכא דס"ל כן להלכה וכהיכי דלא ליחוש לסב"ל אמרי' להאי כללא אך היכא דס"ל דצריך לברך שהכל לא, ואדרבא בנדו"ד לא שייך לומר כן דכיוון דסברת הראש"ל ודעימיה דצריך לברך שהכל והיינו טעמא דהחזה...
מרן בשו"ע מביא מח' אם חייב ברכות התורה על תהילים ונחלקו גדולי האחרונים מה דעתו למעשה, ודעת מרן החיד"א שחייב, אך למעשה דעת מרן זצ"ל בדעת מרן שאינו חייב מן הדין, וודאי שבשעת צרה דיש לסמוך ע"ז