• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

הערות על גיליון ספר של בית המדרש

קורסיה

Well-known member
האם מותר לכתוב על גילון בספר של בית מדרש?
נראה לענ"ד, שאם זה תיקונים של טעות סופר או מראה מקום לא נכון אפילו מצוה לתקן, שהרבה פעמים מראה מקום לא נכון יכול להיות עוגמת נפש .

אבל הערה על הנכתב בספר, אם זה הערה שנראית לכותב כחשובה ונכונה, ואפשר שאחד אחר שילמד בספר תעזור לו הערה זו, כגון שגם הוא יסכים לה, או לכל הפחות ידון על נקודה שלא שם לב אליה. שפיר דמי.

אבל לא כל הערה יש לכתוב רק דברים שנראים חשובים ונכונים באמת

לא מצאתי שכתבו על זה. אבל כן ראיתי כאן שמרן זצ"ל כתב הערות על טור שתרם לבית הכנסת. או שמרן סבר שכיון שהוא תרם את הטור יהיה מותר לתורם בלבד ולא לשאר האנשים. וצ"ע
 
נו באמת, כל ביכ"נ היה משלם למרן שיכתוב לו גליונות בספרים, ומצד שני תנסה לשאול גבאי אם הוא מסכים להעיר בגליונות הספרים...
ברור שלא כל האנשים שווים בזה!
במחשבה שניה זה עצמו יכול להיות מדד, אם אני [ונראה לי רוב בנ"א הם ג"כ כך], יראה בספר גליון עם הערותיו של אי מי בתשובות נו"ב, זה רק ירגיז אותי, מאידך, אם יהיה מצויין שם למקור אחד ומתוקן בצד בגליון שזו ט"ס והמקור נמצא במקו"א, הדבר נפלא!
וכן הורו לי כמה רבנים.
 
כל ביכ"נ היה משלם למרן שיכתוב לו גליונות בספרים, ומצד שני תנסה לשאול גבאי אם הוא מסכים להעיר בגליונות הספרים...
ברור שלא כל האנשים שווים בזה!
יכול מאוד להיות שמרן כתב את הערות לפני שנהיה מרן, כלומר לפני שהתפרסם
 
לא מזמן נתקלתי בזה באחד הספרים חלקו על מרן זיע"א בהערה לא נכונה, הסבירו את האחד הראשונים לא נכון לפי המציאות והייתי חייב לכתוב בקצרה בצד שהקורא אחרי לא יחשוב שיש כאן איזו טענה חדשה שמרן לא ידע וכד'
אבל כמובן רק בעיפרון שיהיה אפשר למחוק בעת הצורך
 
מזכיר לי שבסידור תפילת ישרים (למי שזוכר...) היו מוחקים בעט את המינים ורושמים זדים...
מזכיר לי שמרן שליט"א בעצמו סיפר באחד השיעורים שמרן זצ"ל העניש אותו בתור ילד ושלח אותו למוסאיוף ואמר לו שכל מקום שכתוב שאם חתם מלך אוהב צדקה ומשפט בעשי"ת אינו חוזר (כדעת הבא"ח והרמ"א) ימחוק את מילת אינו וכך עשה עיי"ש באריכות.
אולי הרב @בנימין לוריא יוכל להעלות זאת
 
בעבר כתבתי בזה בעניותי והנני לצרף

תיקון טעות סופר בספר שאינו שלו​

שאלה: האם מותר לתקן טעות סופר בצידי הגליון בספר של ישיבה או בית כנסת?

תשובה: הלומד בבית המדרש בספרי הלכה ופוסקים ומגלה טעות סופר באחד מדפי הספר אשר עלולה להוביל לטעות בהלכה מותר ומצוה להגיה ולציין זאת בשולי הספר לתועלת הלומדים ובלבד שיעשה זאת בצורה נאותה ולא יקלקל עי"ז את הספר[1]



[1] כתב השו''ע (ביו''ד סי' רעט סעי' א) ''ספר תורה שאינו מוגה אסור להשהותו יותר משלשים יום אלא יתקן או יגנוז'' וכתב הרמ''א שם שהוא הדין לשאר ספרים וסיים ''ואין להגיה שום ספר על פי הסברא כי אם בראיה ברורה שיש בו טעות'' וכתב בפתחי תשובה (שם ס''ק ג) דמה שהחמיר בזה הרמ''א דלא למחוק ע''פ הסברא הוא רק כאשר מוחק לגמרי הגירסא הראשונה ומעמיד אחרת תחתיה אבל אם כתוב בצידה מותר ע''ש ומבואר שכאשר מוצא טעות סופר רשאי לתקן ולאו דוקא בס''ת אלא ה''ה בשאר ספרים
ועי' בשו''ת שבט הלוי (ח''ח סי' רכה) שעיקר הקפידא בזה היא בספרי הלכה ע''ש אולם יש להיזהר שלא להגיה אלא כאשר ברור לו שיש בדבר טעות וכיוצ''ב כתב בספר כאיל תערוג (יו''ד שידוכים ונשואין וחו''מ עמ' רפא) שהחזו''א אמר להגר''ש גריינמן שלא לכתוב הערות על גליונות הגמ' רק אם בטוח במה שכותב שאינו טעות ע''ש
ואף בספר שאינו שלו רשאי לתקן בשולי הגליון ובלבד שלא יקלקל את הספר כמ''ש בדעת קדושים (הובא בפתחי חשן הנמ''ח דיני שאלה עמ' רנו) שהלומד בספר שאול ומצא בו טעות דמוכח נכון לתקנו ואם עי''ז יהא נראה 'כמנומר' לא יגיה אלא יודיע לבעליו שיש כאן טעות עכ''ד וכן הוא בשו"ת קנין תורה (ח''ו סי' פה) לגבי ספר של בהמ''ד והוסיף שעכ"פ לא יכתוב השגות על המחבר וכיוצ"ב ע"ש ועי' בספר אביר הרועים (ח''א עמ' 159 ואמ''א) שאחד שאל את הגרע''י מה התקנה למי ששכח המלך המשפט ולא חזר והשיבו ''כל סידור שתמצא מסידור תפילת ישירים שכתוב שם שאין צריך לחזור תמחוק תיבת 'אין' שיהיה כתוב צריך לחזור ותפרסם שכן הדין ברבים (לספרדים) וזוהי תשובה מעלייתא'' עכ''ל [א.ה אם כי למעשה ודאי שאין לכל אחד למחוק על דעת עצמו וצריך בזה שיקול דעת של גדול הדור וכיוצ''ב ראיתי בתשובה של הראש''ל והובא בעלון אור השבת גליון 30 שאין לבחור ישיבה לתקן הסדורים בישיבתו במה שכתוב שובר אויבים ומכניע 'מינים' ע''ש וע''ע באור השבת גליון 38 ואכמ''ל ועכ''פ מבואר שטעות סופר דמוכח שרי למחוק) וע''ע בשו''ת דברי יציב (יו''ד סוף סי' יח) ובשו''ת שרגא המאיר (ח''ו סי' קא אות ד) וע''ע בספר חכו ממתקים (ח"ב עמ' ג) מ''ש בשם הגרש''ז אויערבך
 
