א.
יש מצווה של מורא מקדש - מקדשי תראו
ביבמות דף ו מבואר לא ממקדשי אתה מתיירא אלא ממי ששוכן בו
דהיינו כל מקום שיש השראת שכינה
ב.
האם דין מרא חל גם על בהכנ''ס מהתורה.
היראים בסימן תט - מבואר שדין מןרא מקדש חל גם על בהכנ''ס וגם על בית מדרש ולאו דוקא על בית המקדש ומביא ראיה ממגילה שכתוב והיה להם מקדש מעט אלו בתי כנסיות שבבל רואים שיש לבהכנ''ס דין מרא מקדש.
ובח''ח בעשה ז' מביא שאם אדם מדבר לשה''ר בבית הכנסת עובר על מורא מקדש ומביא את היראים וכותב שכ''ה בסמ'''ג ובסמ''ק ומביא שהפמ''ג סובר שזה דרבנן.
ובמהרש''ם כתב שבראשונים במגילה נוקטים שקדושת בהכנס דרבנן ולפי''ז הוא מחשבן שבוודאי מצוות מקדשי תיראו הוא מדרבנן
ויש לדון בדבריו שיש שתי נושאים האם לקיר של בהכנ''ס יש קדושה מהתורה או מדרבנן אבל השראת שכינה בוודאי שיש בבהכנ''ס וזה מחחיב אותך להתנהג בצורה אחרת ואי''ז קשור האם לקיר שכאן יש קדושת מהתורה או לא.
הרמב''ם פוסק שבהכנ''ס פטור ממזוזה כיון שזה מקום קדוש והקשה החת''ס הלא הראשונים סוברים שהקדושה היא מדרבנן ומבאר היטב שהשראת השכינה היא מהתורה וע''ז יש דין מורא אבל יש את הקירות שבזה יש נושא של תשמישי מצווה ותשמישי קדושה.
ג.
דברים האסורים משום מורא מקדש
בשו''ע קנא שחוק היתול ושיחה בטלה שאסור
ויש לדון מהו שיחה בטלה ובמשנ''ב מבואר שיש דיבורים אסורים כמו לה''ר שזה אין על מה לדבר ויש שיחת חולין שהיא אסורה רק מדרבנן וזה שיחה עם תוכן כמו איך מגיעם למקום פלוני וזה לא דברים בטלים אלא שיחת חולין וזה מדרבנן ויש שיחה בטלה לגמרי כמו שהרמב''ם בפירוש המשניות כמו ששואל כמה חיילים יש למלך פלוני או בימינו פוליטיקה וזה איסור מורא מקדש מהתורה.
המשנ''ב מביא מהאריז''ל שהוא לא למד אפילו מוסר בבית כנסת שלא יבוא לדברים בטלים.
ד.
יש ספר הגן [ המג''א מביא ממנו כמה פעמים]כשהשטן מקטרג ואומר לו שהיהודים גנבים הקב''ה אומר לו שאם הגוים היו מקבלים את התורה הם היו גונבים עוד יותר וכאשר המקטרג אומר לו שעם ישראל לא מקפידים על מורא מקדש אין להקב''ה שום תירוץ כיון שלהבדיל הגוים מקפידים על מורא מקדש ואז מגיע דבר רח''ל מלשון דיבור
ועפי''ז מבאר דברי הגמרא בב''ק שבשעה שיש דבר לא יילך יחידי לבהכנ''ס כיון שמלאך המוות שם את כליו בבית הכנסת ולכאורה צ''ב מה הוא שם בבית הכנסת וכי חסר לו מקומות אלא מבאר שהכלים של השטן זה הדיבורי בטלה והאיסור בבית הכנסת וזה מקום הקטרוג וכאשר אדם הולך עם עוד אדם ולא מדבר דברים בטלים אז זה תיקון ולכן הוא לא ינזק אבל כאשר הוא יחידי אין ראיה להנצל.
ה.
שיחת חולין המשנ''ב אסר אבל בערוך השולחן ששיחת חולין אצלנו זה כמו אכילה ושתייה בבית כנסת שיש סברא שעשוים על תנאי וזה ביתא של רבנן והתירו להם אכילה ושתייה ועפי''ז מליץ על המנהג על שיחת חולין
אבל צריך לשים לב שכל זה דוקא בשיחת חולין ולא בשיחה בטלה וכמו שנתבאר לעיל החילוק.
ו.
הגרשז''א מבאר שאכילה ושתייה ושיחת חולין שניהם זה דרבנן כיון שאם זה היה דאוריתא לא היה שיך חילוקים של ת''ח וכיו''ב.
