כתב הגה"ק רבי מסעוד אביחצירא זיע"א (אביו של בבא סאלי זיע"א) בפיוטו "ארוממך" (הובא בספר "יגל יעקב") וז"ל: מֶלֶךְ תָּמִים הוּא הַתַּנָּא, רִבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס. פֶּסַח שֵׁנִי בּוֹ נִתְקְנָה, הִלּוּלָא לְמוֹפֵת וָנֵס.
וב"יגל יעקב" המבואר (בהוצאת עוז והדר - טבת תשע"ו, עמ' רס, הערה כד) כתב וז"ל: יום פטירתו של רבי מאיר בעל הנסלא נזכר בשום מקום, אך חכמי טבריה קבעו את יום ההילולא שלו ליום י"ד אייר שהוא פסח שני. ראשיתה של הילולא זו בשנת תרכ"ז, אז הוקם הבנין שעל הציון והתייסדו בו בית הכנסת ובית המדרש. באותה שנה התקיימה חנוכת הבית של הבנין החדש בפסח שני, וכולם התאספו אל הציון והרבו לעסוק בתורתו של רבי מאיר בעל הנס, ולאחר מכן היתה שם שמחה גדולה הפלא ופלא, וענו כולם ואמרו הלואי שנזכה לעשות כך ביום זה בכל שנה ושנה, וכך נקבע יום פסח שני ליום ההילולא של רבי מאיר בעל הנס, ובו עולים על קברו ועוסקים בתורתו, ועושים שם הדלקה לכבודו, ונודרים צדקה לעניים לזכר נשמתו. כמה שירים ופיוטים התחברו לכבוד הילולא זו, וכן סדר לימוד ללמוד על קברו, ומהם ספר 'תקפו של נס' לרבי חביב חיים דוד סתהון זצ"ל, קונטרס 'מאיר בית עין', קונטרס 'הילולא דרבי מאיר', ועוד. ואמנם היו שערערו על מנהג קדוש זה מכמה סיבות, אך חכמי טבריה המשיכו במנהגם ביתר שאת. הגאון רבי חיים חזקיה מדיני זצ"ל שלח מכתב לרבני טבריה לשאול אותם על פשר מנהג זה, והם השיבוהו כאמור לעיל, והובאו דבריהם בספרו שדי חמד (אסיפת דינים מערכת א"י אות י) באורך. וראה עוד בקובץ אורייתא (קובץ יג). גם במרוקו נהגו לציין ביום זה את ההילולא של רבי מאיר בעל הנס, לערוך סעודה לכבודו, לעסוק בתורתו, ולהדליק נרות לכבוד נשמתו, וכן היה מנהגם של רבני משפחת אביחצירא זיע"א, והיה אומר על כך רבינו מאיר אביחצירא זיע"א דאע"פ שאין ידוע מתי נפטר רבי מאיר בעל הנס, כיון שנהגו ישראל לציין את ההילולא ולעלות לקברו ביום זה, כך מסכימים גם בשמים שיהיה יום זה נחשב ליום ההילולא שלו.