מותר? זה נגד דעת תורם הסידורים.
ומהיכי תיתי שמי שתרם סידורים מסוימים דעתו עפ"י הנוסח שבהם בדווקא
דהכי הוה עובדא ומעשים שבכל יום שרובא דרובא בעלי בתים התורמים סידורים לע"נ לא בהכרח משנה להם הנוסח או המו"ל, מיהו או מה הוא, אלא ובלבד שיהיה כתוב עפ"י הספרדים וע"מ.... או שיהיה כתוב עפ"י פסקי מרן רבנו עובדיה זיע"א [גילוי נאות כמה הנייר סבלן ופעמים שאין הכתוב הנ"ל מעיד בהכרח על תוכנו של הסידור, ופוק חזי מאי סידור דב'ר וד"ל]
 
ומהיכי תיתי שמי שתרם סידורים מסוימים דעתו עפ"י הנוסח שבהם בדווקא
דהכי הוה עובדא ומעשים שבכל יום שרובא דרובא בעלי בתים התורמים סידורים לע"נ לא בהכרח משנה להם הנוסח או המו"ל, מיהו או מה הוא, אלא ובלבד שיהיה כתוב עפ"י הספרדים וע"מ.... או שיהיה כתוב עפ"י פסקי מרן רבנו עובדיה זיע"א [גילוי נאות כמה הנייר סבלן ופעמים שאין הכתוב מעיד על תוכנו של הסידור, ופוק חזי מאי סידור דב'ר]
מסתמא בחר בסידור זה מפני שכך רצונו.
ואם יהיה למשל סידור בית תפילה שהוא מהיקרים בשוק ואולי היקר ביותר, שמסתבר שהתורם תרם דיקא סידור זה, מפני שכך רצונו, יהיה מותר?
 
ומעשים שבכל יום שרובא דרובא בעלי בתים התורמים סידורים לע"נ לא בהכרח משנה להם הנוסח או המו"ל, מיהו או מה הוא, אלא ובלבד שיהיה כתוב עפ"י הספרדים וע"מ.... או שיהיה כתוב עפ"י פסקי מרן רבנו עובדיה זיע"א
מסתברים דבריך בסידורים הנמכרים בק"ג...
 
מזכיר לי שמרן שליט"א בעצמו סיפר באחד השיעורים שמרן זצ"ל העניש אותו בתור ילד ושלח אותו למוסאיוף ואמר לו שכל מקום שכתוב שאם חתם מלך אוהב צדקה ומשפט בעשי"ת אינו חוזר (כדעת הבא"ח והרמ"א) ימחוק את מילת אינו וכך עשה עיי"ש באריכות.
אולי הרב @בנימין לוריא יוכל להעלות זאת
בספר אביר הרועים יש צילום של כתב יד ממרן ששאלו אתו מה התיקון למי ששכח להגיד המלך המשפט ולא חזר ושם מרן כותב בכ''י שכל סידור שרואה שכתוב שלא לחזור שימחק את הלא
 
נערך לאחרונה:
מזכיר לי מה שמספרים על אחד הגדולים שהשאיל פעם ספרו לע"ה אחד [שכפה"נ היה בטוח בעצמו שהוא ת"ח גדול] והתנה עימו שלא יגיה בספר כלום ובודאי שלא יחתום על הגהותיו. כשהגיע הע"ה הנזכר למושג שנזכר בספר והוא "חמר גמל" תמה מאד, שהרי אם 'חמר' אינו 'גמל' ואם 'גמל' אינו 'חמר'... ועל כן החליט בדעתו שבודאי ט"ס יש בזה. הוציא איפה את עטו ורשם בצד, צ"ל 'חמור גדול'... מיד לאחמ"כ נזכר בתנאי שהתנה עימו המשאיל ועל כן התאפק ולא חתם את שמו.
כשהשיב את הספר לבעליו, הציץ בו הבעלים ראה את הגליון ומיד קרא במר נפש, "רואה אני שלא בלבד שהערת על הגליון, אלא אף חתמת שמך על כך..."
אינני זוכר במי מסופר המעשה, אולם מוסר השכל יש בו כי לא תמיד מה שנראה ברור למי שחושב שהוא ת"ח מצדיקה הגהה בזה, ועל כן יש להזהר בכגון דא בהוראות שבאות לציבור.
 
חזור
חלק עליון