תוכן לאחרונה על ידי יהודה בן דוד - משנת יוסף

תודה רבה לאסוקי שמעתתא צריך הרבה סייעתא דשמיא, זה תשובה שהתחלתי בעריכתה לפני למעלה משנה, ואפיתי אותה מכל הצדדים. אבל ככל שאני ממתין ומלבן עוד ועוד התשובות יצאו בעז"ה יותר מבוררות מדוייקות ונכונות. ה' יזכני להו"ל מפרי עטי, לצערי יש עמי כמה קונ' שכמעט מוכנים לדפוס אבל לא מצליח לסיים עריכתם והגהתם.

העליתי כל מה שהרב אישר, כשיאשר עוד אעלה עוד. אין צורך לבקש שוב ושוב.

מצורף. אלא שמה שציין שם לאות ב', הועבר במהדו' זו של התשו' לאות ג. כמובן שאשמח מאוד בכל הערה והארה.

מצורף דרשת פורים משמחת בענין הנ"ל, (מבוססת על מש"כ בקונ' וזאת ליהודה אה"ע סי' יז): דרוש א בענין שחטיה רבה לר' זירא פורים תשע"ט ידועה חקירתו של מרן החיד"א בברכ"י (אה"ע ר"ס יז) במעשה דשחטיה רבא (וי"א רבה) לרבי זירא במשתה הפורים (מגילה ז:), האם אחרי שהחיה רבא (וי"א רבה) את ר' זירא, אשתו היתה...

במהדו' האחרונה שהגיע לידי לא היה זכר לחזרה זו, ובכמה מקומות במהלך הספר הרב כתב כדבריו בשיעוריו.

למישהו ידוע איך אפשר לסגור פידיאף של השוואת מסמכים, שיהיה מסומן מה נוסף/שונה במהדו' המודפסת כעת, אך ללא הכיתוב שנמחק מהמהדו' הראשונה?

ובהיותי בזה חזות קשות הוגד לי, במה שראיתי בס' הליכות ברכות (מלכא, סי' קצו הע' ז) שכ' להוכיח שמותר לענות אמן על ברכת אשכנזי, ממש"כ הברכ"י (שם ס"ק ד) שמי שנוהג איסור בפת גויים מותר לענות אמן על מי שנוהג היתר באכילת פת גויים. וכ' ע"ז "וזו ראיה עצומה שבן ספרד צריך לענות אמן על ברכת הלל בר"ח ששומע...

בענין מכירת איסור דרבנן לגוי בדין מכירת פת גויים לגוי, ובדין מכירת פת שנילושה בחלב או שומן לגוי מקור הדין שאסור למכור איסור דרבנן לגוי א) המרדכי (ע"ז רמז תתל) כ' זאת משם מהר"ם [וכן הוא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' לג)], ולמד זאת מפסחים (מ:) גבי ארבא דטבעה בחישתא [ספינה הטעונה בחיטים...

ניתן להשיג בבית שמש אצלי. 058-3210400

בחידושי לאה"ע סי' מב כתבתי זאת כך: החת"ס (בליקוטים עה"ת פר' וישב, עה"פ "וירא שם יהודה בת איש כנעני וכו'") הק' עמש"כ "ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם" (בראשית מח, ט), וכ' רש"י "הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה". והק' החת"ס מנין לו עדים במצרים. ותי' עפ"ד הגמ'...

אכן.

עכ"פ חזינן מדבריו שאף מי שהוא עצמו מברך, וסובר שאפשר או צריך לברך, אין לו לענות אמן. אבל מרן זיע"א הביאו, ולא הצריך עיון על ספיקו. ואדרבה נראה קצת שחושש לו שאף אשכנזי יברך בלחש בכדי לא להכניס את חבירו לספק זה, ואם בירך בקול לא יענה חבירו אמן אלא בהרהור. ע"ש. איני בטוח שמרן זיע"א שתק בזה, שהרי...

אכן.

על זה כבר עניתי, שמקורו של מרן זיע"א הוא מהפמ"ג והתשב"ץ שדיברו על מנהגם לברך, ועכ"ז כתבו שלא לענות אמן.

שאלתי על איזה יסוד אתה מדבר?