יש מצווה של מורא מקדש - מקדשי תראו
ביבמות דף ו מבואר לא ממקדשי אתה מתיירא אלא ממי ששוכן בו
דהיינו כל מקום שיש השראת שכינה
ב.
האם דין מרא חל גם על בהכנ''ס מהתורה.
היראים בסימן תט - מבואר שדין מןרא מקדש חל גם על בהכנ''ס וגם על בית מדרש ולאו דוקא על בית המקדש ומביא ראיה ממגילה שכתוב והיה להם מקדש מעט אלו בתי כנסיות שבבל רואים שיש לבהכנ''ס דין מרא מקדש.
ובח''ח בעשה ז' מביא שאם אדם מדבר לשה''ר בבית הכנסת עובר על מורא מקדש ומביא את היראים וכותב שכ''ה בסמ'''ג ובסמ''ק ומביא שהפמ''ג סובר שזה דרבנן.
ובמהרש''ם כתב שבראשונים במגילה נוקטים שקדושת בהכנס דרבנן ולפי''ז הוא מחשבן שבוודאי מצוות מקדשי תיראו הוא מדרבנן
ויש לדון בדבריו שיש שתי נושאים האם לקיר של בהכנ''ס יש קדושה מהתורה או מדרבנן אבל השראת שכינה בוודאי שיש בבהכנ''ס וזה מחחיב אותך להתנהג בצורה אחרת ואי''ז קשור האם לקיר שכאן יש קדושת מהתורה או לא.
הרמב''ם פוסק שבהכנ''ס פטור ממזוזה כיון שזה מקום קדוש והקשה החת''ס הלא הראשונים סוברים שהקדושה היא מדרבנן ומבאר היטב שהשראת השכינה היא מהתורה וע''ז יש דין מורא אבל יש את הקירות שבזה יש נושא של תשמישי מצווה ותשמישי קדושה.
ג.
דברים האסורים משום מורא מקדש
בשו''ע קנא שחוק היתול ושיחה בטלה שאסור
ויש לדון מהו שיחה בטלה ובמשנ''ב מבואר שיש דיבורים אסורים כמו לה''ר שזה אין על מה לדבר ויש שיחת חולין שהיא אסורה רק מדרבנן וזה שיחה עם תוכן כמו איך מגיעם למקום פלוני וזה לא דברים בטלים אלא שיחת חולין וזה מדרבנן ויש שיחה בטלה לגמרי כמו שהרמב''ם בפירוש המשניות כמו ששואל כמה חיילים יש למלך פלוני או בימינו פוליטיקה וזה איסור מורא מקדש מהתורה.
המשנ''ב מביא מהאריז''ל שהוא לא למד אפילו מוסר בבית כנסת שלא יבוא לדברים בטלים.
ד.
יש ספר הגן [ המג''א מביא ממנו כמה פעמים]כשהשטן מקטרג ואומר לו שהיהודים גנבים הקב''ה אומר לו שאם הגוים היו מקבלים את התורה הם היו גונבים עוד יותר וכאשר המקטרג אומר לו שעם ישראל לא מקפידים על מורא מקדש אין להקב''ה שום תירוץ כיון שלהבדיל הגוים מקפידים על מורא מקדש ואז מגיע דבר רח''ל מלשון דיבור
ועפי''ז מבאר דברי הגמרא בב''ק שבשעה שיש דבר לא יילך יחידי לבהכנ''ס כיון שמלאך המוות שם את כליו בבית הכנסת ולכאורה צ''ב מה הוא שם בבית הכנסת וכי חסר לו מקומות אלא מבאר שהכלים של השטן זה הדיבורי בטלה והאיסור בבית הכנסת וזה מקום הקטרוג וכאשר אדם הולך עם עוד אדם ולא מדבר דברים בטלים אז זה תיקון ולכן הוא לא ינזק אבל כאשר הוא יחידי אין ראיה להנצל.
ה.
שיחת חולין המשנ''ב אסר אבל בערוך השולחן ששיחת חולין אצלנו זה כמו אכילה ושתייה בבית כנסת שיש סברא שעשוים על תנאי וזה ביתא של רבנן והתירו להם אכילה ושתייה ועפי''ז מליץ על המנהג על שיחת חולין
אבל צריך לשים לב שכל זה דוקא בשיחת חולין ולא בשיחה בטלה וכמו שנתבאר לעיל החילוק.
ו.
הגרשז''א מבאר שאכילה ושתייה ושיחת חולין שניהם זה דרבנן כיון שאם זה היה דאוריתא לא היה שיך חילוקים של ת''ח וכיו''ב.
נערך לאחרונה:
