משפטים תשפא:
לכאורה אם מוציאים את מפת הניילון חשיב שפיר סילוק שולחן, אך לא ראינו מי שנוהג לברך על קינוח ברכה אחרונה לפני ברהמ"ז.
בשלח תשפ"ב:
בהליכות עולם ב,נשא,ח כתב שאם היה סילוק מפה צריך לברך, היינו מה שנוהגים היום שמוציאים את המפה החד פעמית, ומביאים לשלחן פירות וקפה ועוגה. מעיקר הדין מברכים ברכה ראשונה ואחרונה. ומכל מקום נראה שלא נהגו לברך ברכה אחרונה אלא ראשונה בלבד, משום שסמכו על ברהמ"ז, אך גם מי שמברך מעין שלוש עושה כדין, כי זו המסקנא שגם היום יש סילוק שלחן, אך המנהג לא לברך ברכה אחרונה.
יש גם בפרשת נח תשפ"ג (וזה אחרי כתיבת התשובה הנ"ל...):השיעור של פרשת בשלח נמסר לאחר כסליו תשפ"ב (מועד כתיבת התשובה בתחילת השרשור), האם למעשה נראה בדעת מרן שליט"א לברך ולא לחשוש למנהג?
מחילה ראיתי בילקוט ברכות החדש אבל הרב לא דן שם שגם אם מניח את הלחם על המפה החדשה שהחליף שגם זאת נחשב לסילוק שולחן כמבואר בנהר מצרים ואם כן כתוב תוכל בקשה לשלוח לי מיקום היכן הרב כתב זאתכבר כתב בה הרב בילקוט ברכות החדש
תודה רבהעמוד תקמט (כך גם מצויין בפתחות בסוף הספר) שם תחילת ההלכה לעניין פת הבאה בכיסנין, מ"מ דין זה נמצא בסוף ההלכה (סעי' נח) וז"ל:
"[ואם מסלק הניילון מהשולחן, והשולחן נשאר עם מפה שהיתה בתחתית מתחת לניילון, והשולחן עם מפה זו נותר בלי לחם ומאכלים, נחשב כסילוק שולחן]"
מעניין אצלי זה בעמ' תקנעמוד תקמט (כך גם מצויין בפתחות בסוף הספר) שם תחילת ההלכה לעניין פת הבאה בכיסנין, מ"מ דין זה נמצא בסוף ההלכה (סעי' נח) וז"ל:
"[ואם מסלק הניילון מהשולחן, והשולחן נשאר עם מפה שהיתה בתחתית מתחת לניילון, והשולחן עם מפה זו נותר בלי לחם ומאכלים, נחשב כסילוק שולחן]"