• חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן

הערות על גיליון ספר של בית המדרש

מזכיר לי מה שמספרים על אחד הגדולים שהשאיל פעם ספרו לע"ה אחד [שכפה"נ היה בטוח בעצמו שהוא ת"ח גדול] והתנה עימו שלא יגיה בספר כלום ובודאי שלא יחתום על הגהותיו. כשהגיע הע"ה הנזכר למושג שנזכר בספר והוא "חמר גמל" תמה מאד, שהרי אם 'חמר' אינו 'גמל' ואם 'גמל' אינו 'חמר'... ועל כן החליט בדעתו שבודאי ט"ס יש בזה. הוציא איפה את עטו ורשם בצד, צ"ל 'חמור גדול'... מיד לאחמ"כ נזכר בתנאי שהתנה עימו המשאיל ועל כן התאפק ולא חתם את שמו.
כשהשיב את הספר לבעליו, הציץ בו הבעלים ראה את הגליון ומיד קרא במר נפש, "רואה אני שלא בלבד שהערת על הגליון, אלא אף חתמת שמך על כך..."
אינני זוכר במי מסופר המעשה, אולם מוסר השכל יש בו כי לא תמיד מה שנראה ברור למי שחושב שהוא ת"ח מצדיקה הגהה בזה, ועל כן יש להזהר בכגון דא בהוראות שבאות לציבור.
וכמעשה דעבדקן סכסכן, עיי"ש.
 
ומה בכך? שמא כך רצונו של התורם.
הרבה רצונות יש לו לתורם הזה, ואולי די בכך שיתפללו בסידור שתרם, ואדרבא היום מחמת ריבוי התרומות של סידורים בביהכנ"ס, הלצת'י בעד המנה"ג הכל תלוי במזל אפילו סידור שבהיכל, מי יודע מתי ימשנו מן המי'ם וימושני אב"י והייתי בעיניו כמתעת'ע
 
בעבר כתבתי בזה בעניותי והנני לצרף

תיקון טעות סופר בספר שאינו שלו​

שאלה: האם מותר לתקן טעות סופר בצידי הגליון בספר של ישיבה או בית כנסת?

תשובה: הלומד בבית המדרש בספרי הלכה ופוסקים ומגלה טעות סופר באחד מדפי הספר אשר עלולה להוביל לטעות בהלכה מותר ומצוה להגיה ולציין זאת בשולי הספר לתועלת הלומדים ובלבד שיעשה זאת בצורה נאותה ולא יקלקל עי"ז את הספר[1]



[1] כתב השו''ע (ביו''ד סי' רעט סעי' א) ''ספר תורה שאינו מוגה אסור להשהותו יותר משלשים יום אלא יתקן או יגנוז'' וכתב הרמ''א שם שהוא הדין לשאר ספרים וסיים ''ואין להגיה שום ספר על פי הסברא כי אם בראיה ברורה שיש בו טעות'' וכתב בפתחי תשובה (שם ס''ק ג) דמה שהחמיר בזה הרמ''א דלא למחוק ע''פ הסברא הוא רק כאשר מוחק לגמרי הגירסא הראשונה ומעמיד אחרת תחתיה אבל אם כתוב בצידה מותר ע''ש ומבואר שכאשר מוצא טעות סופר רשאי לתקן ולאו דוקא בס''ת אלא ה''ה בשאר ספרים
ועי' בשו''ת שבט הלוי (ח''ח סי' רכה) שעיקר הקפידא בזה היא בספרי הלכה ע''ש אולם יש להיזהר שלא להגיה אלא כאשר ברור לו שיש בדבר טעות וכיוצ''ב כתב בספר כאיל תערוג (יו''ד שידוכים ונשואין וחו''מ עמ' רפא) שהחזו''א אמר להגר''ש גריינמן שלא לכתוב הערות על גליונות הגמ' רק אם בטוח במה שכותב שאינו טעות ע''ש
ואף בספר שאינו שלו רשאי לתקן בשולי הגליון ובלבד שלא יקלקל את הספר כמ''ש בדעת קדושים (הובא בפתחי חשן הנמ''ח דיני שאלה עמ' רנו) שהלומד בספר שאול ומצא בו טעות דמוכח נכון לתקנו ואם עי''ז יהא נראה 'כמנומר' לא יגיה אלא יודיע לבעליו שיש כאן טעות עכ''ד וכן הוא בשו"ת קנין תורה (ח''ו סי' פה) לגבי ספר של בהמ''ד והוסיף שעכ"פ לא יכתוב השגות על המחבר וכיוצ"ב ע"ש ועי' בספר אביר הרועים (ח''א עמ' 159 ואמ''א) שאחד שאל את הגרע''י מה התקנה למי ששכח המלך המשפט ולא חזר והשיבו ''כל סידור שתמצא מסידור תפילת ישירים שכתוב שם שאין צריך לחזור תמחוק תיבת 'אין' שיהיה כתוב צריך לחזור ותפרסם שכן הדין ברבים (לספרדים) וזוהי תשובה מעלייתא'' עכ''ל [א.ה אם כי למעשה ודאי שאין לכל אחד למחוק על דעת עצמו וצריך בזה שיקול דעת של גדול הדור וכיוצ''ב ראיתי בתשובה של הראש''ל והובא בעלון אור השבת גליון 30 שאין לבחור ישיבה לתקן הסדורים בישיבתו במה שכתוב שובר אויבים ומכניע 'מינים' ע''ש וע''ע באור השבת גליון 38 ואכמ''ל ועכ''פ מבואר שטעות סופר דמוכח שרי למחוק) וע''ע בשו''ת דברי יציב (יו''ד סוף סי' יח) ובשו''ת שרגא המאיר (ח''ו סי' קא אות ד) וע''ע בספר חכו ממתקים (ח"ב עמ' ג) מ''ש בשם הגרש''ז אויערבך
חזק וברוך. וכן מסתברא די"ל דניח"ל לתורם או למחבר הספר בעצמו שמדבריו לא יצאו טעויות, הן בהלכה והן במראי המקומות.
 
חזור
חלק עליון